יש רגעים היסטוריים שלא נשכח, גם אם באותו הרגע הם מרגישים כמו חלק מהשגרה

ב 11.9.2001 גרתי באטלנטה, אחרי שעברתי לשם שבעה חודשים לפני כן.

הבוקר התחיל כרגיל – התעוררתי' אכלתי ארוחת בוקר, והמנהל שלי אסף אותי מהבית ונתן לי טרמפ כי הוא גר לידי.

כשהגענו למשרד עברנו ליד מסך הטלוויזיה שהיה במרכז הקומה ליד המעליות באיזור המטבחון של הקומה, וראינו את הבניין הראשון שכבר נפגע, והנחנו שהיה מדובר על תאונה. ניסינו להיכנס לרשת האינטרנט כדי להבין בדיוק מה קורהאבל לא הצלחנו – בזמנו חשבתי שאולי העומס על הרשת בעבודה היה כזה גדול שהיא פשוט ״לא זזה״, אבל בדיעבד אני שואלת את עצמי עד כמה זה אולי נבע מחסימה יזומה של הרשת (מטעם החברה שבה עבדנו או אפילו מבחינת הממשל האמריקני) לאור הבלגן שהיה באותו יום.

כמה דקות אחר כך כבר שמענו את הצעקות של אנשים שהמשיכו לצפות בטלוויזיה וראו את המטוס השני מתרסק לתוך המגדל הדרומי.

כמובן שכשהתעוררנו באותו בוקר, התארגנו, או אפילו נסענו לעבודה – אני והמנהל שלי לא ממש חשבנו שאנחנו עומדים בפני יום שייחשב ככזה חשוב מבחינה היסטורית, ויוביל למלחמה באפגניסטן ועיראק שנמשכה שנים, וגם יוביל ללא מעט חקיקה בעייתית בארה״ב לגבי הפרטיות של אנשים כדי לאפשר לרשויות לרגל אחרי שיחות. גם אם היתה הבנה שמדובר על יום קריטי – היא כנראה קרתה כשהמטוס השני התרסק במגדל השני, כשאז כבר היה ברור שלא ממשמדובר על משהו מקרי.

---

כשרבין נרצח כמה שנים לפני כן, לא הייתי מודעת למה שקרה עד בוקר לאחר מכן.

בתחילת השבוע שבו רבין נרצח, בדיוק התחלתי ללמוד לתואר ראשון בבאר שבע, למרות שההורים שלי גרו בירושלים. בגלל שלא יכולתי לנסוע עך בסיס יומיומי בין ירושלים ובאר שבע – שכרתי דירה, וגרתי בה במהלך השבוע אבל בסופ״ש קפצתי לבקר את ההורים שלי.

אבל היתה לי בעיה: בהמלצת מישהו שהתחיל ללמוד לתואר שנה לפני, נרשמתי לקורס מסוים עם מרצה מאוד ספציפית שהוא אמר שהיא ״חובה״, כנראה כי בשנתון שלו המרצה השני באותו הקורס היה נוראי. אבל בסמסטר השני ובקורס ההמשך של הקורס גיליתי שבשנתון שלי המצב היה שונה, ודווקא המרצה השני באותו הקורס התאים לי יותר וסגנון הלימוד ודווקא המרצה שהיתה מומלצת הרבה פחות התאימה לי, אבל בתחילת השנה לא ידעתי את זה – ונרשמתי לקורס שלה.

עוד בעיה שהיתה בקורס הזה איתה היתה העובדה שהיא התעקשה להעביר את אחת ההרצאות ביום ראשון בשמונה בבוקר. וכדי להגיע להרצאה הזו בזמן – הייתי צריכה להגיע לבאר שבע במוצ״ש כי לא הייתי בטוחה שאספיק להגיע להרצאה אם הייתי נוסעת באוטובוס ביום ראשון בבוקר.

אז נסעתי במוצ״ש לבאר שבע, הלכתי לישון מוקדם בלי לצפות בטלוויזיה – ואז בבוקר התעוררתי בשבע וחמישה והנחתי שהחדשות ברדיו כבר הסתיימו אז לא ממש שווה לי להדליק אותו.

רק כשהגעתי לאוניברסיטה וההרצאה בוטלה בגלל אבל לאומי התחלתי לשאול מה בדיוק קורה ואז גיליתי שרבין נרצח ערב קודם.

וכך בעצם לפחות זכיתי לעוד כמה שעות של שלווה – ובעצם גם לשנת לילה טובה שכנראה לא הייתי מקבלת אם הייתי מודעת לחדשות בזמן.

---

ואני שואלת את עצמי איך ״חרבות ברזל״ תזכר עוד אי אלו שנים. האם היא תיתפס כמלחמה קיומית וקריטית כפי שהיא נראית לנו עכשיו ביום יום – הוא שהיא תחשב לעוד מבצע מול החמאס, רק בסדר גודל גדול יותר? האם היא תגרום לשינוי השלטון ולהסקת מסקנות רצינית בצבא ובשלטון כדי להתמודד מול הטרוריזם הפלסטיני בצורה טובה יותר?

אני מניחה שנצטרך לחיות ולראות הםא המצב הנוכחי הוא עוד נקודת מפנה היסטורית, או עוד סבב לחימה סטנדרטי נגד החמאס.