אחד השיקולים שהעליתי בנושא החלפת המקצוע לקואצ׳רית שלי הוא העובדה שהמשכורת שלי היא בעצם משכורת יחידה.
אני לא חלילה אומרת שקל כיום להסתדר כמשפחה אפילו עם שתי משכורות, כי זה לא המצב. התשלומים עבור מזון, מגורים, חינוך לילדים (לגנים או לצהרונים) ולעוד הרבה דברים אחרים הוא מטורף גם כששני ההורים מרוויחים יפה.
אבל לפעמים במצב שבו שני ההורים מרוויחים יפה ומבוססים כלכלית בגיל מאוחר יותר, עצם העובדה שיש שתי משכורות יכולה לאפשר גמישות מסוימת אם אחד מבני הזוג מעוניין או צריך לבצע הסבה מקצועית.
באחד התפקידים הקודמים שלי הכרתי מנהלת שבשלב מסוים החליטה בתור תחביב לקחת כמה קורסים בנושא הורות, וגילתה שהיא מאוד מתחברת לנושא ורצתה להפוך לקואצ׳רית בו. היא כמובן לא מיד התפטרה מהעבודה שלה אלא המשיכה ללמוד בצורה רצינית במקביל אליה, ואז התחילה לנסות בשעות הפנאי שלה ואז במשרה חלקית לראות עד כמה היא באמת מצליחה לבנות לעצמה בסיס של לקוחות.
עם הזמן היא התחילה לרדת באחוזי המשרה שלה בתור מנהלת בהייטק כדי לאפשר לעצמה לעבוד יותר כעצמאית, ורק כשהגיעה נקודת הזמן שהיא הרגישה שהיא מבוססת בתחום היא התפטרה ועזבה לחלוטין את ההייטק. אבל בעצם במובן מסוים היא לא עזבה את התחום לחלוטין – בתור עובדת מוערכת היא ידעה שהיא תוכל לחזור לחברה הקודמת בטווח של כמה שנים טובות אם משהו לא יסתדר לה כעצמאית.
אבל חשוב להביו שבתור עצמאית, במיוחד בשלבים הראשונים, המשכורת שלה כנראה היתה נמוכה משמעותית מהמשכורת של מנהלת מוערכת בהייטק. יכול מאוד להיות שהרווחים שלה בתור עצמאית לעולם לא ישתוו למשכורת שלה בהייטק – וזה משהו שדורש מחשבה מראש, תיאום מראש עם בעלה, ותכנון כלכלי טוב.
אבל לה היתה גמישות שלי אין, כי לי אין בעצם משכורת שניה בתור ״גיבוי״. מה שאני מרוויחה משפיע ישירות לא רק על רמת החיים שלי, אלא גם על הפנסיה העתידית שלי ועל היכולת שלי לחסוך כסף לעתיד. תיאורטית יכול להיות שזה לא יהיה המצב לתמיד, אבל אני לא יכולה לסמוך על זה.
לכן מבחינתי לעבור לתפקיד שבו השכר שלי יהיה נמוך משמעותית לאורך זמן זה צעד מאוד בעייתי עם השלכות כלכליות כבדות לאורך שאר החיים שלי, במיוחד בגילאים מבוגרים שבהם יכול להיות שאצטרך להסתמך על הפנסיה בלבד ולא אוכל לעבוד בכלל.
ויש את נושא רמת החיים.
אני חושבת שבאופן בסיסי, אני אדם חסכני. יש סיבה לכך שהדירה שבה אני גרה היא בבעלותי בלי משכנתא, בין השאר כי הצלחתי לחסוך לא מעט כסף לאורך השנים גם כששכרתי דירות לאורך השנים.
אבל לאחרונה יצא לי לחשוב על זה שעם השנים רמת החיים שלי עלתה באופן הדרגתי, כזה שלא בהכרח שמתי לב אליו.
דווקא האבטלה והרצון לחסוך בהוצאות הראה לי כמה מקומות שבהם הפכתי להיות בזבזנית מידי בשנים האחרונות, כמו למשל בהזמנה של אוכל במשלוחים. אם יש בעיה שנולדה בקורונה וממשיכה ללוות אותנו – זו העובדה שהרבה מאפיות, גלידריות, ומקומות אחרים שמעולם לא חשבו לעשות משלוחים ללקוחות, פתאום מצאו דרך לעשות אותם. אל ודברים שמן הסתם נעלמו כמעט לחלוטין מרשימת ההוצאות שלי, ואני מתכוונת שהם יישארו בחוץ גם כשאמצע עבודה.
תוסיפו לזה סיבות שונות לאכילה רגשית, ומצאתם שילוב קטלני במיוחד בכמה מובנים.
מצד שני, יש דברים שגם אם הם קשורים ל״רמת חיים גבוהה״, אני עדיין רוצה אותם בחיים שלי.
לדוגמא מנוי לחדר כושר. אני יודעת שכביכול יש חלופות זולות יותר או אפילו חינמיות לחדרי כושר, אבל אין להן עבורי את אותה השפעה מבחינה פיזית – ומעולם לא הצלחתי להתמיד בהן כמו שאני מתמידה באימונים בחדר כושר ובבריכה.
אני גם לא מישהי ש״חייבת״ לטוס לחו״ל לפחות פעם פעמיים בשנה, וגם לא חובבת של חופשות יוקרתיות או ספורט אתגרי כמו סקי או סוגים אחרים של נופש שעולים הרבה כסף. אבל אני כן נהנית לטוס פעם בכמה שנים ליעד רחוק יותר ולחופש ארוך יותר.
וקשה לי עם המחשבה שלעולם לא יצא לי עוד לבקר בניו יורק או בסן פרנסיסקו, או לטייל במקומות מרוחקים כמו אוסטרליה או דרום אמריקה.
ברור שאי אפשר לדעת מה יקרה הלאה. יכול להיות שעוד חודשיים או שלושה כבר אמצא עבודה, ויכול להיות שעוד שמונה או תשעה חודשים אמצא את עצמי מחפשת הסבה מקצועית.
החלופות עצמן הן לא בהכרח פשוטות.
