אני מודה שיש מעט מאוד כתבות בתחום הבריאות לגבי השמנה שאני מסכימה לפחות עם חלקן, אבל אני חושבת שהפעם הצלחתי למצוא כתבה שכזו, גם אם יש לדעתי כמה נקודות שאפשר לשפר בה.
קודם כל, מאוד אהבתי את ההתייחסות לעובדה שחוסר במסגרת (שקורית לילדים באופן טבעי בחופש הגדול, ממשיכה לחגים – אבל קורית גם בתקופות כמו הקורונה או עכשיו במלחמה) משפיעה על אורח החיים בשתי דרכים: קודם כל הילדים הופכים לפחות פעילים בבית מאשר הם בבית הספר. מעבר לעובדה שאין שיעורי ספורט שהם שוליים, ילדים באופן כללי פעילים יותר בבית הספר בכך שהם צריכים לצאת מהבית כדי להגיע לבית הספר, אבל גם צריכים להסתובב בין הכיתות במהלך היום, ולצאת מהכיתה (או לפחות להסתובב בכיתה) בזמן ההפסקות, כשבבית הם לרוב יושבים באותו חדר כל היום חוץ מגיחות לשירותים – וכמובן למטבח. וגם אז, לרוב השירותים בבית הספר רחוקים יותר מאלו שבבית, ובבית הספר אולי יש להם קיוסק או קפיטריה לקנות בה משהו לא בריא, אבל עדיין האוכל פחות זמין מאשר בבית כשיש מקרר וארונות עמוסים.
וכמובן שבהרבה מובנים השינוי הזה בשגרה משפיע על הרגלי האכילה של הילדים, ולא רק בגלל הקרבה למקרר. אני למשל זוכרת שכנערה – בימים שבהם היו לי לימודים הארוחות הבוקר הייתי אוכלת מהר קערה של קורנפלקס עם פרי וחלב, אבל בחופש הגדול היה לי את הזמן להכין לעצמי כל בוקר חביתה או לחם מטוגן, בתקופה שבה ספריי השמן לא היה נפוץ ולכן החביתה והלחם המטוגן הוכנו עם הרבה מאוד שמן, ולפחות ללחם המטוגן הוספו גם כמויות גדולות של קטשופ שהוסיף עוד קלוריות וסוכר לאוכל שלי. כמובן שההבדל הקלורי בין הארוחות היה מאוד משמעותי.
גם אהבתי את העובדה שהרופא שכתב את הכתבה מודע לכך שהשינוי הוא לא קל למרות שהעקרונות מאחוריו הם פשוטים, גם אם לא אהבתי את הניסוח שמודה שהשינוי לא קל אבל הוא כביכול מספיק פשוט כדי ״לכפות״ אותו על הילד.
וזו בדיוק אחת מנקודות הביקורת שלי על כתבות בסגנון הזה. כי בעצם אף טיפול לא יעזור אם כופים אותו על הילד, במיוחד בגילאים מתקדמים. אבל ברגע שלילד יש אפשרות בחירה לגבי האוכל שלו – צריך את שיתוף הפעולה שלו כדי שהוא יסכים לתוכנית ההרזיה. אם בבית יש ממתקים, שתיה ממותקת, או חטיפים מלוחים – ילדים יכולים בקלות לקחת מהם, אפילו בסתר – או כמובן במסיבות יום הולדת בבתים של ילדים אחרים. החל מגיל מסוים ילדים יכולים בקלות לחמם לעצמם אוכל קפוא (כמו למשל צ׳יפס או שניצל קפואים) או אפילו להכין מאכלים כאלו ואחרים שהוא אוהב בעצמו שלא בהכרח תואמים לתוכנית ההרזיה שלו – לא פעם כשהוא נשאר לבד בבית. וכמובן שבגילאים מבוגרים יותר, לילד או אפילו לבני נוער יש כבר אפשרות להרוויח בעצמם כסף בעבודות שונות כמו בייביסיטר, והם יכולים בקלות לרכוש בעצמם אוכל משמין ואסור (החל ממתקים וכלה במזון מהיר) גם אם ההורים שלהם לא רוצים או אפילו כועסים עליהם על רכישות כאלו.ֿ
במובן מסוים זו בעיה כללית בעולם הרפואה שלא פעם כתבתי עליה – שלפיה לאנשי רפואה קשה מאוד להבין את הקושי שבבחירה בהרזיה, ושלא פעם גם הטיפולים הכי טובים לא יכולים לגרום לאנשים להתחיל תוכנית הרזיה שהם לא מעוניינים בה ולא מוכנים לשתף איתה פעולה. מבחינתם חוסר שיתוף פעולה הוא לרוב עצלנות או גרגרנות, בלי להבין את הפן הנפשי והרגשי בהרזיה שהוא הקשה ביותר להתמודדות עם הבעיה.
