זה הנושא של השרביט החם השבוע.
אני אישית לא ממש עוקבת אחרי ספורט מקצועי, וזה לא מעניין אותי במיוחד.
בזמנו ישבתי במשרד עם בחור חובב טניס שהיה מתלהב מכל משחק שבו הוא יכול היה לצפות. אמרתי לו בצחוק שבעיני טניס הוא המשחק האידאלי כדי להפנט את הצופים רק מצפיה בכדור נחבט מצד לצד.
הוא לא נעלב והבין את הבדיחה, אבל ענה לי משהו מאוד חכם לגבי זה – שכדי שהמשחק באמת יהיה מעניין, לרוב צריך להבין את הטכניקה מאחורי המשחק. מן הסתם שחקני טניס מקצועיים לא סתם חובטים בכדור באופן מקרי ומשתדלים שהמזל יהיה לצידם והם יוכלו לחבוט בכדור במקרה – אלא לומדים להתמודד עם חבטות מסוגים שונים שהשחקן מולם מסוגל לחבוט, לדעת לצפות את הזווית שבה הכדור יחבט לכיוונם, ואז לרוץ לכיוונה כדי לחבוט בכדור חזרה. ואז כמובן לומדים גם איך לחבוט חזרה את הכדור בדרך שבה המתחרה יתקשה לחזות את החבטה, לענות עליה, או להגיע אליה בכלל אם אפשר.
הוא עצמו כמי ששיחק (וכנראה עדיין משחק) טניס בצורה רצינית מכיר את הטכניקות האלו ולכן גם מעניין אותו לראות את השחקנים המקצוענים מיישמים אותן – ואולי גם ללמוד דרכם טכניקות חדשות או דרכים מעניינות לשחק בצורה טובה. ולכן בשבילו לא מדובר על שני אנשים שרצים על המגרש וביניהם כדור מהפנט, אלא משחק מעניין.
הכלל הזה רלוונטי לרוב משחקי הקבוצה, גם כאלו שנחשבים ל״פושטיים״ כמו כדורגל או כדורסל למשל. עבור מי שלא מבין במשחק מדובר על חבורה של חולגנים עארסים או ענקיים שרצים עם כדור בצורה כזו או אחרת, אבל אוהדי המשחק רואים גם טכניקה הרבה מעבר לנצחון של קבוצה כזו או אחרת.
כמובן שיש סוגי ספורט שהם אין צורך בהבנת הטכניקה כדי להנות מצפיה בו – למשל מירוצים שבהם המטרה הוא להגיע ראשון (למרות שכמובן גם מאחוריהם לא פעם יש הרבה טכניקה). אבל בסופו של דבר מעבר לאדרנלין של לראות מי מנצח – אין בהכרח הרבה עניין, ולכן לרוב אנחנו צופים בהם רק פעם בכמה שנים באולימפיאדה.
באותה מידה יש את ענפי הספורט כמו התעמלות קרקע ומכשירים (בעיקר של נשים) או התעמלות אומנותית שהם בעיקר אסתטיים, אבל גם בהם כנראה העניין לא בהכרח גבוה אם אנחנו מסתפקים לרוב בצפיה בהם פעם בארבע שנים…
התיירת המקרית 
אני לא בטוח שחובבי הכדורגל יודעים או מעוניינים בטכניקה של המשחק. האם צופה בהצגת תיאטרון או קולנוע מעוניין בטכניקה של המשחק? הצילום? הבימוי?
לגבי תחרויות, מרוץ מכוניות פורמולה 1, הדבר הכי משעמם שיכול להיות. נסעתי פעם למקאו וביקרתי במוזיאות מכוניות פורמולה, לא התכוונתי אבל זה היה אותו כרטיס למוזיאון היין. פגשתי שם אוהד שהסביר לי לגבי כל מכונית ומכונית את התפתחות המרוץ. נדהמתי עד כמה הדברים מענינים ומורכבים. כמו שאמרת, כשמכירים את הנושא רואים אותו אחרת. כשאת שומעת דברים שקשורים למחשבים את לבטח רואה אותם אחרת מההדיוטות. כל טוב
אהבתיאהבתי
רבים מאוהדי הקולנוע בהחלט מתעניינים בנושאים מעבר לסרט עצמו, כולל בטכניקות הבימוי, הצילום וכו׳. אחרת במאים כמו טרנטינו או סקורסזה לא היו הופכים לכוכבים ממש כמו השחקנים שמשחקים בסרטים שלהם.
ואןם אוהבדי כדורגל לא היו מעריכים טכניקה וכשרון, אז גם מסי ורונאלדו לא היו הופכים להיות כאלו כוכבים שעושים עליהם תוכניות בנטפליקס.