אפשר כמובן לחפש עבודה כמתכנתת מחוץ להייטק ויותר בגופים שונים כמו בנקים או חברות ביטוח למיניהן שמחפשות מתכנתים גם כן. קיבלתי לא מזמן הצעה להתראיין בחברה שכזו – אבל לא רק שהשכר בה היה נמוך משמעותית ממה שאני מבקשת בהייטק (והשכר שאני מבקשת בהייטק נמוך משמעותית ממה שמישהי ברמת הותק שלי לרוב מבקשת) – אלא שהתפקיד הוא דרך חברת קבלן (מה שיכול להסביר את השכר הנמוך – חלק משמעותי ממנו הולך לחברת הקבלן).
ברמה העקרונית אחרי תקופה מסויימת, לדעתי שלוש שנים, החברה המעסיקה אמורה להפסיק את ההעסקה דרך חברת הקבלן ולהעסיק את העובד באופן ישיר. הנושא הזה מעוגן בחוק ונועד למנוע העסקה ארוכת טווח דרך חברת קבלן (שהיא פחות טובה לעובד) ולאפשר לעובדים עצמם להרוויח משכורת ראויה יותר ולקבל תנאים טובים יותר. אבל משיחה עם הנציגה של חברת הקבלן עצמה העלתה שכנראה החברה המעסיקה פשוט מפטרת את המתכנתים בדיוק בנקודת הזמן הזו ומעסיקה במקומם אחרים. יש לפעמים כאלו ששורדים את המעבר, אבל הרוב המכריע כנראה שלא.
אני כמובן החלטתי לא להיות בררנית והסכמתי להתראיין, אבל החברה מעולם לא חזרה אלי. כמה שבועות אחר כך המגייסת אמרה שכבר גייסו לתפקיד – אבל מאז יצא לי לשמוע על אותה ״הזדמנות״ באותה חברה לבדיוק אותו תפקיד משתי חברות קבלן אחרות…
התיירת המקרית 
אני מתוודה שלגמרי איבדתי אותך. לא הבנתי מאותו פוסט שאת חושבת להפוך לקאוצ'רית. קאוצ'רית של מה? לאיזה קהל? למה שלא תתמקדי במה שאת כבר טובה בו? בזמנו העלית רעיון של עבודה במשמרות, אני כתבתי לך על שיעורים פרטיים, ייעוץ ועבודה לפי פרוייקטים. כמובן שבמקביל את יכולה להתחיל בביסוס של קהל לקוחות לאימון (לאמן מה?), אבל זה תהליך שדורש גם מיומנויות נרכשות שלך וגם בניית אמון אצל קהל לקוחות. אני, אישית, לפני שהייתי מתחילה כקאוצ'רית, הייתי מנסה לעבוד כמורה, לפחות לראות אם יש חיבור לאנשים, מבחינה בינאישית וגם מבחינה של יכולת להעביר ידע ומיומנויות.
תוך כדי כתיבת התגובה אני מנסה לחשוב אם זו סתם מחשבה שעברה לך בראש או באמת תוכנית שאת כבר עובדת עליה וסתם לא העלית על הכתב.
מה קרה עם הרעיונות שהעלית עד היום?
אהבתיLiked by 2 אנשים
סליחה, אני מבינה עכשיו שלגמרי קראתי לא נכון את הפוסט.
אז כמו קודם, אל תתייאשי! יש לך יכולות הרבה מעבר לאדם הממוצע וגם אם כרגע לא קל, את בטוח תמצאי משהו שווה 🙂
אהבתיLiked by 1 person
זהו לא היה. ממש ברור לי למה כתבת שאני רוצה להיות קואצ׳רית, הבאתי את הקולגה שלי לשעבר בתור דוגמא למישהי שכן התחברה ללהיות קואצ׳רית ובגלל זה היא בחרה בשינוי קריירה – הקטע היה יותר שבמעבר קריירה קבוע צריך לוודא שהמציאות הכלכלית של המעבר ברורה, והיא עשתה את זה בעיני צורה טובה.
אהבתיאהבתי
אני חושב, לפי הפוסט שאת מגיעה לנקודה בה לא תהיה לך ברירה, אלא לקבל כל עבודה שתמצאי, ר"ל השליטה שלך על מסלול חיים-עבודה-שכר עומדת לפקוע.
אין לי הצעות מאף סוג.
מחזיק אצבעות שתצליחי להתגבר על המכשולים ולמצוא מקום בו תאהבי להיות וגם תרוויחי טוב.
אהבתיאהבתי
כפי שכתבתי בפוסט הקודם, יש את האפשרות בכל זאת להחליט בין מעבר קריירה מוחלט לאפשרות שבה אעבוד במשרה זמנית עד שאמצא עבודה אחרת בתחום ההייטק.
המשבר הנוכחי התחיל בתחילת 2022, אני מניחה שבשלב מסוים הוא יסתיים ואז שוק העבודה ישתנה מאוד לטובה. השאלה היא כמובן מתי זה יקרה.
אהבתיLiked by 1 person
מחזיק לך אצבעות.
אהבתיLiked by 1 person
לדעתי כרגע במקביל להמשך חיפושי העבודה את צריכה לחשוב איזה אפשרויות ריאליות יש לך להסבה מקצועית ומה נדרש כדי לממש אותן.
כך אם לא תמצאי עבודה תוכלי להיות מוכנה יותר לנושא של הסבה
בהצלחה
אהבתיLiked by 1 person
בהחלט, יש לי כמה רעיונות כלליים אבל בשלב זה אני מעדיפה להשקיע יותר בפיתוח הכישורים שלי כדי כן להשאר בהייטק לפחות בחודשים הקרובים. (גם םא ברור לי שמדובר על החודשים הקרובים ולא יותר מכך).
אהבתיאהבתי
ההתלבטות לגמרי מובנת ולבי איתך גם בחיפושי העבודה וגם בהתלבטות לגבי החלפת מקצוע / תחום / תפקיד. לא פשוט. במיוחד שבאמת אין לך הכנסה נוספת ואת מסתמכת אך ורק על עצמך לפרנסתך.
אגב שאלה: אם תספרי להורייך שאת מובטלת, האם את חושבת שהם יציעו לך עזרה כלכלית? ואם כן, האם הנטייה שלך היא להסכים לקבל מהם עזרה או לא? האם זו אחת הסיבות שאינך מספרת להם?
