ניו זילנד – הבוקר שלפני היום הראשון לטיול המאורגן

היום הראשון לטיול המאורגן שלי (או אולי יותר נכון הבוקר הראשון שלו) התחיל ממש ממש רע.

בשביל להסביר למה, צריך לחזור כמה ימים אחורנית לטיסה שלי. אני לרוב טסה עם שני תיקים: הראשון הוא תיק גב למצלמה שלי, פשוט כי כך הכי קל ונוח לי לסחוב אותה ואת כל העדשות שלה. אבל אמא שלי תמיד מפחדת שמישהו יוכל לגנוב לי משם מסמכים חשובים כמו את הדרכון (כל זה למרות שלאחותה גנבו פעם מסמכים ברכבת התחתית ביוון מתיק רגיל לחלוטין). אני אישית כן לוקחת תיק אחר לא בגלל הלחץ של אמא שלי, אלא כי המסמכים באמת קצת פחות נגישים כשהם על הגב שלי, וזה פחות נוח להסתובב כך בשדה התעופה כשצריך לשלוף אותם כל כמה דקות אבל בין לבין רוצים שהם יהיו במקום בטוח.

לכן בנוסף לתיק הגב של המצלמה, בזמן הטיסה עצמה אני נוסעת עם תיק צד שבו אני שמה את הדרכון, כרטיסי הטיסה בעבר (כיום אין כבר צורך להציג אותם יותר, כי הכל ממוחשב), כרטיסי העליה למטוס – וגם את הארנק ומפתחות הבית שלי.

כשאני מגיעה ליעד, אני מעבירה את הארנק לתא בתיק הצילום שלי שנועד לפריטים אישיים, את הדרכון למקום מוסתר בתיק עצמו שמיועד לכך – ובעצם תיק הצד (עם המפתחות, הכסף הישראלי, ושאר חפצים שאני לא זקוקה להם במהלך הטיול) עובר למזוודה או התיק של הבגדים שאיתו אני נוסעת, והוא יוצא משם שוב רק לקראת הטיסה הביתה.

וזה מה שקרה ביום הראשון שלי באוקלנד – העברתי את הארנק שלי לתיק הגב, את כל מה שלא הייתי צריכה לתיק הצד, את תיק הצד למזוודה – וטיילתי בכיף יום וחצי.

אז בבוקר האחרון שלי בעיר, בעודי מתארגנת לקראת עזיבת האכסניה והיציאה לטיול – חשבתי לפנק את עצמי בשוקו ומאפה מבית הקפה הקטן שהיה בכניסה לאכסניה. רק שהוא עדיין לא ממש היה מוכן לקונים, ולכן חזרתי לחדר מאוכזבת.

אבל סיימתי לארוז, אכלתי מה שנשאר ממה שקניתי יום קודם בסופר, סידרתי קצת מחדש את התיק ששימש לי כמזוודה כדי שתהיה לי גישה נוחה לדברים שאצטרך בטיול – ואז ירדתי לעשות צ׳ק אאוט והתייעצתי עם פקידת הקבלה לגבי מה הדרך הטובה ביותר להגיע לנקודת היציאה של הטיול.

במקור החברה שבה טיילתי הציעה לנו לשהות באכסניה הספציפית הזו כי היא היתה קרובה לנקודת היציאה של הטיול – או יותר נכון קרובה למה שתוכננה להיות נקודת היציאה של הטיול. הבעיה היא שכמה שבועות לפני כן התחילו באיזור שממנו היינו אמורים לעלות לאוטובוס שיפוצים, ולכן נקודת העליה לאוטובוס שונתה. הבעיה היא שממש ימים ספורים לפני שהחברה הודיעה לנו על שינוי נקודת ההתחלה של הטיול כבר הזמנתי חדר באכסניה, וכששאלתי את החברה האם כדאי לי לשנות את ההזמנה למקום קרוב יותר לנקודת היציאה – הם אמרו לי שאין צורך אלא פשוט תהיה לי הליכה קצת יותר ארוכה לנקודת ההתחלה של הטיול.

אבל פקידת הקבלה של האכסניה היתה די סקפטית לגבי זה – אני לא בטוחה אם זה נבע מכך שבאמת היה מדובר על מרחק של קילומטר ומשהו בעליות וירידות שרוב התיירים לא היו חושבים ללכת ברגל לבד, או בגלל שהיא חששה שאני שמנה למדי ולכן הניחה שאני בכושר הליכה נמוך יחסית. אבל היא הציעה לי לקחת מונית, והסכמתי.

המונית הגיעה יחסית מוקדם, עליתי עליה – ואז במקרה הסתכלתי בתא הרלוונטי בתיק הגב שלי ולא מצאתי שם את הארנק. ביקשתי מהנהג לחזור לאכסניה כדי לראות האם אולי השארתי את הארנק בחדר, אבל בדיוק היתה בחדר המנקה והיא אמרה שהיא לא ראתה את הארנק שלי וגם עזרה לי לחפש אותו – ללא הצלחה.

אני כמובן מיד נבהלתי, אבל הצעד הטבעי הבא היה לחפש אותו בתיק הגב שלי כי אולי הכנסתי אותו לשם כשארגנתי אותו מחדש. ורק במקרה הסתכלתי גם בתוך תיק הצד שהיה בתיק הגדול – ושם באמת מצאתי אותו.

למזלי נהג המונית היה סבלני והמתין לי כל הזמן הזה, ואז הביא אותי למלון שממנו יצא הטיול. הוא אמנם הוריד אותי בכניסה ללובי והטיול יצא מהרחוב שלצד המלון – אבל אחת המדריכות שלנו ראתה כנראה את המונית מגיעה וחשדה שמדובר על אחד המטיילים – ולכן ניגשה כדי לאסוף אותי משם ולהוביל אותי לאוטובוס.

גם עם כל הסיבובים והבהלה והבלגנים – עדיין הספקתי להיות אחת המטיילים הראשונים שהגיעו לנקודת האיסוף. לכן הרישום לטיול ומסירת תיק הגב שלי היתה מהירה מאוד – ויכולתי ללכת עם כמה מטיילים שהתחילו את הטיול שלהם כמה ימים קודם לכן לבית קפה באיזור כדי לשתות משהו ולהשתמש בשירותים לפני שהתחלנו לנסוע.