אחרי שהממסד הרפואי טוען שיש הצלחה לתרופות ההרזיה אצל מבוגרים – ולכן רוצה גם להתחיל לתת אותן לילדים. כיום הטיפול מאושר החל מגיל 12 ומעלה, הרופאים מקווים שבקרוב התרופה תאושר מגיל שש – ובעתיד הרחוק יותר רופאים אפילו מקווים להתחיל לתת אותן מגיל שלוש, שאז לדעת הרופאים מתחילה ההשמנה ״באמת״.
מה הבעיה בזה?
האם השמנה באמת נובעת מרעב? חלק ראשון: בהחלט יש אנשים שאוכלים הרבה פשוט כי יש לנם נטיה להיות רעבים יותר. זה יכול להיות בגלל נפח קיבה גדול יותר (באופן טבעי או כי הם התרגלו כבר לאכול הרבה), איזון הורמונלי בכל מה שקשור להורמונים ששולטים בתחושת הרעב והשובע בגוף – או בגלל סיבות פיזיולוגיות אחרות.
ועבור האנשים האלו, לא פעם טיפולים כמו תרופות או ניתוחי קיצור קיבה שעוזרים להם להפחית את רמות הרעב והתיאבון שלהם הם מצילי חיים, כי הם סוף סוף מסוגלים לאכול כמות סבירה של אוכל ולשבוע לאורך זמן, וכך גם לאכול כמות קטנה מספיק של קלוריות שמאפשרת להם לרזות.
אבל עבור הרבה מאוד אנשים אחרים, ההשמנה לא נובעת רק מתחושת רעב, או אפילו לא בעיקר מתחושת רעב. יש אנשים שיאכלו גם כשהם שבעים כי הם נהנים מהאוכל – או זקוקים להנאה מהאוכל מסיובת רגשיות או נפשיות, מה שמכונה ״אכילה רגשית״. ועבורם כדורים להפחתת התיאבון לא ממש יעזרו – כי הם יאכלו גם כשהם לא ממש רעבים (ואפילו לא פעם כשהם ממש לא רעבים).
האם השמנה באמת נובעת מרעב? חלק שני: ואם כבר דנו באכילה רגשית, יש פה עוד היבט עקרוני: השמנה לא פעם נובעת מבחירת אוכל שגורם להשמנה.
בספר ״טוב במיטה״ של הסופרת ג׳ניפר וויינר שבו הגיבורה היא אישה שמנה (כנראה בת דמותה של ג׳ניפר עצמה), הגיבורה מצטרפת לתוכנית הרזיה שאמורה לבדוק תרופת הרזיה חדשה, אבל המשתתפות אמורות קודם כל להשתתף בכמה שיעורים על אכילה בריאה ושינוי הרגלים. האחות שמדריכה אותם מספרת להן על כך שאם הן למשל אכלו בבית ארוחת בוקר משביעה, ואז כשהן מגיעות למשרד מישהו מביא במקרא של דונאטס טריים – הן עקרונית אמורות להיות מסוגלות יחסית בקלות לא לקחת דונאט מהחבילה.
הנשים פשוט צחקו על האחות, ואמרו לה שאם מדובר על דונאטס טעימות וטריות – הן יאכלו לפחות אחת, וינסו למצוא דרך לאכול יותר מאחת אם הן יוכלו לעשות את זה בלי למשוך תשומת לב. משם הדיון עבר לאיזה סוגים של דונאטס הן אוהבות ומאיזה חנות. האחות בעיקר נבהלה ולא הבינה למה הדיון הגיע למצב שבו הנשים מדברות על אוכל משמין במקום על הרגלים בריאים, פשוט כי הנשים כבר מכירות אותם ויודעת שהם לא ממש עובדים.
כלומר אנשים שמנים לא בהכרח סובלים רק מבעיה של רעב, אלא הם בוחרים לאכול אוכל עתיר קלוריות כי הוא טעים יותר. ולכן לא פעם בחירת אוכל שלהם לא תורמת להרזיה או לשמירת משקל תקין. כי בסופו של דבר רק אנשים מאוד בודדים רואים בירקות מעדן.
זה מזכיר לי את מה שכתבתי על הכתבה שהיתה לגבי הבוגרים של ״לרדת בגדול״ שהשמינו חזרה, ואחד מהם אמר שהוא לא אוכל סלט כי הוא לא אוכל את האוכל של האוכל שלו, והעדיף לבחור פסטה וסטייק שמנוני.
עד כמה ילדים מסוגלים לקבל על עצמם מחויבות לתהליך ארוך טווח? מעבר לתופעות הלוואי שקיימות או לא קיימות לתרופותֿ תהליך הרזיה ושמירה על המשקל הוא תהליך שדורש מחויבות לכל החיים – גם לא פעם בלקיחת או הזרקת התרופה עצמה, וגם בשינוי הרגלי אכילה. וילדים לא בהכרח מודעים למחויבות שכזו ומה היא אומרת. בעצם גם מבוגרים לא תמיד מצליחים להתמיד במסגרות כאלו ולא נעזרים בזריקות לשנות אורח חיים אלא כפתרון קבוע למרות שהוא אמור להיות זמני.
זה מעלה את השאלה עד כמה הטיפול בתרופות ייהה יעיל לילדים לטווח הארוך – או שיהיה מדובר על עוד ניסיון לא מוצלח להרזיה שיוביל לעליה חוזרת במשקל (ואולי אפילו למשקל גבוה יותר) ובעצם רק יחמיר את הבעיה שלהם בגלל חוסר היכולת שלהם להתחייב לתהליך שהוא לטווח הארוך.
