הרשומה הזו היא המשך לרשומה הזו ולתגובות של n_lee לגביה, ובמובן מסוים גם לרשומה הזו.
n_lee כתבה משהו מאוד נכון בתגובה שלה לרשומה הראשונה, והיא שבגיל מבוגר אנשים הרבה יותר בררניים במציאת זוגיות כי הרבה יותר ברור להם מה הם מחפשים – ומה מפריע להם.
אבל במציאת זוגיות ראשונה, ובמיוחד בגיל צעיר, בררנות כזו נחשבת למוגזמת, ולא פעם אומרים שבזוגיות צריך להתפשר – ומשום מה האמירה הזו מופנית בעיקר כלפי נשים, וגם להן מפנים את ההערות האלו בגילאים הרבה יותר צעירים, כנראה בגלל ה"שעון הביולוגי המתקתק" שלהן ללידת ילדים.
ועולה פה השאלה – מתי הדרישה הזו מוצדקת, ומתי לא?
ברשומה השניה שצירפתי למעלה סיפרתי על ספר שקראתי בתור נערה, שהיה ספר לא אופייני לגילאים האלו. מדובר על ספר שבו נערה פשוטה ורגילה מתאהבת בנער הכי חתיך בבית ספר. באופן שאופייני בעיקר לספרים וסרטים ובקושי קורה בחיים האמיתיים – הנער שם אליה לב חזרה וכביכול מתחיל איתה מערכת יחסים כזו או אחרת. ולרוב בספרים, סרטים וסדרות שמיועדות לטווח הגילאים הזה – נוצר פה זוג חדש שאמור להראות שכולנו בסופו של דבר שווים, גם המקובלים יותר וגם המקובלים פחות.
אבל הספר הספציפי הזה הראה סיום מציאותי יותר – הגיבורה בסופו של דבר נאלצת להסתפק בנער אחר – כזה שהוא הרבה פחות נאה (ואולי אפילו קצת כעור), כזה שהוא לא פופולרי מבחינה חברתית – ואפילו בז להרבה צורות בילוי של התלמידים הפופולריים בבית הספר.
כך גם נראית הזוגיות של אחותה הגדולה – היא מתחילה לצאת עם נער שבעבר נחשב למוזר ואפילו דוחה כי הוא התעניין בחרקים, ובמהלך גיל ההתבגרות שלו סבל מפצעי בגרות בצורה קשה שהותירה בו צלקות. אבל היא מעריכה אותו בגלל האישיות שלו ובגלל שהוא מתייחס אליה יפה.
הסופרת ניסתה להציג את התכונות האלו בתור תכונות חיוביות ואפילו בתור מודעות עצמית של הגיבורות שמצאו בני זוג שמתאימים להן מבחינה חברתית ונראותית, שזו ראיית עולם מאוד בוגרת. אבל רוב המתבגרות לא ממש תופסות כך את העולם, והמסר עבורן היה שהעתיד הרומנטי שלהן הוא עם לוזרים….
כמובן שבמציאות, ההתאהבות ומשיכה ההדדית לא קורה רק בין שני אנשים יפים ומוצלחים חברתית, אלא בעצם קורה לרובנו גם אם אנחנו לא הכי חתיכים או חברתיים בעולם, וזה קורה לנו עם אנשים שהם בעצמם לרוב דומים לנו במובן הזה. אם זה לא היה המצב, אז רק אנשים יפים היו מתאהבים ומולידים ילדים, ואז כולם בעולם היו יפים תוך כמה דורות.
אבל מסתבר שיש עדיין לא פעם אנשים שלא בהכרח מוכנים להתפשר – כפי שלמשל מסופר בכתבה הזו על ניסיונן של כמה שדכניות ״מקצועיות״ שפועלות בציבור החילוני (או לפחות הלא החרדי).
הן מספרות על לקוחות שהיו כאלו ״קשים״ ולא מתפשרים שהן נאלצו להפרד מהם – או לפחות להזהיר אותם בצורה חמורה שאם אותם גברים לא ישתפרו מבחינת ״התנהגות״ – אז זה מה שיקרה.
