כשמאמן הכושר שלי חזר ממילואים אחרי חצי שנה, הוא שאל אותי עד כמה אני מכירה אנשים שנפגעו בשביעי באוקטובר או גויסו למילואים.
יש לי קרובי משפחה בדרום, אבל בני הדודים של אא שלי שמתגוררים בקיבוץ עד ניצלו בנס מפגיעה בשביעי באוקטובר. יש לי בן דוד שהוא והמשפחה שלו גרים באשקלון ואן הושפעו מאוד מהטילים, ואפשרו להם להתפנות למשך תקופה מסוימת מהבית. אני חושבת שכבר כתבתי פה שמישהו שעבד איתי נרצח בנובה, ורק לאחרונה יליתי ששני בני דודים שלי מהצד הדתי של המשפחה (הם עצמם דתיים לאומיים למרות ששאר המשפחה חרדים) שירתו בעזה.
נזכרתי בשיחה השו בשבת כששוחחתי עם אמא שלי. לאחרונה יש לנו שיחה די קבועה בשבתות, אחרי שהיא אמרה לי מה היא מעריכה את זה שאני זוכרת להתקשר אליה באופן קבוע. לרוב מדובר על שיחה שבה היא מקשקשת כעל מה שעובר לה בראש, והשבוע כנראה בהשראת יום הזכרון היא אמרה משהו לגבי זה שהאחיינים שלי יתגייסו לצבא מתישהו בקרוב.
טוב, זה לא ממש בקרוב – אחד מהם בן עשר והשני בן תשע, אבל ברור לכולנו שהזמן עד הגיוס שלהם יחלוף מאוד מהר.
ואמא שלי דיברה על זה ששניהם לא יתגייסו בטח לתפקיד קרבי.
למען האמת, אחי במקור התגייס לתפקיד קרבי, אבל אחרי כמה ימים בטירונות הרגיש שזה לא בשבילו והיה לו קשה עם זה נפשית. לכן ההורים שלי דאגו לעזור לו להוריד לו פרופיל כדי שהוא יוכל לעבור לתפקיד עורפי, בין השאר כי אמא שלי מאוד חששה שהוא יפגע בעצמו, או כך היא טוענת.
אבל בדיעבד אני שואלת את עצמי עד כמה זה נבע מחששות שלה משירות קרבי של אחי, בין השאר כי בתור בן הזקונים שלה הקשר ביניהם היה קרוב. או אולי פשוט איתי ועם אחותי (שהיינו מבוגרות יותר) הגיוס היה הרבה יותר קל כי נשים לא יכלו אז להתגייס לשירות קרבי.
אבל סופו של דבר אנחנו חיים במדינה שבה אנחנו מקדשים את הגיוס, ובמיוחד את הגיוס הקרבי למי שנתפס ככזה שמספיק בריא וחזק כדי לבצע אותו. קחו לדוגמא את הדוגמן ולעיתים שחקן מייקל לואיס שהוא ספורטאי אתגרי שמסתבר שסובל ממחלת לב ולא גויס, והוא חטף לא מעט ביקורת לא קלה על כך שהוא אפילו לא התדב לשירות לא קרבי למרות שנראה שפיזית הוא מסוגל ואפילו מבצע לא מעט פעילות ספורט די מאומצת.
ויש את גלעד שליט, שרבים ביקרו את האופן שבו הוא נכנע למחבלים שתקפו את הטנק, והיתה ציפיה שכלוחם הוא פשוט ימשיך להלחם. הסיטואציה היא כמובן מורכבת הרבה יותר, וציפיות יש רק לכריות – בין השאר כי בסופו של דבר גלעד נשאר בחיים והצליח לחזור לחיים.
אבל עולה השאלה עד כמה באמת כל אחד שהוא בריא פיזית ובעל כושר גופני הוא בהכרח מישהו שמסוגל גם נפשית להתמודד עם מצבי קרב. וזו שאלה קשה בעיני, כי במדינה שלנו אין לנו את הפריווילגיה של לגייס את רק מי שרוצה. הצורך בגיוס חרדים למשל באמת נובע ממחסור בחיילים, לא מתוך רצון לעשות להם ״דווקא״, וכך גם קשה לוותר על מי שפשוט לא בא לו להיות חייל קרבי.
