עדכון קואצ׳ריות – ושאלה

בהמשך לרשומה הזו.

כמו שכתבתי, יש לי הפרעת דיבור מסוימת, שנובעת מקושי פיזי מסוים. הקושי הזה התבטא גם למשל בקושי יחסי בשיעורי ספורט – זה לא שלא יכולתי לרוץ, אבל רצתי יחסית לאט, ממש כמו שפשוט לקח לי יחסית יותר זמן ללמוד איך לעשות גלגול.

באותה מידה, השתתפתי בטיולים השנתיים, אפילו באלו שהמדריכים התלהבו מזה שיש בכיתה כמה חבר׳ה חובבי חוגי סיירים שאוהבים אתגר ולא פעם בחרו חלקים מהמסלול שיהיו מאתגרים יותר.

בנוסף לזה כתב היד שלי גם היה נוראי, אבל עם השנים הוא השתפר. באותה מידה גם היה לי למשל קשה יותר לגזור נייר עם מספריים בקו ישר, אבל עם תרגול גם היכולת הזו השתפרה לי.

לכן התחושה שלי תמיד היתה שלא מדובר על נכות, אלא לכל היותר מגבלה יחסית קטנה שעם קצת יותר תרגול אני יכולה להתגבר עליה ולתפקד בצורה די רגילה.

ורוב הכישורים האלו הם כישורים שכבר שנים לא ממש השתמשתי בהם, ואין לי צורך למשל לרוץ מהר שישים מטר או לגזור ישר ומהר ערימה של ניירות. אני חושבת שההשמנה החריגה שלי משפיעה עלי הרבה יותר בחיי היום יום מאשר אותה הפרעה שגורמת לי לדבר קצת פחות ברור.

מעבר לזה, בפן ההתנהגותי הייתי ילדה טובה בכיתה ובבית – בפן הלימודי תמיד הייתי תלמידה טובה. הדבר היחידי שכנראה הפריע לי להפוך לתלמידה מצטיינת העובדה היתה שלא למדתי, וייתן שזה קשור לכן שייתכן שיש לי הפרעת קשב וריכוז – אבל אני מניחה שגם אם היא קיימת היא לא כזו חמורה אחרת היא היתה בולטת הרבה יותר כשלמדתי.


היה חשוב לי להבהיר שוב את הנושא בגלל משהו שקרה מול הקואצ׳ריות שעליהן כתבתי שגרם לי לשקול עד כמה אני רוצה לעבוד מולן.

השיחה ההתחלתית נראתה מבטיחה: שוחחתי בצ׳ט עם אחת מהן, היא נשמעה נחמדה ושהיא מבינה את הסיטואציה. מתברר שהן תמיד עובדות כצוות ואי אפשר לבקש לעבוד רק עם אחת מהן, אבל נשמע שהיא הבינה שאני מעוניינת רק במספר מוגבל של פגישות כך שההבדל במחיר בינן לבין הקואצ׳רית הקודמת שלי לא היה מאוד משמעותי (למרות שהוא היה קיים).

לאורך השיחה שלנו היא ציינה שאצטרך לחתום לפני הפגישה הראשונה שלנו על טופס ויתור סודיות ולמלא טופס היכרות שנוכל לקצר תהליכים. טופס ההיכרות נשמע כמו רעיון טוב, ולמרות שמעולם לא מילאתי טופס ויתור סודיות מול אף קואצ׳רית או כל מטפלת אחרת שעבדתי מולה – הנחתי שכנראה מדובר על טופס שבו אסכים לשתף במידע בסיסי על עצמי בצורה מלאה, ולהוריד מהן אחריות לטיב העבודה המשותפת במקרה שבו לא אתן להן תמונה מלאה או נכונה של המצב.

אבל לא ציפיתי לטופס שקיבלתי מהן כמה שעות אחר כך: טופס שדרש ממני לאפשר להן גישה מלאה לתיק הרפואי שלי מקופת החולים ומבתי חולים שונים, ולמידע מגופים כמו ביטוח לאומי וקרן הפנסיה שלי למידע עלי – בעיקר כזה שקשור לכל נכות או מגבלה פיזית, נפשית וקוגניטיבית שיש לי, וכל קצבה או תשלום שקיבלתי עבור הנכות / מגבלה האלו.

במקביל הטופס גם מאפשר לקואצ׳ריות או לכל אחד מטעמן לשתף את המידע שהן מקבלות עם חברות ששוקלות להעסיק אותי או אפילו שוקלות לראיין אותי.