אהבתיLiked by 1 person
אני יודעת שהם יציעו אם יהיה צורך, ואין לי בעיה לקבל למרות שאני מעדיפה להמנע מלקבל מהם עזרה כי היא כלולה להגיע עם הרבה מאוד עיצות וביקורת.
אני יותר מתקשה לספר להם בגלל הפערים בין עולם העבודה שהם מכירים לזה שאני מכירה, והקושי שלהם להסתגל לשינוי הזה (שאני מודה שהוא לא בהכרח לטובה).
אהבתיאהבתי
אם היית שואלת אותי לפני 4 שנים אם אני רוצה להחליף מקצוע הייתי אומרת שלא, אני עבדתי בתחום שלי, בתפקידים שונים כמובן (כי זה תחום שככל שהידע שלך גדל יש לך כל מיני אופציות להתקדם בו ולהתפתח). אבל לא ראיתי את עצמי עובדת בשום תחום אחר. אם לא היה קורה לי הקורונה ב2022 שהוציאה אותי מהלופ, גם הייתי חוזרת לזה.
מהסיבה הפשוטה שבאף מקצוע אחר לא הייתי מצליחה להגיע לשכר כמו שיש בהייטק. בכל מקצוע אחר זה להרוויח פחות, הרבה פחות.
יש לי בת דודה גרושה עם 2 ילדים, שלפני 5 שנים בערך אחרי שהיא התגרשה היא גם התפטרה מהעבודה והתחילה למכור את הקפסולות של ג'וס פלאס, את זה היא עושה אגב עד היום, וגם עלק "יועצת בריאות". אבל עובדה שהיא עשתה את זה כשהיא לבד (אקא גרושה) עם שני ילדים קטנים בזמנו.
כך שזה שאת לא נשואה או לא בזוגיות ממש לא אומר שאת לא יכולה לעשות שינוי, זה פשוט דורש להתכונן מראש לדבר כזה, כי כמו בכל דבר חדש בהתחלה מרוויחים פחות.
אגב, חדרי כושר. המועדונים של עזריאלי נחשבים עדיין הכי יקרים לא? הכוונה במחיר שנתי של מנוי.
אני אמנם לא התאמנתי בחד"כ של הרשת לא מעט שנים, אבל כשכן התאמנתי הם היו שווים את המחיר הגבוה יחסית.
אחת המחשבות שהיו לי גם בגלל שבקאנטרי שאני מתאמנת בו העלו את המחיר למי שהוא לא תושב העיר למחיר שערורייתי (בואי נגיד שה-fasilities שם לא מצדיקים את המחיר החדש בעיני). וזה למרות שאני לא משתמשת כרגע בבריכה.
הבעיה לצאת מתחום העיסוק שלך, הוא שתמיד ישאלו אותך בראיונות למה עשית את זה. מה קרה שיש לך "חור" בקורות חיים שהוא לא רלוונטי לתחום בו את עוסקת.
אני לא אומרת שאי אפשר לעשות את זה, אבל יש לזה מחיר שיעלה בראיונות עבודה אם את מתכננת לחזור אחר כך לתחום הזה. כמובן שלא אם את מתכוונת לצאת ממנו לגמרי.
והבעיה היא כפי שציינתי מקודם זה שסביר להניח שבשום תחום אחר לא תרוויחי את אותו שכר שאת יכולה להרוויח בתחום שלך בהייטק.
אהבתיLiked by 1 person
ברור, לא כל אחד רוצה לעשות שינוי בקריירה אבל לפעמים צריך.
הבעיה בעזריאלי שלאחרונה הם לא בהכרח מדליקים את המזגנים ויש מי שמתעצבן על זה.
אהבתיאהבתי
זה לגמרי מובן, גם אני מתעצבנת כשבחד"כ שאני מתאמנת בו יש מאמנים (האמת מאמן אחד ומאמנות) שמכבים את המזגן.
היום אחד המאמנים הראה לי גם את הלוח של המזגנים, כדי שאני באמת אראה שכולם עובדים (פשוט היה חם).
כשחם לא נעים להתאמן אבל מה שלא טוב זה שיש אנשים (כמוני למשל) שמזיעים בכפות ידיים ואז זה מאוד בעייתי כי המשקולות מחליקות
בעקרון לדעתי אמור להיות תקנון שאומר כמה מעלות אמורות להיות בחד"כ מבחינה תקנית, הבעיה שאף אחד לא ממש שומר על זה וברגע שמישהו מהמתאמנים מתלונן שקר לו אז מכבים את המזגנים.
אני עוד זוכרת שהמועדון של ההולמס בעזריאלי היה מועדון הדגל שלהם (לא יודעת אם זה כך גם היום כי יש להם כל כך הרבה סניפים).
אהבתיLiked by 1 person
בשבועיים שלושה האחרונים יש קטע שבו מי שפותח את המועדון לא פותח את המזגנים. יש מישהי שמשתמשת באופן רציף בהליכונים למשך שעה שעתיים והיא כל הזמן מתלוננת על זה, ומורחים אותה שפתחו או הולכים לפתוח אבל זה לא קורה.
המועדון בעזריאלי עבר לאחרונה שיפוץ, ואני חושבת שכיום יש לרשת כל כך הרבה מועדנים שמוגדרים ״פרמיום״ כמוהו שאין מועדוני דגל.
דרך אגב, ראית את הסרטונים שהאושיה פרסמה לגבי הביקור שלה אצל הדיאטנית אחרי שהיא התחילה שוב עם הזריקות?
הנאומים שלה לא היו מפריעים לי אם היא היתה מדברת רק על עצמה. אבל מעצבן אותי שהיא מתעקשת לדבר על כל הנשים השמנות שאמורות כאילו לחשוב ולהתנהל כמוה – גם מבחינת ירידה במשקל וגם מבחינת הטיפול התרופתי.
מה שעוד הפריע לי שקיבלתי רושם שברגע שהיא ירדה מהתרופה היא גם שינתה כאילו אורח חיים, ועכשיו כשהיא חזרה לזריקות היא בעצם חזרה לאורח חיים בריא. זה כאילו היא לא חשבה על זה שאורח חיים בריא זו התחייבות לכל החיים?
