קודם כל, נתחיל מזה שהקואצ׳רית כבר כמה שבועות מעדיפה להפגש בזום ולא פנים מול פנים. מבחינתי זה הרבה יותר נוח – זה גם חוסך ממני לא מעט זמן בנסיעות, וגם מאפשר לי להיות גמישה יותר מולה. אין לי מושג מה השתנה, כי עד ספטמבר היא התעקשה להפגש רק פיזית, וכשהצעתי לה פעם להפגש בזום במקום פיזית כי לא הרגשתי טוב היא ממש סירבה לזה.
אולי חלקית זה גם קשור לזה שלמרות שהעיסוק הנוסף שיש לה מאז אוקטובר לא הסתיים עדיין, ולכן היא צריכה לקבוע מפגשים באופן ספונטני, וגם במקביל אולי לא יכולה לעבוד בבית קפה כמו בעבר אלא חייבת לעבוד ממשרד (במשרד הביתי שלה או בזה שחברות מספקות לה).
עוד נקודה – המפגש היה באמצע שבוע שעבר, היה מאוד פרקטי, והיה די ברור שהיה לו המשך, אבל משום מה בתחילת השבוע הזה היא לא פנתה אלי כדי לקבוע מפגש המשך. אני יודעת שהיא מאוד עסוקה ואין לה זמן, וגם כשיש לה זמן היא לרוב מנסה לתעדף לקוחות פרטיים שיש להם משהו דחוף לטפל בו (וייתכן שאני לא כזו לחוצה השבוע) – אבל זה מוזר לי שהיא לא פנתה אלי.
בכל אופן השבוע גם לי אישית אין זמן להפגש, אז זה באמת פחות רלוונטי.
במהלך השיחה בינינו עלו מצד אחד כמה נקודות טובות – ומצד שני גם כמה נקודות שעצבנו אותי.
הנקודות הטובות למשל היו כמה רעיונות לחיפושי עבודה זמנית כמו למשל חיפוש בעיריות בסביבה או בספריות (שלצערי לא ממש עזר בשלב זה, אבל אמשיך לבדוק).
אבל היה דבר אחד שמאוד הפריע לי – וזו שוב גישה מאוד שלילית לגבי הסיכוי שלי למצוא עבודה.
זה התחיל מעוד הערה על כך שלוקח לי המון זמן למצוא עבודה – אבל הקואצ׳רית שלי הזכירה לי שיש לא מעט אנשים שמצליחים למצוא עבודה גם בתקופה של משבר. שוב חזרתי על ההסבר שקשה לי למצצוא משרות בגלל פער טכנולוגי (ולכן יש מעט משרות שאני מתאימה לי, ושעליהן יש תחרות די גדולה על ידי כל מי שיש לו כישורים להגיע אליה) ועל כך שאני מתראיינת גרוע כי יש לי קושי לשים לב לפרטים.
היא אמרה שהיא יודעת שאני מאוד מודעת לבעיות ולפערים שלי – אבל משהו הרגיש לי פה מוזר. זה שוב הרגיש לי כאילו היא מנסה לרמוז על משהו, כנראה שאולי הגיע הזמן שאוותר, או שאני לא מסוגלת למצוא עבודה כמתכנתת. אבל בכל פעם שאני שואלת אותה באופן ישיר – היא אומרת שזה לא מה שהיא מתכוונת להגיד.
כן חשוב לי לציין שזה נושא שכבר כתבתי עליו בעבר – ושדי ברור לי שכשהמצב הכלכלי ישתפר כנראה החסרונות האלו יקבלו יותר מקום, ויהיה לי כנראה קל משמעותית למצוא עבודה ולכן אני מקווה שהמצב ישתפר בקרוב ויקל עלי. אם הייתי חושבת שזה משהו שהיה משפיע עלי באופן קבוע – הייתי כבר כנראה מסיקה מסקנות.
כמה דקות אחר כך היא העירה הערה דומה – סיפרתי לה שנראה שהרבה חברות מסתכלות על הפרופיל שלי בלינקדאין אחרי שאני גישה מועמדות לתפקידים, אבל הן לא ממש חוזרות אלי.