אחרי שנבהלתי מהטופס והחופש הבילתי מוגבל שהוא העניק להן, אמרתי שלצערי אעדיף לוותר על השירות כי אני לא מוכנה לחתום על טופס כזה מקיף. מבחינתי גם חששתי מהעובדה שהקואצ׳רית כתבה לי בתגובה לשאלות (כנראה כדי להרגיע אותי) שהן דיסקרטיות, כי עובדה שעורך הדין שלהן (שהוא כנראה עזר להן לנסח את מסמך ויתור הסודיות) אפילו המליץ להן לבדוק את המידע ״באופן אקטיבי״ (אני מניחה שמדובר על מצב שבו הן פשוט יבקשו מיד את המידע מכל הגופים האלו כבר ביצירת הקשר הראשוני כדי לקבל תמונה כוללת על הלקוח שלהן), אבל הן מעדיפות לעשות את זה רק במקרה הצורך ובקבלת הסכמה של הלקוח.

כשעדיין הבעתי חוסר נוחות מהמצב ורצון לוותר על העבודה המשותפת, קיבלתי במהירות טופס משלים שבו הקואצ׳ריות מתחייבות לבקש ממני הסכמה בכתב לפני שהן מעבירות את הפרטים האלו למעסיקים.


ממה שהצלחתי להבין מההמשך הקצר של השיחה שלי איתן – כנראה שיש הצדקה לבקשה הזו מצידן. הן כנראה רגילות כשהן עובדות עם אנשים עם שונות מגבלה כזו או אחרת להיות מעורבות יותר בתהליך הראיונות והקבלה לעבודה. ומעבר לזה, יש להן כנראה קשרים בחברות שונות שבהן יש סובלנות לאנשים במצבים כאלו, שהן עצמן לא פעם יוצרות את הקשרים בין המועמדים לבין מקומות העבודה.

במצב כזה, ברור לי עד כמה הצורך שלהן להיות אמינות כלפי מקומות העבודה הוא קריטי כדי לאפשר להן להמשיך לעבוד מולם עבור כלל הלקוחות שלהם. לכן הן חייבות להיות בטוחות בכל הפרמטרים שקשורים למצב הלקוח שלהן – החל מהפן הבריאותי (הן הנפשי והן הפיזי) ואיך הוא משפיע על ההתנהלות שלהם במקום העבודה, וכלה בפן הכלכלי / סוציאלי לגבי אחוזי נכות ותשלומים שמתקבלים לאור המצב של הלקוח.

וגם ברור לי שהלקוחות עצמם לא בהכרח יהיו תמיד אמינים מולן – החל מכאלו שירצו להציג את עצמם ככמה שיותר קרובים לנורמה כדי לא להפחיד אותן או מעסיקים פוטנציאליים, וכלה בכאלו שינסו להציג את עצמם ככמה שיותר מסכנים כדי לקבל כמה שיותר הטבות כלכליות או אחרות.


אבל העניין הוא שאצלי באמת שאין מגבלה כזו. ואני בטוחה שאם היה צורך בכך – ההורים שלי כן היו לוקחים אותי לאבחון, שלפיו הם או מערכת בית הספר כנראה שלא היו מאפשרים לי לפעול במרחב כמו תלמידה רגילה.

מצד שני, ברור שאני לא ממש ״רגילה״ – כן יש לי הפרעה מסוימת בדיבור, ואני כן מאוד שמנה שיכול להיות גורם שירתיע מעסיקים שונים.

בנוסף לזה גם היו דברים שאני והקואצ׳רית הקודמת שלי עבדנו עליהם גם בתקופה שבה עבדנו יחד במקביל לעבודה הקודמת שלי – למשל שאני לא אסרטיבית, או לפעמים מתקשה לגרום לעובדים אחרים לעבוד מולי בצורה מוצלחת כשאני זקוקה לעזרה או מחויבות מסוימת מהם.

אבל בעבודה מול הקואצ׳רית זה מעולם לא עלה כמגבלה או כמשהו שיש מאחוריו גורם שיכול להיות מגבלה כללית יותר, אלא פשוט כישורים שאני צריכה לשפר.


ממה שנשמע לי גם אחרי האינטראקציה שלי עם הקואצ׳ריות, הן כנראה נשות מקצוע מעולות – בתחומן.

