אתגר או מתכון לכשלון?

לא מזמן נתקלתי באחד הבלוגים שאני קוראת בתוכנית בשם 75 hard. מדובר בגדול בתוכית שאמורה ליצור ״חוסן נפשי״. היא בעצם מגדיר אוסף מאוד מסוים של חוקים שקשה להתמיד בהם – אבל צריך להתמיד בהם במשך 75 ימים רצופים. כל כשלון אפילו הכי קטן בהצמדות אליהם – גורר לביטול של הספירה, ואז צריך להתחיל את כל התהליך מההתחלה.

הכללים כוללים דברים כמו:

• בחירת דיאטה והצמות אליה במשך כל התקופה. לא משנה אם התוכנית היא טבעונות או אכילת בשר, דיאטה קטוגנית או דיאטה דלת שומן. מה שחשוב זה לבחור את הפילוסופיה התזונתית שמאמינים בה, ולהתמיד בה בלי שום טעות או פינוק או ויתור למשך 75 ימים. וזה כולל תוכניות שיש בהן מידי פעם פינוק יומי או שבועי – לפי החוקים של המסגרת הזו פשוט צאיך לוותר על זה.
• שני אימונים של 45 דקות עכל אח ביום – כשאחד מהם חייב להיות בחוץ, בכל תנאי מזג אוויר (חום, קור, גשם, שלג).
• קריאה של 10 עמודים של ספרי עזרה עצמית או הדרכה בכל יום – אבל זה חייב להיות ספר לקידום עצמי, לא ספרות יפה.
• שתיה של 4 ליטרים של מים ביום – רובנו מכירים את ההמלצה של לשתות שני ליטרים של מים ביום, אבל התוכנית ממליצה אפילו להכפיל את זה (כשכמובן היא מעודדת שתיה של המים לאורך כל היום ולא בבת אחת), מכיוון שישנו טיעון שרובנו זקוקים ליותר משני ליטרים של מים ביום, במיוחד אם אנחנו פעילים גופנית.

הנקודה ה״פסיכולוגית״ מאחורי השיטה היא שהיא אמורה להוציא אותנו מאיזור הנוחות שלנו. התמדה בספורט לא נוחה לרוב האנשים, במיוחד אם הם צריכים לבצע את האימון בתנאים לא נוחים כמו במזג אוורי גרוע – אבל התיאוריה מאחורי הגישה היא שעצם ההתמדה אמורה להראות לנו ש״אנחנו מסוגלים״ ולכן כשרק ״נבין״ את העובדה הזו נתמיד בהרגלים החדשים למרות שהם לא נוחים.

וכנראה שיש אנשים שפסיכולוגית זה באמת עוזר להם – אבל אחרים דווקא ההגזמה הזו יכולה להתיש אותם יותר מאשר לעודד אותם להמשיך.

זה מזכיר לי למשל שכשהייתי בשומרי משקל – אחת המדריכות שלי שם שהיתה מישהי שהיתה רצה שעה ביום כמה פעמים בשבוע והשתתפה במירוצים שונים סיפרה לנו פעם שהיא היתה חסרת מוטיבציה לגבי ספורט בהתחלת ההרזיה שלה, ומה שעזר לה היה להתחיל בקטן בהליכה של רבע שעה (7 – 8 דקות הליכה ואז לחזור) ומשם היא האריכה את ההליכות ואז עברה לריצה.

כך שאולי מה שמפריע לי בספרים או סיפורים כמו של האתגר הזה הוא ההכללה של מקרה פרטי על המקרה הכללי – ומישהו שהצליח לתקופה מסוימת עם אתגר כזה מחליט להפוך ל״מומחה בתחום״ ולמאמן. ובמצב כזה מי שלא מצליח לעמוד באתגר שלו הופך ל״מפסידן״ במקום לבקר את השיטה על הבעיות שלה.