זה הנושא של השרביט החם השבוע.
אצלנו במשפחה למזלנו הרב לא היו הרבה מקרים של מוות במשפחה (יש לי תחושה שאני צריכה להוסיף פה ״טפו טפו טפו״). אמנם שני הסבים שלי הלכו לעולמם כשהייתי מאוד צעירה (סבא מצד אמא כשהייתי בת שנה וחצי וסבא מצד אבא כשהייתי בת שבע), אבל שתי הסבתות שלי הגיעו לגילאים מכובדים מאוד לפני שהו הלכו לעולמן – סבתא מצד אבא הלכה לעולמה בגיל 84, וסבתא מצד אמא הלכה לעולמה קצת יותר מחודשיים לפני יום ההולדת ה 100 שלה.
בשני המקרים הסבתות שלי סבלו מאלצהיימר לפני שהן הלכו לעולמן ושתיהן היו סיעודיות, כך שבמובן מסוים המוות היה הקלה כי שתיהן לא היו אוהבות להיות במצב הזה.
לפני כמה חודשים יצא לי לשוחח עם מישהי שהיתה חברה שלי בתיכון אבל הקשר שלנו התנתק מאז.
דיברנו על זה ששתינו מתקרבות לגיל חמישים, ואמרתי לה שאני לא מרגישה כל כך מבוגרת. היא אמרה שהיא כן מרגישה, בין השאר כי ההורים שלה הלכו לעולמם בשנים האחרונות, ואמא שלה ספציפית היתה חולה הרבה מאוד שנים לפני מותה.
זה כמובן לא היה ההבדל היחידי ששוחחנו עליו – היא בין השאר ציינה שאחת האחייניות שלה ילדה ילד, מה שהפך אותה למישהי שהיא כבר ״מהדור של הסבתות״. כשאני אל הורית, והאחיינית הכי מבוגרת שלי היא בת קצת פחות מ 15 (ואני מקווה שהיא לא תלד ילדים בשנים הקרובות) כנראה שההבדל הזה בינינו מורגש.
(היו גם עוד נושאים שאני לא מפרטת מפאת פרטיות וחוסר רלוונטיות, למרות שכמובן לא ידוע לכם מי אני וכמובן שגם לא מי החברה).
איכשהו הנושא הזה של השרביט השבועי הזכיר לי את השיחה הזו, אולי כי יש משהו במעבר ״בין דורות״ שקרה לה ולא לי שגרם לה להרגיש מבוגרת יותר, וחלק מהמעבר הבין דורי הזה כרוך בכך שה״דור הקודם״ הולך לעולמו. בדיעבד גיליתי שההורים שלה היו מבוגרים משמעותית מההורים שלי, כך ששניהם הלכו לעולמם בגיל בהחלט מכובד וכזה שמבוגר אפילו מגילם של ההורים שלי כיום, למרות ששתינו בנות אותו גיל (אני בעצם מבוגרת ממנה בבערך שלושה חודשים).
אני כמובן מקווה שההורים שלי יישארו בחיים לעוד כמה שיותר שנים, למרות שברור לי שגם הם בגיל יחסית מתקדם. אולי הדבר היחידי שחבל לי עבורם זה שנולדו להם נכדים בגיל יחסית מבוגר, כך שהסיכוי שהם יזכו להיות בחתונות שלהם הוא כנראה קצת נמוך, במיוחד באלו של הילדים של אחי שהם צעירים יותר.
בדיעבד אם אני חוזרת לתחילת הרשומה ולסבתות שלי, בעצם אולי אחת הסיבות שזכיתי ליהנות מחברתן כל כך הרבה שנים היה שבתור הנכדה הראשונה של סבתא מצד אמא והנכדה השניה של סבתא מצד אבא (למרות שמי שנולד לפני היה נכד ולא נכדה) נולדתי כשהו היו יחסית צעירות, בנות חמישים וקצת. אמא שלי לעומת זאת היתה בתחילת שנות השישים לחייה כשהנכדה הראשונה שלה נולדה, ואבא שלי כבר היה באמצען.
התיירת המקרית 
מאד מעניין העניין הדורי שהזכרת. זה נראה לי נכון. אני אמנם סבתא, אבל שני הורי עוד בחיים, ואולי זה מה שגורם לי להרגיש (ולהיראות) יחסית צעירה………
אהבתיLiked by 2 אנשים
אני מסכימה שזה בהחלט יכול להשפיע, אני חושבת שזה גם השפיע מאוד על איך ההורים שלי תופסים את אצמם ובעיקר אמא שלי, שבעצם היתה לה אמא בחיים עד קיץ 2022.
אהבתיאהבתי
יש לי 5 נכדים ואני לא מרגיש, זקן. יתרה מכך, בשיחות עם בן גילי הוא חשב שאני צעיר משמעותית ממנו.
גם סבתי וגם אבי זכו לנינים, בוודאי גם חותנתי שנפטרה לפני שנה. היא הגיעה מתרבות אחרת לגמרי, ואולי זה מה שהפך אותה ל"בת הדור הקודם."