אני לא יודעת אם יש באמת תשובה ברורה על השאלה או התלבטות הזו. וגם הפחדים של האמהות וההורים בכלל (ושאר בני המשפחה כמובן) הם משהו אמיתי ולגיטימי.
התיירת המקרית 
באמת סוגיה לא פשוטה. אבל לדעתי כולם (פרט למיעוט שבאמת לא בנוי לצבא) צריכים להתגייס – אפשר לתרום בהרבה דרכים.
אני לא הרגשתי מסוגל לשרות קרבי, אבל שירתתי 6.5 שנים ביחידת מחשבים ואני חושב שתרמתי את חלקי למדינה (פחות מקרביים אבל תרמתי…) אחר כך עשיתי כ20 שנים מילואים קצת יותר קרביים (הרבה שמירות וקצת אימונים בגדוד חילוץ של פיקוד העורף).
אהבתיLiked by 1 person
אבל אני חושבת שלחיילים עם פרופיל קרבי מאוד קשה להשתחרר משירות קרבי. אני זוכרת מהתקופה שבה אני התגייסתי שלא פעם גם חיילים עם פרופיל קרבי התמיינו ליחידות במודיעין או ממר״ם, אבל אלו שעברו את המיונים יכלו להתגייס אליהן רק אם לא נמצאו מספיק מועמדות נשים או מועמדים עם פרופיל לא קרבי.
אהבתיאהבתי
נכון… לכן לא היה לי סיכוי להתקבל לממר"מ והלכתי לעתודה שם לא היו הגבלות על בעלי פרופיל קרבי (אבל דרישות קבלה גבוהות)
אהבתיLiked by 1 person
הזכרת לי שבברית של אחי אמא שלי אמרה : "בעוד 18 שנה אני אבכה". ואת זה היא כנראה פמפמה לו כל חייו, כי כאשר הגיע הרגע להתגייס, הוא עשה הכל כולל הכל כדי להוריד פרופיל ולהפעיל פרוטקציות, והוא באמת שירת בלהקה צבאית, ואחר כך גם במילואים, וכשסיים את לימודים עבר למילואים בפרקליטות הצבאית.
וכל זה אחרי שהגיס שלו, בעלי, היה שיריונר קרבי שגם נלחם בלבנון הראשונה מול הסורים וגם שירת עד גיל 42 במילואים בלבנון ובשטחים, באינתיפדות השונות…הכל. אז אני מבינה שקרבי זה לא לכל אחד, אבל יש כל מיני סוגים של קרבי, לא כל אחד חייב להיות דובדבן או מטכ"ל, אבל אם יש לנו את צבא העם – והוא אכן צבא העם – אז השתמטות מכוונת זה משהו שמקומם אותי.
אני אמנם לא הייתי קרבית (לא חושבת שהיה אז נשים קרביות) אבל כן שירתתי חמש שנים בממר"מ. בתי לא היתה קרבית אבל היתה חובשת בחיל הים. בני היה בהנדסה קרבית וגם הלך לקצונה והספיק, לפני שנסע ללימודיו בחו"ל, להשתתף במבצע עופרת יצוקה.
מאד מבינה הורים שחוששים על חייהם של ילדיהם ורוצים להמנע מלסכן אותם בשירות קרבי…ומצד שני במדינה שלנו לדעתי כל מי שמסוגל חייב לעשות את זה. אין לנו סיכוי בלי זה
אהבתיLiked by 2 אנשים
אני מסכימה איתך, אבל חושבת שזה משהו מאוד מורכב.
קחי לדוגמא את גלעד שליט – ברמה האישית והאנושית, כנראה הכניעה המהירה שלו כנראה הצילה לו את החיים, גם אם הוא נאלץ לבלות חמש שנים בשבי של החמאס. אבל רמה הלאומית, רבים יגידו שהמחיר ששילמנו על השחרור שלו היה גבוה מידי, והיה עדיף שהוא היה נלחם כדי לא להיע למצב של שבי, בין אם הוא היה מצליח להבריח את המחבלים ובין אם הוא היה נהרג, או שלכל היותר היינו נותנים לו למות בשבי (שזה מה שהאמריקנים עושים, דרך אגב).
