רובנו כבר רגילים כבר לא מעט שנים לתוכניות ריאליטי למיניהן – שמה שעומד לא פעם במרכזן הם יחסי אנוש מורכבים יותר או פחות, בין אם מדובר על תוכניות שיחסי האנוש האלו הם מרכזיים בהם כמו ״הפח הגדול״ או תוכניות כביכול מקצועיות כמו תוכניות הבישול והמוזיקה השונות.
אחת התוכניות הראשונות אבל הפחות פלצניות ומופקות בתחום הוא התוכנית ״בואו לבשל איתי״ בערוץ הראשון. נכון שבשנים האחרונות מדובר על אנשים שבעיקר רואים בתוכנית כמקפצה לתוכניות ריאליטי אחרות (בעיקר ״הפח הגדול״) – אבל בתחילתה היא היתה יותר אותנטית.
הבעיה היא שכמו בכל ריאליטי, כבר היו תחמנים גדולים, לצד אנשים רגישים למדי, ואפילו רגישים מידי. כתבתי כבר פה למשל על הדמות של ״דאנסי גדי״, אותו אדם ששאף להיות כוכב הילדים הבא של ישראל וניסה להציג את עצמו ככוכב מצליח שהמשתתפים האחרים לא ממש מכירים רק כי הם לא בתעשיה, למרות שהם כמובן עלו על ההתחזות שלו מהר מאוד וצחקו עליו מאחורי הגב (עד שמשתתף אחר בשם איציק כרסנטי התחיל לצחוק עליו מול הפנים).
סיטואציה גרועה בהרבה היתה בתוכנית האמריקנית אמריקן איידול – תוכנית זמרה שהצליחה בעונותיה הראשונות לייצר לא מעט זמרים מצליחים. אבל כחלק מהתוכנית, הם הציגו בפרקים הראשונים של כל עונה אודישנים של משתתפים שונים, שחלקם כמובן היו טובים – אבל רבים אחרים חיו באשליה שהם יודעים לשיר אבל בעיקר זייפו.
במקרים מסוימים הזמרים הגרועים והזייפנים מגיעים בכוונה בידיעה שהם לא יועברו הלאה אלא בעיקר כדי לקבל קצת תשומי ופרסום, כמו למשל המשתתף הזה ששר על גברים שחורים צעירים שמסתובבים עם מכנסיים נמוכים במיוחד, או הבחור הזה שרצה לשיר לטובת השופט האהוב עליו, סיימון קאוול. שניהם היו מאוד מודעים לעצמם לגבי העובדה שהם לא ממש שרים טוב או בכלל מסוגלים לעבור לשלב הבא, אבל נהנו בעיקר מהיכולת להופיע ולקבל את כמה דקות התהילה שלהם בידיעה שהם ישודרו כאודישן גרוע.
אבל רבים מהמשתתפים הגרועים לא בהכרח היו מודעים לזה שהם נמצאים בקטגוריה הזו. במקרה הספציפי הזה, צעיר בשם ניק זיצמן החליט לעשות אודישן לתוכנית – והצליח בעיקר להראות ולהישמע מוזר במיוחד. היא הפיק בדיעבד לקראת סוף העונה סרטון משל עצמו לגבי מה בדיוק קרה שם מנקודת המבט שלו. הוא ניסה לטעון שהוא שר במשך שנים למקהלות בתי ספר שונות, והוא ניסה לשיר בצורה שהיא ״טובה טכנית״ בלי להיות מודע לזה שהשירה הטכנית תגרום לו להשמע גרוע – ושהתנועות המוזרות שהוא עשה היו תוצאה של עצה גרועה שהוא קיבל מאחד המורים שלו שכביכול משעמם לראות אדם שר בלי לזוז, אז הוא פשוט ״זז״ – מה שהפך לנענוע די מוזר.
אבל בשורה התחתונה נשמע היה שמדובר על מישהו שפשוט לא ממש ידע לשיר טוב וכנראה שבגילאים צעירים ובסביבת בית הספר אפשרו לו להשתתף במקהלה מתוך בעיקר רחמים, ושכנראה לא ממש הבין בצורה מעשית את העצות שהוא שמה בגלל שאין לו את היכולת כנראה להבין או לממש אותם.