אהבתיLiked by 1 person
לא, מה שאת אומרת פה רחוק מאד מהמציאות. אמרת בעצמך ש ענפי הספורט כמו התעמלות קרקע ומכשירים (בעיקר של נשים) או התעמלות אומנותית שהם בעיקר אסתטיים, אבל גם בהם כנראה העניין לא בהכרח גבוה
למה הוא לא גבוה? כי אנשים לא מתענינים בשטויות האלו. אם מסי ורונלדו לא היו מבקיעים שערים לאף אחד לא היה אכפת מהטכניקה שלהם. ההצלחה שלהם נחשבת במספר השערים. כנ"ל לגבי במאי קולנוע,טרנטינו או סקורסזה נהיו כוכבים היות והסרטים שלהם מכניסים כסף, זה הכל, יש לחברות ההפקה נטיה לפרסם אותם כי זה מושך קהל. אם את רוצה דוגמה הנה וודי אלן, כשעשה סרטים מצחיקים הוא היה רווחי והאולפני הקולנוע וההפקה נתנו לו יד חופשית אז הוא התחיל לעשות סרטים אומנותיים שלא היו רווחים אז עצרו אותו ואמרו זה לא מעניין ולא מכניס, תגיע לפשרה, תייצר משהו שימשוך קהל.
לחשוב שיש הרבה שמענין אותם טכניקת הבמוי והצילום זה כמו לומר שיש הרבה שמענין אותם התעמלות סרטים וכדורים. את אומרת מה שהיית רוצה שיהיה ולא מה שמציאותי. תהיי ישרה עם עצמך
אהבתיאהבתי
זה לא אומר שכל טכניקה היא מעניינת. טכניקה של סריגה או תפירה לא מעניינת – אבל מסי ורונאלדו לא היו מצליחים להבקיע שערים אם לא היתה להם טכניקה טובה, וכנ״ל לגבי קולנוענים שלא היו מצליחים ליצור סרטים כן טובים ומושכי קהל בלי טכניקה טובה.
אתה חושב שאנשים היו מגיעים לראות סרט עם משחק גרוע וצילום לא טוב?
אהבתיאהבתי
חולק עליך –
ענין הכרת המכלול של "ספורט/דרמה/אמנות" הינו חלק חשוב ביכולת להפיק מהם "הנאה" או תובנות עומק ביחס לחיים או למציאות וכו'
אני חושב שעדי תסכים אתי אם אומר, שמי שצופה בתחרויות כמו "התעמלות אומנותית" או הופעת לוליינים בקרקס אינו יכול שלא להתייחס ל"טכניקה" שבעזרתה בני אדם מבצעים פעלולים מהסוג הזה.
אהבתיLiked by 1 person
אני מסכימה, למרות שיש גם פן אסתטי להתעמלות הזו, במיוחד בתחום הנשי שלה (התחום הגברי המקביל באמת מתרכז הרבה יותר בטכניקה וכוח).
אהבתיLiked by 1 person
טוב, מה שאתה אומר פה הוא קישקוש נפוח. תסלק את הנפיחות ותנסה לחשוב מה אתה אומר.
ענין הכרת המכלול של "ספורט/דרמה/אמנות" הינו חלק חשוב ביכולת להפיק מהם "הנאה" או תובנות עומק ביחס לחיים או למציאות וכו'
אז מה אתה רוצה לומר פה? שכל אוהדי אנטיפה של ביתר ירושלים אינם נהנים מהמשחק כי הם מטומטמים ואין להם יכולת להבין את המכלול? שכל אלו שהולכים לסרטים ליגה ז ונהנים מהם נהנים כי הבינו את משחקי האור והחושך והחרוזים? נתתי דוגמה למעלה, אחרי שהסבירו לי על הדבר הכי משעמם בעולם מרוץ מכוניות התחלתי להנות מזה, נכון. אם אתה מבין את המכלול באומנות דרמה ואומנות אתה יכול להבין את זה, ולהנות, לכן אוהד של ביתר ירושלים לא יהנה מהייקו או פליני אבל יהנה מהרצח באלם סטריט גם בלי להבין את מכלול האומנות בסרט שלא קיימת. ומי שאיננו יכול להנות מהאומנות בהתעמלות קרקע כי אינו מבין את הטכניקה, היא גם לא מעניינת אותו. אתה עושה שם בוג'רס שלם בין נושאים שונים. תקח את השירים שלך, כמה אחוזים מהאוכלוסיה יכולים להבין ולהנות מהם? הם גם לא רוצים. רוב האוכלוסיה מטומטמת ורוצה להנות מהחיים מבלי להתאמץ וזה מה שמשווקים להם. אני בטוח שגם באיגרוף יש טכניקה אבל אלו שהולכים לצפות לא מחפשים אומנות אלא דם, וגם כדורגל זה תחליף לגלדיאטורים, לאף אחד לא אכפת איזו דיאטת חלבונים הוא עושה אבל אכפת אם הוא דפק את אשתו של הבלם של הקבוצה. זה קשור ל אינטלגנציה, לחינוך. אם בגיל 70 לא הבנת את זה אחרי שכ"כ הרבה תלמידים עברו דרך ידיך, אז כבר לא תבין.