אבל אני פחות ופחות מרגישה שאני חלק מהתחום הזה, וחוששת שחלק משמעותי מהעבודה שלי מולן תהיה לשכנע אותן שאין לי מגבלה או נכות.

מעבר לזה, שמתי לב לעובדה שגם בהסכם החדש שלי מולן, הן יימנעו מלהעביר למעסיקים מידע עלי ללא הסכמה בכתב ממני – אבל אני עדיין אאלץ לאפשר להן גישה מלאה לתיק הרפואי וה״סוציאלי״ שלי בלי שהן יצטרכו לבקש רשות לגשת אליהם. הן אמנם אומרות ״בפרטי״ שהן יבקשו רשות, אבל ברגע שניתנת להם האפשרות לגשת למידע עלי באופן חופשי – אין לי דרך למנוע מהן לגשת אליו אם הן מתעקשות.

ברמה העקרונית אין לי מה לחשוש – מכיוון שבאמת שאין לי הגדרת נכות כזו או אחרת, אין לי אבחונים מלבד זה שאני שמנה – ואני כמובן לא מקבלת אף קצבה או תשלום על מצב כזה.

אבל אני מרגישה שאולי בעצם אין להן מה להציע לי במצבי, ודווקא הפניה אליהן תהפוך את התפיסה של המצב שלי לחמורה יותר ממה שהיא במציאות.

וכאן רציתי לשאול: מה דעתכם על הסיטואציה הזו?

17 תגובות

  1. תמונת הפרופיל של motior motior הגיב:

    אני לא הייתי חותם על מסמך כזה – גם ככה יש הרבה פרצות בפרטיות בימינו, אני ממש לא חושב שזה נכון לתת למישהי פרטית הרשאה לקבל כל כך הרבה מידע עליי שאני לא יודע לאן ידלוף.
    ואם זה באמת כדי לעזור לאנשים עם נכויות, אני לא רואה שזה מתאים לך.
    לכולנו יש מגבלות מסוימות… גם לי כתב יד נוראי וגם אני לא מסוגל לגזור נייר ישר (בין היתר). זה לא הופך אותי לנכה או "מיוחד"

    Liked by 2 אנשים

    1. תמונת הפרופיל של adiad adiad הגיב:

      אני מסכימה – אני מניחה גם שיש בתיק הרפואי שלי בעיקר מידע לגבי מצבים רפואיים שלא קשורים בכלל ליכולות שלי (כולל למשל על טיפולי שיניים או תוצאות של בדיקות דם או למשל אשפוז בקיץ 2007) שלא היתי רוצה שיצאו מהתיק כי אין להם רלוונטיות לשום דבר.

      Liked by 2 אנשים

  2. תמונת הפרופיל של arikbenedekchaviv arikbenedekchaviv הגיב:

    טוב נדלקה לך נורת אזהרה בצבע אדום מהבהב.

    אף אחד ואף אחת לא ימסור זכות למישהו להיכנס לתיק האישי-הרפואי שלו. אני בהלם מכך שבכלל חשבו כך, ומעניין כמה אנשים הסכימו לכך.

    עצם המחשבה שאפשר בלי בעיה לפרוץ למחשב שלהן, שאולי תמורת כסף ימכרו מידע לחברות ביטוח או לעבריינים, OMG

    לא שמעתי שהבן שלי או בת זוגו, שני תראפיסטים מצפים לקבל תיק אישי-רפואי, ד' עבדה בבית ספר לחינוך מיוחד ולא ביקשו שם "ויתור סודיות".

    ויתור על סודיות אצלי זה כשאני הולך לבית חולים או כשאני הולך לקבל טיפול פארא-רפואי במרפאה, לא בקליניקה פרטית.

    אני ממש מציע לך להתרחק מהן כמו מאש.

    ובזהירות רבה, ומתוך כבוד רב לך – אולי, אולי כדאי ללכת לפסיכולוג ולא למאמן/ת? ישנם פסיכולוגים שעוסקים בתחומים משיקים לאימון [מטפלים בפוביות כמו: מעליות, מטוסים או חרקים].

    Liked by 1 person

    1. תמונת הפרופיל של adiad adiad הגיב:

      אני מודה שעלו לי שתי מחשבות על הנושא: או שאנשים שבאמת יש להם מוגבלות רגילים לחשוף כך את הפרטים שלהם בפני מעסיקים כי יש צורך כזה. למשל יכול להיות שמקום העבודה מחשב את המס שהם משלמים לפי אחוזי הנכות שיש להם ו / או הקצבאות שהם מקבלים ולכן יש חשיבות לכך שלמקום העבודה יהיה המידע הרלוונטי מביטוח לאומי. באותה מידה ייתכן שהם צריכים לחשוף מידע רפואי מסוים כדי להיות מבוטחים בביטוחים מסוימים ולכן גם רגילים לאפשר גישה אליו.