מעבר לכך אותי לא מטרידה הסוגייה הזו. אולי כי הייתי מורה עשרות שנים.
אהבתיLiked by 1 person
מעננין השיוך הזה של זקנה להגירה…
אהבתיאהבתי
ישראלים ילידי הארץ בני 70 ויותר לא נראים/נשמעים כמו ישראלים שהיגרו לארץ עם קום המדינה.
אהבתיLiked by 1 person
מאחר ואין לך ילדים או בעל, כשאחד ההורים שלך ילך, המכה תהיה קשה הרבה יותר.
ובדרך כלל זה מתחיל כשמגיעים לגיל 50 וכשזה מתחיל אז בדרך כלל זה לא מפסיק. בניגוד למה שאומרים, אנשים מתים בשנות ה70 לחייהם, מעטים מגיעים ל 80
אהבתיLiked by 1 person
הגיל הממוצע של גברים הוא 80, ושל נשים קצת יותר. אם ניקח בחשבון שחלק משמעותי במיוחד מהגברים נהרג בגיל הצבא (ויש בארץ לא מעט הרוגים בתאונות דרכים ופיגועים ושאר צרות) – כנראה שיש לא מעט אנשים שעוברים את גיל 80 כדי להגיע לממוצע הזה.
אהבתיLiked by 1 person
מבחינתי כקורא יש קצת סתירה בין המשפט הראשון "למזלנו הרב לא היו הרבה מקרים של מוות במשפחה" לבין ההמשך שמדבר על מותם של הסבים והסבתות שלך, אבל בהמשך הבנתי את הכוונה. אני תמיד חושב שהתבגרתי מאוד כשהפכתי לאבא וזה מתחבר לי לעניין של הדורות שאת מדברת עליו. יום אחד אני עוד יכול להפוך לסבא… נראה מה יהיה
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שחלק מהכוונה אולי זה שצפוי שסבים וסבתות ילכו לעולמם בגיל מבוגר, וזה פחות מפתיע כשזה קורה. מוות בגילאים צעירים יחסית הוא הרבה יותר בלתי צפוי.
אהבתיLiked by 1 person
זה מאוד שונה.
הדור של ההורים שלי למשל, כשהתחילו להביא ילדים ההורים שלהם היו בשנות ה40-50 לחייהם. הדור שלנו מתחיל בדברים יחסית מאוחר יותר.
כמו כן כמובן שיש הבדל בין מי שנולד ראשון לבין מי שנולד אחרון למשל.
ביני לבין אחותי הקטנה יש 9.5 שנים הפרש.
בלי שום קשר היום אנשים חיים יחסית יותר שנים כי תוחלת החיים עלתה.
מצד שני האורח חיים של חלק מהאנשים גורם לכך שיש להם מחלות שונות ואז האיכות חיים שלהם כמובן יורדת.
כשאני דיברתי עם יועצת גנטית היא אמרה לי שבמשפחה שלי אנשים מאריכים חיים גם אם היו להם מחלות מסויימות בשנים האחרונות לחייהם. אבל זה לגמרי לא משהו שקורה בכל המשפחות.
בשנות ה70 וה-80 אנשים היו מתים בשנות ה70 לחייהם, היום זה כבר עלה לכיוון שנות ה80 (אם לא לוקחים בחשבון אנשים שמתים בנסיבות לא טבעיות כמו המלחמה הנוכחית).
אני רואה אנשים בגיל של הורי (סביב ה70) שכולם עדיין מתנהגים כאילו הם 20 שנה פחות, פעילים, עסוקים, רובם גם נראים דיי טוב לגילם.
וגם כסבא וסבתא הם פעילים לא מעט.
לי הייתה סבתא רבא שהגיעה לגיל המופלג של 102 (אמא של סבי ז"ל, אבא של אמא שלי).
אהבתיLiked by 1 person
הרבה מאוד מחלות קורות יותר עם הגיל בלי קשר לאורח חיים בריא או לא.
ולאמא שלי היתה חברה שהתחתנה בגיל 19 – 20 ונולדה לה בת שנה אחר כך, וגם הבת הזו התחתנה בערך באותו גיל וגם נולד לה ילד או ילדה שנה אחר כך, אז החברה הפכה להיות סבתא בגיל 40 – 401, ואמא שלי ממש קנאה בה.
אהבתיאהבתי
טוב זה באמת עניין שקשור לאמא שלך ולא לסביבה באופן כללי.
רוב האנשים הרי לא מתחתנים בגילאי 19-20 אלא יותר בין גילאי 25-30 פלוס מינוס.
לפחות ברוב המקומות בארץ זה הרבה פחות מקובל היום (בדרום פחות האמת).
יש מישהי משכבת הגיל שלי שהתחתנה שניה אחרי שהיא סיימה את השירות הצבאי, שנה אח"כ נולד לה הבן הראשון.
כל ההורים שלנו גם של הבנות וגם של הבנים בשכבת הגיל שלי היו בשוק מזה שהיא בחרה להתחתן בגיל כ"כ צעיר, ולא לעשות את הטיול הגדול לחו"ל או ללמוד באוניברסיטה או לעשות דברים שברגע שיש לך ילדים זה יותר מורכב לעשות אותם (ולפעמים גם בלתי אפשרי).