היא התחילה לספר לי על לקוחות שלה שמגיעים לשלבים הכי מתקדמים בתהליכים שונים, במיוחד כאלו בחברות שנחשבות ל״טובות״ – ואז מקבלים תשובה שלילית, וכמה זה יותר גרוע כי בעצם ברגע שמתקדמים בתהליך אז הרבה יותר מתקשרים אליו רגשית, ומי שכמעט מגיע לסוף בעצם כבר מרגיש שהתפקיד כבר עוד מעט שלו ולכן בעצם האכזבה שלו קשה יותר ממי שלא התראיין מכתחילה.
במובן מסוים זה נכון – הרי חוויתי את זה בכמה תהליכים שבהם גם אני התקדמתי מאוד, ואפילו הרגשתי שהצלחתי להרשים את המראיינים ולכן הייתי מאוד אופטימית לגבי הקבלה שלי בהם.
אבל כמו שאמרתי לקואצ׳רית – מצד שני, לפחות חברות שונות מזמנות את אותם אנשים לראיונות והם מצליחים לעבור את הראיונות בצורה חלקה יותר ממני, וזה הרבה יותר ממה שקורה לי…
זה הזכיר לי שבאחת מהתקופות שבהן הצטרפתי לשומרי משקל לקבוצה חדשה, באחד המפגשים הראשונים שלי המדריכה שלנו הציגה לנו שתי נשים שהגיעו למשקל היעד שלהן אחרי שכל אחת מהן ירדה בערך חמישה ק״ג. והיא מאוד שיבחה אותן כי היא אמרה שאולי זה נשמע קל שיש להן רק חמישה ק״ג לרדת במשקל, אבל דווקא בגלל שהן היו כ״ קרובות למשקל היעד שלהן – זה היה קשה, כי הן ירדו בקצב מאוד איטי ועדיין התמידו.
ונכון שככל שיש פחות משקל לרדת, קצב הירידה איטי משמעותית, ולא פעם מתסכל. ואולי גם עצם הקירבה למשקל היעד והעובדה שהן בסה״כ עושות את זה כדי לרדת במידה אחת בבגדים ובעצם לא סובלות ממש מהשמנה חריפה וההשפעות שלה על החיים – קל להן לוותר, ועצם העובדה שהן בכל זאת התמידו באורח החיים הבריא שהוביל הרזיה ראוי להערכה.
אבל כשאני מגיעה לשם במשקל גבוה משמעותית ויש לי כמה עשרות ק״ג לרזות – הבעיות שלהן מרגישות לי כמו צרות של עשירים, ממש כמו אלו של אותם לקוחות אחרים של הקואצ׳רית שלי שיש להם כל כך הרבה יותר הזדמנויות להתראיין ממני.
מה הלאה? זו שאלה מעניינת.
קודם כל, כל מה שקורה עם אמא שלי די הסיט אותי מהתרכזות בחיפוש עבודה, הן בהייטק והן מחוצה לו. נשמע שמצבה טוב, לכן אני די מקווה שבימים הקרובים (אחרי שאבקר אותה מחר) המצב סביבה יירגע ואוכל כבר במהלך הסופ״ש או בתחילת שבוע הבא לחזור לשגרה.
במקביל התחלתי בשבוע שעבר קורס מקצועי, והוא לא רע. הוא לא מחדש לי הרבה (מה שדי הפתיע אותי, כי חשבתי שאני מכירה את הנושאים הרבה פחות), אבל מעבר לעובדה שהקורס מאפשר לי לתרגל דברים שהכרתי רק בתאוריה רק בסביבה שהיא בעצם מכוונת לאיך דברים מתבצעים במציאות – במובן מסוים הוא נותן לי ראיה של ״היער״ בסביבה שבה לכאורה אני רואה רק עצים.
מעבר לזה, מי שמנהלת את התוכנית כולה (לא רק את הלימודים) החמיאה לי אתמול או שלשום בשיחה בינינו שנשמע שאני אחת התלמידות המובילות בו – שזה גם יתרון כי בעצם אני מצליחה ליצור רושם טוב על המדריך, המנהלת – ובעצם גם על המשתתפים האחרים. מעבר לעובדה שבעולם שלנו כל אדם הוא קשר מקצועי פוטנציאלי – זה אומר גם שבמצבים שבהם אני כן מצליחה להראות ידע בצורה טובה, אני עדיין מצליחה להרשים.
במקביל קיבלתי ממסגרת של אנשים מעל גיל 50 קורס במה שקרוי ״נטוורקינג״ שזה בגדול יצירת רשת קשרים מקצועית עם אנשים זרים כדי להגיע לעבודות בחברות שלהם, לעיתים קרובות כאלו שעדיין לא התפרסמו.