נקודה טובה נוספת שהכותב מעלה הוא הצורך באנשי מקצוע להכוונה של ההורים ושל כלל המשפחה על ידי אנשי מקצוע שונים משלל תחומים כדי להכווין אותם איך לנהל את התוכנית בצורה טובה בכל ההיבטים שלה – תזונה, ספורט, ועוד. יש למשל אמירה שספורט ומזון שהילדים לא אוהבים יפריעו להם ולא יאפשרו להם להתמיד בתוכנית, ושיחס שלילי, מעליב או מלגלג לא עוזר לתהליך אלא רק מפריע לו אפילו יותר.
אבל יש היבט חשוב שאין התייחסות אליו – והיא העובדה ששאר בני הבית צריכים לא פעם להקריב כמה דברים לטובת התהליך.
אם למשל יש ילד אלרגי בבית, ברור מאליו שלא יהיה בבית מזון שהוא אלרגי אליו, ואם למשל יש בבית ילד שאלרגי לבוטנים – ברור מאליו ששאר בני המשפחה יוותרו על להחזיק במבה בבית, וידאגו טוב טוב לשטוף ידיים אחרי שהם אכלו (מחוץ לבית כמובן) במבה או כל מוצר אחר שמכיל בוטנים.
אבל כשזה מגיע להשמנה – לא פעם ישנה גישה ששאר בני הבית ובמיוחד שאר הילדים בבית לא צריכים ״להענש״ בגלל זה, ולכן משאירים בבית את אותו אוכל משמין שהילד השמן יכול להתפתות ממנו ו״להגניב״ ממנו במסתור ואז לפגוע בתהליך ההרזיה. אין מחשבה על הקושי של הילד להתמודד עם המאכלים האלו, ועל כך שהוצאה שלהם מהבית מאוד תעזור לו להתמיד בתהליך – וכמובן שהויתור של שאר בני המשפחה חשוב.
כי מעבר לתמיכה בילד שמנסה להרזות – חשוב לזכור שאורח חיים בריא לא מיועד רק לאנשים (או ילדים) שמנים, אלא לכולם, ועידוד אורח חיים בריא חשוב גם עבור שאר בני המשפחה, כולל הילדים הרזים. במצב כזה, ויתור על שוקולד, חטיפים או ג׳אנק פוד הוא לא עונש לאף אחד, בלי קשר למשקל שלו, וזה מסר שמאוד חשוב להעביר למשפחות כדי לעזור בשינוי שרצוי להן.
כלומר ברגע שתהיה הבנה שהאכילה של המאכלים הללו היא לא בהכרח בחירה ״קלילה״ אלא שמדובר על התנהלות רגשית ופיזיולוגית שקשה ולא בהכרח ניתנת לשינוי ממש כמו אלרגיה – הטיפול בה יהיה בהתאם, וידרוש את ההתחשבות של שאר בני המשפחה.
התיירת המקרית 
גם הכתבה וגם דברייך חשובים מאין כמותם.
