Lake Louise הוא כנראה אחד האתרים הכי מפורסמים, אם לא המפורסם ביותר, בהרי הרוקיס הקנדיים. מדובר על אגם יפה בצבע מיוחד שמוקף בחלקו הגדול בהרים, ולצידו יש מלון גדול ומפואר בשם The Fairmonet Chateau – אין לי מושג למה אמריקנים וקנדיים אוהבים לקרוא למלונות ״שאטו״ או בשאר מילים בשפות לטיניות כאילו הם אירופאיים, כנראה שזה נובע מרצון ליוקרתיות בלי שהם ממש יבינו מה המשמעות האמיתית של המילה.
אני שמעתי על האגם בנסיבות קצת מוזרות: בזמנו כשגרתי באטלנטה שכרתי דירה ליד אגם מלאכותי שגם לו הבעלים החליטו לקרוא Lake Louise וכשחיפשתי על הדירות מידע – גיליתי בעיקר מידע על האגם הקנדי המפורסם…
את הבוקר היינו אמורים להתחיל בכלל עם אגם אחר פחות ידוע אבל לדעתי יפה יותר בשם Moraine Lake – אבל קרה לנו קטע מוזר איתו. היינו בדרך אליו ועצרנו במרכז המבקרים המשותף לשני האגמים. אבל כשעלינו חזרה לאוטובוס – המדריך התחיל לשוחח איתנו, והתחיל להסביר שעם השנים יש יותר ויותר מגבלות על הכניסה ל Moraine Lake, כשבמקור אסרו על רכבים פרטיים להכנס לאגם אלא רק לטיולים מאורגנים או באוטובוסים – ומשום מה כשאנחנו ביקרנו המדריך טען שנדרש לא רק שאנחנו המטיילים נהיה חלק מטיול מאורגן אלא שנצטרף לסיור מודרך בתשלום נוסף ולכן הוא החליט שנוותר על הביקור בו וניסע ישר ל Lake Louise.
בחיפוש מהיר ברשת כמה חודשים אחרי הטיול, המידע שראיתי באמת היה שאי אפשר להכנס ל Lake Moraine ברכב פרטי, ושמומלץ לקחת סיור מאורגן – אבל לא ראיתי שהסיור המאורגן הוא חובה. אבל ייתכן שזה קשור לעובדה שכשאנינו ביקרנו באיזור בשיא העונה ואז התנאים היו שונים.
אבל יש לי במקביל גם חשד אחר – היו כמה מטיילים חזקים שהחליטו לאתגר את עצמם באותו יום, ולשלב יחד כמה מהמסלולים היפים אך המאתגרים סביב האגם, ויכול להיות שהוא רצה להקל עליהם לסיים את המסלולים בזמן סביר או לתת אפשרות למטיילים אחרים לאתגר את עצמם באופן דומה ולכן העדיף לוותר על האגם שסביבו לא נוכל לעשות מסלולים כאלו.
הדבר הראשון שאני זוכרת מהאגם הוא הקושי למצוא שירותים. איכשהו כולנו הסתבכנו בניסיון למצוא שירותים לפני שיצאנו להסתבובב במסלולים השונים.
הדבר השני שזכור לי היה שהייתי שוב חייבת להטעין את הסמארטפון שלי. היו לנו עקרונית עמדות הטענה באוטובוס, אבל באותם ימים בקושי בילינו באוטובוס, ולא בהכרח היתה לנו אפשרות להטעין את הניידים באתרי הקמפינג.
לכן אחד הדברים הראשונים שעשיתי אחרי שמצאתי שירותים היה ללת למצוא את בית הקפה שכל התיירים באיזור רכשו ממנו קפה, בתקווה שאוכל לשבת שם חצי שעה בשקט כדי להטעין את הנייד לרמה סבירה.