      ויכול להיות במקביל שיש פה הסתמכות על תמימות מסוימת של אנשים. ידוע למשל שאנשים על הספקטרום האוטיסטי יכולים להיות יחסית תמימים, ולכן לא יחשבו על ההשלכות של ויתור כזה על סודיות, במיוחד כשהם סומכים על הקואצ׳ריות. וזה יכול לקרות כנראה במיוחד במצב שבו הן מתייחסות לחתימה על ויתור הסודיות כמשהו מאוד סטנדרטי ולא בהכרח משהו שדורש מחשבה או הבנה של המשמעות המשפטית שלו.

      אני אישית שמתי לב לחריגה הזו גם בגלל חשיפה לתחום המשפטי בחיים האישיים שלי (כמו למשל חתימה על הסכמי שכירות שונים שנכתבו על ידי עורכי דין מטעם בעלי הדירה שכתבו חוזים שנטו בצורה מוגזמת לטובתם), וגם לקבוצות שונות בנושא שבהן עולים נושאים דומים של המשמעות של חתימה על מסמכים שונים בלי להבין על מה מדובר – ולכן אני כנראה מודעת שכל דבר שדורש חתימה ונכתב על ידי עורך דין של ״הצד השני״ הוא משהו שצריך לחשוד בו.

      לגבי הטיפול עצמו – אני לא מחפשת טיפול אלא יותר הכוונה מקצועית, ששם כנראה פסיכולוגים לא יוכלו לעזור לי אלא יותר קואצ׳ינג שנעשה על ידי מי שמכיר את התעשיה.

      אהבתי

      1. תמונת הפרופיל של arikbenedekchaviv arikbenedekchaviv הגיב:

        הצעתי פסיכולוג מסוג מסויים מאוד. לגבי התעשייה נדמה לי שאת יודעת המון והרבה יותר מכל "מאמן" מהתחום, כך שהליווי שלו יועשר מהידע שלך, ויחד תוכלו לברר פרטים, לדעתי לתשומה המקצועית שלו/ה יהיה רווח גבוה יותר מ-מאמן/ת שעבר קורס של 3 חודשים. [יש לי עמיתה שהפכה "מאמנת להורים לילדים שעולים לכיתה א'"… היא למדה קורס של 3 חודשים, והופסי..]

        אהבתי

      2. תמונת הפרופיל של adiad adiad הגיב:

        פסיכולוג תעסוקתי לא מכיר את תחום ההייטק כפי שמכיר אותו מישהו שעובד בתחום, במיוחד לא מי שעובדת לרוב בתחום משאבי האנוש שרבות מהן הן אלו שהופכות להיות מאמנות. וכדי למצוא עבודה יותר בקלות ויותר מהר, אני זקוקה לידע הזה, לא למה שנלמד במהלך התארים בפסיכולוגיה.

        אהבתי

      3. תמונת הפרופיל של arikbenedekchaviv arikbenedekchaviv הגיב:

        לא התכוונתי לפסיכולוג תעסוקתי אלא לפסיכולוג שמתמחה ב –טיפול קוגניטיבי־התנהגותי (CBT).

        נדמה לי שהוא מוכשר פי אלף מכל מאמן לעזור לך באותן נקודות "עיוורות", אפילו לא היה מעולם מנהל משאבי אנוש ב-הייטק.

        אך כמו שכתבתי לך – אני מציע בזהירות רבה ומתוך כבוד רב אלייך.

        Liked by 1 person

  3. תמונת הפרופיל של אמאל'א אמאל'א הגיב:

    ממש לא נשמע לי טוב, הבקשה שלהן לגישה לכל הנתונים הרפואיים שלך. במיוחד כשאת לא באמת סובלת מנכות. זה לא מתאים לך.

    לא קראתי את הרשומה הקודמת, אקרא עכשיו, אבל אני לא יודעת כמה אני סומכת או מאמינה בקואצ'ינג לשינוי עמוק ולטווח ארוך.