ולא פעם הקושי עבור הילדים הוא שאין להם בהכרח שליטה על שינויים בסביבה. לא פעם ההורים מסרבים לארגן את הבית בצורה שתתמוך בהרזיה שלהם בכך שהם יוציאו אוכל ״מפתה״ מהבית כי כביכול לאחרים ״לא מגיע לקבל עונש״ רק כי לילד אחד יש קשיים והם יאלצו ״לסבול״ בגלל שלא יהיה ״אוכל משמין״ בבית. זה החלט יכול לתרום לקושי לשמור על המשקל לאורך זמן עם או בלי התרופה.
התיירת המקרית 
אני לא ממש מבין בזה. מקווה שיינתנו תרופות רק למי שצריך ויכול להיעזר בהן, אבל יודע שזה נאיבי לחשוב כך
אהבתיLiked by 1 person
לצערנו יש הרבה כסף ב״עסקי״ ההרזיה.
אהבתיאהבתי
זה מאד מעציב מה שאת מספרת.
נראה לי שטוב יעשו אלה שהנושא הזה חשוב להם, אם יפעלו יותר לשנות באמת את מה שקורה בסביבה, במציאות.
הילדים, כמו כולנו, מוקפים בכל מקום בסוכרים ובפחמימות. גם כשאת יושבת עם חברה בבית קפה, לפעמים יהיה סלט בתפריט אבל תמיד יהיו סוגים שונים של פחמימות, מתוקות או מלוחות, ואף פעם כמעט לא יהיו למשל פירות. פרט למנות של אבטיח עם בולגרית בחודשי הקיץ, וגם זה לא קיים ברוב המקומות.
את השוקולדים והעוגיות שמים ממש בקופה בזמן שהילדים מחכים עם ההורים שלהם בתור.
בישיבות מגישים מאפים. זה בכל מקום, זו התרבות. את זה צריך לשנות. אני רואה את הנכדה שלי שרי, שהרבה פעמים כשמציעים לה לנשנש משהו היא תבחר את התפוח או את הגזר על פני השוקולד. זה הכל עניין של חינוך והרגלים בראש ובראשונה. ואז לא יהיה צורך בתרופות הרזיה.
אהבתיLiked by 1 person
אין שום בעיה עם מאפים או גלידות או ממתקים. הבעיה היא בכמויות.
הייתי בזמנו בטיפול אצל דיאטנית שאמרה לי שפרי הוא לא בהכרח פחות משמין משוקולד למשל. יש פירות שהם מאוד מלאים בסוכר כמו למשל אבטיח (אבל לא רק), ושהסוכר בשוקולד נספג הרבה יותר לאט מאשר מהסוכר באבטיח כי בי בשוקולד יש שומנים שמאטים את הספיגה של הסוכר.
הבעיה היחידה עם זה שבעצם צריך לאכול רק שורה אחת של שוקולד כדי שהיא תהיה מקבילה לפרי בודד, והרבה אנשים לא מסתפקים רק בשורה אחת.
וזה מעבר לעובדה שפעם היה שוקולד פרה ואולי לכל היותר שוקולד חלב עם אגוזי לוז וזהו – וכיום יש מבחר הרבה יותר גדול של שוקולד מסוגים שונים ועם תוספות שונות, ומבחר גדול יותר של ממתקים ושל מעדני חלב שונים וכו׳. ואז יש נטיה לצרוך הרבה יותר.
אהבתיאהבתי
הנכד המתוק שלי בשלב ההשמנה עכשיו. אחיותיו עברו אותו שלב בין גן חובה לבית הספר היסודי.
אחת מהן שמנמנה באופן טבעי וקיבלה את הגנטיקה של סבותיה [השתיים], של הוריה [השניים] – אבל היא מתעמלת קבוע, אוכלת כמו שצריך. אני מקווה שהיא תשמור על עצמה מפני מעצבי "גופות אדם".
אהבתיLiked by 1 person
גם אני.
אהבתיLiked by 1 person
קודם כל הבעיה היא בכתבה שהיא בחסות נובו נורדיסק, שהיא אחת מהחברות שמשווקת זריקות הרזייה. ברור כשמש שזו כתבה שנועדה למכור את התרופות שלהם ולשכנע אנשים שזה נורמלי לתת תרופה (מזיקה) לבני נוער וילדים ועוד לדבר על זה שבגיל 3 מתחילה השמנה שכבר בגיל הזה צריך לטפל בה.
חברת נובו נורדיסק משוות תרופות לסכרת ולא להשמנה. תופעת לוואי של אחת התרופות לסכרת היא ירידה במשקל. מי שמפרסם את התרופה כתרופה לירידה במשקל בישראל הוא היבואן בארץ. בדנמק למשל התרופה ניתנת רק לסכרתיים במדדים מסויימים, אסור לפרסם את התרופה. למעשה בעצם בכל אירוה ישנו איסור חמור על פרסום תרופות. הפרסום קיים בארה"ב בגלל הקשר של כסף ומערכת הבריאות וגם באנגליה כי יש תרופות שניתן להשיג באופן פרטי. בישראל התרופה אכן לא בסל התרופות ולכן יקרה ולכן כל הפרסום.
כשבדקתי את הנושא לפני כמה זמן עם חברה שגרה בדנמרק היא אמרה לי שהרופאה שלה (בדנמרק) הזדעזעה לשמוע על זה כי לתת תרופה לסכרת לאדום שאין לו סכרת זה לעשות נזק.
