סיבה לאופטימיות?

מאז נובמבר 2019, התחלתי במגמת עליה במשקל.

זה התחיל בטיול שלי לניו זילנד. למרות שטיול באופן טבעי דורש לא מעט פעילות גופנית והלכתי בו הרבה ברגל – גם התזונה שלנו שם לא היתה משהו מבחינת אפשרויות הבחירה (במיוחד כשהיה מדובר על טיול מאורגן ולא היתה לי שליטה על מה המדריכים בחרו לבשל ולהגיש). וזה מעבר לעובדה שהיו לנו המון הזדמנויות לאכול בחוץ ולהנות מהרבה אוכל אופייני לניו זילנד שלא בהכרח זמין בארץ – החל מהרבה המבורגרים טובים שמתחרים על להיות ההמבורגר הכי טוב בניו זילנד (אני אישית הכי אהבתי את ההמבורגר הזה), או מה שמכונה שם ״פאי״ שהוא בעצם פשטידה מבצק עלים שממולאת בלא מעט מילויים מלוחים או מתוקים.

שלא לדבר על השוקולדים המעולים שיש שם – בין אם מדובר על חברות ידועות בכל העולם שיש להן שם טעמים מיוחדים כמו ״היער השחור״ או שוקולד עם פופקורן, וכלה בחברות ניו זילנדיות מקומיות שייצרו שוקולד מעולה שאי אפשר להשיג בארץ ושגם להן היו המון טעמים מיוחדים שאין בארץ.

ופה היה קאץ׳ מסוים, כי בהתחלה כשרכשתי שוקולד שלא היה אישי הייתי שמחה תמיד לכבד בו אחרים, אבל אז שמתי לב שכמה אנשים (בהם אחד המדריכים) היו תוקעים בי מבטים קצת עקומים על זה ששוב קניתי שוקולד, אז פשוט הפסקתי לחלוק את השוקולד עם שאר המטיילים והתחלתי לאכול אותו בעצמי – וזה כמובן לא תרם במיוחד לתזונה בריאה יותר (למרות שכנראה הכוונה המקורית של מי שניסה להעיר לי היתה שפשוט לא אקנה יותר שוקולד).

בניו זילנד עצמה עליתי קצת יותר משלושה ק״ג, משהו שלא היה בעיני ממש חריג לטיול באורך כזה. כשחזרתי לארץ, הבאתי איתי לא מעט מאותם שוקולדים – חלקם עבור החבר׳ה בעבודה, וחלקם כדי שאוכל להנות מקצת שוקולד כל יום בתור פינוק יומי. אבל בסופו של דבר אני אכלתי חלק נכבד גם מהשוקולד שהבאתי לעבודה, ומהשוקולדים שהיו לי בבית אכלתי הרבה יותר מקצת כל יום – ומצאתי את עצמי עולה בחודש וחצי אחרי הטיול בעוד שלושה ק״ג פחות או יותר.

עליה כזו של בערך שישה וקצת ק״ג בחודשיים וחצי היתה מאוד מדאיגה אותי בעבר, כי לרוב לא עליתי כל כך הרבה במשקל בתקופה כזו קצרה. גם בתקופות שבהן עליתי במשקל מאז שהתחלתי את ההרזיה שלי במרץ 2007, לרוב אם הייתי עולה במשקל זה היה קילו או שניים, ואז הייתי מצליחה לשמור על המשקל לתקופה מסוימת של חודשים עד העליה הבאה.

אבל משום מה זה לא הדאיג אותי, והנחתי שארד במשקל ברגע שאחזור לשגרה הרגילה שלי בלי שיהיו לי כמויות של שוקולדים בבית.

---

אבל השגרה שלי לא חזרה לעצמה.

חודש וחצי אחרי שחזרתי מהטיול, פוטרתי מהעבודה שלי – ואז במקביל לחיפוש העבודה שלי התחילה מגיפת הקורונה שהובילה לסטרס מוגבר, וגם לכך שבקושי יצאנו מהבית ומסגרות כמו חדרי כושר נסגרו לתקופות ארוכות.

ולאט לאט זה התחיל להוביל להשמנה. הסגר הראשון שהסתיים בסוף מאי או תחילת אפריל הוביל לעליה של ארבעה ק״ג, וכך גם הסגרים הבאים.

ואז בנובמבר 2020, בערך שנה אחרי שהתחלתי להעלות במשקל ןעם עליה של בערך 14 ק״ג, הגעתי למסקנה שזהו זה, ואם אני לא מצליחה לחזור למסגרת לבד – אולי שווה לי לחזור למסגרת שבה אעבוד עם דיאטנית. אבל לא רציתי פגישות אישיות עם דיאטנית שתחטט לי יותר מידי בתזונה, ותנסה לגרום לי פתאום לאכול לפי תפיסת העולם שלה שלא בהכרח מתאימה לי, אלא יותר מעקב אחרי מה אני אוכלת ביום יום עם הערות כלליות יותר.

בואו ונגיד שזה לא עבד טוב כי בדיאטה שהצטרפתי אליה נאלצתי לוותר על כל המאכלים שאהבתי, לאכול רק מאכלים שסבלתי בקושי וגם אז מתוך רשימה מאוד קצרה של מאכלים. זה הוביל לשעמום ותסכול מאוד מהירים מהם – ובנוסף השיטה גם כללה הורדה גדולה מידי של כמויות האוכל שאכלתי מה שהוביל לכך שהייתי רעבה בטירוף כל הזמן ברמה שלא יכולתי להתרכז בשום דבר חוץ מכמה אני רעבה כל הזמן. את הפרטים כתבתי ברשומה הזו, אבל לא היה מפליא שאחרי כמה חודשים לא רק שהפסקתי את הדיאטה אלא גם חטפתי התקפי זלילה והעליתי כמה קילוגרמים במשקל בזמן קצר.