ודרך אגב, סינוואר שוחרר כחלק מעסקת השחרור של שליט – והוא הרי עמד מאחורי האירועים של השביעי באוקטובר.
אז אולי ההחלטה לגייס מישהו כמו גלעד שליט לשירות קרבי היא מקור הבעיה?
כי אני מכירה לא מעט אנשים שמבחינתם השירות הקרבי היה ממש שליחות. וצריך מנטליות מסוימת כדי לשאוף לזה. למשל יצא לי לשוחח עם מאמן הכושר שלי שהיה במילואים חצי שנה והיה באיזור יו״שׁ, והוא אמר לי שהוא כן היה רוצה לשרת בעזה. שבוע שבועיים אחר כך הוא קצת שינה את האמירה ואמר שהוא מבין שהסיכוי שלו להיפגע גבוה יותר, וגם לצאת משם במצב נפשי קשה – אבל עדיין היתה לו את המוטיבציה לתרום גם בידיעה שהוא עלול להיפגע.
ושוב, הדאגה להורים גם חשובה. יש יחס מיוחד כמובן להורים שכולים, אבל מה למשל לגבי הורים שהם לא בקו הבריאות, או רגישים במיוחד ללחץ הזה?
מצד שני באמת יש צורך בחיילים קרביים, ואולי לנו כנשים שהן כבר הרבה אחרי השירות שלהן ולא נאלצו להיבחן לשירות קרבי מאוד קל לראות את זה כך כשאנחנו לא היינו צריכות להחליט על היכולת שלנו לשרת כך…
אהבתיאהבתי
מסכים אתך: השתמטות מכוונת, זה מה שמכעיס. אם בחור או בחורה מתגייסים ומקדישים שנתיים ושלוש שנים מחייהם.. לי אין ביקורת. זהו.
אהבתיLiked by 1 person
בהמשך למה שעניתי לתגובה הראשית שלך שלפיה אין לנו את הפריווילגיה לוותר על חיילים קרביים בגלל ודל האוכלוסיה הקטן – האם הורדת פרופיל כדי לא לשרת בקרבי היא לדעתך השתמטות?
אהבתיLiked by 1 person
לא! אני חושב שהמחשבה של הצבא היא תמיד: דוד וגוליית.
אהבתיLiked by 1 person
אני רוצה להתייחס למשפט הזה שלך: "אנחנו חיים במדינה שבה אנחנו מקדשים את הגיוס, ובמיוחד את הגיוס הקרבי למי שנתפס ככזה שמספיק בריא וחזק כדי לבצע אותו." יש גם ספורטאים שזוכים לתנאים מקילים, דוגמניות, שחקנים ועוד צעירים.ות במקצועות אחרים.
הגיוס במדינת ישראל הוא חובה עפ"י חוק, ואין בזה שום "קידוש". צבא בינתיים נלחם גם עם חיילים ולא רק מכונות מלחמה. יעד שלא יימצא תחליף לחייל בשר ודם בצבא, כנראה חוק הגיוס ועידוד גברים ונשים להתגייס ליחידות קרביות לא ייפסק. אגב, בתי היתה נהגת קרבית של מסתערבים, רק כשהשתחררה סיפרה לנו על מעלליה בשטחים, צמרמורת חטפנו אמה ואני.
על אף היותי אח שכול אין בלבי על אף אחד שבוחר בדרך אחרת, גם אם היא קצת "ערמומית." הייתי בטירונות קרבית וסבלתי סבל עצום ומיותר. אין ל"חריגים" מקום ביחידות האלה, אין ביכולתם ליצור את ה"בונדינג" הגברי הייחודי הזה, אז למה להכריח?
אישית אני מדליק נרות פעמיים – בערב יום כיפור לזכר אחי וערב יום הזכרון הרשמי לכלל הנופלים.
אהבתיLiked by 1 person
מצד שני, אם כל אחד שלא בא לו להתגייס לקרבי לא יעשה את זה – האם בטחון המדינה לא ייפגע?