במובן מסוים עולה כמובן השאלה עד כמה הוא אולי אוטיסט, תחושה שמתחזקת מאוד בסרטון שהוא עצמו הפיק מהדרך שבה הוא נועץ בכוח מבטים במצלמה, ובדרך שבה הוא מדבר. אבל בעצם בעיקר מהעובדה שהוא מראה כמה הוא תמים בכל מה שנוגע לאופי של תוכניות הריאליטי השונות ועל איך הן מנצלות לא פעם את המשתתפים. בדיעבד אני גם שואלת את עצמי עד כמה העובדה שהוא פנה לתוכנית בעקבות המלצה של קולגה שלו נבעה מתמימות דומה, ואותו קולגה הציע לו את זה בצחוק בידיעה שניק חובב שירה אבל שר ממש רע (ולא ברור אם הוא עשה את זה מתוך הנחה שניק עצמו מספיק מודע לעצמו או שיש מישהו בסביבתו שמספיק מודע כדי לעצור את ניק – או שהוא אולי קיווה שניק יגיע לנקות הקצה המשפילה אליה הוא הגיע). אמנם מדובר על אירוע שקרה סביב שנת 2007, אבל באותה תקופה כבר היתה אמורה להיות מודעות לנושא שתוכניות ריאליטי עושות מה שבא להן – והיה ספציפית ידוע שאמריקן איידול משדרת אודישנים גרועים אך משעשעים במיוחד.
זה עד כדי כך ידוע שהתוכנית הפכה את זה למסורת שבה היא מזמינה לתוכנית הגמר הגדול שלה את הזמר הכושל שמשך הכי הרבה רייטינג כחלק מהמופע שבו יש לו או לה הזדמנות להופיע שוב.
אדם נוסף שכנראה סבל מבעיה דומה הוא גבר צעיר בשם דאגלאס דייווידסון, שהחליט לגשת לאודישן שנה לאחר מכן. הוא היה ממש בטוח בעצמו שיש לו יכולת שירה מדהימה (עד כדי כך שכביכול אבא שלו ״שנא״ אותו על זה), סיפר על כל מיני עצות שירה מקצועיות שהוא למד מזמרות מפורסמות – וכמובן זייף את דרכו בצורה איומה באודישן. כשהוא קיבל ביקורת גרועה, הוא התחיל להתנהג בצורה ממש מוזרה, עד כדי כך שהשופטים העירו לו עליה. אחרי מספר דקות אפילו השופט הכי קשוח בשולחן, סיימון קאוול, הבין שמדובר על אדם שמתקשה נפשית להתמודד עם הסיטואציה, והזמין שומרים כדי לסלק אותו מהחדר.
ועדיין בשני המקרים, התוכנית החליטה לשדר את האודישנים. ניק זיצמן סיפר שהוא סבל מתגובות איומות מאנשים זרים בעקבות האודישן, ולכו תדעו אילו תגובות דאגלאס עצמו קיבל כשהוא חזר הביתה.
ובשלב מסוים עולה השאלה – עד כמה יאה שהתוכניות האלו ישדרו את התקלות של אנשים כאלו שלא בהכרח מסוגלים להבין את חוסר ההתאמה שלהם לתוכנית, ועד כמה הפאשלה שלהם תגרום להם להשפלה ובושה בחיים למשך תקופה כזו או אחרת אחרי התוכנית?
אני מניחה שהתוכנית עצמה מוגנת מבחינה חוקית ויש לה חוזה מולם שמכסה גם את האפשרות שהם יופיעו בתוכנית בצורה משפילה שכזו בלי שהם יוכלו לתבוע אותה על כך, וכנראה שמבחינה חוקית הבחורים האלו אמורים להיות עצמאיים מבחינה משפטית ולכן החתימה שלהם על החוזה תקפה. אבל מבחינה אנושית כל כך ברור שהם לא ממש מסוגלים להבין את התוצאות של האודישן שלהם (או של ההשתתפות בתוכנית במקרה של ״דאנסי גדי״) שזה פשוט מרגיש רע לשדר אותם…
התיירת המקרית 
אני לא רואה תכניות ריאליטי. לאור מה שכתבת אני יותר שמח על כך…
אהבתיLiked by 1 person
אני רואה כאלו שהן יותר ידידותיות, כמו בואו לאכול איתי שלרוב אין בה מקרי קצה כאלו (לרוב זה כמובן לא תמיד).