התוכן עצמו נשמע מעניין, ואתמול ערב היה לנו המפגש הראשון – אבל מה שקרה בו לא ממש הרשים אותי.
יש שם מגוון גדול של אנשים שחלקם הגדול רוצים להיות עצמאיים וליצור קשרים כדי למצוא לקוחות, ונשמע לי שהקורס מכוון לשם – ולא ברור לי עד כמה החומר מדויק לשכירים כמוני.
גם שמתי לב שכשהצגנו את עצמנו – לרוב האנשים המדריכה ניסתה לפתח קצת יותר את השיחה למה הם מחפשים ומה הם יכולים לעשות, אבל לי ולעוד עובד הייטק שהיינו די סגורים על זה שאנחנו מחפשים את סוג המשרה שכבר עבדנו בה, היא רק איחלה בהצלחה וזהו ולא אמרה משהו מעבר. זה כמובן לא אומר שהיא לא מדריכה טובה אלא אולי יותר שהקורס פחות מתאים לי.
אבל יש במדריכה משהו שכן מעצבן אותי: יש כל מיני תרגילים שצריך לעשות בין המפגשים, שזה דבר טוב מבחינתי – אבל היא משום מה קוראת לזה ״פינוקי בית״. אני מבינה שיש פה מעין טריק פסיכולוגי או רצון להראות שהמשימות האלו חשובות, אבל הניסוח הזה נשמע לי מאוד ילדותי ולא רציני, ויש בזה משהו שמאוד מעצבן אותי בילדותיות של הניסוח, כאילו מדובר על שיעור בבית ספר יסודי ולא קורס של אנשים בני חמישים פלוס (שאני כנראה הכי צעירה שם, או אחת הצעירות).
התיירת המקרית 
עדי, ברצינות?
"אבל יש במדריכה משהו שכן מעצבן אותי: יש כל מיני תרגילים שצריך לעשות בין המפגשים, שזה דבר טוב מבחינתי – אבל היא משום מה קוראת לזה ״פינוקי בית״. אני מבינה שיש פה מעין טריק פסיכולוגי או רצון להראות שהמשימות האלו חשובות, אבל הניסוח הזה נשמע לי מאוד ילדותי ולא רציני, ויש בזה משהו שמאוד מעצבן אותי בילדותיות של הניסוח, כאילו מדובר על שיעור בבית ספר יסודי ולא קורס של אנשים בני חמישים פלוס (שאני כנראה הכי צעירה שם, או אחת הצעירות)."
מה זה חשוב כלל? את מחפשת עבודה, וזה החשוב. זה סתם זוטות מיותרים. 😉
זה מה שחשוב –
"מעבר לזה, מי שמנהלת את התוכנית כולה (לא רק את הלימודים) החמיאה לי אתמול או שלשום בשיחה בינינו שנשמע שאני אחת התלמידות המובילות בו – שזה גם יתרון כי בעצם אני מצליחה ליצור רושם טוב על המדריך, המנהלת – ובעצם גם על המשתתפים האחרים. מעבר לעובדה שבעולם שלנו כל אדם הוא קשר מקצועי פוטנציאלי – זה אומר גם שבמצבים שבהם אני כן מצליחה להראות ידע בצורה טובה, אני עדיין מצליחה להרשים." – אולי מנהלת התוכנית תוכל להמליץ עלייך כשיסתיים הקורס? זה דווקא מעודד מאוד.
מה היא ענתה לך על זה?
"אבל כמו שאמרתי לקואצ׳רית – מצד שני, לפחות חברות שונות מזמנות את אותם אנשים לראיונות והם מצליחים לעבור את הראיונות בצורה חלקה יותר ממני, וזה הרבה יותר ממה שקורה לי…"
ואחרון אחרון –
בשבוע שעבר בת זוגי ואני היינו בארקפה בעזריאלי קומה 3. בשולחן לידינו התקיימה שיחת אימון. זה היה מגוחך במיוחד. רעש, אנשים עוברים ליד… איך בכלל אפשר לקיים שיחה רצינית בסיטואציה כזו? עדיף ה-זום לדעתי על בתי קפה.