אהבתיאהבתי
זה הקטע שיש עכשיו בגלל ש"חורף" וכביכול קר, אז המאמנים בבוקר לא פותחים את המזגן, אבל שוכחים שחד"כ זה מקום סגור (ז"א זה לא שיש חלונות שאפשר לפתוח), וכשאנשים מתאמנים צריך סירקולציה של אוויר.
חוץ מזה גם אם נכנסת לחד"כ ונעים שם, ברגע שאת מתחילה להתאמן יתחיל להיות לך חם ככל שהאימון יתקדם. המאמנים לא מתאמנים אז ברור גם שקר להם.
בחד"כ שאני נמצאת בו את בכלל רואה אותם עם טרנינגים חמים, והנשים המאמנות בכלל קופאות מקור (גם אם לא קר).
אגב, קטע מוזר, בשני חדרי הכושר האחרונים שהתאמנתי בהם רוב המאמנים היו אנשים ממש מבוגרים, ז"א סביב גיל 60 ומעלה. תוהה ממתי זה כך כי אני זוכרת כשגרתי בת"א והתאמנתי שם בחדרי כושר שונים, רוב המאמנים תמיד היו אנשים צעירים (בשנות ה20-30 שלהם).
וכן אני יודעת שלהולמס פלייס יש היום יותר ממועדון פרימיום אחד.
בתקופה שאני התאמנתי אני חושבת שהיה רק בעזריאלי מועדון פרימיום.
כן ראיתי את הסרטונים שהאושיה פרסמה על הביקור אצל הדיאטנית וחזרתה לזריקות הרזיה.
ת'כלס אני לא חושבת שלאורך כל הדרך היה לה אורח חיים בריא. אורח חיים בריא כמו שאמרת זו התחייבות לכל החיים, וממש לא נראה לי שהיא בקטע הזה, אלא לאכול מה שהיא רוצה – רק פחות. גם עכשיו היא לא מחפשת לרדת במשקל יותר אלא לשמור על מה שקיים. זה כמו שהיא דיברה על זה שהיא חשבה שהיא עלתה המון במשקל ובפועל היא לא עלתה כ"כ הרבה במשקל.
מה שכן הפריע לי זה שפעם היא הייתה אומרת שאפשר להיות אדם שמן ובריא, ועכשיו היא אומרת שממשקל מסויים אין מצב שאת בן אדם בריא, אפילו אם הבדיקות דם שלך מצויינות.
וכמו שאמרתי הלימפאדמה זה ממש לא "תירוץ" לרדת במשקל, כי לימפאדמה היא מחלה כרונית ויש אותה גם להמון אנשים במשקל תקין וגם לאנשים רזים.
אין ספק שירידה במשקל מקלה על הגוף בהרבה מאוד פרמטרים, אבל זה לא מעביר את הלימפאדמה – היא עדיין שם.
חוץ מזה שכפי שציינתי הלימפאדמה של האושיה כל כך קלה עד בלתי מורגשת, שזה פשוט מצחיק אותי בכל פעם מחדש שהיא מתלוננת על זה.
היום היא העלתה בסטורי שלה על השגרת בוקר והיא מציינת ש"בגלל" שיש לה הפרעות קשב היא לא זוכרת לעשות את זה כל יום.
בואי אני מכירה מספיק אנשים עם הפרעות קשב שיש להם שגרת בוקר שהם עושים כל יום – כי זה מה שהם עושים, אחרי שהם הפכו את זה להרגל.
לתרץ את זה שאת "שוכחת" לעשות את הדברים האלה כשגרת בוקר בהפרעות קשב זה מטומטם וגורם לכל מי שיש לו הפרעות קשב להיראות כמו בן אדם שלא מסוגל לפתח שגרה כלשהי קבוע.
זה לא קשור להפרעת קשב בכלל אלא להרגלים שאת מקנה לעצמך.
אהבתיLiked by 1 person
כן, נשמע סביר שאם פעם עזריאלי היה המועדון היחידי שהוגדר בתור פרמיום אז הוא היה מועדון מייצג, אבל כיום כמעט בכל עיר גדולה או מרכז גדול עם הרבה אנשים יהיה מועדון פרמיום. גם המועדונים שמוגדרים בתור פמילי יכולים להיות ממש טובים – יש בגבעת שמואל מועדון פמילי שהוא כל כך מבוקש שבקיץ מי שלא מנוי לא יכול להכנס למועדון, לפחות לא בשעות העומס.
היתה מתעמלת שהיתה מנויה בעזריאלי המון שנים כי במקור זה היה לה ליד העבודה, אבל אז היא עשתה שינוי קריירה והיה לה נוח להתעמל ליד הבית בגבעת שמואל – ולמרות שבתור מנויה במועדון פרמיום היה מותר לה להכנס באופן חופשי למועדוני פמילי, עשו לה בעיות בשעות העומס בקיץ בגלל העומס שם.
בסוף היא בחרה לעבור למועדון בגבעת שמואל, ומסתבר שהוא עלה לה קרוב מאוד למה שעולה בעזריאלי והיא היתה בטוחה שבתור מנויה ותיקה יאפשרו לה מידי פעם להתעמל בעזריאלי, אבל בסוף לא נתנו לה ומאז לא ראיתי אותה יותר.
לגבי האושיה – היא מדברת שטויות. לי יש הפרעות קשב וריכוז, ואין לי אישית בעיה ליצור שגרה או לשמור שגרה, במיוחד בכל מה שקשור להיגיינה, כולל לצחצח שיניים. מצד שני, שגרת הטיפוח שלי לא כוללת להשתמש בכמה שיותר מוצרים של גוף שאני מנסה לפרסם כדי למכור אותם, אז אולי באמת קשה לעקוב אחרי כל כך הרבה שמנים ומסיכות ושמפו וקונדישנר ומברשות…
וכן, היא סותרת את עצמה כל הזמן לגבי השמנה ובריאות, וגם לגבי הלימפואדמה.
אהבתיאהבתי
האמת שלפני שהחלפתי חד"כ בדקתי גם את ההולמס באזור מגורי שזה הולמס פמילי, בעיני הרבה פחות טוב ממועדוני הפרימיום
וכמובן שיש את החסרון בעיני שזו נוכחות של בני נוער (במיוחד בחדר כושר). מה שהופך שעות מסויימות לבלתי אפשריות (דבר שלא קורה במקום שהוא רק למבוגרים).
