על השמנה מטורפת – והרזיה מטורפת עוד יותר

״ניקוקדו אבוקדו״ Nikocado Avocado הוא דמות מאוד ידועה ביוטיוב, לפחות למי שצופה בתכנים מסוג מאוד מסוים.

לאורך 7 – 8 השנים האחרונות הוא מפרסם סרטונים של מה שמכונה Mukbang – שבקוריאנית מדובר על סרטון וידאו שבו רואים מישהו אוכל כמויות כאלו ואחרות של מזון. אבל ביוטיוב, ובמיוחד אצל אמריקנים – ה״מוקבנגים״ האלו הפכו בעצם לסרטונים על זלילה מטורפת של כמויות עצומות של אוכל שהוא עתיר קלוריות מלכתחילה, כמו ארוחות המבורגרים (ברבים), או כמות עצומה של פיצות או אוכל איטלקי, או במקרה הספציפי של ניקוקדו – כמויות ענק של נודלס.

ועם הזמן, הוא הפך מגבר רזה ואפילו צנום במשקל של בערך 68 ק״ג לאדם שמן בצורה חולנית במשקל של בערך 186 ק״ג.

ואז בתחילת ספטמבר – ניקוקדו פרסם סרטון שבו הוא התוודה על כך שהסרטונים שהוא פרסם בשנתיים האחרונות היו סרטונים שהוא צילם בתקופה קצרה ולא היו עדכניים, והוא בעצם רזה בשנתיים האלו וחזר למשקל המקורי והרזה שלו.

מעבר לזה, הוא התחיל לטעון שההשמנה ואז ההרזיה היו חלק מ״ניסוי חברתי״ שלו כדי להראות כמה הרשתות החברתיות רעילות ונוראיות, במיוחד כלפי אנשים שמנים ו / או אנשים עם בעיות שגורמים לעצמם פגיעה עצמית. והא ניסה כביכול להראות איך אנשים ניסו לעודד אותו להשמין בעזרת אכילה מוגזמת בכך שהוא קיבל הכי הרבה צפיות בערוץ שלו על הסרטונים, ונראה שכמות הצפיות עלתה במקביל לכמות האוכל והירידה באיכות האוכל שהוא הציג בכל סרטון.

חשוב לציין פה שיוצרי תוכן ביוטיוב מרוויחים כסף על צפיות בסרטונים בכך שהם מקבלים קצת כסף על הפרסומות שעולות בסרטונים שלהם. מן הסתם מדובר על כמה אגורות לצפיה בודדת, אבל כשערוץ מצליח למשוך עשרות אלפי ואולי אפילו מאות אלפי צפיות לסרטון, והם מייצרים לא מעט סרטונים כאלו בחודש – הכמה אגורות הבודדות האלו מתחילות להצטבר לסכומים מאוד מכובדים של כסף, עד כדי כך שיוצרים מסוימים מסוגלים להתפרנס יפה רק מהתוכן שהם מייצרים.

כמובן שלא כל יוצר מצליח להגיע למספר עוקבים כזה, וכמובן שלא כל מי שעוקב אחרי ערוץ מסוים בהכרח יצפה בכל הסרטונים שמפורסמים בערוץ (למרות שיוטיוב נוטה להמליץ על סרטונים חדשי בערוצים שכבר צפינו בהם). גם כשזה כן קורה, לרוב מדובר על תהליך שלוקח חודשים ואפילו שנים. אבל נראה שניקוקדו אבוקדו כן הצליח להפוך לאחד מאותם יוצרים, ודווקא בגלל ההצלחה כביכול של הערוץ שלו – הוא הפך להיות תלוי בכמות הצפיות האלו כדי להתפרנס.

לכן כביכול הצופים גרמו לו לאכול יותר בהתקפי זלילה שאפשר אולי להגדיר ככאלו שמאפיינים הפרעת אכילה כפייתית. ישנם סיפורים על כך שישנם יוצרים שכביכול אוכלים כמויות עצומות אבל בעצם לועסים את האוכל אבל יורקים חלק משמעותי ממנו בלי להראות את זה לצופים (מה שגורם לא פעם לעריכה שיכולה להראות קצת מוזרה, ולמשוך את תשומת ליבם של הצופים שישימו לב לזה שמשהו נראה מוזר וקופצני). אבל מעצם העובדה שניקוקדו העלה המון במשקל במהלך הקריירה שלו כזללן מקצועי, נראה שהוא לא ממש נכלל בקטגוריה הזו.

אבל מעבר לעידוד הזה לאכילה לא בריאה, אפשר היה לראות שהתגובות לסרטונים שלו היו ברובן שליליות. ה״חיוביות״ יותר היו כאלו שבהן גילו כלפיו רחמים וניסו לבקש ממנו להפסיק להתנהל בצורה כזו לא בריאה. אחרות היו בעיקר כאלו שהראו גועל מאורח החיים הזה – ואחרות אפילו הביעו גועל כלפי ניקוקדו עצמו, ובעיקר על האכילה המוגזמת שלו יחד עם המראה ההולך ומשמין שלו.