הבעיה היא שאחרי הטראומה מהמסגרת הזו – לא ממש הצלחתי לחזור למסגרת של הרזיה מלבד אולי לכמה שבועות פה ושם, וגם אז רק בצורה עצמאית וללא מסגרת רשמית. מה שכן הצלחתי היה להישאר באותו משקל לתקופה של שבועות או אפילו חודשים ספורים – אבל אז לעלות בעוד שניים או שלושה ק״ג בגלל אירוע כזה או אחר שגרם לי לאכילה רגשית.

הבעיה בעליות קטנות כאלו שהן לא מורגשות כביכול כי כל פעם אני משמינה ״רק קצת״, אבל לאורך זמן הן מצטברות ללא מעט קילוגרמים.

---

חלק משמעותי מהבעיה שלי במהלך התקופה הזו היתה בעיה תפיסתית.

פעם כשהייתי שמנה, הרגלי האכילה שלי היו מזעזעים – אבל חלק מסוים מהבעיה נבעה לא רק מאכילה של הרבה אוכל משמין, אלא גם מחוסר ידע די עמוק על תזונה בריאה. מעבר לזה, פעילות גופנית היתה משהו שאני פשוט לא עושה.

העניין הוא שהידע על תזונה גרועה וחלק מההרגלים הבריאים שלי נשארו איתי גם כשהתחלתי להשמין. עדיין המשכתי להשתמש בספריי שמן לטיגון במקום פשוט לשפוך שמן בכמויות (וגם המשכתי למדוד את כמות השמן שהוספתי לסלטים). או עדיין המשכתי למדוד כמה פסטה אני מבשלת, וספרתי כמה פרוסות גבינה צהובה אני מוסיפה למנה.

וכמובן שהמשכתי לעשות ספורט, גם אם עשיתי הרבה פחות אירובי מאשר פעם, במיוחד בכל מה שקשור להליכות. אבל מצד שני – בכל מה שקשור לאימוני כוח – המשקלים שהרמתי גדלו לאחרונה, מה שאפילו נתן לי תחושה של התקדמות ברמת הכושר שלי.

ובעצם כל זה הקשה עלי בעצם להבין שהפכתי ממישהי שבמשך 13 שנים שמרה על אורח חיים בריא, רזתה, והיתה לה תדמית של מי שרזתה המון ומקפידה לשמור על ההישג (שהיו אפילו קולגות שקינאו בה) – למישהי שמנה מאוד (ואפילו בצורה חריגה) אפילו יותר ממה שהייתי פעם, וכזו שאוכלת גרוע בהתאם.

---

באפריל, כשהפסקתי לעבוד אחרי שפוטרתי, התחלתי ברקע למלא קצת יומני אכילה והתחלתי לרדת לאט לאט במשקל. זה עבד לא רע בהתחלה, ואז נתקע – ואז במהלך מאי התחיל כל הבלגן מול השכנים שלי שדי גרם לי לנטוש את המאמץ.

אבל אם בעבר משבר כמו זה שקרה מול השכנים שלי היה מוביל אותי לעליה במשקל של כמה קילוגרמים – הפעם הצלחתי לשמור על המשקל בקצת פחות מקילו מעל המשקל שהגעתי אליו לפני המשבר, בטווח של כמה מאות גרמים.

וזה לא נעשה מתוך מודעות, אולי מלבד המודעות לזה שמשלוחים של וולט או של תן ביס עם קאפקייקים עולים לא מעט כסף שבתור מובטלת אני מעדיפה לא לבזבז. אבל אם באמת הייתי רוצה לאכול משהו כזה, לא היתה חסרה לי גישה לאוכל מנחם אבל משמין במכולתֿ, בסופר או במאפיות שליד הביתה שלי.

ואז לפני בערך שבועיים וחצי החלטתי לחזור למסגרת של רישום של מה שאני אוכלת כדי לעמוד בכמות הקלוריות ובאיזון התזונתי שלי, ונראה שבשלב זה – הניסיון מוביל לתוצאות.

אבל אני ממש מפחדת שהכל עדיין מאוד שברירי מהמון סיבות.

קודם כל, שהשכנים שלי ימשיכו להיות קרציות. שום דבר לא מבטיח לי שהם הפסיקו לעקוב אחרי מה שקורה לי בדירה או להתלונן על זה, גם אם לאחרונה יש לי שקט מהם.

דבר שני – כבר היו כמה מצבים בשנים האחרונות שבהן התחלתי לשמור על מסגרת אכילה ולהגיע באופן סדיר לחדר הכושר, והתחלתי לרדת במשקל – אבל אז המשקל נתקע למרות שהמשכתי לאכול כמו קודם, ואז התייאשתי מהשמירה והפסקתי לשמור על המסגרת. אני מניחה שיכול להיות שפניה לדיאטנית כדי שתשפר לי את התפריט יכלה היתה לעזור, אבל אחרי הניסיון הרע שלי עם המסגרת לפני כמה שנים לא ממש גרם לי לרצות לפנות למסגרת כזו שוב.

אבל עכשיו נראה שהתחלתי לרזות שוב, והחלטתי שאלא אם יקרה שוב משהו מאוד חריג בחיים שלי – אני אתמיד ברישום יומני אכילה (שכוללים גם מן הסתם שמירה על מסגרת קלורית מסוימת) ושגרה של אימונים עד ראש השנה, שהערב שלו יוצא בעוד חמישה שבועות פחות יום.