בטיולים הקודמים שלי בארה״ב דרך החברה שבה טיילתי העפם באלסקה, היינו מידי פעם עוצרים בסופרמרקטים מקומיים לאורך המסלול כדי שהנהגים יוכלו לרכוש מוצרי מזון לימים הקרובים לארוחות המשותפות שלנו, ואנחנו יכולנו לקנות ממתקים, אלכוהול או כל פינוק אחר – או כמובן להשתמש בשירותים שהיו בסופר. העצירה לרוב הסתכמה בעצירה של שעה עד שעה וחצי לכל היותר (לרוב פחות), שבהן יכולנו גם להישאר באוטובוס אם בא לנו.
אבל בטיול הזה היו לדעתי 3 – 4 עצירות מקבילות להתארגנות – רק שהן היו מאוד שונות.
קודם כל, הן היו ארוכות משמעותית ולקחו לרוב 3 – 4 שעות, שבהן לא היינו יכולים להשאר באוטובוס. מעבר לזה, העצירות היו במרכזי קניות אמריקניים או קנדיים טיפוסיים שבהם היו הרבה מאוד חנויות על שטח מאוד גדול, אבל התחושה היתה שכדי לעבור מאיזור לאיזור היינו חייבים רכב, מה שכמובן לא היה לנו.
זה מעבר לעובדה שבגלל שהתרבות סביב מרכזי הקניות האלו כל כך מבוססת על הצורך ברכב – שאין בהם שום מקום לשבת מחוץ לחנויות, כלומר היינו צריכים לבלות כמה שעות טובות בעמידה או הליכה.
עוד סממן למשהו ״מוזר״ בטיול היתה העובדה שתמיד היינו עוצרים ליד מרכזי קניות שבהן היתה חנות בשם קוסטקו Costco שבה אפשר לרכוש בסיטונאות כמות מאוד גדולה של מוצרים מסוגים שונים (החל מבגדים ואלקרוניקה וכלה במזון) – אבל חייבים להיות ״מנויים״ של החנות כדי לרכוש בה או אפילו כדי להכנס אליה. מדובר על מנוי שבו משלמים סכום מסוים פעם בשנה כדי לקבל כרטיס בעל תנאים מסומים (יש למשל כאלו שבהם משלמים קצת יותר אבל בסוף כל שנה אפשר לקבל החזר מסוים על העסקאות). כשיש כרטיס כזה אפשר גם להביא חברים שישתמשו בוֿ למרות שמדובר אולי על חבר או שניים בכל קניה לכל היותר ולכל לעשרות אנשים.
למדריכים היתה מין הנחה מוזרה שלרובנו אמור להיות כרטיס מנוי כזה (למרות שקוטקו היא לא הרשת היחידה בארה״ב שמספקת שירותים כאלו, ויש מקומות שבהם הרשתות האחרות נפוצות או משתלמות יותר) ולכן באופן אוטומאטי היו מורידים אותנו שם. זה כאילו הם ציפו שרוב המטיילים שלהם יהיו אמריקנים או קנדים, ואולי זה היה משהו מציאותי בעולם של אחרי הקורונה ושיש בו משבר כלכלי, ולכן מטיילים מחו״ל פחות נוטים להגיע בשלב זה לטיולים שלהם.
לי היה באמת כרטיס כזה לקוסטקו בתקופה שבה גרתי באטלנטה, ושקלתי לחדש אותו לטובת הטיול, אבל איכשהו לא יצא לי. כן יצא לי לבקר באחת החנויות עם מישהי שהיה לה כרטיס כה והכניסה אותנו.
לכן היה משהו מאוד מתיש ומתסכל בחוויה הזו של ״ימי הקניות״, שלא פעם הרגישו כאילו הם באים על חשבון הטיול, משהו שלא היה קיים בעבר.

לבלות כל כך הרבה זמן בקניות במהלך של טיול נשמע לי כמו סיוט. ולהוריד אתכם במקום כמו COSTCO זה בכלל מוזר.
אהבתיLiked by 1 person
אני מניחה שלחברה עצמה קוסטקו עדיפה כי הם יכולים לרכוש שם כמויות גדולות של אוכל לכמה ימים במחיר שהוא יחסית מאוד זול, ובאותה מידה ם לתדלק אותו בזול יחסית.
השיקול מה נוח לנוסעים פחות מעניין.
אהבתיאהבתי
אספר לך על חוויות הטיול השנתי, השגרתי של ביה"ס, כיתה יא/יב, שלושה ימים, צפונה או דרומה לאילת.
ברור שנקבעו שעות הפסקה, ליד תחנות דלק עם מרכז מבקרים גדול, ביוטבתה, צומת גולני.