יש אנשים שהפכו להיות סבא וסבתא בגיל צעיר, זה לא קורה הרבה היום. בגלל שרוב האנשים עושים שירות צבאי ואח"כ מטיילים בחול או הולכים ללמוד באוניברסיטה או ישר הולכים ללמוד באוניברסיטה. ויוצאים מהבית ומתנסים בלגור לבד ולשלם שכר דירה ולבנות לעצמם קריירה וכדומה.
כשאנחנו כל החבר'ה שאלנו אותה למה היא מתחתנת בגיל כל כך צעיר היא אמרה לי שהדבר שהכי חשוב לה בחיים זה להיות אמא ולהקים משפחה ולא כל היתר.
וזה בסדר זו בחירה שלה.
זה פשוט לא משהו שמאוד מקובל לראות היום (וגם לא אז לפני 24-25 שנים), שאנשים חילוניים מתחתנים בגיל כ"כ צעיר ומביאים ילדים שנה אחרי.
אהבתיLiked by 1 person
אני יכולה לחשוב על לפחות שני זוגות שאני מכירה שלמדו איתי לתואר ונשארו זוגות שאחר כך התחתנו והקימו משפחה. אחד מהם לפחות התחתן ממש אחרי התואר.
אהבתיאהבתי
תחשבי אבל שרוב האנשים שמסיימים תואר הם כבר בני 25-26-27 שאלה כבר גילאים שאנשים כן מתמסדים. הם כן עשו תואר, שכרו דירה לבד ואח"כ עם בן/בת הזוג.
זה מאוד שונה שבן אדם מתחתן שניה אחרי שהוא סיים את השירות הצבאי שלו (שזה גילאי 20-21)
גם ברגע שנשואים זו מחוייבות אחרת, זה תא משפחתי זוגי עם התנהלות שונה מאשר כל אחד לבד. וברגע שמגיעים ילדים כמובן שהכל נעשה יותר מורכב.
יש לי קרובת משפחה (בת של בת דודה של אמא שלי) שצעירה ממני בשנה (ז"א היא בת 42) שיש לה ילד בן 3 או 4 (אנחנו לא ממש בקשר שמעתי את הדברים מאמא שלה) והיא רוצה לטוס עכשיו לכמה חודשים לתאילנד או להודו לעשות בטן גב כמו שהיא עשתה כשהיא הייתה צעירה יותר ובלי ילד, ולקחת את הילד איתה (היה לה בן זוג והם הביאו ילד יחד ונפרדו ממש לא מזמן לא היו נשואים).
וכולם הסבירו לה שזה בלתי אפשרי להוציא ילד (שגם ככה בעייתי) מהמסגרת שלו (גן) ולקחת אותו מכל מי שהוא מכיר (אבא שלו, סבא וסבתא, גננות, ילדים מהגן) ולהיזרק איתו על איזה חוף בתאילנד או בהודו. ילדים בגיל הזה צריכים מסגרת, צריכים יציבות, סדר יום קבוע.
ברגע שיש לך אחריות לעוד בן אדם הכל משתנה, כי את לא אחראית רק על עצמך ועל הדברים שאת רוצה.
אהבתיLiked by 1 person
הקרובה צריכה להבין גם שילד לא בהכרח יתחבר ללהזרק בחוף כל היום. מעבר לזה שמדובר על מדינות שאפשר להדבק בהן בכל מיני מחלות אקזוטיות.
אהבתיאהבתי
בשביל מחלות אקזוטיות יש חיסונים, אבל זה ממש לא העניין.
ילדים באופן כללי צריכים שגרה קבועה, וכשילד הולך למסגרת חינוכית זה חלק מהשגרה שלו, הגננות הילדים וכו'. גם אחר כך בגילאי ביה"ס בכיתות הנמוכות.
לעקור ילד כל כך קטן מכל מה שהוא מכיר רק בגלל שבא לה להיזרק באיזה חוף בתאילנד או הודו לכמה חודשים זה לא הגיוני.
דוגמא שונה,
יש מישהי מהמושב בו אני גרה שמגדלת את הילדות שלה בחינוך בייתי (היא נשואה), אבל מאז שהכי קטנה ביניהן הגיע לגיל 6 הם גם מטיילים בעולם לתקופות דיי ארוכות של חצי שנה ויותר. עוד כמה חודשים הם נוסעים ל10 חודשים לפיליפינים.
אבל פה הילדות בחינוך בייתי הן גם רוצות לנסוע (כי היו שם לפני שנה בערך), אמא שלהן היא העוגן הכי משמעותי שלהן ביום יום.
זה לא שהיא עוקרת אותן מהביה"ס וכו' ומעבירה אותן למקום אחר סתם כי יש לה שיגעון (יש לה שגעון הם היו באיזה כפר בפיליפינים כשהם עשו טיול משפחתי והיא התאהבה בגלישת גלים וגם הבנות שלה, הבעל פחות).
אהבתיאהבתי