אגב, כתוב בתקנון שלהם (שמאפשר להיכנס למועדון אחר בנוסף למועדון בו יש לך מנוי): הכניסה למועדוני הפמילי לא תותר בחודשים יוני-אוגוסט.
וגם את יכולה להיכנס למועדון באותה רמה שעשית לו מנוי או פחות מזה, ופמילי הוא פחות מהמועדון פרימיום.
תראי אני במקרה משתמשת בחלק מהמוצרים שהיא מפרסמת, בואי נזניח את זה שהיא לא בהכרח משתמשת במוצרים נכון אלא באיך שנראה לה נכון.
קרם פנים, סרום, או שמן פנים שמים ישר על הפנים לא על הידיים ואז על הפנים (כי המוצר ייספג לך גם בידיים במקום שהכל יגיע לעור הפנים).
ואין לי ספק שהיא מדברת שטויות, יש המון אנשים עם הפרעות קשב וריכוז שמנהלים את החיים שלהם עם שגרה ועם שגרת טיפוח בבוקר.
ויתרה מזאת אני מכירה כאלה שחשוב להם לשמור על השגרה ועל הסדר יום הקבוע שלהם. ולא להתפזר (כמו שהיא עושה). אבל אולי נוח לה לוותר לעצמה, בדיוק כפי שהיא עשתה כשהיא בחרה לרדת ב משקל באמצעות זריקות הרזיה ולא ללכת לתזונאית עם תפריט מותאים וירידה מדורגת ואיטית במשקל.
הרי היא בכל מקרה הולכת לתזונאית, אז למה לדחוף לעצמך תרופות שאח"כ את צריכה להיות תלויה בהן לכל החיים?
הקטע הוא שכבר לא מעט א.נשים אמרו לה שהיא לא בודי פוזיטיב וכדומה וזה מעצבן אותה. כי היא חושבת שהיא כן.
איך את יכולה להגיד שאת אוהבת את הגוף שלך בכל מידה ובכל צורה שהוא ואת עושה לו כל כך הרבה שינויים וניתוחים פלסטיים.
וגם העניין שהיא התהפכה לגמרי אחרי שנים שהיא הייתה נגד הזריקות הרזיה ודגלה בכך שאנשים שמנים יכולים להיות גם אנשים בריאים אם הם אוכלים נכון ומתאמנים. ועכשיו היא באה ואומרת שזה לא ככה שמעל BMI מסויים אין מצב שאנשים שמנים גם יכולים להיות בריאים.
ונכון שבמשקל שהיא הייתה בו לפני כן, היא הייתה עם BMI גבוה, אבל היא לא ציינה אף בעיה רפואית שמחייבת אותה לרדת במשקל. לימפאדמה לא נוצרת כתוצאה מהשמנת יתר, אחרת כל מי שנמצא בעודף משקל היה סובל מזה (ובפועל יש את זה ל2%-3% מהאוכלוסיה).
אהבתיLiked by 1 person
בתקופה שבה אני התחלתי להתאמן וחתמתי על החוזה המקורי שלי, לא היתה מגבלה כזו על מועדוני הפמילי. אם היית מנוי פרמיום או פמילי והגעת לסטטוס של מנוי כסף (שבו יכולת לבחור עוד מועדון אחד להכנס אליו), מנוי זהב (כניסה לכל מועדון בארץ) או מנוי פלטינה (שזה עקרונית כניסה לכל מועדון בעולם) – לא היתה שום מגבלה לכניסה. אבל כנראה משהו השתנה מאז שעשיתי את המנוי המקורי, אולי כי מועדוני הפמילי שלהם הפכו להיות מאוד פופולריים, אולי כי הם באמת נכנסו לערים ואיזורים שבהם לא היה ״קאנטרי״ רשמי.
דרל אגב יכול להיות שכיום משהו בשיטה הזו השתנה, ואנשים יכולים לשלם לפי כמות המועדונים שהם יכולים להכנס אליהם.
לגבי האושיה: למען האמת, כשאני חושבת על התכנים שהיא פרסמה בעבר, היא תמיד התייחסה לנשים שמנות בתור נשים שהיו פחות או יותר במידה שלה, משהו בין שמונים ומשהו קילו לפלוס מינוס מאה קילו. היא כן דיברה בעבר על זה שמבחינתה נשים שמנות הן פחות או יותר במשקל שלה, והתייחסה כמה פעמים ל״אוביסיות״ שהיו נשים שמנות הרבה יותר ממנה. וזה משהו שהוא לא נדיר, דרך אגב – הרבה מאוד נשים שראו בעצמן מלאות היו מאוד בודי פוזיטיב כלפי השמנה, ככל עוד זו השמנה שהן החשיבו ״סבירה״, ולא השמנה מאוד חמורה.
לכן היא תמיד לא היתה מאוד בודי פוזיטיב בכל מידה.
וכנראה בגלל שיש לה דעות קדומות כלפי נשים שמנות יותר ממה שהיא רגילה להיות, ברור שהיא נבהלה מזה שהיא עצמה הגיעה למשקל של ״אוביסית״ ובגלל זה התגובה שלה היתה כל כך חריפה, שהיא התעקשה לקחת תרופות למרות שזו בהחלט לא חובה. היא פשוט רצתה לרדת מהר גם בגלל הדימוי העצמי שלה שנפגע וגם כי כמו שאת אמרת – היא רצתה את הניתוחים שלה והיתה חייבת לרזות כדי שהמנתח שלה ינתח אותה.
עכשיו פשוט נשים מבינות עד כמה היא מעולם לא ממש ראתה בודי פוזיטיב בכל מידה אלא רק במידות שלה.
אני שואלת את עצמי עד כמה היא מנסה לשמור עכשיו על המשקל וכל כך נבהלה מהעליה במשקל כי היא רוצה עוד ניתוחים בזרועות וברגליים שלה. היא הרי התלוננה על עודפי עור שהם בעצם עוד עודפי שומן.
אהבתיאהבתי
כשאני בדקתי את האפשרויות למנוי בהולמס פלייס (באזור שלי יש פמילי), אז לוקח לך כמה שנים (לא זוכרת כמה) להגיע למצב של מנוי כסף שאז את יכולה להיכנס למועדון באותה רמה או פחות ממנה (אבל רק למועדון אחד) באותו מחיר ששילמת למועדון שבו את מתאמנת קבוע.