בזמן הזה, המורים התאמצו להיעלם מהשטח, למצוא להם שולחן "לבד". הילדים קיבלו זמן "סגר", כלומר שעה בה הם חייבים להגיע לאוטובוס. אף אחד/ת לא נשאר באוטובוס. הישארות באוטובוס מחייבת נוכחות מבוגר/מורה. [לא נהג ולא מדריך חיצוני: מבוגר כהורה מלווה או מורה]
ברור שהילדים קנו אלכוהול, אז עוד לא היתה הגבלת קנייה לגיל מסויים. הסיוט בלילה לא יתואר. בזבזו כסף על חטיפים בכמויות ענק, טרפו-אכלו כמו אין מחר.
אחרי הפסקה כזו, אם תוכננה הליכה, רבים היו כלכך עייפים, מלאים, מפוצצי סוכר שלא רצו לרדת מהאוטובוס. מלחמות עולם, צעקות, איומים ופעם גם הזמנו הורים לקחת את אחד/ת התלמידות/ים.
אהבתיLiked by 1 person
אני זוכרת שלא פעם היו תלמידים שלא רצו לצאת למסלולים גם ללא אלכוהול או סוכר, ואני תוהה מה המטרה בלהכריח אותם…
זה מזכיר לי שפעם לי היתה הזדמנות לוותר על מסלול – יום לפני כן הלכנו במסלול שבו לךק מהשביל היה שבור, וכמובן שלפי כל חוקי מרפי אני הייתי זו שהחליקה בו ונפלה. לא היה מדובר על נפילה דרמטית או מסוכנת במיוחד, אבל היא גרמה למורות לפחד שאני אפול שוב ולכן היו מוכנות לאפשר לי לוותר על המסלול יום אחר כך. אבל כשראיתי שאף אחת מהבנות בטיול לא מצטרפת אלי להשארות מאחור, הצטרפתי אליהן.
אהבתיLiked by 1 person
הכריחו בעבר כי זה נחשב חלק מתוכנית הלימודים המחייבת, שלא נדע.
אני עצמי בתיכון כבר לא יצאתי לטיול של כיתה יב, הספיק לי.
הענין הוא שתלמידים בעשוריים האחרונים ראו בטיול משהו חברתי, אפשרות לחגוג ללא השגחת הורים או משטרה.
סיוטי לילה שעברנו, איומי הורים עבריינים.. שלא נדע.
אהבתיLiked by 1 person
אצלנו בי״ב היה קטע שהטיול היה בדרום והסתיים באילת, ואז באמת היה ערב חופשי לתלמידים לבלות באילת. אני לא זוכרת למה, אבל אני אישית התבקשתי לא לצאת לעיר. מישהי הבטיחה לי שהיא תביא לי משהו לאכול, אבל שכחה.
אהבתיאהבתי
כשיצאתי בעבר עם קבוצות והיו עושים עצירות קניות, פשוט הייתי הולכת לטייל לבד. ותודה לאלוהי הGPS. נשמע נורא להתקע כל כך הרבה זמן בסוג של צומת בילו, רק שהסיוט מגיע בענק.
אהבתיLiked by 1 person
הבעיה היא שאין אפשרות להגיע למקום לטייל בו באיזור, והחברה לא ממש חשבה על אולי להוריד אותנו במקום שבו אפשר לטייל בזמן שהם עושים סידורים…
אהבתיאהבתי
נשמע מיותר ומרגיז
אהבתיאהבתי
"אצלנו בי״ב היה קטע שהטיול היה בדרום והסתיים באילת, ואז באמת היה ערב חופשי לתלמידים לבלות באילת. אני לא זוכרת למה, אבל אני אישית התבקשתי לא לצאת לעיר. מישהי הבטיחה לי שהיא תביא לי משהו לאכול, אבל שכחה."
זה מעין מנהג קבוע – לבקר באילת בכיתה יב', לתת לתלמידים ערב חופשי ולהתפלל שלא נצטרך לעזרת המשטרה באיתור הנעלמים. [נדמה לי שכתבתי .
לילה של סיוטים.
שנאתי לצאת לטיול עם יב' לאילת. החוצפה של התלמידים, האדישות של חלק מהמורים, ובעיות החרדה הקשות שלי – בהחלט קוקטייל מסוכן.
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שאצלנו בסה״כ היו בסדר ולא נעלמו תלמידים והם גם לא השתכרו.
אהבתיאהבתי
אני חושב שזה גם שייך לסוג האוכלוסייה של ביה"ס.
לצערנו, נקלענו אפילו למלחמה בין תלמידים שלנו לכאלה מביה"ס אחר, נאלצנו למנוע בריונות של תלמידנו כששהינו באותה אכסניה עם ביה"ס ערבי.
אהבתיLiked by 1 person
לצערי יש גם סוג אוכלוסיה כזה…
אהבתיLiked by 1 person