בכתבה יש כמה סיפורים שבלטו בעיני. הראשון הוא על גבר שראה את עצמו כגבר נדיב, אבל שתי נשים ראו בו קמצן. אחת התלוננה שהוא למשל הגיע לדייט ואמר שהוא לא רעב אלא רק רוצה לשתות. השדכנית אמרה לעצמה שזה אולי מקרי ושלחה אותו לדייט נוסף – שבו האישה התלוננה שהיא קנתה להם כרטיסי קולנוע וציפתה שהוא יקנה לה שתיה ופופקורן, אבל הוא לא קנה לה. היא לא ביקשה ישירות אלא פשוט ציפתה, ונעלבה כשזה לא קרה.
נכון, יש ״כללים״ לדייטים שלפיהם הגבר צריך ״להראות נדיבות״ בכך שהוא מזמין את האישה, ובהחלט יש נטיה ״לפרשן״ התנהגות לא מקובלת בתור תכונה גרועה – בלי להבין שלפעמים מדובר לכל היותר על חוסר מודעות, ולאורך זמן למשל אותן נשים היו מגלות פנים נדיבות של אותו גבר בהיבטים אחרים של מערכת היחסים (אם וכשהיא היתה הופכת להיות רצינית) גם אם הוא לא הזמין להן פופקורן בדייט הראשון.
או שהן יכלו כמובן לבקש ולראות איך הוא יגיב לבקשה.
ודרך אגב, אני אישית לא אוכלת פופקורן בקולנוע בגלל כמות השומן שיש בו והכמות הגדולה שמגישים גם במנה הכי קטנה בקולנוע (שהיא עדיין עצומה מבחינה קלורית), כך שאני הייתי דווקא נפגעת אם גבר היה רוכש לי פופקורן על דעת עצמו. שלא לדבר על המלכודת של לקנות שתיה ממותקת והאם קונים משקה דיאט או לא דיאט שקל מאוד ליפול בה עבור אישה שיש לה דעות מוצקות בנושא אל לא מוכנה חלילה לחשוף אותן מראש…
השדכניות עצמן מדברות על תהליך שלוקח זמן ושלוקח להן זמן להכיר את הנפשות הפועלות ולדייק את ההתאמות שלהן, אבל בהחלט מסוגלות מהר מאוד לקלוט את אלו שהופכים להיות לקוחות שקשה לספק – כאלו שדורשים שידוכים כאן ועכשיו, אבל במיוחד כאלו שהם ״בברנים מידי״. הכתבה מתחילה בתיאור של בררן שכזה – בחור ממוצע למדי שפוסל כל אישה שמציעים לו כי הוא רוצה מישהי ״טובה״ יותר.
באותה מידה יש את הבחורה שרוצה רק בחור בגובה 1.85 ולוחם בשלדג, ולא מוכנה בכלל להפגש עם בחור שהוא 1.75 ולא בשלדג. הכתבה אמורה לשכנע אותנו שהיא בררנית מידי, אבל בעצם אין לנו הרבה פרטים עליה – האם למשל היא עצמה גבוהה ולא מעוניינת בבחור שנמוך ממנה? האם הבחור שהציעו לה הוא לוחם אבל לא ביחידה מובחרת – או שהציעו לה מישהו שלמשל לא שירת בכלל בצבא או החליט להוריד פרופיל לתפקיד ג׳ובניקי, ולה דווקא השירות הקרבי חשוב?
מצד שני, יכול להיות בהחלט להיות שהבחורה ״תופסת״ את עצמה כמאוד ״איכותית״ בשוק הפנויים פנויות – כשהיא לא ממש כזו. ובהחלט יש תכונות שנתפסות בתור ״איכותיות״ בשוק הבשר הזה – למשל רמת השכלה, סוג העבודה (קרי לפי משכורת), ומה לעשות- גם מראה.
כמו למשל אותו גבר ״גדל מימדים״ שמעוניין רק באישה רזה ולא מוכן להתפשר. וכידוע, השמנת יתר לא נחשבת לתכונה של מועמד ״איכותי״ לשידוך, ולכן הוא צריך להתפשר על מישהי ״לא איכותית״ כמוהו, קרי מישהי שמנה.