שלא לדבר על התופעות לוואי של התרופה הזאת שכוללות: שילשולים, הקאות, כאבי בטן חזרים. המון אנשים מגיעים עם זה עד לרמה של להגיע למיון בבי"ח. וכמובן שכל זה מושתק ע"י הרופאים שרושמים את הזריקות האלה כי הם מרוויחים מזה בסופו של דבר. ומי שלוקח את הזריקות האלה בסופו של דבר דופק את הגוף שלו (לאורך זמן).
בכלל זה לגמרי הזוי שבעולם הרפואה אנשים שנשבעו את שבועת היפורקטס, דוחפים אנשים לצעדים שמזיקים להם (כמו ניתוחים בריאטריים וזריקות הרזייה) במקום להמשיך ולהתעקש על האמת.
ובמקום שיסבסדו לנו חדרי כושר דוחפים לנו תרופות וניתוחים וממשיכים עם מסרים שמנופוביים וגישה מזיקה.
איפה DO NO HARM???
בכתבה כתוב שהיתרון של הזריקות על פני ניתוחים בריאטריים זה שעם הזריקות אפשר להפסיק מתי שרוצים. אז קודם כל הזריקות עושות נזק בשימוש לטווח ארוך. שנית רוב מי שמפסיק עם הזריקות חוזר להרגליו הקודמים, ועולה חזרה במשקל, ברוב המקרים אפילו עם ריבית.
כך שרוב האנשים בסוף כן נאלצים לקחת את הזריקות האלה לכל החיים שלהם.
בנוסף לא הוזכר פה שכל התהליך הזה צריך להיעשות בליווי של דיאטנית ושינוי באורח חיים ועשייה של יותר ספורט.
מי שממשיך לאכול כפי שאכל מקודם – מן הסתם לא יורד במשקל. ומי שלא עושה ספורט/פעילות גופנית כלשהי סובל מירידה במסת השריר שלו (ותתפלאי לשמוע כמה אנשים לוקחים את הזריקות האלה בלי לשנות את אורך החיים שלהם ואת איך שהם אוכלים ובלי לעשות פעילות גופנית כלשהי, כי הבטיחו להם פתרון קסם לירידה במשקל).
גם הסטטיסטיקה של ניתוחים בריאטריים (שהם הדבר שהיה ב'אופנה' לפני הזריקות הרזייה האלה) לא בדיוק חיובית כי 75% ממי שעבר ניתוח כזה יחזור למשקל הקודם שלו בטווח של 5 עד 10 שנים מהניתוח. שלא לדבר על נזקים קבועים שנוצרים כתוצאה מהניתוח הזה.
היות והכתבה היא בחסות נובנו נורדיסק כל המטרה שלה היא למכור את התרופה שלהם, לא מעניין אותם אם זה נכון או לא נכון לעשות את זה, אם זה בריא או לא הם לא בוחלים באמצעים כדי להשיג כמה שיותר כסף – ולכן השיווק האגרסיבי הזה.
אהבתיLiked by 1 person
בווייינט יש כבר שנים טור קבוע בחסות מכון שמוכר גמילה מגוכחת מגלוטן וסוכר כפתרון להשמנה, שידוע כבר שנים שהגמילה שלהם כרוכה בזה שאת יושבת בחדר בעיניים עצומות ומישהו מניף מסביבך כל מיני קריסטלים.
הכותרות הן כמובן על ריך אנשים ״נגמלו״ רק בזכות המכון והזו והחיים שלהם השתנו, וזה הגיע לרמה שבכתבות האלו כבר אין אפשרות לכתוב תגובות כי כנראה כל כך הרבה תגובות היו שליליות שפשוט לא אישרו אותן כי לא רצו שהן יהרסו את הפרסומת.
אני לא כותבת את השם של המכון כי בבלוג הקודם שלי בתפוז כתבתי עליהם רשומות לא מחמיאות והם אשכרה עלו על הבלוג ואיימו לתבוע אותי אם לא אסיר אותן.
כך שפרסום במסווה של כתבה זה לא דבר חדש בווינט בפרט ובתקשורת בכלל.
לגבי הממסד הרפואי: חשוב להגיד שמחנכים רופאים לראות בהשמנה כמחלה מאוד חמורה שצריך למנוע בכל מחיר, ובניתוחים ובתרופות בתור הפתרון היחידי לטווח הארוך, ושדיאטות במיוחד במקרה של משקל מאוד גבוה פשוט לא יעבדו. ויש לזה גם רקע פיזיולוגי שבו הגוף תמיד שואף חזור למשקל הכי בוה שהוא היה בו, והניתוח אמור לאפס את התופעה הזו בזה שהוא גורם לגוף לחשוב שהמשקל הטבעי שלו נמוך יותר, וכל מונע השמנה חוזרת מסיבות פיזיולוגיות.
מבחינת סטטיסטיקה, אחרי 5 שנים בערך 50% – 55% מהמנותחים מתחזקים הרזיה משמעותית. לא פעם מדובר על מצב שבו הם רזו למשקל מסוים, ואז האלו חלק מהמשקל חזרה אחרי שהוא הפך להיות פחות אפקטיבי. אני לא בטוחה שיש הרבה מחקרים שמראים מה קורה אחרי עשר שנים. הסטטיסטיקות האלו ממש לא מושלמות במיוחד כשחושבים על המחיר של הניתוח (אני הכרתי מישהי שמתה אחרי ניתוח, קולגה שלי לשעבר נפגע בריאותית מהניתוח שהוא עבר וסבל מתת תזונה חמורה כי הוא לא יכול היה לאכול כלום אחרי הניתוח ולא הבינו למה), ושתי נשים שהניתוח הראשון שלהן נכשל, הן עברו ניתוח חוזר – ואז פשוט נתקעו באותו משקל פחות או יותר (אחת ירדה חמישה ק״ג, השניה לא רזתה בכלל). זו אולי לא סטטיסטיקה מייצגת, אבל היא מראה הרבה על מה דפוק בקיצורי קיבה.