הענין עם "לא להעניש" אחים הוא בעייתי, ונורא תלוי איך הורים מבינים את שינויי האכילה והרכבי המזון, ואיך מתווכים לילדים.
אני נזכר בשני סיפורים:
האחד של חברת ביה"ס של בתי, שהוריה אסרו על "טלוויזיה, ממתקים, סוכר" וכשהיא באה לבקר בבתי אחרים, בימי הולדת היא "גנבה" ממתקים, ואם היתה טלוויזיה היא נצמדה אליה וכמעט לא עזבה.
השני של אחיינית זוגתי שסובלת מאוד מצליאק, ברמה שאינה יכולה להשתמש בכלי אכילה שבטעות נגע. זה גרר מטבח נפרד והתעסקויות בלתי פוסקות באוכל.
המסקנה שלך:
כי מעבר לתמיכה בילד שמנסה להרזות – חשוב לזכור שאורח חיים בריא לא מיועד רק לאנשים (או ילדים) שמנים, אלא לכולם, ועידוד אורח חיים בריא חשוב גם עבור שאר בני המשפחה, כולל הילדים הרזים. במצב כזה, ויתור על שוקולד, חטיפים או ג׳אנק פוד הוא לא עונש לאף אחד, בלי קשר למשקל שלו, וזה מסר שמאוד חשוב להעביר למשפחות כדי לעזור בשינוי שרצוי להן.
היא מוקד השינוי – זה לא עונש.
אהבתיLiked by 1 person
הבעיה היא שהרבה הורים לא מבינים את זה
אהבתיLiked by 1 person
נכון. והרבה הורים רואים בשינוי עצמו – עונש עבורם, ולדעתי לא מבינים את האחריות שלהם, המלאה, על גדילת ילדיהם, בריאותם ועתידם.
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שבכללי כדאי לשים לב למצבי לחץ אצל ילדים. יש כאלה שזה יבוא לידי ביטוי בהשמנה, אחרים יפסיקו לאכול ויש כאלה שיתחילו להסתגר, להפוך לתוקפניים או לפגוע בעצמם. אני לא אמא לילדים אבל אני מאוד מקווה שביום שאהיה, אוכל לזהות מצבים כאלה ולגשת אליהם בצורה טובה. אם זו השמנה "בגלל מלחמה", לדעתי ההשמנה היא בכלל לא הבעיה. הבעיה היא הלחץ שהילד שרוי בו. אבל, אם ההשמנה היא בעקבות "אין בית ספר", כמו שכתבת, כאן כבר יש בעיה אחרת – החינוך או הסביבה שהילד נמצא בה. אם ילד לא נמצא בבית הספר, זה לא אומר שהוא צריך להתבטט ולא לצאת מהבית. אם הגישה היא שאסור לאכול לילד מאכלים שנמצאים בבית, כנראה שההורים קונים מאכלים שלא כדאי שיהיו בבית. או יותר נכון, כנראה שהם קונים מוצרים מעובדים (אני אפילו לא רוצה לקרוא לזה אוכל, כי זה לא) ומנגישים אותם לבני המשפחה, כחלק מהתזונה הקבועה. כאן, זה לא רק הילד שצריך טיפול, אלא כל בני המשפחה, ובדגש על ההורים. עודף משקל הוא רק סימפטום אבל אפשר גם להיות במשקל נורמלי, או אפילו בתת משקל, ולחיות על ג'אנק. זה רע בדיוק באותה מידה. אני לא אומרת שצריך לאסור על ילדים לאכול ג'אנק, אבל לא להפוך את זה למשהו יומיומי או, אפילו גרוע מזה, למשהו זמין. כמובן, אם הילד בחוץ ואוכל, גם לא להעיר לו, כדי לא להעביר לו מסר שיש דברים שאסור לאכול (זה שאין בבית, לא אומר שאסור. בדיוק כמו שיש בתים צמחוניים והילד יכול לאכול בשר כשהוא בבית הספר או אצל חברים). ומעבר לזה, יכול להיות שילד קצת ישמין או ירזה כשיש שינויים בסביבה בה הוא חי, וזה ממש בסדר. פשוט צריך לפקוח עין ולוודא שזה לא גולש לכיוונים לא נכונים. אבל שוב, נראה לי שקל להגיד את כל זה הרבה יותר שמאפשר ליישם בפועל. אני רק מקווה שביום שיהיו לי ילדים, אצליח להיות אמא טובה ולתת להם תחושה שהם טובים, בלי קשר למידת המכנסיים שלהם. ילד ששלם עם עצמו, יצליח גם להתאזן על משקל ש*נכון לו*.
