הכתבה הזו ב״דה מרקר״ (שהיא בעצם תרגום לא ממש טוב של הכתבה הזו בניו יורק טיימס) בעצם אומרת משהו פשוט: תרופות להרזיה הן חיוניות, כי אנשים בימינו אוכלים אוכל מעובד, ואיכשהו האוכל המעובד גורם להם לא להרגיש שבעים כמו אוכל לא מעובד – ולכן התרופות בעצם מחליפות את האוכל הלא מעובד ואת תחושת השובע שהוא נותן ומאפשרות להרזות.
אבל האם זה באמת הפתרון?
קודם כל – למה בעצם לא לאכול אוכל פחות מעובד במקום להתבסס על תרופות אם האוכל המעובד נטו הוא הבעיה? כי מי שיכול להרשות לעצמו לרכוש את התרופה, יכול להרשות לעצמו לקנות ירקות ופירות, או כל אוכל בריא אחר. נכון, אוכל בריא צריך גם להכין בבית – אבל זה לא בהכרח לוקח הרבה יותר זמן מאשר להכין אוכל מעובד.
אבל האם האוכל המעובד הוא הבעיה היחידה? אני יכולה להעיד שאם אני אוכל המבורגר וצ׳יפס לארוחת צהרים (ואי אפשר להכחיש שמדובר על אוכל מעובד בצורה הכי טהורה שלו), אני אשבע למשך לא מעט זמן. הסיבה לזה שההמבורגר והצ׳יפס מכילים שומן – ושומן הוא משהו מאוד משביע לאורך זמן, בלי קשר למקור שלו כמעובד או לא מעובד.
כלומר אוכל מעובד הוא לא בהכרח אוכל פחות משביע, אלא רמת השובע שהוא מעניק תלוי במרכיבים שלו, ממש כמו שאוכל לא מעובד יכול להיות כשלעצמו משביע או לא משביע בדיוק בגלל אותן סיבות.
הדבר היחיד שאפשר להגיד בצורה מושכלת הוא שעיבוד לא פעם יכול לגרום לרכיבים מסוימים במזון להיות פחות משביעים בגלל רמת העיבוד שלהם. למשל לחם מקמח לבן או אורז לבן הם פחות משביעים כי בתהליך העיבוד שלהם מסירים מהם לא מעט מהסיבים שהופכים אותם ליותר משביעים, ויש גם עיבוד מסוים של הפחמימות בהם שגורם להן להיות יותר פשוטות ופחות מורכבות. אבל ההשפעה שלהן על התיאבון תהיה הרבה פחות משמעותית אם נאכל אותן כחלק מארוחה שמכילה חלבון ושומן.
אבל מה אם הבעיה היא לא רק היכולת לשבוע? כולנו מכירים את זה – אנחנו יוצאים למסעדה ״שווה״ או מגיעים לארוחת חג, ויש מולנו המון אוכל מיוחד שיש רק בהזדמנויות מאוד נדירות של פעם פעמיים בשנה. במצב כזה, רובנו לא נאכל רק עד שנשבע, אלא לרוב נאכל הרבה יותר כדי להנות מהאוכל שכנראה לא נאכל ממנו שוב בקרוב – אפילו עד שהבטן שלנו ממש ״תתפוצץ״.
ולפעמים נאכל אוכל שהוא טעים ומשמין ולא בהכרח מזין מתוך מצוקה רגשית. וגם אז תחושת הרעב לא ממש משנה לנו.
ולפמעמים פשוט אין לנו כוח להשקיע באוכל בריא, או אין לנו זמן או כסף להכין אוכל בריא (משהו שקיים בישראל, אבל גם בצורה הרבה יותר משמעותית בארה״ב ובבריטניה למשל). במצב כזה, לא פעם אוכל מעובד הוא האופציה היחידה, ולא פעם מעבר לזמינות הכלכלית ולקלות הקניה וההכנה של האוכל הזה, הוא גם מספק לנו את הנחמה הרגשית שאנחנו לרוב זקוקים לה בדיוק כשאנחנו מרגישים כך.
אז אם הבעיה היא לא השובע – למה בעצם הזריקה אמורה להיות מעין פתרון אידאלי? אולי כל הקטע של הכתבה הזו הוא בעצם לפרסם את הזריקה בתור פתרון לבעיה שבכלל נובעת מסיבות מאוד מורכבות שהיא לא בהכרח משנה עבורן?
הכתבה עצם מנסה להגיד שהשמנים לא אשמים בהשמנה שלהם ולכן לא צריך לשפוט אותם מוסרית – אבל בעצם היא מחריפה את הבעיה. יש הרבה גורמים מאחורי ההשמנה של האוכלוסיה, במיוחד השמנה חריפה. יש אנשים שבאמת מתקשים לשבוע, אחרים אוכלים מסיבות רגשיות, יש אנשים שמתקשים לסרב לאוכל טעים, ויש גם מי שמתקשה למצוא זמן ו / כסף להשקיע באוכל בריא או מזין ולכן אוכל אוכל מעובד וגרוע.