דרך אגב, כתבתי כמה רשומות על קיצורי קבה וריכזתי קישורים אליהן רשימה הזו:
גם כתבתי בזמנו על התוכנית ״הפוליטיקה של השומן״ שבו אחת הדמויות היתה של אישה שהרזתה בעקבות ניתוח, אבל מעבר לעובדה שחלק משמעותי מהשינוי שלה היה שגרת טיפוח שהיא יכלה לעשות גם בתור אישה שמנה, ש סיכוי שהיא התחילה לעשן רק כדי לשמור על ההרזיה:
ושמעתי על הרבה אנשים שרופאים ממש לחצו עליהם לקחת תרופות והם מאוד סבלו מתופעות הלוואי, ולא פעם הם לא ממש רזו. אחת אפילו טענה שהתרופה דפקה לה את פעילות בלוטת התריס ולחילוף חומרים איטי יותר שוביל להשמנה…
אהבתיאהבתי
מכירה את הטור המדובר ב-ynet (קשה לפספס אותו).
אני מכירה גם אנשים שהשתמשו בשיטה שלו לגמילה מפחמימות וסוכרים. השיטה שהם עובדים בה היא לא עם קריסטלים וכל מיני דברים כאלה שהזכרת.
העניין הוא שגם מי שהפסיק עם סוכרים ופחמימות לרוב לא מצליח להחזיק את התזונה הזאת לאורך זמן.
אנחנו חיים בחברת שפע, שבאופן מצער (בעיני לפחות) התזונה שלנו מאוד מבוססת פחמימות וסוכרים. בעצם פחמימה = סוכר. ואנחנו אוכלים הרבה יותר מדיי סוכר ממה שהגוף שלנו בפועל צריך. וכן יש לזה השפעות (לטווח הקצר ולטווח הארוך).
כך שבאופן כללי עדיף להמעיט בצריכה של פחמימות וסוכרים, אבל לא להוריד אותה לגמרי (אני מכירה אנשים שחיים על אפס פחמימה, או כמעט אפס אבל זו תזונה מאוד קיצונית ומגבילה).אני מודעת היטב לאיך שרופאים מתייחסים לאנשים עם עודף משקל. ואת כל התחלואים שיש למי שבעודף משקל מפילים על המשקל ולא בודקים ממה באמת זה קורה. זה גורם לאנשים עם עודף משקל להדיר רגליהם מלבקר אצל רופאים רק כדי לא לחטוף על הראש הרצאה על המשקל שלהם.
יכולה להגיד לך רק מעצמי שלפני כמה שנים הייתה לי בעיה רפואית וקיבלתי אנטיביוטיקה, פיתחתי אלרגיה לאנטיביוטיקה ועשיתי תור לרופא שלי רק שבאותו יום הוא לא היה, והפנו אותי לרופא אחר שמעולם לא הייתי אצלו. אותו רופא עוד לפני שהתיישבתי בכיסא במשרד שלו נתן לי הרצאה של 5-10 דקות על המשקל שלי באותו זמן. בלי שהוא ראה את התיק הרפואי שלי (בדיקות דם מושלמות) או שאל אותי בכלל למה הגעתי אליו.
קוראים לרופאים כאלה שמנופוביים, ואפשר בהחלט להגיש נגדם תלונה על ההתנהגות שלהם. על אחת כמה וכמה אם לא קיבלת טיפול רפואי מתאים בגלל ההתנהגות השמנופובית שלהם.מבחינת סטטיסטיקות לגבי ניתוחים בריאטריים, אני לא יודעת מאיפה הוצאת את המידע שלך. בזמנו כשאני בדקתי את הנתונים במחקרים שנעשו בארה"ב זה הראה משהו שונה לגמרי ממה שאת כותבת פה (75% מהמנותחים חוזרים למשקל הקודם שלהם).
יש לי ידיד טוב שעבר ניתוח קיצור קיבה והוא מנהל קבוצה של מנותחים בפייסבוק. אין שם ולו בן אדם אחד שיש לו אפס בעיות רפואיות כתוצאה מהניתוחים האלה. אותו ידיד שעשה את הניתוח כי הפחידו אותו עם כל מיני בעיות בריאותיות שיהיו לו בגלל המשקל. היום יש לו יותר בעיות בריאותיות ממה שהיו לו לפני כן. הוא נמצא בתת משקל, יש לו בעיות ספיגה של ויטמינים ומינרלים. הוא כל הזמן במעקב צמוד של רופאים ותזונאית.
ואצלו זה עוד בקטנה, אני לא מדברת איתך על אנשים שעשו את הניתוח וכל הזמן נכנסים ויוצאים מבתי חולים בגלל הידבקויות חוזרות (זה מחייב ניתוחים) ועוד שלל בעיות רפואיות רציניות לא פחות.
יש לאבא שלי זוג חברים, שהבעל עבר פעמיים ניתוח קיצור קיבה, הוא כמעט מת אחרי הניתוח השני.
וכמובן שלא מדברים על אנשים שמתו כתוצאה מהניתוח.
בכל מקרה הניתוחים הבריאטריים אולי גורמים לאנשים (לא לכולם) לרדת במשקל לטווח הקצר, אבל בטווח הארוך הם עושים נזקים שנשארים לשנים.
