סן פרנסיסקו – האכסניה

אי שם ב 1973, היפי בשם גרדנר קנט החליט להקים חברת אוטובוסים מקומית בחוף המערבי של ארה״ב. החברה סיפקה שירותי הסעה מהעיר סן פרנסיסו בעיקר לעיר סיאטל שבצפון מערב ארה״ב ולכמה מקומות בדרך.

באותה תקופה כבר היתה חברה אחרת בשם ״הארנבת האפורה״ שסיפק שירות דומה, ושם דגש על נסיעה כמה שיותר מהירה ויעילה בין היעדים, אז גרדנר החליט לקרוא לחברה שלו ״צב היבשה הירוק״ – וסיפק שירות רגוע יותר ששם דגש על הפן החברתי והחוויתי של הנסיעה, שכללה יותר עצירות במעיינות חמים, נקודות עניין, ופיקניקים שונים בדרך.

עם הזמן, החברה הרחיבה את הקווים שלה – אבל גם הפכה לחברת טיולים במקום עוד חברת היסעים סטייל ״אגד״, במיוחד אחרי שהיא התאחדה עם חברת ״הארנבת האפורה״ שכמעט כשלה כלכלית.

באמצע שנות התשעים החברה גם התרחבה ופתחה שתי אכסניות: הראשונה בסיאטל (שנחשבת עד היום לאחת האכסניות הטובות ביותר בסיאטל), והשניה שנה אחר כך בסן פרנסיסקו, שממנה לא פעם היו יוצאים הטיולים (ובה היו ישנים לא מעט המטיילים בלילה שלפני או אחרי הטיול).

לפני אי אילו שנים, גרדנר החליט לפרוש. את חברת הטיולים הוא הוריש לבן אחד, את האכסניה בסן פרנסיסקו לבן אחר – והאכסניה בסיאטל עברה בצורה כזו או אחרת לחבר של המשפחה, למרות שיש לו גם בת שזכינו להכיר במהלך הטיול – אבל כנראה שהיא כבר היתה מבוססת בעסק הפרטי שלה ולא היתה מעוניינת לעזוב אותו לטובת ניהול האכסניה.

אבל הקשר בין הגופים נשאר, גם אם ברמה הידידותית. חברת הטיולים תמליץ על האכסניות בסיאטל ובסן פרנסיסקו למטיילים שלה, ואפילו תקבע את נקודות האיסוף וההורדה של הטיולים שעוברים בערים בקרבה גדולה לאכסניות הללו, מה שהופך אותן להרבה יותר אטרקטיביות למטיילים שלא ירצו לבזבז זמן ואולי אפילו כסף על תחבורה כדי להגיע לנקודת המפגש.

במקביל, לפחות באכסניה בסן פרנסיסקו (הבניין הירוק מימין בתמונה למטה), שהיתה בעבר גם המשרד הראשי של חברת הטיולים (שעברה מאז מסיבות של מיסוי למדינת אורגון) – יש פרסומים לחברת הטיולים.

---

האכסניה בסן פרנסיסקו השתנתה מאוד מאז הביקור האחרון שלי בה.

חלק מהשינויים נבעו ממודרניזציה – בזמנו היתה בקומת הכניסה של האכסניה פינת מחשבים שבה אנשים יוכלו לגלוש באינטרנט. כיום כשהסמארטפונים הפכו לכל כך נפוצים, האכסניה מספקת וויי פיי בחינם (כמובן עם שם משתמש וסיסמא שניתנים רק לאורחים בה), ופינת המחשבים בוטלה לטובת מכונות ממתקים ושתיה, ומכונות כביסה. אבל אני אישית מרגישה שהמחשבים האללו חסירים כי לפעמים יש דברים שדורשים הקלדה, כמו למשל הקלדת מיילים, שאני מעדיפה להקליד על מקלדת של מחשב ולא על הנייד.

אבל נראה שהקורונה והמצב הקשה בעיר משפיעים גם על האכסניה. היא עצמה נראתה לי ריקה מהרגיל, וגם נשמעה שקטה מאוד בשעות הערב באופן לא אופייני.

מעבר לזה, בעבר אפשר היה להכניס אורחים לקומת הכניסה ולמתקנים בה – שכללו את פינת המחשב אבל למשל גם אולם שבו יש מטבח אבל גם משחקים כמו ביליארד וכו׳. כיום אי אפשר לאפשר לאנשים להכנס בכלל – ויש הסבר מפורש על כך שזה קשור לכמות ההומלסים באיזור. ההנהלה מנסה להסביר לאנשים שלגיטימי להתיידד עם התושבים בסביבה, אבל חשוב להם לבקש לא לאפשר לאותם תושבים להכנס לאכסניה כדי להמנע מ״התנחלות״ שלהם בחדרים שונים באכסניה בחינם.

---

אם כך, עולה השאלה – למה אכסניה?

קודם כל – כי סן פרנסיסקו היא עדיין עיר יחסית יקרה, ומלונות בה בהחלט יקרים. אכסניה באופן טבעי תעלה הרבה פחות – גם אם מדובר על חדר פרטי, שזה מה שאני החלטתי להזמין. בדיקה מהירה הראתה שאני שילמתי 130$ ללילה לחדר פרטי כולל מיסים – ומחיר של מלון יכול לעמוד עלמשהו בין 250$ – 340$ ללילה. מצאתי מלונות מאוד זולים ברמה הרבה יותר משמעותית – אבל גם הם עמדו על 180$ ללילה, ואני חשדנית מאוד לגבי למה הם היו יחסית זולים לעומת מלונות אחרים.

באכסניה עצמה גם יש ארוחת בוקר חינמית – שכוללת בייגלים עם מבחר ממרחים כמו גבינת שמנת או חמאת בוטנים, מבחר פירות, מיץ תפוזים סחוט טרי – ואם בא לכם לבשל קצת ולנקות, יש במטבח ביצים שמהן אפשר להכין חביתה, כשהבישול והניקיון הם עליכם.

אבל מעבר לזה, האכסניה היא בהרבה מובנים חוויה חברתית. יש בה למשל פעילות כל ערב – שבה הולכים לאכול ארוחת ערב במסעדה כזו או אחרת, או שעושים סיבוב פאבים באיזור. מעבר לזה, יש חדר פעילויות שבו יש משחקים כמו ביליארד, או פסנתר שאפשר לנגו עליו, והרבה הזדמנויות לפגוש אנשים שונים.

אני יכולה להעיד שבן דוד שלי שטייל לפני כמה שנים (ולפני הקורונה) בארה״ב, הגיע לסן פרנסיסקו מבואס ועייף – והאווירה של האכסניה היתה מה הגרם לו לצבור כוחות ולהנות שוב מהטיול.