בית הקפה היה במלון שליד האגם, והגישה אליו היתה נקודה קצת רגישה – כי המלון מצד אחד רצה להינות מהתיירות הגדולה באיזור בכך שהם ייכנסו לבית הקפה והמסעדות שהיו בו, אבל מצד שני ההנהלה מן הסתם לא רוצה שתיירים שלא שוהים במלון יתחילו להסתובב במקומות ששמורים לאורחים במלון (כלומר כאלו שבהם אי אפשר לסחוט מהם כספים).
לכן כשסיפרתי למטיילת אחרת בשם ג׳ולי על כך שנכנסת לבית הקפה והטענתי שם את הנייד שלי, היא מיד הסיקה שהייתי לא בסדר ונכנסתי למקום ״אסור״, אבל מאוחר יותר ביום ראיתי אותה ואת לארי נכנסים למלון כדי לחפש בו מסעדה לאכול בה – כך שבסופו של דבר יש לי רושם שג׳ולי טעתה בהנחה שהיתי לא בסדר, ושבית הקפה היה פתוח גם למטיילים ולכן רבים מהם באמת הסתובבו עם כוס קפה משם.
סביב האגם עצמו יש מסלול שטוח וקל מאוד שעובר מימן לאגם כמעט עד הצד השני שלו. מהמסלול הזה ניתן גם לגשת לכמה מסלולים שולים אל תוך ההרים כשהרמות שהלם שנות, וכמה מהם מובילים לבתי תה איזור.
כפי שכתבתי, מטייל ומטיילת בקבוצה החליטו לעשות בעצם את כל המסלולים שיש בפארק, שמסתכמים ב 16 ק״מ של הליכה. הם יצאו מוקדם מאוד בבוקר, וחזרו יחסי מאוחר אחרי שכולנו כבר הספקנו להכין ארוחת ערב, לאכול אותה – ולשטוף כלים למרות שברור שהמדריכה דאגה לשמור להם מנות יפות של האוכל. הבחור לפחות דפק לעצמו את הברך מה שהשפיע לו על שאר הטיול.
אני הלכתי במסלול השטוח ונתתי לעצמי לנוח מידי פעם – ובאחת מהפסקות המנוחה האלו סנאי מסוג chipmunk נעמד לבעץ לידי והתחיל לאכול. אני התחלתי לצלם אותו בישיבה, אבל מהר מאוד אנשים שהלכו ליד הספסל שעליו ישבתי שמו לב לזה ומהר מאוד הצטברה ליד הספסל קבוצה כזו גדולה של צלמים שהם חסמו את המסלול ואפילו לא אפשרו לי לקום מהספסל…
התיירת המקרית 
איזה כיף, עדי, שכאשר את מתארת את הטיול שלך את מחזירה אותי לזכרונות הנעימים מהטיול שלי באזור הזה.
מאד מאד נהנינו מ-lake louise, ובאמת גם עשינו את המסלול מסביב לאגם וגם עלינו באחד המסלולים הקשים התלולים עד לבית התה למעלה (שהתברר שהוא לא כזה גליק גדול, אבל העיקר שצלחנו את הטיפוס הקשה). אפילו לא העלינו על דעתנו להיכנס לבית המלון הגדול המפואר לצד האגם ולחפש שם בית קפה.
אגב עד כמה שאני זוכרת לנו מעולם לא היה קושי למצוא שירותים במהלך כל הטיול שלנו ברוקי'ס הקנדיים. הם לא תמיד היו נקיים ומאובזרים להפליא כמו אלה שבניו זילנד בפארקים לאומיים ובחיק הטבע וסתם באמצע עיירות….הניו זילנדים באמת היו אלופים בקטע הזה, והקנדיים פחות. אבל לא הרגשנו מחסור בעניין. מה שכן דיברנו פה כבר על הקטעים הארוכים ללא קליטה סלולרית, שגבל בחוסר בטיחות בחלק מהמקרים. מילא, הכל עבר בשלום.
גם אנחנו לא הגענו ל- lake moraine כי בנוסף לחוסר האפשרות להגיע עם הרכב, גם השעות שהיו זמינות עבור הסיור לא הסתדרו לנו, וגם אנחנו די הבנו שחייבים סיור ואי אפשר סתם להגיע בתחבורה ציבורית. זה היה לא ברור ומוזר, ובסוף ויתרנו.