היום גם יודעים שניתוחי קיצור קיבה לא מתאימים לרוב האנשים בגלל המיקרוביום של הקיבה שלהם. אבל זה נושא שעוד לא יצא לי לחקור לעומק.ניתוחים בריאטריים וזריקות הרזיה הם סוג של קביים לאנשים שרוצים לרדת במשקל. אם זה לא בא בתוספת של שינוי באורח חיים, תוספת של פעילות גופנית ושינוי תזונתי – זה פשוט לא יעבוד.
ושינוי באורח חיים, שינוי תזונתי והוספת פעילות גופנית לשגרה היומיומית, זה משהו שאפשר לעשות גם בלי ה"קביים" האלה. אז למה להזיק לעצמך?
יש לי ידיד שהתחיל בשנה האחרונה לקחת זריקות הרזיה, אבל הוא לא שינה כלום באורח חיים שלו. מובן מאליו שהזריקות האלה לא גרמו לו לרדת במשקל, ויותר מזה הן עשו לו נזק, כי הייתה לו ירידה משמעותית במסת שריר.
וזה רק הנזק שרואים לטווח הקצר, יש את הנזק שזה עושה ללבלב כי בכל זאת מדובר בתרופה שנועדה לטיפול בחולי סכרת, לא באנשים שאין להם סכרת.יותר מזה, בטח קראת אצלי על מה שעברתי עם הקורונה. ותקופה מאוד ארוכה ליוותה אותי דיאטנית. אני הייתי צריכה ללמוד לאכול מחדש (עברתי שלב של טעימות בדיוק כמו שעושים לתינוקות שמתחילים לאכול) ולקח לי המון זמן לחזור לאכול כמות אוכל וקלוריות כמו שבן אדם מבוגר צריך לאכול.
ובאותה תקופה אבא שלי כל הזמן חפר לי על זה שאני צריכה לקחת את הזריקות הרזיה, וקיבלתי ממנה כל כך הרבה אינפורמציה על למה זה מזיק כל כך ולמה לבן אדם שהיה במצב שלי אסור בכלל להעלות על הדעת לקחת אותן.בסופו של דבר ירידה איכותית במשקל היא משהו שלוקח זמן. ומצריך שינוי בתזונה ובפעילות גופנית. למה אנשים היום הולכים על פתרונות אחרים כמו ניתוחים בריאטריים או זריקות הרזייה? כי זה מציע להם "פתרון קסם" לרדת במשקל בלי להתאמץ באמת. אבל זה לא באמת ככה כי אנחנו רואים שמי שלא שינה את התזונה שלו והוסיף פעילות גופנית לאורח החיים שלו לא באמת הצליח לרדת במשקל.
כשהתהליך נעשה באופן הדרגתי, גם הדברים שכתבת שמושפעים מהמוח, משתנים, נכון זה לוקח זמן ואנשים היום מחפשים פתרון מהיר. אבל אין באמת פתרון מהיר ואין קיצורי דרך למי שרוצה להרזות. זו עבודה סיזיפית ויומיומית.ברשומות שכתבת על הפוליטיקה של השומן. הפרק הראשון כתבת על צילה מיכאלי. אני מכירה אותה, היא אישה גדולה מהחיים (לא רק פיזית) בן אדם מדהים. ובדף הפייסבוק שלה יש תמונות גם מהתקופה שבה היא ירדה במשקל והייתה רזה ונראתה אחרת לגמרי ממה שהיא נראית היום.
אבל צילה ביום יום שלה לרוב לא מאופרת יותר מדיי. אבל כן היא אישה מטופחת שמודעת לעצמה, וזה שהיא שמנה לא אומר שהיא צריכה להזניח את עצמה. וזה שהיא שמנה לא אומר שלא מגיע לה להתלבש יפה, ובצבעים שמחים, ובבגדים שמחמיאים לגוף שלה.
להרבה מאוד נשים יש תפיסה שאם הן לא במשקל מסויים או במידה מסויימת בבגדים לא מגיע להן כל מיני דברים וזה לא נכון. זה גם מאוד מצב שיצרו פה בארץ לגבי כל הקשור בעודף משקל. בעוד אם תטיילי בחו"ל סביר להניח שתמצאי מידות גדולות כמעט בכל חנות, בישראל זה לא ככה.
אחותה של צילה שצעירה ממנה בערך בעשור גם הייתה בחורה לא קטנה (בלשון המעטה) והיא עשתה ניתוח. אבל היא שינתה את החיים שלה לגמרי ובנוסף לזה שהיא עשתה שינוי תזונתי היא גם עושה המון ספורט.
יש בעיה באורח חיים שלנו היום רובינו מנהלים אורח חיים יושבני. זה אומר שאנחנו לא עושים מספיק פעילות גופנית ולכן הגוף שלנו מתנוון יותר ואנחנו סובלים מכל מיני בעיות רפואיות שלא היו קיימות בעבר שהיינו בתנועה יותר מתמדת. גם יש עניין של פינוק של אנשים. כמו למשל לנסוע לכל מקום במקום ללכת ברגל. נשבעת לך שאני מכירה אנשים שבמקום ללכת 5-10 דקות למכולת נוסעים ברכב (הרבה מאוד אנשים).
מכירה גם את גאלה רחמילביץ, היא באמת יותר קטנה מצילה. ולמרות המשקל שלה פצצת אנרגיה, הלוואי על רוב האנשים חצי מהאנרגיה שיש לאישה הזאת.אני חושבת שעיקר הבעיה היא שאנחנו חיים במדינה שנמצאת בהפרעת אכילה אחת גדולה. כולם באובססיה למשקל שלהם, למשקל של אחרים.