אהבתיאהבתי
לא תריך להבין לעומר את הטכניקה כדי להנות ממנה.
אהבתיLiked by 1 person
לא, אבל הבנתה תורמת להנאה רבה יותר.
אהבתיLiked by 1 person
אני לא חובבת צפייה בספורט אבל יוצא לי מידי פעם, לפחות ברקע אם T צופה. אני לא חושבת שחייבים להבין בספורט שבו צופים או בהכרח לשחק בעצמך כדי להעריך את הטכניקה והכשרון של השחקנים. כמו שאני נהנית מקולנוע, תיאטרון, מחול…כך אחרים נהנים מהמופע הזה של תחרויות ספורט מגוונות.
אהבתיLiked by 1 person
מצד שני, בקולנוע ותיאטרון יש סיפור שמספרים, במשחק טניס אין ממש סיפור כזה, כלומר בסף יש תוצאה שבה מישהו מנצח והשני מפסיד, אבל הדרך לשם נראית כמו כדור שפשוט נחבט מצד לצד וזה משהו שלא ממש מעניין…
אהבתיאהבתי
בוודאי שיש סיפור, תמיד יש סיפור כשיש דרמה, ותחרויות ספורט הן "דרמה" חשופה ומובהקת: זה כנגד זה. יש שהדרמה הזו חסרת משמעות בעיניהם כי הם לא מזדהים עם אף דמות ויש שהיא הכי חשובה, כך למשל בהיאבקות בידורית מייצרים את "התיאטרון" באמצעות תסריט מדוייק, יצירת "דמות" [טוב-רע: Baby face ; Heel], כך, בכדורגל, אוהדים קבוצה [הם הטובים] וכך יוצרים דרמה בשאר ענפי הספורט.
אהבתיLiked by 1 person
אבל ברבים מהסיפורים האלו, הדרמה לא מתבטאת רק במי מנצח בסוף המאבק, אלא גם בדרך לשם.
את הסיפור של אדיפוס אפשר לסכם בקצרה בזה שנולד תינוק ביוון שהנבואה אמרה שהוא ירצח את אבא שלו וישכב עם אמא שלו. ההורים מיד שלחו אותו למותו, אבל בגלל הרחמים של השליח הוא שרד – ובסופו של דבר הנבואה התגשמה.
אבל מה שמעניין הוא התהליך שקורה בין הנבואה לבין הגילוי של התוצאה שלה – איך הדמויות מתמודדות עם תהליך הגילוי הפוטנציאלי? איך הן הרשו לעצמן להתעלם מהנבואה ולהחליט החלטות שבעצם היו אמורות להוות דגל אדום לאור הנבואה עצמה? האם אדיפוס יאזור אומץ לחקור את הנושא עד תומו, או שהוא יחליט למען שלוות הנפש שלו ושל סביבתו לא להיכנס לחקירה שיכולה להתברר כהרסנית?
ואם הדרך בסיפור משעממת, הדרמה לא ממש דרמטית. אם למשל משחק טניס נראה לי כמו שני אנשים שמרביצים לכדור ברקטה, או משחק כדורגל כחבורה של בבונים בועטים בכדור, או במשחק כדורסל בתור חבורה של גברים שחורים ומגודלים זורקים את הכדור אחד לשני או לסל – זו דרך משעממת מאוד, ובמקרה כזה לא שווה לי לבזבז את זמני בצפיה במשחק (שמקבילה לקריאה של הסיפור של אדיפוס כספר או צפיה במחזה מוצג בתיאטאון) – אלא לכל היותר לקרוא יום אחר כך באמצעי תקשורת כזה או אחר על התוצאה ותו לא.
אהבתיאהבתי
הגבתי תחת שתיים מהתגובות לפוסט שלך, ושתי התגובות שלי מצביעות על התפיסה שלי את הספורט כביטוי מגובש/מזוכך של פעילות בני האדם.
כמו שיש שלא יקראו ספר שירה בחייהם יש שלא יצפו בכדורגל או כל ספורט אחר בחייהם.
אהבתיLiked by 1 person
בסופו של דבר לכל אחד מאיתנו יש כנראה את היכולת להפיק הנאה מביטויים שונים של היכולת האנושית, בין אם זה ספר שירה או מסי משחק כדורגל.