אהבתיLiked by 1 person
הנקודה היא שאי אפשר ללכת לבית הספר כי אי אפשר לצאת מהבית בצורה בטוחה, בין אם בגלל הקורונה או בגלל המלחמה. אם הם יכלו ללכת לשחק בחוץ, הם היו יכולים גם ללכת לבית ספר.
אהבתיאהבתי
טרמפולינות, קיר טיפוס ביתי, פינג פונג, סוני פלייסטיישן שמחייב תנועה, אופני כושר ועוד הרבה אופציות לחיים פעילים, גם בבית. הרבה מאוד אנשים חיים באזורים קרים, ברמות שכמה חודשים בשנה כמעט ואי אפשר לצאת, והם עדיין פעילים – זה טבע האדם. מעבר לזה, לפני כמה ימים היה לי רעיון לילדים – טלויזיה או מחשב שמוזנים מאנרציית תנועה ומחוברים לאופני כושר. רוצה לצפות? אפשר רק אם תדווש 🙂
אהבתיאהבתי
אבל אל תשכחי שהברים האלו עולים כסף – ובניגוד למדינות קרות, ההשקעה פה בארץ היא לא לאורך זמן.
וכמישהי שתמיד היו לה בעיות שיווי משקל (משהו שהשמנה מחמירה, דרך אגב) – טרמפולינות וקיר טיפוס הם מתכון לנפילות ופציעות, אם בכלל הייתי מנסה או אפילו מצליחה להשתמש בהם כי הייתי מפחדת מהנפילה הזו מלכתחילה.
ועובדתית יש בני אדם שהטבע שלהם הוא לשבת מול הטלוויזיה ולאכול חטיפים משמינים….
אהבתיאהבתי
עדי, אני התייחסתי בתגובות שלי לילדים שנמצאים בבית בגלל מלחמה. לא התכוונתי לכתוב עליך.
בכל אופן, תודה ששיתפת על בעיית השיווי משקל. תרצי פעם לכתוב על זה? זה נשמע כמו אתגר לא פשוט, ואת מצליחה לנהל חיים שלמים במקביל לזה. זה מתלווה לעוד בעיות? כמו נגיד בעיות שמיעה או סחרחורות
אהבתיאהבתי
גם אני התכוונתי לכתוב פה על ילדים באופן כללי ולא רק עלי , כי יש המון ילדים שלא עושים ספורט כי הם גרועים בזה מסיבות שונות ויעדיפו לשבת מול המחשב או הטלוויזיה עם חטיפים.
אני חושבת שקשה לך להבין שאני לא היחידה אלא שיש הרבה ילדים ומבוגרים שהיחס שלהם לספורט הוא שלילי והיחס לחטיפים ואוכל לא בריא בכלל הוא חיובי.
אהבתיאהבתי
עדי, אני התייחסתי בתגובות שלי ל*ילדים שנמצאים בבית בגלל מלחמה* וש*בגלל מלחמה* חווים שינויים במשקל. לא התכוונתי לכתוב עליך או על ילדים בעלי קשיים כרוניים. אנחנו כותבות על דברים שונים לחלוטין ולכן הדיון הזה די סובב סחור סחור.
אהבתיאהבתי
בעיני אותם ילדים שמשמינים בצורה משמעותית הם אותם ילדים בעלי קשיים כרוניים מלכתחילה…
אהבתיאהבתי