היה איזה יום בשבוע שעבר שעזרתי לאחי במשהו והוא דיבר על המקום שהוא מתאמן בו (לא חדר כושר יותר כמו בוקס של קרוספיט). והוא כמובן סיפר לי על אחד המדריכים שם שירד 50 קילו. וישר השיחה התחילה לדבר על דיאטות ואמרתי לו שלא מעניין אותי לרדת במשקל, שכל הספורט שאני עושה זה כדי לחזור פיזית ליכולות שיש לי והמשך של השיקום שאני עברתי ועדיין עוברת.
יש נשים וגברים שממש מרעיבים את עצמם כדי להגיע למשקל הנכסף או כדי להישאר במשקל שהם רוצים להיות.
שלא לדבר על אנשים שבאמת סובלים מהפרעות אכילה (בטוחה שראיתי אצלי שכתבתי לא מעט על בת דודה שלי שהיא אנורקטית).אחת הבעיות במדינה שלנו שהיא מדינה שמדירה שמנים מהמרחב הציבורי.
אני יכולה לספור על מעט מאוד אצבעות את מספר החנויות (רשתות) שיש בארץ שמוכרות בגדים לנשים במידות גדולות (ז"א ממידה 50 ומעלה, מידות 42-48 נחשבות מידות ביניים). שלא לדבר על זה שבהרבה מאוד מקרים מדובר על סגנון בגדים מאוד מסויים (מי אמר חולצות גדולות או טוניקות ושרוולים שמגיעים ע המרפק, שחלילה לא יראו טיפת עור ומכנסיים שהם סקיני או טייץ ולא קיבלה?).
בעוד בחנויות רגילות של גברים אפשר כמעט תמיד למצוא עד מידה 48-50, כשחנויות רגילות של נשים לרוב המידה הכי גדולה תהיה 42.
ועוד לא דיברנו על זה שיש הבדל בין מידה XL של נשים לבין XL של גברים.לגבי עניין של נשים שמנות הן בהכרח נשים מוזנחות. אני ממש לא חושבת שיש קשר בין המשקל לאיך שאישה בוחרת להתלבש או להיראות. אני מכירה לא מעט נשים רזות או במשקל נורמלי שנראות כמו "רותי סמרטוטי" כי ככה הן בוחרות להיראות ואין שום קשר בין המשקל שלהן לאיך שהן מתלבשות ו/או מתאפרות או מסדרות את השיער שלהן או על שגרת הטיפוח היומית שלהן.אגב, גברים שמנים, בעולם הרפואה מתייחסים לזה יחסית יותר בסלחנות. יש לי ידיד שהוא עם עודף משקל (תלת ספרתי) ורוב הרופאים שיצא לו להיות אצלם מעולם לא העירו לו על המשקל או על איך שהוא נראה.
אישה, מספיק ברגע שאת לא עונה לקונספט ה"רזה" אוטומטית יתייחסו אליה בתור מישהי עם עודף משקל, או שמנה. גם אם המשקל שלה הוא בגדר הנורמלי לחלוטין.
אהבתיLiked by 1 person
לגבי ניתוחים: אני הכרתי בזמנו בפורום הרזיה שהיה קיים בווינט לפני המון שנים אדם שמן שכמויות האוכל שהוא היה מסוגל לאכול היו עצומות ברמה מטורפת. הוא פעם כתב על ארוחת ערב רשמית שהוא היה בה שהוא טרף את כל הסטים שהיו מראש על השולחן יחד סלסלה של לחמניות ביס (לחמניות כאלו) והמלצרית היתה צריכה למלא את הכל מחדש – וכנראה שאם אישתו לא היתה תוקעת בו מבט קטלני זה היה קורה יותר מפעם אחת.
אז הוא בחר את המנה הראשונה הכי גדולה והכי משמינה, וגם את המנה העיקרית הכי גדולה ומשמינה, וכשאישתו לא הצליחה לסיים את המנה העיקרית שלה – הוא סיים אותה עבורה. מתישהו בשלבים האלו הוא כבר נאלץ לפתוח את הכפתור של המכנסיים, אבל כשהגיע זמן הקינוח היה לו קשה להחליט באיזה משני הקינוחים לבחור, אז המלצרית הביאה לו את שניהם. והוא לא השאיר פירור ואני מזכירה שמרוב שפע אוכל, אישתו לא הצליחה לסיים את המנה העיקרית שלה.
בן אדם כזה שמסוגל לאכול כמויות עצומות כאלו של אוכל גם לרוב חייב לאכול המון אוכל כדי לשבוע, ובמצב כזה קשה לו מאוד לרזות. עבור אנשים כאלו ניתוח יכול לעזור להוריד משמעותית את כמות האוכל שהם צריכים לאכול כדי לשבוע.
אבל זה לא אומר שכל האנשים השמנים משמינים כי הם אוכלים כל כך הרבה. מעבר לזה שיש סיבות פיזיולוגיות לנטיה להשמנה, הרבה אנשים אוכלים בצורה מאוד שונה כדי להשמין – בין אם זה בבחירות האוכל שהם בוחרים לאכול שהוא עתיר קלוריות או לפעמים בנשנשת לכל אורך היום. ובמקרים האלו ניתוח לא ממש יעיל, אבל רופאים מסרבים להבין את זה.