אהבתיאהבתי
דוקא כמורה ציפיתי שתבין עד כמה סגנון הלימוד של המורה (או של המדריכה במקרה הזה) יכול להשפיע על יכולת הלמידה. הסגנון הילדותי בהלחלט יכול לשנות את הגישה שלי לקורס ואליה, במיוחד כשיש גם דברים אחרים שמפריעים (קורס שנשמע מיועד יותר לעצמאיים ופחות לשכירים).
לא, מנהלת התוכנית או המדריך לא יוכלו להמלי עלי כי זה קורס מצומצם בשעות, ומעסיקים מחפשים מנהלים שעבדו איתי לאורך זמן.
לגבי האמירה על האנשים שמקבלים יותר זימונים לראיונות – זה משהו שכבר עלה קודם בשיחה הזו וגם בשיחות קודמות על הפערים שמקשים עלי להגיע לראיונות. אין לה משהו להגיד מעבר למה שכבר נאמר.
ואני מכירה את ארקפה בקומה 3 של עזריאלי – וזה בית קפה צפוף במיוחד. בית הקפה שבו ישבתי בעבר עם הקואצ׳רית (שים לב שעכשיו השיחות עברו לזום כפי שכתבתי בתחילת הרשומה) היה הרבה פחות צפוף, וגם לא היה בעצם במעבר של קניון עמוס שבו אנשים עוברים הוך ושוב בין מקומות שהם רוצים להגיע אליהם (חדר הכושר, המשחקיה בקומה השלישית, ושאר העסקים שם) כך שאי אפשר להשות.
אהבתיאהבתי
דווקא כמורה אני רואה את ההתעסקות בזוטות כמכשול, ולא עצם הזוטה עצמה. זה לא ישפיע ולא צריך להשפיע. ואם זה מפריע לך, את יכולה אחרי השיעור לדבר עם המנהלת שתשנה את הנוסח.
עצוב שאין לה מה לומר ומה לחדש, הרי בשביל זה את משלמת לה, לא?!
אפילו היה בית הקפה רגוע בתנועת אנשים, הפומביות של האימון. מה אגיד לך, אישית הייתי נרתע מפגישות כאלה.
אהבתיLiked by 1 person
אני מניחה שאנשים מסתמכים על הנימוס של אחרים שלא יקשיבו לשיחות פרטיות. זה הרי לא ממש שונה במובן מזוג או חברים שיושבים יחד ומשוחחים שיחה שהיא פרטית…
לקואצ׳רית היה מה לחדש וכתבתי על זה – מבחינת הייעוץ של איך לחפש עבודה מחוץ להייטק.
וכדי ללמד – צריך ליצור לדעתי קשר אישי טוב במובן מסוים, ונראה שהמדריכה הזו אולי קצת מתקשה בזה?
אהבתיאהבתי
"וכדי ללמד – צריך ליצור לדעתי קשר אישי טוב במובן מסוים, ונראה שהמדריכה הזו אולי קצת מתקשה בזה?" – מה?? את זה הסקת מכך שקראה למטלות הבית: פינוקים?
למה זה מטריד אותך? את כבר לא ילדה בתיכון, את בקורס מקצועי עם יעד ברור מאוד. מדוע הזוטות האלה מפריעות לך, לא חבל על הכסף שאת משקיעה בהתיחסות להבלים האלה? האם הקורס לא עונה לצרכים שלך? זה סיפור אחר.
עדי, את משלמת כסף לפגישה עם אשה שמתיימרת להיות מאמנת, והמקום בו היא בוחרת זה בית קפה?? לשיחה שיש בה גם יסודות אישיים, לא איזה חוזה, שגם את זה אני רואה לפעמים. את בונה על "הנימוס"?? לדעתך זה מקצועי??
המאמנת לא ענתה לך ולא תרמה לך בענין הראיונות דבר וחצי דבר. מבחינתך זה שאיננה מסוגלת לאמן אותך כך שתעברי ראיונות בצורה יותר חלקה – זה בסדר?
אז בשביל מה את הולכת לאימון, בדיוק?
אהבתיLiked by 1 person
הקואצ׳רית לא מתיימרת להיות מאמנת – יש לה הסמכות בנושא, ויש לה ניסיון כמנהלת משאבי אנוש בהייטק. אלו דברים אמיתיים.
וכמו שכתבתי בתחילת הרשומה – היא כן עזרה לי במציאת עבודה זמנית או לפחות בכיוונים שבהם אוכל לחפש ברגע שאתפנה לזה עם כל שאר הדברים.