    אחרי שאבא שלי נפטר הלכתי לכמה פגישות עם פסיכולוגית שמאוד השפיעה עלי, והזמן שלה היה מדוד – זה היה מטעם האוניברסיטה שהייתי בה ומספר המפגשים היה נתון. היא מאוד עזרה לי לראות דברים שלא ראיתי ולגלות לי דברים בעצמי, אבל הפגישות האלו לא הובילו לשינוי בהוויה שלי. ראיתי יותר צלול, למדתי דברים, אבל לא עברתי תהליך של שינוי.

    אחרי שאמא שלי נפטרה, התחלתי בטיפול פסיכולוגי כדי לסגור עם עצמי כמה נקודות הקשורות לאמא שלי, והוא נמשך הרבה אחרי, ואני מאמינה שגרם לשינוי עמוק וארוך טווח בכל תחומי החיים שלי – האישי והמקצועי, מאוד לטובה. אני מרגישה שהקשר הארוך והאינטרקציה השבועית והאמון שנבנה היו מאוד משמעותיים בתהליך שעברתי. לא יודעת אם זה מתאים לך, אבל שמתי כאן. שיהיה בהצלחה במה שתבחרי!

    Liked by 1 person

    1. תמונת הפרופיל של adiad adiad הגיב:

      תודה על התשובה.

      אני כרגע פחות מחפשת שינוי מעמיק אלא יותר צעדים פרקטיים של מה לעשות הלאה. לכן קואצ׳ינג איכותי (עם דגש על איכותי) חשוב לי.

      וזה לא רק העניין של הגישה לנתונים – אלא גם שהן לא הדגישו שזה מה שהן מבקשות, כאילו זה משהו שסביר לחתום עליו ולא משהו משמעותי כשזה משהו כן מאוד משמעותי. אם הן היו מסבירות מראש על מה מדובר ומציעות למשל שאבדוק מה המשמעות של זה אפילו עם עו״ד הייתי מרגישה יותר בטוחה.

      ואז כשהעליתי חששות הן הגבילו את עצמן, אבל גם המגבלה עצמה מאוד מוגבלת – כלומר הן לא יחשפו את המידע עלי למעסיקים אלא אם יקבלו רשות, אבל מה אם הן יעבירו את המידע לאחרים?

      אהבתי

  4. תמונת הפרופיל של empiarti empiarti הגיב:

    וואו, מאיפה להתחיל?

    ראשית כל הכבוד על האינסטינקט הבריא, שלא לחתום להן על ויתור על סודיות רפואית. גם אנשים עם נכויות לא חייבים לחשוף את המעסיקים שלהם לשום חלק מהתיק הרפואי שלהם פרט לאחוזי הנכות והמגבלות הספציפיות שיהיה צורך להתחשב בהן במקום העבודה.

    בנוסף – הן מאמנות שלך, לא הבנתי למה שיהיה להן קשר עם מעסיקים פוטנציאלים? מדובר בחברת השמה או באימון שלך? יש כאן טשטוש בין הקווים, בין התפקידים. אולי יש תחום חדש שאני לא מכירה, שהוא מן שעטנז של שני התחומים הללו?

    משהו מריח לא טוב בכל מקרה.

    זו דעתי.

    Liked by 2 אנשים

    1. תמונת הפרופיל של adiad adiad הגיב:

      ממה שהבנתי, יש כנראה שתי סיבות שיהיה להן קשר עם מקום העבודה.

      הראשונה היא שיש להן כנראה קשרים ותפקידים רלוונטיים בכמה חברות הייטק ולא הייטק שכנראה מחפשות לשלב אנשים עם ״שונות״, הן בגלל אידאולוגיה והן בגלל ענייני תדמית. במצב כזה הן מחברות בין מחפשי העבודה לבין מקומות העבודה, ופה באמת כנראה חשוב להן שכשמדובר על לקוחות שלהן – אז לחברה יהיה מידע מלא לגבי מצבו של המועמד שאולי יהפוך לעובד, אחרת האמינות שלהן יכולה להיפגע ולמנוע מהן לשלוח למקומות העבודה האלו מועמדים בעתיד.

      הסיבה השניה היא שלא פעם הן גם מציעות שירותי ליווי לעובדים בהשתלבות בתפקיד עד שהם והמעביד ירגישו נוח בקשר. גם פה חשוב להן כנראה לצאת אמינות מול המעסיקים כדי שהן אולי יוכלו ליצור קשר עם חברות חדשות הן להגשת מועמדים, ואולי גם לקואצ׳ינג במקרה שהחברה תגייס בעצמה מועמדים עם שונות שהם ירצו שיהיה ליווי מקצועי כזה.