וברור שלניתוחים יש סיבוכים שמשפיעים על כולם , כל הקטע של הניתוח זה להרו את מערכת היכול, אז ברור שזה ישפיע על כל מה שקשור לאכילה שלנו כולל ספיגה של ויטמינים, מינרלים, ואבות המזון.
וטדרך אגב, פחמימות מורכבות מאנם מורכבות מסוכרים אבל הן לא משפיעו תעל הגוף כמו סוכר פשוט כי בהן הסוכרים נספגים הרבה פחות מהר, במיוחד אם אוכלים אותן כחלק מארוחה שיש בה גם ירקות עם סיבים, חלבונים ושומנים שכולם גורמים להאטה של הספיגה של הסוכרים.
אהבתיאהבתי
הבעיה עם ניתוחי הרזיה זה שהציגו את זה כפתרון קסם, בדיוק כפי שעכשיו מציגים את הזריקות הרזיה (שבאופן כללי אמורות לעזור לך להוריד 10%-15% מהמשקל שלך.)
אבל אין באמת דבר כזה פרונות קסם, ושתי האופציות האלה בסופו של דבר מזיקות לגוף.
בנוסף אחוז האנשים שניתוח בריאטרי ו/או זריקות הרזיה מתאים להם ובאמת מועיל להם הוא כל כך קטן. ואלה שמצליחים לשמור על המשקל לאורך זמן (מעבר לעשור) גם פה מדובר באחוז קטן.
אהבתיLiked by 1 person
אני יודעת שמבחינת שמירה על המשקל אחרי ניתוחים למשך חמש שנים – בערך 50% – 55% שומרים על ירידה משמעותית. זה לא ממש מיעוט מאוד קטן.
נכון שהניתוח מזיק, אבל הגישה הרפואית היא שהנזקים של הניתוח הם פחות משמעותיים מהנזקים שהשמנה גורמת. כמובן שזה מורכב ותלוי למשל בסיבוכים לא צפויים שקורים, ועד כמה למשל יש למנותח את המשמעת לקחת את תוספי התזונה כמו ויטמינים שצריך.
אני לא אומרת שכל אחד צריך להתנתח, אבל כן חשוב לחקור את הנושא לעומק ולהבין את המשמעות בלי לשלול מראש.
אהבתיאהבתי
המחקרים שאני קראתי (שוב אמריקאים לא ישראלים) מראים שבטווח של 10 שנים מהניתוח 75% מהמנותחים עולים בחזרה במשקל שלהם.
5 שנים זה ממש לא מדד כי לרוב המשקל יורד בשנה הראשונה וזה לא מספיק זמן בשביל שהגוף יתרגל למשקל החדש ולא מספיק זמן בשביל לסגל הרגלים טובים בגלל שעדיין מדובר בירידה גדולה מאוד במשקל בטווח מאוד קצר (וסליחה בטווח של 5 שנים שיש 45%-50% שלא מצליחים לשמור על משקל תקין זה עדיין המון. לא שווה בעיני את הסכנות של הניתוח ואת הפגיעה במערכת העיכול וכל מה שנוסף לזה).
תחשבי שרוב מי שעושה את הניתוחים האלה הם אנשים שצריכים לרדת 50 קילו או יותר במשקל. ירידה איכותית במשקל נחשבת ירידה עד חצי קילו בשבוע (כן כן, נשמע הזוי ונוגד את כל מה שאנחנו חושבים) מי שעושה ניתוח בריאטרי בשלושה חודשים הראשונים יורד משמעותית במשקל.
תחשבי שאם ניקח באופן קיצוני כמובן בן אדם שאוכל 10000 קלוריות ליום (לא משנה ממה) ופתאום הוא מוגבל בכמות הקלוריות שהוא צורך ליום (ידיד שלי אחרי שהוא עשה ניתוח אמר לי שאם הוא שותה כוס מים, הוא מתמלא – כך שזו הכמות אוכל שהקיבה יכולה להכיל בארוחה). מה שאומר שהצריכה הקלורית יורדת משמעותית.
העניין הוא שעם הזמן אנשים מתחילים לאכול יותר. ולכן חוזרים לעלות במשקל.
את לא יכולה לחיות לאורך זמן על כמות אוכל שמספיקה לילד בארוחה (נגיד 150-200 מ"ל שהקיבה יכולה להכיל אחרי ניתוח). מעט מאוד אנשים יכולים להתמיד בלאכול ארוחה קטנה כזאת כל שלוש שעות בערך (וכל היום שלך סובב סביב אוכל).
שלא לדבר על זה שכל הניתוחים הבריאטריים יוצרים כל מיני בעיות בריאותיות אצל מי שעשה אותם.
בסך הכל, יצא לי להכיר לא מעט אנשים שעשו ניתוח בריאטרי, וכמעט כולם אמרו לי שהם מצטערים על זה, שזה לא הביא לתוצאה שהם קיוו לה, שזה עשה להם יותר נזק מאשר תועלת. ואי אפשר להפוך את הגלגל במקרה הזה.
הזריקות, מי שלוקח אותן בסוף יגיע למצב שהוא צריך לקחת אותן כל החיים. אני לא מתכוונת למי שירד מעט במשקל כדי להגיע למשקל תקין אלא על אנשים שצריכים לרדת משקל משמעותי.
לצד המון אנשים שאני מכירה שלקחו את הזריקות הרזיה (אוזמפיק או סקסנדה) רובם לא ירדו בכלל במשקל. תופעות לוואי לא נעימות בכלל היו לכולם. המעט שכן ירדו במשקל רובם עלו אותו בחזרה בתוך שנה אחרי שהם סיימו עם הסשן של הזריקות.
