פחדים מרופאי שיניים – חלק שני

אני חושבת שמאז שחזרתי לארץ, באמת הפכתי להיות פחות חששנית בכל מה שקשור לרופאי שיניים, ואני קובעת תורים הרבה יותר בקלות.

אבל כן היה לי אירוע אחד שכנראה החזיר אותי כמה צעדים אחורה.

לפני בערך תשע או עשר שנים, אחרי המון זמן שלא ביקרתי אצל רופא שיניים – נשברה לי שן. הייתי בטוחה שאני פשוט צריכה טיפול שורש, אבל ביקור במרפאת השיניים של קופת החולים שלי שקרובה אלי הביתה פלוס צילום רנטגן הראו שלא נשאר מספיק שן בשביל טיפול שורש ואני זקוקה לעקירה, ומעבר לזה טיפול יסודי אצל שיננית, עוד כמה טיפולי שורש, והרבה בלגנים אחרים.

הטיפול נמרח על המון זמן וגם הסתבך עם הזמן, בין השאר כי הרופא במרפאה שהיה אחראי על טיפולי שורש התעקש שהוא לא יכול לטפל בי כי השורשים שלי ״קטנים מידי״ ויש הרבה מהם.

יש עקרונית בקופה רופאה שמבצעת טיפולי שורש בשימוש במיקרוסקופ, אבל בתור רופאה מומחית מן הסתם משתלם לה יותר לעבוד באופן פרטי ולכן צריך לקבוע לה תור המון זמן מראש כי היא מקבלת חצי יום בשבוע במרפאה מאוד ספציפית של הקופה.

הקיצר, כשרופאה הקבועה שלי בקופה שמעה את זה, היא אמרה לי לא לקבוע לה תור אלא שלחה אותי לרופא אחר במרפאה אחרת של קופת חולים שנחשב למומחה מאוד גדול בטיפולי שורש.

הוא התחיל לטפל בי, ולמרות שהוא כמובן הרדים לי את השן – פתאום התחלתי להרגיש כאבים מאוד חזקים באחד השורשים. התלוננתי על זה אבל הוא לא היה קשוב והתעקש להמשיך לטפל בו גם כשלי היה ברור שהשן לא מורדמת כמו שצריך.

בדיעבד הטיפול שלו לא צלח. הרופאה הקבועה שלי שלחה אותי לרופאה המומחית והייתי צריכה להמתין לתור אצלה עוד כמה חודשים, והיא בתורה אמרה שבשלב זה כבר לא נשארה מספיק מהשן כדי לעשות בה טיפול שורש ושצריך לעקור אותה (אחרי עיכובים בזה שהרופא המקורי שעסק בטיפולי שורש במרפאה שלי לא הצליח לטפל בה, הרופא המומחה במרפאה הרחוקה גם לא הצליח, פלוס זמן המתנה מאוד ארוך לתור אצלה). ואני די בטוחה שגם במהלך העקירה הרגשתי שמשהו שם כואב לי משמעותית יותר מהרגיל, ולמזלי עקירה היא לרוב פעולה מאוד קצרה וקולעת ולכן לא הייתי צריכה לסבול הרבה.

כששוחחתי על זה עם הרופאה הקבועה שלי, היא אמרה שלפעמים זה קורה, ויש אנשים שלפעמים העצבוב של איזור השיניים חריג ולכן נקודות ההרדמה הרגילות שרופאי השיניים משתמשים בהן הופכות להיות לא יעילות, וזה כנראה מה שקרה עבור השורש הספציפי הזה בשן הזו.

אני לא יודעת אם זה היה הטיפול שהיה באמת מאוד כואב, או היחס המזלזל הזה של הרופא כלפי התלונה שלי, אבל אני מרגישה שמאז באמת קשה לי יותר עם הנושא הזה של טיפולי שיניים.

---

ואז יש את הנושא של הטיפול האחרון שעברתי, שהוא נקודה רגישה בפני עצמו.

בשנים האחרונות מרפאת השיניים שלי (במסגרת הקופה) נוטה לשכור המון רופאים ושינניות ערבים. אני לא יודעת אם זו מדיניות של גופים מטעם המדינה או פשוט מצב שבו הם מקבלים בונוס על כל עובד ערבי שהם שוכרים, אבל חלק משמעותי מהצוות (כולל כמה שינניות ורופאים) הם ערבים.

זה אפילו הגיע לרמה שהם שכרו בוגר התוכנית לרפואת שיניים בתור שיננית.