אבל מה קורה אם גבר לא נמשך לנשים שמנות, גם אם הוא עצמו שמן (וכמובן שגם אישה שמנה לא בהכרח נמשכת לגברים שמנים)? האם הוא צריך להתפשר על אישה שהוא לא נמשך אליה רק כדי להיות בזוגיות?
אבל הסיפור שהכי הפריע לי היה הסיפור האחרון שבכתבה, דווקא כי היה מדובר בו על גבר כביכול מאוד ״איכותי״ – גבר שעובד בהייטק ונראה טוב, והשדכנית שידכה לו מישהי איכותית כמוהו – יפה, אקדמאית, צעירה ממנו בשנתיים. ומה הפריע לו? היא היתה בעיניו ״קופה שעירה״ כי כשהוא רצה לנשק אותה היתה לה שערה על הסנטר.
כאילו היא יפה, ובמקרה יש לה שערה קטנה על הסנטר שהיא לא הספיקה או ראתה כדי להוריד. השערה כזו קטנה שבעצם הבחור לא שם לב אליה עד שהוא הגיע לנשק אותה, וחוץ מזה היא בחורה יפה לפי השדכנית וכנראה גם לפי הבחור אם הוא נישק אותה בסוף הערב.
ולנשים לפעמים יש שיער פנים, שהן לרוב מסירות. זה אנושי וזה נורמלי, ואם בעיני בחור זה מעיד על זה שהיא קוף שעיר – הוא מנותק לחלוטין מהמציאות, ובטח גם חושב שאישה לא משתמשת בשירותים או עושה גרפסים או חלילה נופחת. מבחינתו אישה זו בעצם כנראה בובת ברבי.
אבל נראה שמה שהפריע לשדכנית זו לא הניתוק הזה של הבחור מהמציאות – אלא העובדה שהוא השתמש בשפה לא יפה כמו ״קופה שעירה״.
אולי כי הוא בחור איכותי ולכן מותר לו לפסול נשים על שטויות?
התיירת המקרית 
לדעתי כדאי שבני הזוג יכירו זה את זו כמה שיותר לפני שיעשו איזה החלטה שהיא.
הדבר הטבעי ביותר הוא להכיר בתוך חברה ולהיות ידידים במשך תקופה כלשהי. ככה מכירים בלי העמדות פנים הכרות יותר מעמיקה.
אהבתיLiked by 1 person
זה באמת הגיוני, אבל לא פעם ידידות נובעת ממצב שבו אין משיכה לפחות מצד אחד של מערכת היחסים…
אהבתיאהבתי
בגילאים שונים מחפשים דברים שונים בבני זוג. בעצם בגיל צעיר לא יודעים מה לחפש. אבל התבוננתי פעם בגוגל על נשותיהם של בליונרים ושחקנים ידועים ובסופו של דבר בגיל מבוגר כמעט כולם מחפשים בת זוג בגיל קרוב אליהם, כך שהאופי משנה יותר מכל דבר אחר, בניגוד לסטראוטיפים.
אהבתיLiked by 1 person
אני דווקא חשבתי שגברים עשירים ועשירים מאוד יש נטיה לחפש נשים כמה שיורת צעירות ויפות שנמשכות לכסף שלהם…
אהבתיאהבתי
לא להתפשר, זו ההצעה שיש לי לנכדות ולנכד שלי. גם בגיל צעיר, עת ההורמונים עובדים "שעות נוספות", לא להתפשר.
בעולם החברתי של התיכון האמריקאי המוצג בסרטים ובסדרות טלוויזיה ישנו זכר אלפא צעיר ונקבת אלפא צעירה – הם המתאימים, וסביבם העולם חג.
כל האחרים אמורים להנות מאור השמש של זוג אלפא, כמו בלהקות של זאבים, אבל זו הרי שטות גמורה.