סביר להניח שהתקנון שלהם ישתנה עם השנים, בכ"ז זו הפכה להיות רשת דיי גדולה ומאוד פופולארית.
כשאני התאמנתי שם בתקופה שגרתי בת"א בכלל לא הייתה האופציה הזאת.
אני לא זוכרת שהאושיה התייחסה לנשים שמנות מאוד כנשים לא בריאות, היא תמיד אמרה שיש המון נשים שעושות ספורט ואוכלות נכון והבדיקות דם שלהן מצויינות גם אם הן בעודף משקל גבוה.
היא מעולם לא התייחסה לזה שיש נשים אוביס, או לזה שאי אפשר לרדת במשקל בלי זריקות הרזיה. מאוד עודדה נשים לאהוב את עצמן כפי שהן, ושאם יש להן בעיה רפואית ללכת לטפל בה.
כל זה היה פעם…. עכשיו היא שינתה את המנגינה שהיא מזמרת.
עכשיו כל אישה עם BMI גבוה מבחינה היא אוביס ומעצם זה היא לא בריאה, והיא צריכה לרדת במשקל.
למעשה היא מדברת בדיוק את הדברים שעולם הרפואה היום אומר לך – שהשמנה היא מחלה והדרך היחידה לטפל בזה זה באמצעים רפואיים (תרופות או ניתוח) וצריך לעשות ככל שניתן בשביל לגרום לאנשים שמנים לרדת במשקל.
אני למשל לא יודעת כמה דיאטות האושיה ניסתה, אבל לאורך השנים שאני עוקבת אחריה חוץ מה שהיא תמיד עשתה הליכות ובעבר הייתה עושה אימוני כוח באופן הרבה יותר אינטנסיבי (מה שלא ממש קורה ב4-5 שנים האחרונות פלוס מינוס) היא לא ניסתה לעשות יותר מדיי דיאטות. מה גם שהיא תמיד מאשימה את ההפרעת קשב שיש לה בכך שהיא לא יכולה להתמיד בדברים לאורך זמן (ובגלל זה היה לה קל יותר עם הזריקות, כי הן כפו עליה את ההתמדה של לאכול פחות).
ולא סתם היא עשתה את התהליך עם ליווי כי ברגע שאת עושה את התהליך עם ליווי יש מישהו שנמצא שם כדי להחזיר אותך לתלם.
אני חושבת שבעבר היא הייתה בודי פוזיטיב בכל מידה אבל עכשיו היא לא.
גם לא בודי פוזיטיב כי היא עושה המון שינויים בגוף שלה אז איך את יכולה להאהוב את הגוף שלך ולרצות לשנות אותו כל הזמן? אם את אוהבת את הגוף שלך בדיוק כפי שהוא – מה יש לשנות בו?
ואת יודעת איך יודעים שזה מפריע לה? היא כתבה היום פוסט (באינסטגרם) והזכירה את הנושא הזה. שהיא יכולה לאהוב את הגוף שלה ולשנות אותו.
אם את אוהבת את הגוף שלך למה את משנה אותו?
איך בדיוק זה בודי פוזיטיב?
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שאני הגעתי לסטטוס של כסף תוך 3 – 4 חודשים בגלל נקוודת של כניסה למועדון ואימונים אישיים, וכנראה משהו בין חצי שנה לתדעה חודשים להגיע לזהב. פלטינה לקח לי כמעט שנתיים, אבל זה די מיותר.
לגבי האושיה: אני לא רואה סתירה בין קבלה עצמית לבין ניסיון להרזות. זה בסדר גמור בעיני ךהגיד שאני לא שופטת את עצמי או אחרות בכל משקל, אבל לי באופן אישי מתאים משקל גוף נמוך יותר בגלל נוחות וסיבות אחרות. במקרה של האושיה מה שמצבן הוא פחות שהיא משנה את דעתה, אלא שהיא מכלילה הכל על נשים אחרות.
אהבתיאהבתי
מסקרן אותי אם הם יתחשבו במנויים הקודמים שלי אם אני אבחר לחדש שם מנוי….
הבעיה היא שאני פחות מתחברת למועדוני פמילי – בגלל שיש שם בני נוער.
גם ככה יש עומס דיי גבוה בחדר כושר אז בני נוער שבאים להתאמן הופך את המקום לסרדיניה.
אין לי בעיה עם זה שהאושיה בחרה להרזות, יש לי בעיה עם הדרך שהיא בחרה לעשות את זה (קודם כל היא הסתירה את התהליך ולא דיברה על הדרך, ואח"כ הפכה להיות מטיפה בנושא זריקות הרזיה).
אין לי בעיה שהאושיה שינתה את דעתה לגבי זריקות הרזיה, אבל אני חושבת שזה מאוד קיצוני המעבר בין הדיעות הקודמות שלה על זה ועל הנזקים שזה עושה לכך שהיא אומרת היום בריש גלי שזו הדרך היחידה לרדת במשקל ודרכים אחרות לא עובדות ו/או לא יעבדו.
אני לא נגד טיפוח עצמי, אבל ניתוחים פלסטיים והזרקות זה לא טיפוח עצמי זה לשנות לגמרי את הגוף שלך למשהו שהוא לא.
גם אם לא ילדת בחיים שלך את לא אמורה להיראות בגיל 35 כמו שנראית בגיל 16.
אגב הדיסוננס בין זה שהיא כל הזמן עושה טיפולים שיגרמו לה להיראות כביכול צעירה יותר אבל מתלהבת מזה שיש לה פסים של שיער לבן בשיער.
והיא אומרת כל מיני דברים כאילו שהם נכונים, כמו למשל האמירות שלה על הלימפאדמה. שבאמת אם לא היה לי לימפאדמה לא היה לי צל של מושג מה זה, איך זה באמת נראה ואיך זה משפיע על הגוף. ובעצם כל המידע הרלוונטי בנושא הזה.
כי למה שמישהו יתעניין בזה ככה סתם אם אין לו את זה?
הרי היא נתנה את הלימפאדמה בתור ה"תירוץ" לירידה שלה במשקל.