הרופאה שליוותה אותי בזמנו והיה לי קשר טוב איתה עזבה, ואחרי שהועברתי בין כמה רופאים – בביקור שלי במרפאה ביולי 2020 העבירו אותי לרופא שיניים ממוצא ערבי.

הגעתי לביקור כי חשבתי שעומד ליפול לי כתר וציפיתי שפשוט ידביקו לי אותו מחדש – אבל התברר שהרופא טען שהשן השתחררה ממקומה בגלל דלקת חניכיים קשה מאוד, ולכן חייבים לעקור אותה. בין לבין הוא גם שלח אותי לצילומים וראה כמה סתימות אחרות שצריך לעשות – בין השאר בשיניים הקדמיות העליונות שלי.

את העקירה עשיתי אצל הרופא שמתמחה בעקירות, אבל את הסתימות עשיתי אצל הרופא המאבחן.

כשהוא ביצע את הסתימות בשיניים הקדמיות רק אחרי שיצאתי מהמרפאה שמתי לב לזה שהוא למשל לא הוציא משם את צמר הגפן שהוא שם. ורק כשהגעתי הביתה שמתי לב שהוא פשוט לא ממש השאיר לי שם ״שיניים״: התוצאה היתה בעצם שיניים מאוד קטנות יחסית לשאר השיניים בפה עם מרווחים מאוד גדולים בינן לבין עצמן ובית שאר השיניים – תוצאה שהיתה איומה מבחינה אסתטית.

השיננית שהייתי אצלה היתה בטוחה ששברתי את השיניים מרוב שזה נראה רע וחריג. אמא שלי ממש נבהלה מהתוצאה.

אבל כשאמרתי את זה לרופא בביקור הבא אצלו, הוא אמר שאין צורך להשלים את השיניים וזהו.

אמא שלי בשלב זה הציעה שפשוט אנסה ליצור קשר עם מישהו מעליו בקופה כדי שיבדקו מה אפשר לעשות (לאלץ אותו לתת פתרון אסתטי יותר, להעביר אותי לרופא אחר שייתן לי פתרון) – אבל כשיצרתי קשר דרך הודעה אינטרנטית, מסתבר שזה הועבר למרפאה בתור תלונה. ומבחינת המרפאה, התלונה הזו היתה מאוד מכעיסה.

---

כן חשוב לי לכתוב שתחום רפואת השיניים בארץ בכלל ובמסגרת קופות החולים בפרט הוא מאוד בעייתי במובן ה״ביטוחי״ שלו.

בניגוד לתחומי רפואה אחרים שבהם הביטוח הרפואי דרך קופות החולים מכסה את רוב עלויות הטיפול – ברפואת שיניים צריך לשלם על כל דבר פחות או יותר, גם אם יש ביטוח בקופה עצמה, כולל ביטוח ברמות הכי גבוהות שלו.

וכשנוצר מצב שבו הטיפולים מורכבים יותר, העלות שלהם יכולה להגיע בקלות לאלפי שקלים, ואפילו עשרות אלפי שקלים. ולא מעט אנשים מתקשים לשלם סכומים כאלו – במיוחד כשהם מצפים שכשהם מקבלים את הטיפול דרך קופת חולים, זה יעלה משמעותית פחות (ממש כמו שטיפול אצל אורתופד או רופא משפחה כמעט לא עולה להם כלום).

כך שלא פעם רואים את פקידות הקבלה או אפילו את המנהלות של המרפאה ממש רבות עם לקוחות על תשלומים, או אפילו מסרבות לתת ללקוחות להיכנס לקבל טיפול אם קיים להם חוב גדול, אפילו אם מדובר על טיפול חירום.

במצב כזה יש לי רושם שמרפאות שיניים במסגרת הקופה ״חוטפות״ לא מעט תלונות לגבי המדיניות הזו, בין השאר כי פקידות הקבלה לא פעם הן חסרות אונים במצבים שנוצרים בגלל חובות, והיחס שלהן לאנשים יכול להיות גס רוח בהתאם, מה שכמובן מוביל למרמור מצד הלקוחות – ולעוד תלונות.

ואני חושבת שיכול מאוד להיות שלכל קופה חשוב מדד שביעות הרצון של הלקוחות, והלחץ להגיע לשביעות רצון גבוהה גם מועברת הלאה לרמת המרפאות עצמן והרופאים בהן, וכנראה שלמרפאות השיניים הכי קשה להתמודד עם המדדים האלו בגלל הסיבות הנ״ל.