גם מושג ה"לוזר" לענ"ד זר לגמרי לאוזניים ישראליות, כי כולם הולכים לצבא, וכולם בטירונות. ואלה שאינם, מוצאים את דרכם האחרת לקראת "שוויון" זוויגי בעיני נשים.
בעיית מציאת בן זוג לטווח ארוך קשורה בהחלט לדימוי עצמי, למשפחה ממנה יצאתי לעולם, לנורמות החברתיות בנות הזמן.
האם בכלל חייבים להתחתן?
האם חייבים למצוא בן/בת זוג?
בדר"כ הביקורת היא כנגד נשים ולא כנגד גברים, גם כיום, כשנשים הפכו לסובייקטים מלאים לצד גברים. אלפי שנות תרבות פטריארכית נוקשה, אבולוציה תרבותית וכן מאפיינים ביולוגיים שונים משמשים כמחסום להבנת עומק שכמו שגבר רווק והולל נחשב "מישהו-משהו" כך גם אשה.
אחי הקטן, עת חזר בתשובה חיפש "יפה, משכילה, דתייה מאוד, "קצת" ילדה" – מצאו לו בחורה מתאימה, דתיה שהתפקרה וחזרה בתשובה. אחרי שלושה ילדים הוא עזב אותה. היה בה כל מה שביקש [בוגרת אוניברסיטה, מנהלת חשבונות מן הטובות, מפרנסת, יפה ודתייה], אבל אחרי עשר שנים הוא "השתעמם" וגם עזב את הדת [OMG]
אני מאמין ב"נשמות תאומות" רק בתנאי ששתי הנשמות מוכנות לעבוד על היותן תאומות.
אני חושב שכמו בלהקות גדולות של יונקים וטורפים, ישנם אלה שמצליחים להזדווג ולהוריש את הגEנים שלהם, וישנם שלעולם לא יצליחו, או בהיחבא [במעקב אחרי להקות זאבים ראו איך זכרים מהלהקה מצליחים להזדווג עם נקבות אחרות, והם אינם ה"זוג השליט"].
בכל מקרה – לא להתפשר, למה להתפשר, מה מטרת ההתפשרות, האם היות רווק/ה זה אסון? הם לחיות ללא ילדים זה אסון נורא?
אני נזכר בשיר המופלא של עמיחי "לא כברוש":
לא כברוש,
לא בבת אחת, לא כולי,
אלא כדשא, באלפי יציאות זהירות-ירוקות,
להיות מוסתר כהרבה ילדים במשחק
ואחד מחפש.
זה הבית הראשון. משמעו בהקשר פוסט שלך: לא רוצה להיות זכר אלפא, רוצה להיות חלק מהטבעת המקיפה את "האלפא", לבטא עצמי אחרת מה"אלפא", או במלים אחרות, מה לי להטרונורמטיביות הגנטית הכופה הבאת צאצאים?
אהבתיאהבתי
אהבל קשה להכחיש שיש בכל זאת נטיה להעדיף למשל בן או בת זוג נאים ומושכים – כלומר שמנים שנחשבים פחות נאים ויפים יחשבו לפחות ״שווים״ גם כי לא פעם באמת קיימת פחות משיכה פיזית כלפיהם, אבל גם כי בת זוג נאה היא סטטוס חברתי מסויים (וכזו שהיא לא – נחשבת לפגם).
לפני כמעט 20 שנה היתה ״טלנובלה״ בהוט שנקראה ״האלופה״ שעקבה בכמה עונותיה אחרי קבוצת כדורגל מצליחה בירושלים, דמויית קבוצת בית״ר מהעיר, שהתבססה על לא מעט מתחים שליוו את הקבוצה – למשל בטלנובלה הפיקטיבית כמובן הכניסו לקבוצה שחקן כדורגל ערבי, מה שאוהדים בחיים ובטלנובלה בחיים לא היו מקבלים.