באמת התרשמתי שה-CHIPMUNKS הקנדיים גדולים יותר וידידותיים יותר (כלומר פחות פחדניים) מאלה שאני רואה בבוסטון.
אהבתיLiked by 1 person
אני מניחה שהסנאים ידידותיים בפארק כי הם יודעים שהתיירים יתנו להם אוכל כדי לצלם אותם, בניגוד לבוסטון ששם לא מתרשמים מהם.
אני מניחה שהקושי במציאת שירותים נבע מזה שהנהג שלנו תרע אותנו בחניה מאוד מרוחקת – אני לא יועת אם רק שם אפשר היה להחנות אוטובוסים הוא שפשוט היא יותר זולה או משהו כזה, ואם הוא היה חונה בחניה הנגישה יותר היינו מוצאים את השירותים בקלות.
ואני חושבת שהמדיניות של המלון ידועה – לנו למשל אמרו מראש שלא יספקו לנו ארוחת ערב באותו ערב כחלק מהטיול ושהמלון הוא המקום לרכוש מה שנצטרך, בין אם אלו נישנושים או קפה וכלה בארוחה מסודרת. אני מניחה שאתם פשוט התארגנתם מראש על אוכל או יכולתם ללכת לאכול במקום אחר, בניגוד אלינו.
אהבתיאהבתי
נכון, היינו עצמאיים ועם רכב שכור ויצאנו לאכול היכן שרצינו מתי שרצינו
אהבתיLiked by 2 אנשים
מצד שני, אני חושבת שהמלון פותח בכוונה את השערים שלו גם למטיילים, בין אם זה לקפה או גלידה ובין אם זה למסעדות, כי הם יודעים שמבחינתם זה ערוץ רווח נוסף עם כמות המטיילים שמגיעים לאגם.
אהבתיאהבתי
נראה מקום מקסים
מצחיק שהצ'יפמאנק גרם לכזאת התרגשות… הם מאוד לא נדירים בצפון אמריקה
אהבתיLiked by 1 person
הרבה מהמטיילים הם לא מצפון אמריקה, ואני מניחה שגם הצפןו אמריקנים לא זוכים לראות צ׳יפמנק כל כך מקרוב וכזה שעומד בשקט ונותן לצלם אותו.
אהבתיאהבתי
תמונות יפהפיות, של הסנאי 🙂
הנכדה שלי, כשהיא יוצאת ליומיים צופים, היא מצטיידת בשתי בטריות גיבוי, שמוטענות בבית לפני שהיא יוצאת, כך תדיר יש לה אפשרות להטעין את הנייד שלה.
המשפט הזה:
"הבחור לפחות דפק לעצמו את הברך מה שהשפיע לו על שאר הטיול." בטח התכוון בלי "לפחות".
אהבתיLiked by 1 person
הכוונה של המשפט היתה שאולי גם הבחורה דפקה את הברך שלה.
וגם את בטריית הגיבוי צריך להטעיון כדי שאפשר יהיה להטעיון ממנה…
אהבתיאהבתי
ב וודאי שצריך להטעין, אלא מאי.. אם השימוש בנייד עצמו אינו תכוף, הבטרייה יכולה להיות גיבוי בשעת דחק.
אהבתיLiked by 1 person
הניד בימינו לא פעם משמש כמצלחמה, וגם יש בו שימוש תכוף יחסית בתור אמצעי תקשורת הביתה וגם בתוך הקבוצה כווטסאפ…
אהבתיLiked by 1 person
עדי, ברור לי לגמרי. גם הנכדה שלי משתמשת בנייד ללא הרף, ושתי בטריות הגיבוי עוזרות לה.
אהבתיLiked by 1 person
התכוונתי שבשלב הזה בטיול גם הגיבוי היה נגמר לי בגלל המחסור באפשרויות לטעינה.
אהבתיאהבתי