פה הבעיה העיקרית שרוב האנשים שעושים את זה לא עושים את זה יחד עם ליווי של דיאטנית ושינוי אורח חיים. אז מהר מאוד חוזרים להרגלים הישנים.
בכל מקרה הזוי בעיני שרופאים רושמים את הזריקות האלה, שזו תרופה לאנשים שיש להם סכרת, לאנשים בריאים לחלוטין, והם מקבלים מרשם + תרופות על חשבון חולי סכרת שבאמת זקוקים לתרופה הזאת כדי לחיות ולא להגיע לבי"ח (שלא לדבר על הנזקים שעושה הסכרת למי שלא מאוזן).
אהבתיLiked by 1 person
אני לא יודעת אם יצא לך לקרוא את הרשומות שכתבתי על ניתוחי קיצור קיבה בקישור שצירפתי, אבל אני אישית ממש לא בעד הניתוחים, במיוחד לא בצורה אוטומאטית. כתבתי בהן למה אני חושבת שהניתוח לא מתאים לי אישית, וגם הבאתי כתבות (אחת כתובה, אחת מיוטיוב) על דיאטניות שלא ממש רואות בניתוח פתרון אוטומאטי.
גם כתבתי שם שכל מי שאני הכרתי אישית אפילו ברמה מאוד שטחית שהתנתח – סבל מסיבוכים במקרה הגרוע (מישהי שמתה כמה ימם אחרי ניתוח בגלל דלף, מישהו אחר שלא היה מסוגל לאכול בכלל אחרי הניתוח והפך להיות רזה מידי וסבל מתת תזונה), או שהניתוח לא היה יעיל במקרה הטוב (שתי נשים שהתנתחו, עלו במשקל, התנתחו שוב – אחת ירדה 5 ק״ג, השניה נשארה באותו משקל).
אבל אני יודעת שיש אנשים שעבורם הניתוח ממש שינה את החיים ובאמת עזר להם לרזות לטווח הארוך. אני לא יכולה להבטיח שמדובר על אנשים ששמרו על המשקל עשר שנים, אבל הן בהחלט שמרו על המשק אחרי השנה או השנתיים הראשונות, כשזו התקופה שבה הניתוח מתחיל לאבד מהיעילות שלו כי הקיבה כבר מתחילה להתרחב בצורה משמעותית.
גם יצא לי לקרוא על מישהי שירדה משקל בעזרת תרופות הרזיה מהדור הישן (״ספידים״ כאלו), ובדיעבד היא סיפרה שהיא הסתירה תא העובדה שהיא ממשיכה להשיג את הכדורים האלו בצורה לא חוקית כדי לשמור על המשקל.
וכמובן שניתוחים ותרופות לא יעזרו בלי ״שינוי אורח חיים״ ותפריט וספורט שתומכים בירידה המשקל. אבל גם בשינוי הזה לא מובטח שהאדם יצליח להתמיד – בעיקר כי הרבה מהתפריטים והתוכניות אולי מתייחסת לגוף אבל לא משנות את הראש ודרך המחשבה של אנשים.
אהבתיאהבתי
תתפלאי אבל אני אכן עברתי על כל הרשומות שהוספת קישור אליהן בתגובה.
לא הגבתי על כל אחת ואחת מהן.
יש איזה ריאליטי אוכל, משחקי השף שבאחת העונות הייתה שם מתמודדת שעשתה ניתוח קיצור קיבה 5 פעמים, 5 פעמים וזה לא עזר לה (חשבתי שמאפשרים האמת רק 3 פעמים). היא עדיין עם עודף משקל.
למה אני בדקתי את המחקרים אחרי 10 שנים, כי אחרי השנים הראשונות המשמעת מתרופפת. שוב מדובר פה על חזרה להרגלים הקודמים, שכמובן קורה בהדרגה ,ועדיין קורה.
אהבתיLiked by 1 person
שאלתי לגבי הרשומות שכבר כתבתי כדי לדעת כמה לפרט ולא לשעמם אותך הפרטים אם קראת אותן.
במקרה של ניתוחים מדברים הרבה על משבר שקורה בין שנה לשנתיים אחרי הניתוח שאז האפקט של הניתוח פוחת. אבל מן התם השבירה יכולה לקרות בכל שלב, למרות שכמה שמתמידים יותר כך הסיכוי בעצם פוחת.
אהבתיאהבתי
זהו שבמחקרים שקראתי לא דובר על שבירה, אלא על חזרה להרגלי אכילה ישנים ולא בריאים.
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שבסה״כ אנחנו מסכימות. מי שמצליח לשמור על המשקל הוא כנראה מי שהרגלי האכילה שלו לא היו מאוד גרועים למכתחילה, אלא שהקושי היחיד שלו היה לשבוע מכמות סבירה של אוכל. לכן ברגע שהקטינו לאדם כזה את הקיבה והוא למד לא למתוח אותה יותר מידי – הניתוח עזר לו לשמור על גודל קיבה סביר ועל רמת שובע סבירה.
רוב מי שמגדיל את הקיבה הוא מי שאוכל לא רק כדי לשבוע אלא גם מבחינת רצון לאכול מהנאה או מאכילה רגשית או מאכילה כפייתית (שו יכולה להיות הפרעת אכילה או התמכרות).
אהבתיאהבתי
מתנצלת על השגיאות כתיב… כנראה שזה מה שקורה שכותבים תגובה ב4 בבוקר….
אהבתיLiked by 1 person
לא נורא 🙂
אהבתיאהבתי