ואחד מקווי העלילה המשניים היה על שחקן כדורגל שבנה זוגיות עם אישה שמנה – ובאמת הראו שהוא כגבר ״מצליח״ ממש מתבייש בזה שהוא נמשך אליה. וגם אז לקחו את השחקן הכי עקום והכי מכוער והכי גרוע לשחק את הדמות הזו, כי ברור שהשחקן הכי כוכב (שהיה כמובן בן דמותו של יהודה לוי הצעיר) יתלבט רק בין שתי נשים רזות ומטופחות, אחת בלונדינית ואחת ברונטית…
אהבתיLiked by 1 person
זה כוחה של תרבות המונים ומיתוסי מדיה, כפי שכתב באכזריות רולאן בארת' על צילומי מרילין
בעת המודרנית.
מונרו, שהם שחזור מיתוס אפרודיטה/ונוס.
לא רוצה להרחיב בתיאוריה, אבל שווה לקרוא ולהכיר את וולטר בנימי ואת המסה הקטנה שלו "יצירת האומנות בעידן השיעתוק המודרני" [https://journal.bezalel.ac.il/he/yalkut/theory/4457]
אני מסכים אתך, לצערי הרב, עם טענת הסטטוס החברתי כשאתה "נושא על זרועך" אשה צעירה ויפה. או לחילופין את נושאת על זרועך גבר צעיר ויפה. רק אתמול הלכתי ברחוב ולפניי הלכו זוג מאוהב – היא עגלגלה והוא רזה [חתיך], ואין זו הפעם הראשונה שאני רואה צירופים כאלה. והם חיים שנים ארוכות יחד.
האם אשה רזה מבטיחה הרבה ילדים? מהו היתרון הגנטי שלה?
זוכר את הסדרה הזו, השחקנית עצמה, עירית קפלן, עושה חיל ב"קאמרי" ואפילו העלתה לאחרונה מחזה שכתבה וביימה. השחקן היה כלכך גרוע שנעלם בתהום הנשייה.
ויודה לוי – מה עזר לו יופיו כי רב? נשים יפות ומעירות בתחילת דרכן הפכו אותו, כמו את אייל גולן, לאבן דרך חיונית בדרך לפרסום. [תחשבי על זה].
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שיודה לוי לא ממש סובל מזה שאותן נשים צעירות ויפות משתמשות בו בתור אבן דרך חיונית, והוא נהנה מהחברה – והרכילות עוזרת לו מקצועית.
ותודה על המאמר, היה מעניין לקרוא אותו בדיוק כשהיתה פה אזעקה. מעניין שהם לא חיכו למחר כדי לשגע אותנו, הם לרוב אוהבים תאריכים עגולים וסמליים.
אהבתיאהבתי
אני חושב שאף אחד לא מושלם, אבל גם שלכל אחד ואחת יש דרישות מסוימות מבן/בת זוג שבלי שהן ייענו (לפחות ברובן) הזוגיות לא תשרוד את השלבים הראשונים.
אבל אחרי השלבים הראשונים בזוגיות ייתכן שיידרשו תכונות אחרות וגם פשרות מצד שני בני הזוג
אהבתיLiked by 1 person
גם זה נכון, אבל כדי להגיע לשלבים המתקדמים של הזוגיות צריך לעמוד גם בדרישות של השלבים הראשוניים שלה…
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שיודה לוי לא ממש סובל מזה שאותן נשים צעירות ויפות משתמשות בו בתור אבן דרך חיונית, והוא נהנה מהחברה – והרכילות עוזרת לו מקצועית.
–
לא כתבתי שהוא סובל, ביקשתי לראות את הצד השני של החפצת גבר לצרכים אנוכיים. בשפה גסה, הנשים הללו הן "גולדיגריות" [באמריקנית מצוייה], הן מנצלות את הגבר הזה, מבלי שיסבול, למה שיסבול – יש לו סקס עם צעירה, מעמדו "הסלבריטאי" עולה, כי איזו צעירה יפה על הזרוע שלו – אבל לאמיתו של דבר הוא מארח ביחסי "מארח-טפיל".
אהבתיLiked by 1 person
יש מי שיגידו שהוא הטפיל, הזקן הטרחן שמנצל נשים צעירות ותמימות….