הלוואי והיינו מדינה מספיק גדולה כמו ארה״ב שבה רק מי שבאמת מעוניין היה מתגייס.
אהבתיאהבתי
כידוע לך גם התחמקות משירות אינה קלה, אלא אם כן את חרדי או ערבי-פלסטינאי.
אהבתיLiked by 1 person
אני מניחה שזה אפשרי למי שנמצא במצוקה נפשית מאוד גדולה בטירונות או בשירות. אני חושבת שאחרי מה אירועי התאבדות הצבא הבין שיש בול לכמה אפשר להכריח אנשים לשרת.
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שהיה אפשר להגיע להסכם מזמן ורק ביבי מושך את הזמן. חבל על כל אלו שנהרגו במלחמה חסרת התוחלת הזו. הנכד שלי מסיים שמינית עכשיו וצריך להתגייס בקרוב ואני כל כך דואגת לו
אהבתיLiked by 1 person
לגמרי היה אפשר לסיים את המלחמה, ויש לחץ בינלאומי לעשות את זה – ועצם זה שביבי לא מפסיק פוגע בנו גם בהרג מיותר של חיילים וגם מבחינה בינלאומית. השאלה היא איך אפשר להעיף אותו בצורה חוקית.
אהבתיאהבתי
אני לא יודעת מדוע וורדפרס לא מאפשר לי לענות ישירות על השאלה שלך ואני נאלצת לרדת לתחתית העמוד ולהגיב תגובה רגילה.
לשאלתך: יש בעיני רמות שונות של השתמטות, כן. יש את מי שפועל באופן יזום כדי לא להתגייס, כאשר אין לו סיבה אובייקטיבית (רפואית או אחרת ) שלא להתגייס, ויש את מי שפועל באופן יזום כדי לא להיות קרבי אבל כן מתגייס. השני לא משתמט לחלוטין, כי בכל זאת הוא משרת שירות מלא בצה"ל, והרבה פעמים גם משרת אחר כך במילואים. אבל אם יש לך נתונים להיות קרבי, וכל כך זקוקים לקרביים בצה"ל, אז הורדת פרופיל כדי לא להיות קרבי זה כן סוג של השתמטות.
מצד שני יש את אלה שהתגייסו לקרבי וגילו שכל כך קשה להם, נפשית או פיסית או שניהם, שהם פעלו כדי לצאת מזה. כאן זו כבר פחות השתמטות, בעיני, כי לפחות הם ניסו. שוב, זו לא תכנית כבקשתך ואני יודעת שגם לבעלי וגם לבני היו שלבים בצבא שהיו מאד קשים, הן מבחינה פיסית אבל בעיקר מבחינה נפשית, אבל הם לא ויתרו לעצמם והם התגברו ואני חושבת שגם כמובן צה"ל הרוויח מזה והמדינה הרוויחה מזה, אבל להם עצמם אחר כך היה איזשהו סיפוק מההישג הזה דווקא בגלל שעברו דרך הקושי.
אהבתיLiked by 2 אנשים
יש גישה שאומרת שמה שלא הורג – מחשל, ולא פעם אנשים מנסים בעזרתה להצדיק חוויות קשות פיזית או נפשית.
אני למשל זוכרת שמאוד התקשיתי בטיולים השנתיים בתיכון, כי לא פעם בחרו עבורנו מסלולים יחסית קשים בגלל שבכיתה היו לא מעט חבר׳ה מחוגי סיירים שאהבו את האתגר. אני זוכרת שמאוד פחדתי מהטיולים האלו, אבל הכריחו אותי לצאת בדיוק בגלל הערך הזה של אתגר זה דבר טוב ושאחרי הטיול אני אהיה גאה בעצמי על זה שהצלחתי לעבור אותו, אבל בסופו של דבר אני זוכרת רק שזה גרם לי שנאה לטיולים ותסכול, ועד היום אני מסרבת לטייל בארץ.
אני מניחה ששירות קרבי זה כזה – רק פי כמה יותר גרוע, ולכן אני באמת חושבת שמי שמנסה ורואה שהוא לא מתאים בגלל קשיים אמיתיים שהוא לא הצליח להתגבר עליהם באמת לא צריך להיות שם, והוא באמת גם כנראה לא יהיה חייל יעיל במקרה הצורך.