אהבתיאהבתי
אני חושב, שאדם שמגיע לתוכנית ריאליטי וחושב שלא יעלו אותו לשידור הוא עוף מוזר.
דווקא, לדעתי, אלה שנכשלים ולא זוכים לכך שיוצגו הם האומללים האמיתיים, הרי הם באו במטרה אחת – להיות בטלוויזיה ולהתפרסם.
בואו לאכול אתי, בל"א [על משקל בלע] היא דוגמה מצוינת לריאליטי, שמראש גם בחר כאלה שאינם יודעים לבשל. האם את חושבת שההוא שהלך וקנה אוכל מהבורגריה חשב שהוא יודע לבשל? או ההיא שבישלה "מוח" וכל תהליך הבישול המצולם הבהיר חד משמעית שאין לה מושג ירוק בבישול. אבל אלה אנשים שביקשו את הפרסום, מעין אקסביציוניסטים בארון או בחוץ.
הכרסנטי הזה הוא אחת הרעות הכי חולות שהופיעו אי פעם בריאליטי ישראלי. אני כלכך שמח שהוא חזר לאלמוניותו ולמספרתו, שם אני מניח הוא טוחן את המוח של הלקוחות.
תוכנית אוסטרלית מעולה, שהועתקה לכאן MKR, פועלת אחרת. הרוע המזוקק עטוף בנימוס, בגינונים שלא היו מביישים בני אצולה ומלכים וקיסרים. אבל, למעט פעם אחת, שכנראה הלכו מכות בבית מלון, ושתי המכות [מירדן, אגב, שהגרו לאוסטרליה] הודחו מהתוכנית. אז בניגוד לתוכנית הישראלית המביכה, לדעתי, האוסטרלים שולטים היטב בז'אנר, היא פופולרית מאוד באוסטרליה ובערוץ 37 ב"הוט".
אז מי הולך לתוכניות ריאליטי?
לפח הגדול בישראל כל מיני שרוצים להיות דוגמנים/דוגמניות/שחקנים/שחקניות/סלבס בגרוש/ להתפרנס ממכירת מוצרים ברשת. ביני לבינך, צריך באמת אופי מיוחד לשרוד כלכך הרבה זמן באותו מקום עם אותם אנשים. כמה מה"בוגרי האח הגדול" הפכו ל-מישהם? ממש פרומיל. כל האחרים נזלו חזרה לתהום הנשייה או לתוכניות גרועות במיוחד כמו ריאליטי הכדורגל של הוט – זוועה שלא תאומן.
בארה"ב תוכניות לסלב'ס סוג ז' מוכרות היטב. זה ניסיון נואש להחזיר קריירה שנעלמה לפעולה, אצל רובם, זה בזבוז זמן – אבל מקבלים כסף.
ריאליטי נוסף הוא להשתפץ אצל פלסטיקאים. מדהים מה האנשים האלה מוכנים לעשות למען פרסום. [יש באמריקה גם כאלה לא מפורסמים שבאים עם בעייה אמיתית ונדמה לי שהתוכנית מממנת את הניתוח, ההחלמה וכו' – אז אם המחיר הוא להיות 15 שעה, מצולם בחדר ניתוח, שווה לדעתי.
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שני הבחורים המזמרים האמריקנים כנראה סבלו מאוטיזם או קושי חברתי אחר שגרם להם לתפוס את המציאות בצורה מאוד שונה ואפילו מנותקת ופשוט לא הבינו את הסיכון בלהפוך לנלעגים ברמה כזו. אדם שחושב שהוא שר טכנית טוב ונשמע כמו חייזר הוא מישהו שלא מחובר למציאות, וכך גם מישהו שלא יודע לשיר ובאמת מאמין שיש לו סיכוי להתקבל אליה – וגם מאפשר לצלמים שמשוטטים בשטח לצלם אותו תוקע גרעפסים חופשי. ואם הוא מגיע למצב שהוא מתמוטט נפשית ברמה שבה נאלצים להזמין מאבטחים כדי לפנות אותו מהחדר מעידה על בעיה מאוד חמורה.
ועולה השאלה עד כמה הבחורים האלו מסוגלים להבין את הנזק שהם גורמים לעצמם בהופעה בפורמט כזה של התוכנית.