והעולם שבו אנחנו חיים כיום הוא הרבה מובנים רעיל עבור אותם אנשים שלהם יש רגישות פיזיולוגית או רגשית או נפשית לאוכל, כי הם מוקפים בטריגרים שקשה להם להתמודד איתם לאורך זמן. ואם שולחים אנשים לקחת את התרופה כשיש להם קושי אחר – בעצם גורמים להם נזק, כי להרזיה עם התרופה יש מחיר של הרס של חילוף החומרים בגלל שמסת השריר יורדת בגלל התרופה.
אבל בעצם הכתבה שוללת את קיומן של כל הסיבות האלו, ומציגה את התרופה בתור הפתרון היעיל היחידי לבעיית ההשמנה, כשהיא רחוקה מלהיות פתרון מושלם, ואין עדיין מחקרים על היעילות שלה לאורך שנים או על רמת הסיבוכים והנזקים שהיא גורמת לאורך זמן.
התיירת המקרית 
בלי קשר לתרופות הרזיה כן או לא או לנכונותה או רמת הדיוק של הכתבה (המקורית) של הניו יורק טיימס, עד כמה שראיתי לאורך השנים, הסיבה העיקרית שבעטיה אנשים צורכים אוכל מעובד היא עצלנות (או חוסר זמן ולחץ תמידי, אם להקשיב לאנשים ולתירוצים שלהם מדוע הם עושים זאת).
הכי קל לרכוש ולצרוך אוכל מעובד. אין צורך לקנות את חומרי הגלם ולהכין אותם.
והאמת שזה גם עניין תרבותי ואף דורי.
בספר שסיימתי לא מזמן אמא אחת התעצבנה שהבת שלה רצתה להשתמש בשמן זית. "מה רע בשמן תירס?" היא שאלה. ובכן – בדור של האם אכן לא השתמשו בשמן זית ולא הכירו את היתרונות שלו ואת התכונות הבריאות שלו לעומת שמנים אחרים, וכמובן לא הכירו את (וגם לא הכירו ב…) החסרונות של השמנים האחרים.
אהבתיLiked by 1 person
בארה״ב לא פעם יש קושי להשיג אוכל מזין, במיוח לשכבות החלשות כלכלית. הם גרים מקומות שבהם יש להם בעיקר חנויות נוחות עם מזון מעובד במקום סופרמרקטים עם ירקות ופירות, הם צריכים גם לנהוג הרבה זמן כדי להגיע לסופר – מה שלא תמיד אפשרי להם. וזה מעבר לעובדה שלא פעם אין להם זמן לנסוע הרבה זמן או לבשל אוכל כי הם עובדים בכמה עבודות רק כדי לסגור את החודש… אז יש לא פעם באמת קושי להכין אוכל בריא.
ומה שמעניין הוא שעד כמה שיש לנו מודעות כיום לאוכל בריא – אנחנו עדיין דור שלם שהוא חולה יותר וכנראה יחיה פחות מדורות קודמים בגלל בעיות השמנה ומחלות שקשורות לאורח חיים בריא, לעומת סבתא שלי שכמעט כל החיים חיה על מרגרינה מהסוג הכי גרוע ולא השתמשה בכלל בשמן זית (ומתה חודשיים וקצת לפני יומולדת 100 שלה).
אהבתיאהבתי
את צודקת מהבחינה הזאת שככל שהמעמד הסוציו אקונומיקה נמוך יותר כך גם התזונה גרועה יותר. אבל יש גם כאלה שהם דווקא במעמד בינוני וגבוה שאוכלים אוכל מעובד, דווקא כי זה זמין ונוח ולא צריך להתאמץ.
עכשיו שאמרנו את זה, בכל זאת כל המחקרים מצביעים על כך שהיום אנשים חיים יותר שנים מאשר הוריהם וסביהם ושכל דור שנולד חי יותר שנים…..
לא יודעת איך זה מסתדר זה מול זה
אהבתיLiked by 1 person
זו בדיוק הנקודה – שמחקרים מראים שהדור הנוכחי יהיה הדור הראשון מזה הרבה מאוד זמן שיחיה פחות מההורים שלו ואולי אפילו מהסבים שלו…
אהבתיאהבתי
ממש לא, מחקרים מראים בדיוק את ההיפך
אהבתיLiked by 1 person
בישראל אין המציאות האמריקאית. מעט מאוד, אם בכלל ישראלים צריכים לנסוע קילומטרים על מנת לקנות ירקות ופירות.
הבעיה גם אינה נעוצה במחירי המזון, כי מזון מהיר יקר בישראל. זול יחסית אלה מוצרי היסוד בפיקוח: לחם, חלב ומוצריו, מרגרינה, ביצים. הנה קישור, נכון אמנם ל- 1.9.22, אבל לא השתנה – https://www.shufersal.co.il/umbracomedia/1128/%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%A4%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%97.pdf
ירק אחד, פרי אחד לא מופיע שם.
לכן
בעיית השמנה ומזון מהיר קיימת אצל המעמד הבינוני, בני נוער ולא המעמד הנמוך. התרופות להרזייה בלאו הכי לא רלוונטיות למעמד נמוך, בטח בארה"ב שם אין להם אפילו ביטוח רפואי.