יש לי תחושה שהמצב הזה של קושי להתמודד עם לקוחות הוא מה שהוביל את מי שהיתה מנהלת הסניף או אחת מהעוזרות שלה להתקשר אלי וממש לצרוח עלי על למה אני מתלוננת על כל שטות.

---

בסופו של דבר הרופא נאלץ להשלים את השיניים בצורה יותר אסתטית, והתיקון שלו עדיין עובד לא רע 4.5 שנים אחר כך.

אבל כן היה לי בתקופה הזו ראיון עבודה מאוד חשוב שאני חוששת שלמראה הנוראי של השיניים שלי כנראה היתה השפעה שלילית עליו.

למרות שהתקופה עדיין היתה תקופת הקורונה ורוב ראיונות העבודה התנהלו אז דרך זום או תוכנות דומות – אבל המנהל הספציפי הזה שראיין אותי רצה שהראיון יערך פנים מול פנים, ולא ידעתי איך לסרב לו. אבל בדיעבד יש לי רושם שהמראה הנוראי של השיניים השפיע על הרושם כלפי בצורה גרועה, והיה אחת הסיבות לכך שנכשלתי בראיון.

ומאז יש לי בעיה מאוד קשה עם ללכת לרופא הזה, ואני ממש נמנעת מזה – כי בעיני עצם העובדה שהוא חשב שלגיטימי לתת לי להסתובב עם מראה שיניים כל כך גרוע מעיד על חוסר שיקול דעת או חוסר מודעות מאוד גבוה.

הבעיה היא שקשה לי לקום ולהגיד שאני לא סומכת על הרופא הזה – קודם כל כי הוא ערבי, ואני מניחה שהשאלה היא עד כמה המוצא שלו משנה תעלה, גם אם רק במחשבות שלו. כי ברור לי שזה לא קשור למוצא אלא פשוט לבעיה אובייקטיבית שבה הוא חשב שזה בסדר לשחרר אותי מהמרפאה במראה איום ונורא.

מעבר לזה, מיידית אחרי האירוע חששתי מזה שההנהלה תעשה לי בעיות כי הם כעסו על התלונה.

---

הסיבה לכך שאני כותבת את כל זכרונות רופאי השיניים האלו הוא כי במהלך יום חמישי, שבו פרסמתי את הרשומה הראשונה על הנושא, הרגשתי כבר משעות הצהרים שמשהו רופף באחד הכתרים שיש לי בפה. לא נראה לי שהשן מתנדנדת כך שאני מקווה שמדובר באמת על כתר שעומד ליפול, אבל אני קצת חוששת שזה משהו מורכב יותר. בדיעבד התחושה הזו נעלמה אחרי יום או יומיים ועכשיו זה פחות מורגש, אבל עדיין שווה לי לראות רופא.

בהתחלה ניסיתי להתעלם מזה, אבל בשעות אחה״צ המאוחרות כבר היה לי ברור שקורה משהו לא טוב – והחלטתי לעשות את המעשה הבוגר ולקבוע תור לרופא שיניים.

כמובן שזה לא עבר חלק.

כי קודם כל, המרפאה שלי לא מופיעה באתר של קופת החולים כשהיא מאפשרת לקבוע תורים אונליין.

דבר שני, פעם הייתי יכולה להתקשר למרפאה באופן ישיר – היום השיחות עוברות אוטומאטית למוקד. זה בעייתי בעיקר כשהמרפאה מחפשת אותי מסיבה כזו או אחרת, נניח להזיז לי תור – ואני פשוט לא מצליחה לחזור אליהם.

אני מגיעה למוקד, ועונה לי מישהי נחמדה שקודם כל מבצעת תהליך של וידוי זהות – ואז נותנת לי תור רק לתחילת פברואר. אמרתי לה שזה נשמע לי רחוק, ובאמת זה נשמע לא הגיוני: בזמנו (במיוחד בתקופה שבה הייתי מגיעה טלפונית ישירות למרפאה) תמיד היה תור בטווח של שבוע עד שבוע וחצי. אז כבר היה לה ״סידור״: בוקר אחרי יתקשר אלי רופא שיניים ״אונליין״ כדי לבדוק אם זה מקרה מספיק דחוף כדי להקדים את התור, ואז יקדימו לי אותו.

וזה היה המצב והמרפאה חזרה אלי, והקדימה את התור בבערך שבועיים או שבועיים וקצת, עדיין שלושה שבועות וטיפה מהיום, אבל יותר טוב ממה שנקבע לי מראש.