וברור שלא פעם אנשים מגיעים לתוכניות האלו כדי להתפרסם – וכשמדובר על תוכניות שלא קשורות לכשרון כזה או אחר כמו ״הפח הגדול״ זה בולט במיוחד כי בעצם הם לא מציגים כשרונות. ועבור אותו בחור שעשה טייקאוט לכל התפריט – הוא היה כנראה תמים מספיק כדי לחשוב שמישהו יאמין שהוא בישל את זה.
ודרך אגב, בוגרי הפח הגדול והשרדות חוזרים שוב ושוב ושוב לתוכניות ריאליטי כאלו שמוגדרות לרוב כעונות ״וי איי פי״, כלומר אנשים חשובים מאוד בלועזית. וכך הם חוזרים למודעות למספיק זמן כדי לקבל עוד קמפיין פרסום או שניים או להיות מוזמנים להשקות כדי לקבל עוד כמה דברים בחינם.
אהבתיLiked by 1 person
לא כולם מוזמנים. זה דומה לפרוייקט מסלול, שעכשיו מריצים עונה 20 עם משתתפי עבר, שנבחרו בפינצטה, עאלק. שיהיה. תראי, אלה תוכניות בידור, ואין עליהן חובה של היעזרות בפסיכולוגים או לקבל אחריות על בעיות נפשיות של אנשים. מדהים ששני הבחורים הללו הגיעו בכלל, כשהסביבה שמכירה אותם ל מנעה מהם. כלומר אם יש טענות למישהו – זה למשפחה, לחברים שלא חשבו עד הסוף.
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שיש פה מגבלה מסויימת כשמדובר לפעמים על מצבי ביניים – אנשים שברור שיש להם בעיה, אבל בגדול יכולים לתפקד עצמאית בעולם בלי לגרום יותר מידי נזק לעצמם או לאחרים. אלו למשל יכולים להיות מה שמכונה ״אוטיסטים בתפקוד גבוה״ שמסוגלים ללמוד מקצוע (על ידי לימוד תואר או בכל מסגרת אחרת), לתפקד במקום עבודה, ולגור לבד בבית עם כל מה שכרוך בכך (לנקות אותו, לבשל, לעשות קניות וכו׳).
אבל עדיין יכולים להיות מצבים שלא כלולים בהכרח בשגרה הנורמטיבית שלהם שבהם הם יחשבו שהם מסוגלים אבל לא ממש יבינו את התוצאות של המעשה. זו באמת יכולה למשל להיות השתתפות בתחרות זמרה כשהם לא יודעים לשיר, או לא פעם מצבים יומיומיים יותר כמו למשל מצב שבו מוכרים ידעו שאפשר לדחוף להם קצת יותר מוצרים בקניה,או לשכנע אותם בקלות לרכוש מכשיר יותר יקר שהם לא צריכים.
וכשמאפשרים להם את ההתנהלות העצמאית, שיש לה יתרונות משלה (תחשוב למשל מה יקרה במצב שבו ההורים של אדם כזה ילכו לעולמם ולא יהיה מי שיטפל בו – האם לא עדיף שהוא ידע להסתדר כמה שיותר לבד?) – לוקחים סיכון שיהיו מצבים שבהם הם לא ינסו להתייעץ גם כשצריך. לפעמים זו חוסר מודעות, ולא פעם זה כנראה מעין מרד שהם מאוד רוצים להראות שהם יכולים.
דווקא פה יש יתרון למי שמתקשים באמת כי אז המנגנונים סביב האדם דואגים שתהיה בקרה צמודה כזו בכל מצב שהוא.
הייתי בזמנו בחוג קרמיקה שבו השתתפו שתי בנות עם פיגור שכלי קל שגרו בדיור מוגן – שבו מעודדים אותן לצאת לעבוד במקומות שבהן הן יכלו לנצל את היכולות שלהן (אחת מהן שהיתה במצב טוב יותר קיבלה עבודה משרדית בבנק, השניה שמצבה היה פחות טוב היתה מאלו שמעבירים מגשים ממקום למקום במאפיה). הן השתתפו בלוג הקרמיקה כדי כן לתת להן את היכולת למשל לתכנן תקציב בכך שהן יודעות כמה הן מוכנות ״לבזבז״ על החוג וכך לבחור על אילו כלים לעבוד לפי העלות של כל כלי.