אני חושב שיש הגיון בתפיסה הטכנולוגית של "סיבה – תוצאה" כפי שהובאה במאמר שסיכמת. טכנולןוגית המזון מעודדת השמנה – טכנולוגית התריפוי, הרפואה תטפל בה.
הגינוי לגמרי. מה שנקרא "WIN-WIN" על גבו של האדיוט/האדיוטית.
אהבתיLiked by 1 person
מסכימה עם האמירה האחרונה
אהבתיאהבתי
קודם כל אוכל מעובד הוא משמעותית יותר זול מאוכל בריא.
מאידך מי שיכול להרשות לעצמו להוציא את הסכומים האלה על סקסנדה/אוזמפיק/ווייגובי יכול גם להרשות לעצמו להוציא כסף על מזון לא מעובד ובריא יותר.
בכל זאת מדובר בתרופות שהן לא בסל הבריאות כתרופות להרזייה. ועכשיו כשהכניסו את ווייגובי, שפה אנשים יצטרכו לשלם את הסכום המלא כי קופות החולים לא מסבסדות את עלות התרופה. אסור יהיה לתת מרשמים של סקסנדה ואוזמפיק לצרכי הרזיה.
לכל תרופה יש תופעות לוואי גם לטווח קצר וגם לטווח ארוך. גם לאקמול יש תופעות לוואי. ההבדל הוא שאת הזריקות הרזיה צריך לקחת בעקרון לכל החיים כי כשמפסיקים אז עולים במשקל.
בנוסף עדיין אין מספיק מידע על ההשפעות של זה לטווח ארוך אבל דיברו לא מעט על דלקת בלבלב ובעיות אחרות בלבלב (בגלל שהתרופות האלה במקור יועדו לחולי סכרת שהלבלב שלהם עובד בצורה לא תקינה גם ככה).
ירידה במסת שריר זו גם מכה, כבר כתבתי לך על ידיד שלי שלקח את הזריקות הרזיה (סקסנדה) רק 4 חודשים והייתה לו ירידה של 40% במסת שריר, לבן אדם בן 50 זו מכה ירידה כל כך גדולה במסת שריר. וזה לא שיש לו זמן וכוח ללכת לחדר כושר (כי הוא לא עשה את זה לפני כן) כדי להחזיר לעצמו את מסת השריר שאבדה לו (וגם אף גורם מקצועי/רפואי מאלה ששלחו אותו לקבל את הזריקות האלה ועשו לו בדיקות לפני ואחרי, לא אמרו לו שזה מה שהוא צריך לעשות).
אבל יש עוד הרבה מאוד תופעות לוואי לזריקות הרזיה שהן ממש ממש לא חיוביות.
לכן אני לא מבינה את הרופאים שרצים וממליצים על הזריקות האלה. מילא אם בן אדם בא וביקש מהם. אבל רופאים אומרים את שבועת הרופאים (שנקראת גם שבועת היפוקרטס) ושם יש משפט שאומר do no harm אז איפה זה?
הרי הזריקות האלה עושות נזקים עצומים למי שלוקח אותן (זה שלא בהכרח רואים את הנזק ישר לא אומר שהוא לא נוצר ולא קיים).
אהבתיLiked by 1 person
כי מבינת הרופאים הנקים כביכול של ההשמנה הם הרבה יותר גרועים מכל התופעות שתיארת פה.
אהבתיאהבתי
זה עדיין לגרום נזק.
יש הבדל בין זה שאת כאדם "עושה" לכאורה נזק לעצמך בכך שאת בעודף משקל. לבין זה שרופא אומר לך קחי תרופה X תזיקי לעצמך לכל חיי, אבל זה עדיף על פני שתהיי בעודף משקל.
יש פה גרימת נזק מראש שידועה מראש. זה לא משנה אם הרופאים חושבים שהנזקים של זריקות ההרזיה פחות גרועים מנזקי השמנה. התוצאה בפועל זה שרופאים שרושמים את הזריקות האלה – מזיקים למטופלים שלהם. וזה נוגד את שבועת הרופאים.
אהבתיLiked by 1 person
והם יגידו שלא להמליץ על התרופות או על ניתוח נוגד את שבועת הרופא שלהם…
אהבתיאהבתי
אז זהו שלא, הם לא מחוייבים להמליץ.
הסיבה שרוב הרופאים באים ודוחפים את הפתרונות האלה היא בגלל שקופות החולים מרוויחות על זה כסף, לא כי מעניין אותם שבועת הרופא שלהם (בדיוק כמו למשל שהם דוחפים סטטינים).
שכעומד מול רופא בן אדם עם עודף משקל אבל הוא בריא, אין לו שום בעיה בריאותית כזאת או אחרת, והבן אדם עצמו לא פנה לרופא כדי לטפל בבעיית ההשמנה שלו – ורופא מציע לו דבר כזה (ובואי, זה לא מציע, רופאים אומרים לך שאת צריכה את זה, זה ממש לא מגיע בתור הצעה). אז כן זה לעשות נזק וזה עובר על שבועת הרופא.
אהבתיאהבתי