אבל לימפאדמה היא לא בעיה רפואית שנוצרת כתוצאה מהשמנה, אחרת כל האנשים השמנים היו סובלים מזה, וזה לא כך.
אהבתיLiked by 1 person
תראי, רוב האנשים השמנים לא בהכרח סובלים מהרבה מחלות שקשורות להשמנה. לא כל אדם שמן חולה בסוכרת או במחלות לב. אבל השמנה מגבירה את הסיכון לחלות בהם למי שרגיש – מה שאומר שהמחלה תקרה בגיל צעיר יותר, או שתהיה חמורה יותר.
הבעיה אצלה שהכל כל כך דרמטי. היא מצד אחד מנסה לשדר כמה היא אישה חזקה, אבל מצד שני מקטרת על כל מצב שבו קצת קשה לה. כמו למשל סיפור הלידה שלה שהיא לא בהכרח שונה מהרבה סיפורים דומים של לא מעט נשים, אבל היא עושה מזה דרמה כאילו רק היא היתה מישהי שעברה חוויה כזו והיא ״חייבת״ להציל נשים ממצבים דומים.
כנ״ל לגבי ההשמנה שלה ושהיא עושה כזו דרמה מהלימפאדמה שלה שממש לא חמורה, כשיש נשים שמנות יותר שהן בריאות ומסתדרות בחיים, ויש נשים שמתמודדות יפה עם לימפאדמה חמורה משמעותית ממנה.
אהבתיאהבתי
יש הרבה מאוד מחלות ו/או מצבים בריאותיים שקשורים להשמנה, זה לא רק סכרת או מחלות לב. אבל לימפאדמה היא לא אחת מהן ואם הלימפאדמה שלה הייתה באמת חמורה היא הייתה מקבלת אחוזי נכות על זה – ואין לה, למעשה אני זוכרת שפעם היא נשאלה ואמרה שביטוח לאומי לא נותן נכות על לימפאדמה – מה שלא נכון.
אני זוכרת שהיא סיפרה את סיפור הלידה שלה כבר לפני עשור כשהיה לה רק בלוג, זה היה נשמע מזעזע. אבל הרבה מאוד נשים עוברות לידות קשות. הלידה הראשונה של אחותי הייתה קשה והסתיימה בניתוח קיסרי.
ולהגיד שבגלל ילד גדול אי אפשר ללדת באופן טבעי, ובכן אמא שלי ילדה 2 ילדים כל אחד במשקל 4200. אחותי ילדה את הבת השלישית שלה גם במשקל כזה. אין שום קשר בין משקל הילד ליכולת ללדת אותו טבעי.
ודולה טובה הייתה אמורה לעשות לה הכנה טובה ולעזור לה כדי שהיא לא תיקרע שם.
בת'כלס אישה יכולה להגיע ללידה וכל דבר יכול לקרות, אף אחת לא יודעת מראש איך הלידה תתגלגל ומה יכול לקרות בדרך.
אחותי בלידה השלישית, ילדה 20 דקות אחרי ירידת מים, מזל שהם גרים קרוב אחרת גיסי לא היה מצליח להגיע ללידה. אחותי כמעט ילדה במעלית מרוב שזה היה מהר.
אבל אין לי ספק שמה שהאושיה עברה בלידה הראשונה שלה היה עניין מאוד טראומטי ואם היא לא עברה עיבוד לידה, זה משהו שיושב וימשיך לשבת לה בראש ובנפש.
היא העלתה את הסיפור הזה בעיקר כדי להעלות טראפיק.
זה מה שמשפיעניות עושות.
אהבתיאהבתי
נכון, סיפור הלידה שלה היה. קשה, אבל כמו שגם את כתבת – המון נשים סובלות מלידות קשות. היא לא מיוחדת, אבל היא מדברת על זה כאילו היא כן. זה מה שמפריע לי.
להגיד שלא ראוי להקשיב לרופאים זו אמירה בעייתית, כי אצלה אולי זה היה עובר בשלום אבל אצל אחרות לא. האם היא באמת רוצה לקחת סיכון שמישהי תקשיב לה ואז יגרם נזק לתינוק או לאמא?
ודרך אגב, היא כתבה בזמנו פוסט שלם על התפירה שלה כאילו תפרו אותה בצורה כואבת כדי שהנרתיק שלה יחזור להיות צר בשביל ההנאה של בעלה מסקס. אפילו ד״ר ליאור אונגר (רופא שנלחם בזמנו במתנגדי חיסונים) כתב פוסט תגובה שמניסיון שלו כמתמחה שבין השאר טיפל ביולדות שזה מיתוס שלא קיים ונשים סתם כותבות על זה. היא כמובן התווכחה איתו, שהוא רופא מוסמך והיא סתם בלוגרית.
אהבתיאהבתי
אין לי ספק שהיא לא האישה היחידה שעברה לידה קשה.
המון נשים עוברים לידות קשות ואפילו קשות מאוד.
והיא ממש לא מיוחדת בקטע הזה, אבל אולי היא מנסה לנרמל (שוב) שיח על לידות קשות כי רוב הנשים לא מדברות על זה.
אבל שוב בעיני זה בעיקר לטארפיק.
אני מכירה עוד נשים שנקרעו או שחתכו אותן ממש ותפרו ואחר כך ילדו בלידה ואגינלית ולא בקיסרי. כך שזה היה מוזר לקרוא את זה.
הזכרת לי באמת שהיא דיברה על זה שלטענתה תפרו אותה חזק מדיי כדי שהנרתיק שלה יחזור להיות צר.
לא יודעת עד כמה זה נכון וזה נשמע לחלוטין הזוי.
אגב אחת הסיבות שרופאים מעדיפים לעשות חתך חיץ זה כדי למנוע מהאישה להיקרע, כי חתך חיץ אפשר לתפור יותר בקלות מאשר קרע שהוא לא אחיד.
תראי רופא יכול להגיד דברים רק מניסיונו האישי הוא לא יכול להגיד על רופאים אחרים. ואם במקרה אותו רופא שתפר אותה כן תפר אותה צמוד מדיי, את לא יכולה לדעת את זה כי לא דיברת איתו.
מאידך לא שמעתי על תופעה כזאת מנשים אחרות שאני מכירה שילדו.