אבל פה בגלל שהן היו בהחלט במצב שבו הן לא עצמאיות – בעלת הסטודיו ידעה שהיא צריכה להיות בקשר תמידי עם ההורים ועם המדריכים שלהן במסגרת הדיור המוגן, והבנות לא יכלו להתחמק מזה גם אם הן רצו להראות את עצמן כעצמאיות. ההורים למשל היו מקבלים ממנה דיווח על כמה כל אחת מהן משלמת בשניה שהיא קיבלה מהן את הכסף.
אבל אם מישהו מסוגל להתנהל בצרוה עצמאית יותר, האם באמת ראוי להגביל אותו רק כי אי אפשר לדעת מתי הוא יפתח פנטזיה בלתי ניתנת למימוש אבל בכל זאת ינסה לממש אותה?
אהבתיאהבתי
יש הבדל תהומי בין אנשים תחת השגחה לבין א נשים עצמאייפ לגמרי, שבוחרים בעצמם את הבחירות שלהם.
אני מדגיש – אם הסביבה שלהם לא ראתה פסול בכך שילכו לתחרות, שגם מראה סרטוני בחינה- אודישן גרוע – אח"כ, אי אפשר לבוא את המפיקים בתלונות.
אהבתיאהבתי
הנקודה היא שלפעמים הגבול בין אנשים שמסוגלים להיות עצמאים לחלוטין לבין אלו שלא – לא כזה חד וחלק.
קח לדוגמא את הבחור ששחרר סרטון אחרי הכשלון שלו באודישן. שפת הגוף שלו ואיך שהוא מדבר ממש משדרים שהוא סובל מאוטיזם, אבל כנראה שמוגדר כתפקוד גבוה.
אבל גם יכול מאוד להיות שמאוד התחשבו בו במהלך החיים שלו – כמו למשל ההתקדמות שהוא כביכול ראה במקהלת בית הספר שלו יכלה בקלות לנבוע מזה שריחמו עליו כי לא היו לו חברים בבית הספר וחשבו שמסגרת של מקהלה תוכל לעזור לו חברתית גם אם הוא לא ממש שר טוב, במיוחד אם ניסו לתת לו אחריות שתוביל אותו ליותר אינטראקציה עם אנשים. אבל הוא לקח את זה למקום של ״אם הייתי במקהלה ואפילו קידמו אותי שם לתפקידי הובלה שונים, אז זה אומר שאני שר טוב״.
באותה מידה, כמו שכתבתי ברשומה – יכול מאוד להיות שכחלק מחוסר ההבנה החברתית שלו, הוא לא הבין שאנשים מחמיאים לו על יכולת השירה שלו כמבוגר רק מתוך נימוס, או שאותו קולגה ש״המליץ״ לו ללכת לגשת לאודישן בעצם אמר את זה בצחוק ובלעג ולא ברצינות אבל בגלל האוטיזם הבחור לא הבין את הכוונות האמיתיות שלו ובאמת חשב שהאנשים חושבים שהוא שר טוב.
במצב כזה, יכול להיות שהוא מסוגל להתנהל בחיים באופן עצמאי ולעבוד בעבודה מסודרת ולקנות במכולת – אבל איכשהו הצליח למצוא את עצמו בתוך אחת מהסיטואציות הבודדות שהקשיים החברתיים שלו סיבכו אותו.
וכנראה שההורים שלו יודעים שהבן שלהם הוא אדם מתפקד אבל גם עוף מוזר, והם מנסים להכווין אותו – אבל הוא עצמו לא תמיד מבין מתי הוא זקוק להכוונה הזו, או אולי כועס עליה. יכול למשל להיות שבעבר הם ניסו להסביר לו בעדינות שזמרה זה לא החוזק שלו, אבל הוא נצמד לסימנים הכוזבים שהוא כן. יכול גם להיות שהוא ניגש לאודישן בסתר בתקווה שהקבלה לתוכנית תוכיח אחת ולתמיד להורים שלו שהוא צדק לגבי היכולות שלו, רק כדי להדחות שוב בצורה פומבית.
אהבתיLiked by 1 person
"וכנראה שההורים שלו יודעים שהבן שלהם הוא אדם מתפקד אבל גם עוף מוזר, והם מנסים להכווין אותו – אבל הוא עצמו לא תמיד מבין מתי הוא זקוק להכוונה הזו, או אולי כועס עליה. יכול למשל להיות שבעבר הם ניסו להסביר לו בעדינות שזמרה זה לא החוזק שלו, אבל הוא נצמד לסימנים הכוזבים שהוא כן. יכול גם להיות שהוא ניגש לאודישן בסתר בתקווה שהקבלה לתוכנית תוכיח אחת ולתמיד להורים שלו שהוא צדק לגבי היכולות שלו, רק כדי להדחות שוב בצורה פומבית."