ובסופו של דבר אפשר לראות ניצול בכל מערכת יחסים – ילדים מנצלים את ההורים כדי לשרוד, נשים מנצלות את הבעלים כדי שיפרנסו אותן אבל חוטפות כאב ראש בכל פעם שהבעל רוצה סקס… השאלה היא באמת מתי מדובר על דינמיקה שבה שני הצדדים נהנים בצורה ראויה ממערכת היחסים גם אם יש בה טובות הנאה, ומתי היא הופכת לנצלנית.
הרי שירה מנור הצעירה משמעותית מצביקה פיק נשארה איתו שנים למרות שהיא התפרסמה מהר מאוד. האם אתה בטוח שהיא לא אהבה אותו?
אהבתיאהבתי
אולי יש הרואים בגולן "מנצל" או ביודה לוי ה"טפיל", אבל לענ"ד הדברים קצת אחרים, במיוחד אם בודקים את היסטוריית הקשרים הרומנטיים של הצעירות שנפרדו מהם.
לא מסכים להשטיח יחסי הורים-ילדים ליחסי מארח-טפיל, יחסי גבר-אישה נשואים על כל בעיותיהם – כל אלה אחרים לגמרי מיחסי טפילות, ניצול אפילו אפשר לזהות בהם דברים דומים.
אהבתיLiked by 1 person
מצד שני הם אנשים בוגרים שמסוגלים להחליט בעצמם על אילו קשרים ללכת – והם יכולים באותה מידה לבחור ללכת ולהסתובב עם נשים בוגרות בגילם. אבל הם עדיין בוחרים שוב ושוב באותו סוג של צעירות…
אהבתיLiked by 1 person
הסיפור על השערה על הסנטר הזכירה לי את סיינפלד, בעצם כל הסידרה הם עוסקים במציאת דברים קטנים לא חשובים להיתלות בהם כדי לפסול מישהו או מישהי.
זה נכון שככל שצעירים יותר כך פתוחים יותר לאנשים וגם הרבה פעמים פשוט צומחים ומתבגרים ומתפתחים ביחד. אבל מצד שני כשמתחילים צעירים, יש סיכון שכל אחד יתפתח בכיוון אחר ומתי שהוא ימצאו את עצמם שונים מדי ולא מתאימים.
זוגיות זה גם עניין של מזל וגם עניין של עבודה. בזוגיות ארוכת טווח חשוב להשקיע. כל הזמן. להקשיב, להתחשב, להיות נדיבים בתשומת הלב שלנו ובאהבה שלנו, ולהיות קשובים לשינויים שכל אחד מאיתנו עובר ולעבוד על בעיות שצצות לאורך כל הדרך.
יש דברים שבאמת עדיף לא להתפשר עליהם, במיוחד אם אלה דברים שבן או בת הזוג מגלים שהם צריכים לבטל בעצמם או לוותר עליהם למען האחר.
אהבתיLiked by 1 person
כן, הסיפור באמת. מזכיר את ההתעסקות של סיינפלד והחברים שלו בשטויות…
מצד שני זה משהו שלדעתי מעיד משהו מאוד לא טוב אצל הבחור, שכנראה לא מבין שנשים הן בני אדם ולא בובות ברבי מפלסטיק.
והשאלה האם הקבלה הזו של הגיל הצעיר היא דבר טוב – או שהיא מעידה על אנשים שלא בהכרח יודעים מה מתאים להם יותר או פחות. במצבים כאלו באמת לעיתים אפשר למצוא מידי פעם זוגות שבאמת מתקשים להתגבר על הצדדים הפחות טובים אחד של השניה, או שמגלים שהרגלים או תכונות שנראות מקסימות בקשר יותר רופף בעצם מאוד מעצבנות בזוגיות שבה גרים יחד ומנהלים חיים יחד (במיוחד עם לחצים כמו פרנסה, ילדים, והורים של שני הצדדים).