אהבתיאהבתי
אני מאלה שממש נגד האמרה הזו, מה שלא הורג לא מחשל אלא משאיר צלקות איומות בנפש, גם בגוף.
תמיד אני מרפרף ומסתכל רק בתמונות או ב"בוקסות" המודגשות של סיפורי החלמה בהם הלוחמים נשארו קטועי איברים, למשל. מה בדיוק חישל אותם? מה כלכלת הקהילה העוטפת אותם? מה עובר/ת בני הזוג בלילות כשהם מתעוררים וצורחים?
אדם הוא לא מתכת, זה לא ברזל שחיממו וטיפול בו מחזק ומחשל אותו.
אהבתיLiked by 1 person
היתה לנו לא מזמן בעבודה הרצאה של נועם גרשוני שהוא נכה צה״ל במצב מאוד קשה, והוא מספר על תהליך התאוששות מאוד ארו אבל כזה שבסופו הוא מצא משמעות בחיים, כולל זכיה במדליית זב באולימפיאדה הפראלימפית.
אני לא יודעת אם אפשר להצטרף להרצאות שלו בצורה יזומה, אבל הסיפור שלו מאוד מעניין ומראה שאפשר להמשיך בחיים גם אחרי הפציעה.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%9D_%D7%92%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%99
אהבתיאהבתי
אני חושב שמי שמסרבגג לשרת בקרבי אבל מתגייס ליחידות עורף תומכות לחימה, ולא חסרות יחידות כאלה, בהן החיילים "לא קרביים" אבל תרומתם לא תשוער.
מי מביא את התחמושת אל הקווים? מי מתקן את מכונות המלחמה, במלחמה? מי מאכיל את החיילים? מי מרפא אותם? ואני יכול לחשוב על עוד תפקידים כתומכי לחימה ללא היות "קרבי".
אהבתיLiked by 1 person
לגבי מי מרפא אותם – לפחות הטיפול הראשוני מתבצע על ידי החובשים הקרביים בשטח, שהם עצמם גם לוחמים.
ותומכי לחימה זה גם חשוב, כולל תפקידים שלרוב נשים מסוגלות לעשות. מצד שני ישנם רבים שמאמינים שנשים מקומן הוא לא בשדה הקרב – בין אם בגלל יכולות פיזיות פחות טובות, ובין אם בגלל שהן לא מסוגלות להשתלב האחווה הגברית של היחידות, והנוכחות שלהן עלולה אפילו לפגוע באחווה הזו שחיונית לתפקוד היחידה.
לכן כנראה יש דחיפה שגברים יהיו לוחמים ונשים יהיו בתפקידי תמיכת לחימה, בסגנון של ״גברים לטייס, נשים לטייסים״.
אהבתיLiked by 1 person
אין בינינו ויכוח, יש בהחלט עידוד לשירות קרבי, כולל נשים [ראי סיפורי הנשים מאז 7.10.2023] הרי לא נתווכח על זוטות, כמון "חובש קרבי" או איש חימוש, תחזוקה "קרבי". הכוונה שלי ברורה לגמרי.
אהבתיLiked by 1 person
אם תומכי הלחימה האלו הם לוחמים לכל דבר רק עם תפקיד נוסף, למה התפקיד שלהם ביכול יותר קל מזה של לוחם ללא האחריות הנוספת? להיפך, אפשר להגיד למשל שהתפקיד של חובש הוא יותר טראומטי כי הוא נחשף לאנשים פצועים ומתים הרבה יותר מלוחם פשוט…
אהבתיאהבתי
"אני מניחה שזה אפשרי למי שנמצא במצוקה נפשית מאוד גדולה בטירונות או בשירות. אני חושבת שאחרי מה אירועי התאבדות הצבא הבין שיש בול לכמה אפשר להכריח אנשים לשרת"
נכון מאוד. זוכרת את הסרט או הספר של קנז "התגנבות יחידים", או מהצד השני לא בעוצמה כמו של קנז, את "שיער" הסצינה במיון הצבאי של מלש"בים למלחמה בוויטנאם, הבחור שמסרב להתפשט ולחלוץ נעליים, ואז כופים עליו – והנה ציפורני רגליו צבועות באדום.