הכל מקובל עליי, אבל למה התלונה היא כנגד תוכנית הריאליטי או מפיקיה? היו לי בעבר שתי אחיות, תאומות, תלמידות שהלכו לאודישן של העונה הראשונה של "כוכב נולד". ברור שהעלו את הסרטון שלהן, אפילו אני התביישתי, אבל לאף אחד בסביבה לא היה אכפת.
על אף הביקורת שלנו, תוכניות הריאלטי הן כאן לעוד הרבה שנים, כל עוד אנשים ירצו בהן. התמימות אם היתה בעונות הראשונות כבר מזמן איננה.
אהבתיLiked by 1 person
אולי הגיע הזמן שנדרוש גם מהבידור שלנו אחריות חברתית מסויימת…
אהבתיLiked by 1 person
לא!
בידור אינו כפוף לשום אחריות חברתית למעט "לבדר". נכון שקומדיה היא בידור, אבל היא גם מחזה מוסר, מחזה חברתי. הליצן הוא דמות שנחשבת ככזו שמותר לה להגיד למלך את הכל [עד שחותכים לו את הראש], אבל בורלסקה, אקרובטיקה, הצחקה – אין בהם משמעות חברתית-מוסרית כי אם כלים להרגעה, לשחרר ולוונטילציה.
אני חוזר – אנשים שהולכים לתוכניות ריאליטי, מכל סוג, צריכים לקחת בחשבון, וכיום אף מועמד לריאליטי אינו תמים, שיתכן ויצאו רע, יתכן והשופטים "יקרעו" אותם, יתכן ויכתבו עליהם ברשתות החברתיות דברים נוראים. זה חלק מהמשחק החברתי הזה.
אהבתיLiked by 1 person
אבל האם לא צריכים להיות גבולות? למה למשל לא לקחת חבורה של אנשים, לזרוק אותם בזירה כזו או אחרת – ולתת להם להלחם אחד בשני עד מוות עד שהאחרון ששורד הוא המנצח?
זה לא רעיון שלי דרך אגב, זה מה שמתואר בספר ״משחקי הרעב״…
אהבתיאהבתי
"אבל האם לא צריכים להיות גבולות? למה למשל לא לקחת חבורה של אנשים, לזרוק אותם בזירה כזו או אחרת – ולתת להם להלחם אחד בשני עד מוות עד שהאחרון ששורד הוא המנצח?
זה לא רעיון שלי דרך אגב, זה מה שמתואר בספר ״משחקי הרעב״…"
משחקי הרעב אינם בידור אלא דרך להפעיל את תיאוריית שרידת החזקים ושימור הגנטיקה הייחודית. במובן הזה זה הרעיון של מלחמות זכרים בקרב מיני חיות רבים, גם עד מוות.
הסרטים אולי מבדרים בשל העלילה, המוזיקה, השחקנים החתיכים – אבל המסר החברתי העמוק שלהם אינו "בידור" כי אם ביקורת נוקבת על החברה הקפיטליסטית בת ימינו, שהיא כפסע ממעבר לתרבות של שרידה מהסוג הזה.
אהבתיLiked by 1 person
הסרטים מבוססים על סדרת ספריםֿ, ולמרות ההצדקה המדינית למשחקים האלו כעונש, מבחינת הצופים הלא מעורבים מדובר על בידור נטו.
אהבתיLiked by 1 person
אני קצת חולק עלייך.
אם צופה כמוני רואה מעבר ל"בידור" אני בטוח שישנם עוד רבים.
אבל –
ברומא "בידרו" את ההמונים באמצעות קרבות גלדיאטורים. האכזריות האיומה התגלגלה לקרבות שוורים בספרד, שגם הם נעלמו מהשטח אאל"ט.
קשה להשוות בידור בסגנון ריאליטי למלחמות "בידוריות" ברומא או בספרד.
אהבתיLiked by 1 person
אבל כנראה שבידור פשוט עונה על הסטנדרטים התרבותיים של התקופה והסביבה – ואין מי שיבטיח שמוות לא יהיה חלק מזה בעתיד.
אהבתיLiked by 1 person