זה מזכיר לי שיש לי ידיד מתקופת האוניברסיטה שאמא שלי תמיד שאלה את עצמה למה לא הפכנו לזוג, וקשה לה להבין שהרבה מהתכונות שלו שמשעשעות אותי אצלו כידיד היו משגעות אותי בזוגיות – למשל הנטיה שלו לנסות לחיות חיים מאוד ״מקוריים״. זו יכולה להיות השראה בידידות, אבל לחיות עם מישהו שגורר אותי לגור בכל מיני חורים, או שיש לו תיאוריות הזויות על חינוך ילדים שגובות בעיקר ממני מחיר (למשל חינוך ביתי) זה משהו שמאוד מכביד על זוגיות גם אם זה משהו שמעניין לשוחח עליו כרעיון תיאורטי בלי המחויבות הזוגית.
אהבתיאהבתי
תראי, הדוגמא הכי טובה שאני יכולה להגיד לך זה מהניסיון האישי שלי.
כשהייתי צעירה יותר והכרתי גברים והיו לי מערכות יחסים רציניות איתם, היו לא מעט דברים שלא חשבתי עליהם, דברים בהתנהגות שלהם או ביחס שלהם או באופי שלהם שלא ייחסתי לדברים האלה יותר מדיי חשיבות.
מודה שזה היה בתקופות שלא חשבתי בכלל למסד את הקשר וכיו"ב.
ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו שמים לב לדברים האלה, במיוחד לדעתי אנשים וספציפית נשים שהן עצמאיות יותר, יודעות להסתדר לבד, לא פיתחו תלות בבן זוג או במערכת זוגית.
את בטח יודעת בעצמך שלא להיות בזוגיות במדינה שלנו זה להיות סוג של "עוף מוזר". כי איכשהו כולם נמצאים בזוגיות כל הזמן, מקדשים את הזוגיות ואת הביחד (ולא משנה מה טיב היחסים פה).
יש את הקטע שמצופה מגבר לשלם בעצמו על הפגישות הראשונות.
אני חייבת לציין שבתור אישה אף פעם לא אהבתי את ההתנהגות הזאת. גם אם יצאנו לדייט ראשון אעדיף שנשלם חצי חצי ולא שכל ההוצאה תיפול עליו.
חוץ מזה איך אפשר לצפות מגבר שבקושי מכיר אותי שיעשה עבורי משהו, כמו לקנות פופקורן ושתייה בקולנוע? הוא לא יודע מה ההרגלים שלי בקולנוע ומה אני רוצה ו/או אוהבת. נראה לי כמו דרישה גבוהה מדיי (אגב, חייבת להודות שאני ברוב המקרים לא הייתי קונה שום דבר בקולנוע).
כשהייתי בתיכון ויצאתי עם החבר הרציני הראשון שלי, שנינו הגענו מרקעים דיי שונים. ההורים שלו ממש לא סבלו אותי, כי לא הגעתי מאותו רקע כמוהם. באחת השיחות שלי עם אבא שלו הוא אמר לי שהדבר הכי חשוב במערכות יחסים זו החברות בין בני הזוג כי אחרי שהאהבה נגמרת החברות נשארת וחברות היא משהו הרבה יותר חזק.
ובעצם זה מה שעוזר לשמור על התא המשפחתי, זה שיש שני אנשים שהם חברים טובים ומשפחה זה כמו עבודה, שניכם עובדים יחד בשביל התא המשפחתי שלכם, עם ילדים בלי ילדים. זה לא באמת משנה.
גם לי יש חברים טובים שבחיים לא הייתי רואה את עצמי במערכת יחסים זוגית איתם.
כי יש להם תכונות שבתוך זוגיות לא הייתי מסוגלת לסבול אותן. כי אז זה שם 24/7, וכשזה רק חבר טוב, השגעונות של כל אחד פחות משפיעים בצורה ישירה.
וזה לא שאני חפה משגעונות, אני מאמינה שלכל אחד מאתנו יש שגעונות, השאלה האם אנחנו מוכנים לקבל את השגעונות של הצד השני והוא את שלנו.
כי זה לחיות עם זה, ולקום למציאות שזה נוכח שם כל יום.