דוגמא לכן הוא סרטון שהוא הפיק יחד עם אישה אחרת שיוצרת תוכן דומה, שבו הם ביקרו ב״מסעדת התקף הלב״ – מסעדה שידועה באוכל המאוד לא בריא שלה שמוגש בכמויות גדולות במיוחד (אפילו בסטנדרטים של ארה״ב), ושבה אנשים כבר התמוטטו בעבר (לפחות אחד מהתקף לב), מה שלא הרתיע אנשים מלהגיע לאכול בה.

הלגיטימציה של מסעדה כזו היא מעניינת, במיוחד בעידן שלנו שבה יש לחץ על אנשים מצד אחד לחיות אורח חיים בריא ועל מסעדות להגיש אוכל בריא – ומצד שני יש אנשים שעדיין מעוניינים לאכול אוכל לא בריא ושלא יכפו עליהם לוותר על המבורגר עסיסי שמטוגן בשומן מהחי לצד צ׳יפס ללא הגבלה.

אני מניחה שאם היה מדובר על פינוק עבור אנשים שאוכלים שם רק פעם בכמה חודשים המסעדה היתה פחות שנויה במחלוקת, אבל נראה שלא פעם היא הפכה להיות מעין מוקד לעליה לרגל דווקא עבור אותם אנשים עם השמנת יתר חולנית ממש חריפה שבה הם יוכלו לאכול מה וכמה שבא להם, בכמויות שנראות כמעט אינסופיות. ונראה שהמסעדה עצמה ממש מעודדת את זה בכך שמי ששוקל מעל ל 350 ליברות, שזה מעל 158 קֿ״ג – זוכה לאכול במסעדה חינם כמה שהוא רוצה, למרות שהוא לא יכול לחלוק בארוחה שלו עם סועדים אחרים, או לקחת שאריות הביתה.

אפילו בסרטון שהחבר׳ה האלו העלו – בעל המסעדה (שאליו מתייחסים בתור ״ד״ר ג׳ון״) מצטרף לשולחן ומעודד אותם לאכול עוד, בלי בושה ובלי רגשות אשמה. למשות שאם תשימו לב – ה״רופא״ (כלומר הבעלים) ורובן של ה״אחיות״ (שהן המלצריות) הם אנשים במשקל רזה למדי, או לכל היותר בעלי עודף משקל יחסית קטן, מה שכנראה מעיד על ההבנה שלהם לגבי איכות האוכל שהם מוכרים (אבל לא בהכרח אוכלים בעצמם).

ויש מי שהעיר בתגובות שהרופא בסרטון כביכול צוחק איתם – אבל כנראה שמאחורי הקלעים הוא צוחק עליהם (אבל אין לו בעיה לצחוק עליהם כל הדרך לבנק). מה שהופך את ההצגה הזו, ובמיוחד את העובדה שנראה שהם לא מבינים או לפחות לא מגיבים ליחס הזה שלו, למעוררת מחשבה עוד יותר.

מה שמעניין בנוסף לכך הוא כמובן התגובות לסרטון – כשבאופן צפוי יש כאלו שמביעים גועל או רחמים מצמד אנשים מאוד שמנים (המשתתפת שוקלת כמעט 200 ק״ג ולא מסוגלת ללכת באופן עצמאי אלא גוררת את עצמה עם הליכון למרחקים קצרים) שזוללים כמויות של מזון משמין ולא בריא.

אבל לצידם יש אנשים שדווקא הסרטון הזה גרם להם לזעזוע כזה גדול שהם כתבו שהם תכננו לבקר במסעדה, אבל הם החליטו לוותר דווקא בגלל הסרטון הזה. רבים אחרים כתבו על כך שהמראה של צמד הזללנים ובמיוחד האישה שגוררת את עצמה בקושי – גרמו להם להתמיד באורח חיים בריא יותר.

כך שהסרטונים האלו בהחלט מעלים כמה נקודות מעניינות לגבי הרגלי האכילה של אנשים שונים – והתגובה שלהם להשמנה והרגלי האכילה של אנשים אחרים.

וכמובן רבים שמחו לראות שהבחור ״לקח את עצמו בידיים״ ורזה – רק כדי לראות אותו זולל שוב כמות עצומה של איטריות בסוף הסרטון שבו הוא דיבר עליה. מה שכמובן מעלה את השאלה – מה הלאה? האם הוא ישמין שוב ביצירת התוכן שהוא מכיר ומתפרנס ממנו כבר לא מעט שנים? או שהוא יהפוך לגורו לדיאטות וייתן עצות על סמך ניסיונו האישי? או שאולי זה רעיון לא טוב לאור העובדה שההרגלים שלו מאוד גרועים?