אני חושב שבכלל האבולוציה האנושית, כמו אצל דבורים, נמלים, חיות עדר אחרות – לא כולם "לוחמים", לא כולם "זכרי אלפא". זוכרת את סיפור הלוחמים של גדעון, אלה שלקים את המים ואלה שכורעים על ברכיהם: [שופטים פרק ז']
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־גִּדְעוֹן רַב הָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ מִתִּתִּי אֶת־מִדְיָן בְּיָדָם פֶּן־יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי׃
(ג) וְעַתָּה קְרָא נָא בְּאָזְנֵי הָעָם לֵאמֹר מִי־יָרֵא וְחָרֵד יָשֹׁב וְיִצְפֹּר מֵהַר הַגִּלְעָד וַיָּשָׁב מִן־הָעָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים נִשְׁאָרוּ׃
(ד) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־גִּדְעוֹן עוֹד הָעָם רָב הוֹרֵד אוֹתָם אֶל־הַמַּיִם וְאֶצְרְפֶנּוּ לְךָ שָׁם וְהָיָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה יֵלֵךְ אִתָּךְ הוּא יֵלֵךְ אִתָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר־אֹמַר אֵלֶיךָ זֶה לֹא־יֵלֵךְ עִמָּךְ הוּא לֹא יֵלֵךְ׃
(ה) וַיּוֹרֶד אֶת־הָעָם אֶל־הַמָּיִם וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־גִּדְעוֹן כֹּל אֲשֶׁר־יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן־הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד וְכֹל אֲשֶׁר־יִכְרַע עַל־בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת׃
(ו) וַיְהִי מִסְפַּר הַמֲלַקְקִים בְּיָדָם אֶל־פִּיהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְכֹל יֶתֶר הָעָם כָּרְעוּ עַל־בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם׃
(ז) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־גִּדְעוֹן בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמֲלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וְנָתַתִּי אֶת־מִדְיָן בְּיָדֶךָ וְכָל־הָעָם יֵלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמ
אהבתיLiked by 1 person
המבחן הזה של געון על איך הם שותים תמיד נשמע לי לא נכון בעליל לבחינה של מי יכול להיות קרבי ומי לא.
אפרופו קרבות תנ״כיים – מסתבר שגם סיפור דויד וגוליית לא כזה פשוט. ישנה תיאוריה שוליית בעצם סבל ממחלה גנטית שגרמה לו להיות ענק אבל כללה לא מעט בעיות פיזיולוגיות כמו קוצר ראיה חמור, ודוד לעומת זאת היה חייל בתקופה שבה רוגטקות היו נשק מקובל ומאוד יעיל מרחוק (מה שעובד טוב עם קוצר הראיה של גולית) – כך שבעצם הקרב הזה לא היה כל כך מוטה לטובתו של גוליית, אלא אפילו להיפך
אהבתיLiked by 1 person
אז רחמינו על גוליית, שמזכיר את הסרט הראשון בסדרת "מקס הזועם" עם מל גיבסון הצעיר, וטינה טרנר שרה את השיר הנהדר, שם הלוחם האכזר, שפניו מכוסות במסיכה מתכתית הוא בעצם גבר מפגר, ילד.
אהבתיאהבתי
אז רחמינו על גוליית, שמזכיר את הסרט הראשון בסדרת "מקס הזועם" עם מל גיבסון הצעיר, וטינה טרנר שרה את השיר הנהדר, שם הלוחם האכזר, שפניו מכוסות במסיכה מתכתית הוא בעצם גבר מפגר, ילד.
תיקון – הסרט השלישי, כיפת הזעם
אהבתיאהבתי
באופן אישי אני חושבת שכל אחד צריך לתרום למדינה, אם זה דרך גיוס לצבא, או שירות לאומי אזרחי למי שלא יכול להתגייס לצבא מכל מיני סיבות. לא הגיוני שיהיה פה ציבור ענקי (כמו החרדים והערבים למשל) שלא מתגייס ולא תורם למדינה שבה הוא חי.
