ביום הרביעי לטיול והיום המלא האחרון שלנו באי הצפוני אמור היה להיות אעחד המסלולים הידועים יותר באי: טרק הטונגרירו קרוסינג.
מדובר על טרק באורך 19.4 ק״מ – שחלק מהמסלול קשה וכולל למשל עליה תלולה במדרגות באורך די ארוך, או ירידה דרך מסלול לא מוסדר עם אבנים ואבק חופשיים ודי מחליקים. אמנם יש באמצע המסלול בקתות שאפשר ללון בהן, במיוחד עבור מטיילים שמרחיבים את המסלול לעליה לכמה מהרי הגעש שהם לצד המסלול – אבל עקרונית אנשים אמורים לעשות את המסלול ביום בודד.
בגלל האורך של המסלול, הקטעים הקשים בו, ומזג האוויר בחלקים הגבוהים שלו (שעוברים על הצלע של כמה מהרי הגעש באיזור) שיכול להיות מאוד בעייתי מבחינ טמפרטורות ורוח (ולפעמים גשם) הופכים אותו למסלול שהוא בהחלט לא קל – למרות שמסתבר שיש מי שמאתגר את עצמו לעשות אותו אפילו בגילאים מבוגרים, כמובן שאחרי הכנה פיזית.
הבעיה שבטיול לא הייתי בכושר מספיק טוב לעשות אותו, וזה היה ברור לי, במיוחד כשהציפיה היתה שהמטיילים יסימו את המסלול בשבע שעות, למרות שברוב האתרים שבהם קראתי על המסלול קראתי שהערכת הזמן למסלול היא בערך תשע שעות. כלומר היה ברור לי שהיתה פה הנחה מאוד חזקה לגבי רמת הכושר הגופני של המטיילים שלא הייתי עומדת בה.
יום לפני כן, בזמן שטיילנו באיזור התרמוגיאולוגי, פניתי למדריכים כדי לשאול מה אני אוכל לעשות במקום – והמדריך הראשי היה כנראה כל כך לחוץ מזה שאנסה ללכת במסלול שהוא לא הקשיב לבקשה שלי ומיד ניסה לשכנע אותי בנימוס לוותר על המסלול הקשה. היה לי קשה לקטוע אותו כדי להגיד לו שאין צורך לשכנע אותי בכלום ואני רק רוצה לשאול אותו על מסלול חלופי.
ואז כמובן היתה את השיחה והלחץ שהייתי עדה להם שכתבתי עליהם ברשומה הקודמת שלי.
בדיעבד אני שואלת את עצמי האם הלחץ שלו שחוויתי יום לפני נבע לא מהחשש שלא אסתדר בטיול כולו אלא מהחשש המקומי יותר שאולי אני אתעקש בכל זאת לעשות את המסלול הזה למרות הכל. במצב כזה הלחץ מובן ואפילו מוצדק כי יכולות היו לקרות פה יותר מידי תקלות – החל מהעובדה שייקח לי יותר מידי זמן לעבור את המסלול ולכן אתקע את כל הטיול ליותר מידי זמן, וכלה בהסתבכות שלי שתדרוש אולי אפילו חילוץ מסובך ויקר.
בדיעבד אני גם נזכרת שאחת המטיילות (אותה גברת הולנדית מבוגרת שניסתה להתקיל אותי פוליטית ביום הראשון) תפסה אותי לשיחה יום או יומיים לפני המסלול כדי להמליץ לי לא להשתתף במסלול, והייתי צריכה להסביר גם לה שאין לי כוונה כזו. יכול גם להיות שזה גם מה שהלחיץ את המטיילת הספרדיה יום לפני כן כשהיא ראתה שאני לא מרגישה טוב ולכן היא היתה כל כך לחוצה לשוחח עם המדריכים אבל לא איתי.
בכל אופן, ערב לפני הטיול כולנו התבשרנו שאף אחד לא יזכה לצעוד בו – כי מזג האוויר הצפוי יום אחרי היה כזה גרוע שהתנאים בחלקים הגבוהים של המסלול היו אמורים להיות כל כך גרועים שלא אפשרו לאף אחד לעלות לשם. רבים מהמטיילים, שכולם תכננו ואפילו התרגשו לקראת המסלול, הרגישו מאוד מאוכזבים מהבשורה.
לכן בוקר אחרי המדריכים הציעו לכולנו מסלול חליפי והתחלנו לצאת אליו יחד – אבל שמתי לב שבהליכה בין אתר הקמפינג לתחילת המסלול כבר אנשים הרגישו לי שהם הולכים מהר מידי ובקצב שאני מסוגלת אולי לעמוד בו אבל יגרום לי יחסית מהר להתעייף ולהיות מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה לעצור ולצלם.
לכן בשלב די התחלתי ״זייפתי״ שאני מרגישה לא טוב, וחזרתי לאתר הקמפינג שלנו באופן עצמאי. חזרתי על ההסבר שאני לא מרגישה טוב למדריכים, ופשוט ניצלתי את הבוקר כדי לנוח. בשלב מסוים יותר ויותר אנשים הצטרפו אלי, כנראה בגלל חוסר התלהבות מהמסלול.
בנקודה הזו, במיוחד שילוב האירועים של היום שלפני כן, גרמו לי קצת להצטער שהמסלול המקורי לא היה זמין, כי במצב כזה הייתי כנראה ״זוכה״ לעשות את המסלול שכולם עשו, רק בלי הלחץ של אנשים אחרים.
בשעות הצהרים המוקדמות התחלנו לנסוע לעבר היעד הבא שלנו, ומשום מה עצרנו בנקודת האיסוף של המסלול ששאר הקבוצה היתה אמורה לעשות ובוטל. אבל מסתבר שהבעלים של החברה היה עוקב אחרי המדריכים בעזרת ג׳י פי אס, ובגלל שהוא ראה שאנחנו בנקודת האיסוף הוא הניח שהיו מטיילים שיצאו למסלול ויצר קשר עם המדריכים כדי לבדוק איך היה והאם כולם הסתדרו והגיעו חזרה בזמן. המדריך היה צריך לבשר לו שלצערם של המטיילים המסלול לא צלח.
כדי לפצות אותנו, הלכנו לאכול ארוחת ערב ליד חוף – ובזמן שהמדריכים רכשו על חשבון החברה מנות של פיש אנד צ׳יפס לכולנו, אנחנו טיילנו על החוף היפה.
רק חשוב לציין משהו מאוד עקרוני שעננת בטח היתה מעירה עליו: התורמוסים שאנחנו רואים פה בתמונות הם אולי יפים, אבל הם מין פולש שהגיע מבריטניה, כנראה כקישוט. לרוב מדובר על תורמוסים צהובים (שפחות נפוצים פה בארץ), אבל באיזורים אחרים יש גם את הסגולים המוכרים לנו, ובמקום אחד ראיתי אפילו תורמוסים כתומים.
בערב הזה ישנו באתר קמפינג ליד החוף וכולנו ירדנו לראות בחוף את השקיעה. כשחזרנו לאתר הקמפינג, שתי בנות מהקבוצה שהלכתי איתן החליטו לשחק בטרמפולינה שהיתה שם בשטח.
האישה בתמונה מימין – זו קארין, המטיילת ההולנדית.
התיירת המקרית 