מה שכן אין לי ספק שהיא מתנהגת כאילו שמה שהיא יודעת או מה שהיא חושבת זה מה שנכון בהכרח.
אהבתיLiked by 1 person
רופאים מתמחים לומדים מרופאים אחרים סביבם שמסבירים להם למשל איך לתפור, כך שסביר להניח שד״ר אונגר הוא לא היחידי שעובד כך. כנראה שפשוט תפרים שם באיזור הם לא נוחים. וסביר להניח שמי ש״פמיניסטית לוחמת״ תתלונן אם התפרים הדוקים מידי שזה תפר אבא, אבל אם הם לא היו הדוקים אז בטח הרופא שוביניסט שלא רוצה שהיא תהנה שוב מסקס.
והחיפוש לשה לטראפיק זה פשוט מעורר רחמים.
דרך אגב, היא כל הזמן דוחפת את הפיטבולית שלה לפיד. יצא לי להתקל בכמה פיטבולים ברחוב ורובם היו רגועים ואפילו ידידותיים, אבל בראשון יצא לי לחזור מחדר הכושר הביתה באוטובוס וההי שם פיטבול זכר בוגר שמשום מה לא אהב אותי והתחיל לנבוח עלי וממש ניסה להתנפל עלי.
כמובן שהבחור שהעלה אותו לאוטובוס שם לו מחסום וגם שלט בו לגמרי עם הרצועה ולא היתה שום סכנה שהכלב יעשה לי משהו, אבל זה סוג הכלבים שאת באמת לא רוצה לחטוף מהם ביס אם הם לא בקטע שלך. לא סתם הם נחשבים לכלבים מסוכנים.
אהבתיאהבתי
בלי שום קשר לאושיה, יש נשים שהתלוננו שהתפרים היו צמודים מדיי או הכאיבו להן מדיי. לא נראה לי שמישהו בכוונה יעשה דבר כזה. אגב מניסיון מתפרים לא באיזור הזה, זה מציק קצת בהתחלה. ובל נשכח שבלידה כל האזור עובר טראומה.
העניין הוא שאחת לכמה זמן יש על זה דיבור ברשת (והקטע שבתי החולים שהוזכרו היו רק אלה שבירושלים).
כל המשפיעניות מחפשות טראפיק לא רק האושיה.
לכל אחת יש דרכים כדי להעלות את הטראפיק שלה.
בסופו של דבר רובן מרוויחות מזה כסף.
לגבי זה שהיא דוחפת את הפיטבולית שלה לפיד, ת'כלס בעיני מיותר.
ז"א הכלבה חמודה אין לי ספק, אבל לא צריך להעלות אותה 20 אלף פעם ביום – היא לא באמת מעניינת מישהו. העוקבות שלה לא עוקבות אחריה כדי לראות אותה מתלהבת מהכלבה שלה או מפיטבולים אחרים (כפי שהיא מעלה בכל מיני סרטונים).
וכלבים מתנהגים בהתאם לאיך שהבעלים שלהם חינכו אותם, אם הם חינכו אותם להיות אלימים – הם יהיו אלימים.
כשהייתי ילדה הייתה לנו כלבת בולטרייר, עם בני אדם ועם החתולות שלנו היא הייתה כמו פודל – עם בעלי חיים אחרים ממש לא. תמיד צחקתי שאם יכנסו גנבים לבית היא תקפוץ עליהם תלקק אותם ותעזור להם לקחת את הטלוויזיה.
ואת לא רוצה לחטוף מאף כלב ביס, גם לא מכלבי טוי קטנטנים – בסופו של דבר זה כואב (ולפעמים גם משאיר צלקות).
אהבתיLiked by 1 person
כל נשיכה מבעל חיים היא לא נעימה, וגם פודלים קטנים או כלבים ידידותיים יחסית כמו גולדנים או לברדורים יכולים לנשוך.
בחדר כושר שלי לפעמים מגיעים להתאמן אנשים שהם עם קשיי ראיה ויש להם כלבי נחיה שהם כלבים שעוברים סינון מטורף ואימונים מטורפים, ובין השאר מלמדים אותם לא להגיב לאנשים בסביבה שלהם. ויום אחד בחדר ההלבשה כלבת נחיה כזו פתאום התחילה לנבוח עלי. אני התרחקתי מהמקום כדי לאפשר לה להרגע, ושבוע אחר כך הכלבה היתה בסדר איתי ולא הגיבה אלי בכלל, אבל כנראה באותו רגע לא באתי אליה בטוב ומשהו באמת הפריע לה. אני חושבת שהיה לי ווסת באותו שבוע אז אולי משהו בריח של הדם שיגע את הכלבה.
אבל מה לעשות שפיטבולים הם כלבים שריריים וחזקים במיוחד, וגם אם רוב הזמן הם באמת כלבים טובים וידידותיים (פגשתי כמה ברחוב שאפילו ״ביקשו״ ממני ליטוף כי הם הבינו שאני אוהבת בעלי חיים), כל בעל חיים מסוגל להגיע למצב שמשהו מפריע לו ולנשוך, והנזק שכלבים חזקים במיוחד כמו פיטבולים או רוטווילרים יכולים לגרום הוא פשוט גדול משמעותית לעומת נשיכה של הטוי פודל של אחותי.
אהבתיאהבתי
את יודעת שלפי החוק כל בן אדם שמסתובב עם כלב צריך שיהיה על הכלב מחסום פה. על אחת כמה וכמה כלבים שנחשבים כלבים מסוכנים.
זה דבר אחד למשל שהאושייה מסתובבת עם הפיטבולית בשדות משוחררת וכו'. ודבר אחר להסתובב עם כלב כזה באוטובוסים ושלל מקומות אחרים שיש בהם אנשים. כי אף פעם אי אפשר לדעת איך הכלב יגיב למישהו שלא בא לו בטוב, או שהוא יבהל ממשהו וכדומה.
אהבתיLiked by 1 person
כן זה החוק, ובאמת בשדות הסיכוי שהיא והכלבה ייפגשו מישהו בשעות המוקדמות של הבוקר הוא נמוך, אבל תתארי לך מה יקרה אם חלילה הן יפגשו מישהו תמים שלא יבוא לכלבה טוב בעין כשהיא משוחררת. זה יכול להגמר ממש רע.
אהבתיאהבתי