אהבתיLiked by 1 person
את העקרון הזה שבבסיס לש האהבה צריכה להיות חברות לא רק האבא של בן הזוג שלך אמר, אלא הרבה חושבים כך. הרבה מאוד פעמים אומרים שגם בחברה החרדית שבה הנישואים מתבססים על שידוך בלי שבני הזוג ממש מכירים, לא פעם בני הזוג עם הזמן מרגישים אהבה שמתבססת על ההתמודדות המשותפת עם החיים, שזה לא פעם בסיס מאוד חברי לאהבה. זו לא בהכרח עצה רעה.
אבל יש לפעמים משהו בפער ברקע שבאמת יכול להוביל להרבה חיכוכים ובעיות. אני זוכרת שבאוניברסיטה הכרתי שני זוגות כאלו – אחד עם פערים כלכליים שנפרדו במריבה אחרי כמה חודשים כי הוא שבא מבית עני התעצבן עליה שהיא ״ביזבזה״ כמה אגורות כשהיא התקשרה לחברים בנייד שלו כדי שהם ירדו מהבית לפגוש אותם (אז היו משלמים לפי שיחות) במקום לצאת מהרכב ולצלצל להם באינטרקום. ברור שזו שטות אבל זה היה הקש ששבר את גב הגמל מבחינתו
היה זוג אחר ששרד יחד כמה שנים והם התחתנו למרות שההורים שלו למשל מעולם לא קיבלו אותה – הוא גדל בעיירת פיתוח במשפחה שממש לא היתה מסוגלת לקבל את העובדה שבני הזו היו עושים סקס לפני החתונה, והיא גדלה בבית מבוסס ומודרני לחלוטין בגבעתיים. הם בסופו של דבר התחתנו ונולדה להם בת, אבל תמיד התחושה שלי היתה שההתנגדות של הסביבה היתה חלק מהקשר ביניהם, אל בסופו של דבר הם התגרשו.
אהבתיאהבתי
אני חושבת שכשאנחנו צעירים יותר הפערים שלרוב אנשים מבוגרים יותר יצביעו אליהם, הם פחות מורגשים. אנחנו נמצאים במערכת יחסים, אנחנו מאוהבים ולא שמים לב לעניינים מהסוג הזה. התאהבות היא דבר מאוד מסנוור ורוב האנשים לא רואים את הבעיות או החסרונות שיש בצד השני כמשהו מפריע, הם לא רואים אותם בכלל.
אחרי כמה שנים יש התפקחות ואז פתאום מגלים שיש כל מיני התנהגויות שהן בכלל לא מתאימות לנו.
לא סתם יש אחוז גירושין יחסית גבוה (ובמיוחד בקרב צעירים). יש היום לא מעט אנשים שמתחתנים מהסיבות הלא נכונות. הבעיה היא ברגע שנכנסים ילדים לתמונה ואז הרבה יותר קשה ומורכב לפרק את ה"חבילה".
אהבתיאהבתי
אני חושבת שאחד היתרונות במאה ה-21 זה שנשים לא חייבות להתחתן.
את לא חייבת שיהיה לך בעל כדי לקנות בית, ואנחנו מקבלות זכויות כמעט כמו גברים (כתבתי כמעט כי עדיין אין באמת שיוויון זכויות בין גברים לנשים, אבל התקדמנו מאוד מהימים שלא היו לנו זכויות כמעט בכלל).
את יכולה להיות בזוגיות ולהקים משפחה בלי להתחתן ואף אחד לא יסכל על זה מוזר או עקום.
את יכולה להיות הורה יחידני והכל בסדר עם זה.
אין סיבה שתתפשרי על בן זוג שלא מתאים לך רק כדי שאנשים יוכלו לראות שאת בזוגיות, כי זוגיות זו "הנורמה" החברתית.
למרות שכן, אנחנו במדינה שמאוד מקדשת זוגיות. ואם תסתובבי בחוץ זה נראה כאילו כולם נמצאים בזוגיות כזאת או אחרת.
אבל היום בניגוד לפעם יש הרבה מאוד גוונים של אפור וזוגיות היא לא חובה.
אהבתיאהבתי