הקורס הזה של הנטוורקינג הוא חינמי. ואם צורת התקשורת של המדריכה בו היא פחות מתאימה, זה מפריע לי ללמוד.
אהבתיLiked by 1 person
רגע… את קוראת לה "מאמנת" [בצורה הישראלית של המילה הלעזית] אבל היא לא מאמנת?
אז יש לך עבודה זמנית?
אז מה את מתכוננת לעשות עם זה שצורת התקשורת של המדריכה פחות מתאימה לך? לוותר, להתגבר?
אהבתיLiked by 1 person
בשלב זה אני מחפשת עבודה זמנית – כשתהיה אעדכן, כרגע אנחנו מתרכזים בעיקר באמא שלי ואני אישית מתעסקת עם העבודה שקשורה לקורסים כי השבוע ספציפית הייתי צריכה להשקיע בהם יותר.
לגבי הקואצ׳רית – נחצה את הגשר השה כשנגיע אליו, כרגע אני לא מרגישה צורך בעוד קואצ׳ינג בלאו הכי.
אהבתיLiked by 1 person
לי כל העניין הזה נשמע מאד מתסכל. אני מתקשה להבין במה האימון הזה תורם לך……..
אהבתיLiked by 2 אנשים
אולי אני לא מדגישה את זה מספיק, אבל יש חלקים שעוזרים לי – למשל כמו שכתבתי בתחילת הרשומה שהקואצ׳רית באמת מנסה לעזור לי לחשוב על איך למצוא משרה זמנית (היא למשל הציעה שאחפש משהו בספריות העירוניות או אלך ללשכת התעסוקה).
אני כנרא כותבת יותר על הצדדים הפחות טובים שמפריעים לי ולא על הנקודות הטובות…
אהבתיאהבתי
ו… יצא משהו מזה?
אהבתיאהבתי
עדי, גם אני הצעתי לך לעבוד על פרוייקט אישי ולחפש אופציות לעבודה כמתכנתת מרחוק. בשביל עצות גוגל את לא צריכה לשלם למאמנת. במקום להגיד לך ללכת ללשכת התעסוקה (הייתי בטוחה שעשית את זה מיד כשהתחלת לחפש עבודה), היא אמורה לעבוד איתך באינטנסיביות על הנקודות החלשות שלך. היא אמורה לעשות איתך סימולציות לראיונות עם התרחישים הכי איומים שיש, להפוך אותך למרואיינת סופרסטאר, על אף החסרונות שלך (למשקל וטון דיבור אין שום משמעות עבור מתכנתים! את לא בראיון לתפקיד שדורש עמידה ודיבור מול קהל). במצב הקיים, היא מורחת אותך וגובה על כך תשלום.
זה שהיא היתה או עדיין מנהלת משאבי אנוש בהיי טק, ממש לא הופך אותה למאמנת ש**את** צריכה. ואם אין לה את הכלים לעזור לך, אדם הגון היה מפנה אותך למטפל שכן יכול לעבוד איתך (**באינטנסיביות**, מפגש אחרי מפגש ולאורך כל המפגש) על אותן נקודות שמפילות אותך בראיונות
אהבתיאהבתי
הפרוייקט האישי בכלל לא קשור אליה אלא לקורס שאני עושה, שהוא נותן כלים פרקטיים ומכוון אותנו איך לבצע את הפרוייקט בצורה שמתאימה לתעשיה. הרבה אנשים כותבים פרוייקטים רק כדי לכתוב פרוייקט ומשתמשים בכלים וטכנולוגיות לא נכונים, ואז זה לא מרשים מראיינים כי המתראיין כתב משהו שבכלל לא רלוונטי לאיך שהם עובדים. זה סתם לזרוק "לכתוב פרוייקט" זה קל, אבל כדי שהפרוייקט ייתן תוצאות צריך שיהיה מאחוריו את הידע הטכני הנכון.
אהבתיאהבתי
בגלל זה קראתי לעצות הללו "עצות גוגל". קראי שוב מה שכתבתי, כי לא ניסיתי לתת לך עצות בחיפוש עבודה.
אהבתיאהבתי
שיהיה בהצלחה בקורסים וכמובן במציאת עבודה
ממה שאת כותבת על המאמנת, אולי הגיע הזמן שתוותרי עליה…
אהבתיLiked by 1 person
תודה!
אהבתיאהבתי