ובמקרה של החרדים הם מקבלים הרבה מאוד כספים, הנחות, הקלות ודברים שאנחנו יכולים רק לחלום עליהם. יש להם פה מדינת רווחה בתוך מדינת כל אזרחיה בה הם מקבלים הכל ואנחנו משלמים, בכסף ובחיים שלנו ושל מי שיקר לנו.
נכון שלא כל החרדים הם כאלה, יש לי קרובי משפחה שהם חרדים (בת דודה של אמא שלי) והילדים שלה שירתו בצבא וכנראה שגם הנכדים שלהם ישרתו בצבא שיגדלו כי ככה חינכו אותם. והם אנשים עובדים שמקיימים את עצמם ולא חיים על קצבאות.
אבל האוכלוסיה שכן חיה על קצבאות ולא עובדים ולא משרתים, היא אוכלוסיה שגדלה בקצת אקספוננציאלי.
היום אחי למשל, ששירת בקרבי כשכל פעם שמדברים על צבא וכדומה והילדים שלו בסביבה לא רוצה שהילדים שלו ידעו שהוא היה חייל קרבי.
נכון לא כל אחד מתאים לקרבי, לא לכל אחד יש את תעצומות הנפש לתפקיד הזה. בזמן שאחי שירת בצבא הייתה לבנון השניה, חברים שלו עלו ללבנון ולא כולם חזרו כמו שצריך משם. עם כמה שהצבא מכין אותך לכל מיני סיטואציות במהלך השירות הצבאי, את אף פעם לא יודעת איך תגיבי להן או דברים דומים בזמן אמת.
אבל כן מי שיש לו את היכולת הפיזית לשרת בקרבי הולך לקרבי. אלא אם כן הוא עשה עתודה אקדמית של מקצוע נדרש ואז כשהוא יסיים את התואר ישולב בצבא במקצוע שאותו הוא רכש.
אהבתיLiked by 1 person
נורא קשה לכתוב על החרדים בתור קהילה אחת כי מדובר על הרבה קהילות עם אורח חיים שונה לכל אחת. עצם העובדה שיש קהילות של חסידים לעומת כאלו שהם לא (שנקראים ״ליטאים״ או ״מתנגדים״) זה כר הבדל מאוד משמעותי, שלא לדר על כך שקהילות החסידים שונות זו מזו מבחינת השילוב שלהן בחברה (תחשבי למשל על ההבדלים בין חב״ד שמאוד מנסים לקרב חילונים לסאטמר שהם נגד המדינה למשל).
ומה למשל לגי אנשים כמו יאיר לפיד שהתחמקו משירות צבאי קרבי ועברו לתפקי עורפי כי היהת להם פרוטקציה?
אהבתיאהבתי
יש הרבה מאוד אנשים שהפעילו פרוטקציות כדי להגיע למקומות אחרים בצבא.
גם היום זה קורה, ולא מעט. אבל לא לכולם יש פרוטקציה, לרוב האנשים אין.
גם מי שהולך ועושה עתודה אקדמית (אם לתואר הנדסאי או לתואר ראשון) מתחמק משירות צבאי קרבי. אז מה תגידי על זה? שלא ילכו ללמוד?
ועוד היום יש בני נוער שמתחילים ללמוד לתואר ראשון כבר בשנות התיכון.
בסופו של דבר יש את מי ששירת בצבא ויש את מי שלא. זה לא משנה בעיני מי עשה מה. לרוב האנשים אין את אופציית הבחירה הזאת.
אם יש חוק גיוס חובה, הוא צריך להיות לכל האזרחים לא רק לאוכלוסיות ספציפיות.
ואני יודעת שיש הבדל בין הקהילות של החרדים, ושלא כולם אותו הדבר. אבל בסופו של דבר הקהילה החרדית שלא משרתת בצבא רק הולכת וגדלה. מ400 איש אוד מוצל מהשואה הם היום עשרות אלפים. שלא לדבר שאנחנו מממנים גם את הלימודים שלהם וכו'.
אהבתיLiked by 1 person