אהבתיLiked by 1 person
אני מניח שיש אנשים שעוקבים גם אחרי תחרויות אתלטיקה והתעמלות בעניין ולא מסתפקים בפעם בארבע שנים… כל אחד ומה שמעניין אותו
אהבתיLiked by 1 person
השאלה היא מתי יש תחרויות כאלו – ומתי ואיפה הן משודרות כדי שהם יוכלו לצפות בהן…
אהבתיאהבתי
אני בטוח שמי שמתעניין יודע…
אהבתיאהבתי
אני בכללי לא אוהבת טלויזיה, אבל נראה לי שאהנה לצפות בתחרויות לייב.
חבר שלי עוקב אחרי תחרויות סנואובורד ומרוצי מכוניות, והוא באמת שם לב לטכניקה, ממש כמו שאת מתארת לגבי הטניס. אותי אישית זה משעמם. אמרתי לו שאני אוהבת אופניים וגלידה, אבל כשאני חווה את זה בעצמי. ממש לא כיף לי לצפות באנשים אחרים אוכלים גלידה 😉
יש לי גם כמה חברים שעוקבים אחרי תחרויות טיפוס, אופני כביש, קפיצות סקי והוקי. חלק מהמשפחה עוקבת אחרי ריקוד על הקרח, כי בת דודה שלי מתחרה מקצועית (נבחרת ארה"ב).
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שכשיש מעורבות אישית, באמת הפן הטכני של הספורט יכול להיות מעניין יותר, במקביל לכך שאולי אפשר לקבל השראה מספורטאים מקצוענים או ללמוד מהם טכניקות מסוימות.
ולגבי תחרויות בלייב – אני זוכרת שצפיתי באולימפיאדה בתחרויות שחיה וזה נראה מעניין, אבל אז בערך שנה אחר כך קראתי על כתבת שצפתה בתחרות שחיה בלייב ואמרה שזה פשוט לראות הרבה קצף וזרועות מתנפנפות, ואפילו קשה להבין ברגע מי ניצח – כי בטלוויזיה מראים את זה מזוויות יותר נוחות (מתחת למים או מלמעלה), וגם מסמנים יותר בנוחות מי שוחה בכל נתיב, וגם יכולים ברגעים המותחים לעקוב רק אחרי שחיין ספציפי או שניים (לרוב השחיינים החזקים שוחים במסלולים אחד ליד השני) והרבה יותר נעים לראות כך את התחרות.
אבל אולי בסוגי ספורט מסוימים נחמד לראות את זה בלייב, בשביל האווירה סביב המשחק. אני יודעת שבארה״ב לא פעם אנשים מגיעים מוקדם לפני המשחק ואפילו עושים על האש (או ברביקיו באמריקנית) לפני המשחק ליד המכוניות שלהם. ויש כמובן את המעודדות ואת המופע שלהן וכו׳.
אהבתיאהבתי
זלטופולסקי
"טוב, מה שאתה אומר פה הוא קישקוש נפוח. תסלק את הנפיחות ותנסה לחשוב מה אתה אומר.
ענין הכרת המכלול של "ספורט/דרמה/אמנות" הינו חלק חשוב ביכולת להפיק מהם "הנאה" או תובנות עומק ביחס לחיים או למציאות וכו'" [כך אתה כתבת]
הפרשנות שלך את דבריי וההנחה שזה מה שאני אומר-כותב תלויה אך ורק בך ובדמיון שלך, בעולמך הרוחני ובנסיון נואל להוכיח ש…
באת לקלל ונמצאת מברך, לצערך, אני מניח.
אתה הופך סוגים שונים של הנאות לזהים לגמרי, מתעלם מההקשר של התגובה ונעלב בשם אוהדי בית"ר ו"לה פמיליה", כמעט רצית לומר: אני [אתה כלומר] אוהד בית"ר עם תואר דוקטור".
לבריאות.
אהבתיLiked by 1 person
מצד שני חשוב לדעתי לזהות את העובדה שלא כל אוהדי בית״ר הם ״לה פמיליה״. יש הרבה אנשים טובים שהנאמנות שלהם לקבוצה מגיע מהבית ולא מתוך אידאולוגיה גזענית – וירושלים היא מטבעה עיר מאוד ימנית, ממש כמו שתל אביב וסביבותיה הן ערים מאוד שמאלניות.
אהבתיאהבתי
ברור לגמרי, שלא כולם "לה פמיליה", ולא כל האוהדים גזענים. אבל זלטופוסקי בחר דווקא באוהדי בית"ר, ולא סתם, כנראה.
אהבתיאהבתי
אולי הוא בחר אותם דווקא מהסיבה שהוא ידע שיש את הסטיגמות האלו עליהם?
אהבתיאהבתי
אז זה עוד יותר גרוע, כי התשובה שלו לא מפרקת את "הסטיגמה" אלא משתמשת בה ע"מ להוכיח שאני "מקשקש", ובכך מנציחה אותה.
אהבתיאהבתי