      ואני מניחה שיש יתרון בכך שיש להן קשרים בחברות שהן יודעות שיהיו ידידותיות לאנשים עם שונות, כדי שבאמת יהיה מי שידע להתמודד עם האתגרים של השונות כדי ליצור סביבת עבודה נעימה וארוכת טווח.

      אהבתי

  5. תמונת הפרופיל של חציל חציל הגיב:

    זה אמנם לא מריח לי כמו נוכלות, אלא יותר כמו איזה כסת״ח כמו שתיארת..

    אבל לא היתי חותמת. מה הקשר בכלל? לא מדובר בחברת ביטוח, לא מדובר בפרוצדורה רפואית… אין שום הגיון לדרישה הזאת.

    את יכולה להיות שמנה עד מחרתיים או לדבר לא ברור. מה הקשר בין זה לבין היכולות המקצועיות שלך? זה לא שאת מכוונת לעבוד באיזו משרה ייצוגית. זה פשוט לא אקטואלי.

    את היכולות המקצועיות יבחנו במבחנים ואת היכולות הבינאישיות מהתרשמות קלינית והמלצות. מה הקשר לתיק רפואי וביטוח לאומי??!

    סליחה, אבל זה מקומם ברמות.

    Liked by 1 person

    1. תמונת הפרופיל של adiad adiad הגיב:

      זה כנראה באמת כסת״ח משפטי שהסיכוי שאסתבך ממנו הוא יחסית מזערי, אבל עדיין קיים.

      ותראי, בייטק כן יש לא פעם חשיפה ללקוחות – בין אם בפגישות אונליין או פנים מול פנים בנסיעות ללקוחות או כשהלקוחות מבקרים במשרדים.

      ולפעמים יש מצבים של אנשים מאוד מוכשרים שמבחינה התנהגותית צריכים עזרה, למשל אוטיסטים שיכולים להתקשות לעבוד בסביבה משרדית גם אם הם מאוד מוכשרים. יש למשל מצבים שקורים שיכולים להוביל אותם למצוקה במרה שיקרה להם משהו שנקרא ״מלטדאון״ שהם לא שולטים בו – אז במצב כזה צריך לדעת איך לעזור להם לא להגיע למצב כזה, אבל אם הם חלילה כן מגיעים, צריך לדעת איך להתמודד עם זה.

      אהבתי

      1. תמונת הפרופיל של חציל חציל הגיב:

        מכירה מכירה.. עבדתי מספיק זמן בהייטק בשביל לדעת שב-99% מהזמן זה בסדר להגיע עם פיג׳מה אחרי שלא הסתרקתי יומיים… אף אחד לא מצפה מאנשי הפיתוח להיות ייצוגיים במיוחד (ואם כן, מתריעים מראש).

        ולגבי אופן ההתמודדות עם לקויות כאלה ואחרות… בואי… את לא חדשה בתחום. את מכירה את התעשיה מבפנים החוצה. זו לא המשרה הראשונה שלך ואין סכנה שאת לא יודעת לאן את נכנסת ולא תדעי איך להתמודד. זה לא נראה לי שזה הכיוון שהם חוששים ממנו.

        אם הית אומרת שעכשיו סיימת למודים ואת מחפשת את משרתך הראשונה, אז כן… אולי היה באמת צריך להוכיח פה משהו. אבל זה ממש לא המצב. את כנראה בתעשיה עוד מאז שחצי מהקואוצ׳ריות האלה שיחקו קלאס…

        בקיצור, בעיקר מטריד אותי שאני לא מצליחה להבין את הנקודה. נשמע לי מאד מאד חריג.

        אהבתי

      2. תמונת הפרופיל של adiad adiad הגיב:

        אז זהו, שהן טוענות כנראה שבצדק שאנשים עם לקויות הם לא פעם כאלו שלא מסתדרים אף פעם בצורה טובה במקומות העבודה. הם לא מצליחים להשתלב חברתית, לא עובדים טוב עם קולגות, לא מצליחים להיות מקודמים או לקבל ציונים טובים בהערכות השנתיות למרות שהם מאוד מוכשרים – ולרוב לא מצליחים להבין למה, למרות שלאחרים בצוות די ברור מאליו מה צריך לעשות כדי להתקדם.

        אהבתי

כתיבת תגובה