נמאס לי להיות חולה…

הכל התחיל בשישי ארה״צ או בערב לפני שבוע וחצי. טיפה כאב גרון, טיפה נזלת – ועייפות מסוימת כשהלכתי לסופר לקניות לקראת הסופ״ש. והם לא ממש עברו עד שבת. וכל זה קרה במקביל לווסת לא נעימה במיוחד (משהו שאופייני לקראת גיל המעבר).

בתחילת השבוע שעבר נראה היה שהוירוס מתחיל להרגע ולהסתיים. או לפחות עד שלישי בערב, שאז התחילו לי שיעולים חזקים. הם אפילו התחזקו ברביעי – עד כדי כך שבחמישי בבוקר התעוררתי עם גב וסרעפת תפוסים לגמרי, עד כדי כך שממש כאב לי להשתעל. בעצם כל כך כאב לי – שבשישי בבוקר, למרות שאחרי שנת לילה טובה השרירים התחילו להשתחרר, הגוף שלי כבר למד ששיעול כואב והוא אפילו נמנע מלהשתעל למרות שהוא היה צריך. התוצאה היתה כמה שניות של חרחורים לא ממש יעילים לפני שהכרחתי את הגוף שלי להשתעל.

ואז בשבת נחתי וחשבתי שאני שוב מתחילה להרגיש טוב יותר – עד שבראשון בבוקר החלטתי ללכת לחדר הכושר. וכשגררתי את עצמי במעלה המדרגות מהמלתחות לחדר הכושר – משהו הרגיש לי לא תקין. מעבר לעובדה שכמה מהמכשירים שהייתי צריכה להתחיל איתם היו תפוסים, גם הרגשתי שממש ממש ממש אין לי כוח להתאמן.

לכן ויתרתי לעצמי, וירדתי להתקלח.

ואז בתחנת האוטובוס בדרך הביתה, התחלתי להרגיש בחילה. למזלי זה עבר תוך פחות מדקה, והצלחתי לנסוע הביתה בשלום. אבל כשהגעתי הביתה, כבר הרגשתי ממש חלשה ועייפה – ובהמשך היום הרגשתי כאילו עלה לי החום.

חשוב לי להסביר שאין לי מדחום בבית – מהסיבה הפשוטה שאני פשוט לרוב לא זקוקה לו. אני בקושי חולה, וגם כשכן – לרוב מדובר על הצטננות די קלה שאני לא סובלת בה מחום. לכן בכל פעם שניסיתי לקנות מדחום – הוא תמיד מתקלקל כי נגמרה לו הבטריה, או הולך לאיבוד במגירה כזו או אחרת.

לכן לא ממש ידעתי עד כמה באמת יש לי חום או עד כמה הוא היה גבוה, אבל כן התעוררתי בלילה בין ראשון לשני מיוזעת כאילו ירד לי חום.

אבל לא הרגשתי טוב יותר בשני, אלא המשכתי להרגיש די חולה. בשלישי הרגשתי כבר יותר טוב, אבל עדיין כשאכלתי ארוחה לא ממש גדולה בצהרים, הרגשתי שזה ממש עייף את הגוף שלי כאילו הוא עדיין מתאושש.

ואחרי מה שקרה ביום ראשון, אני אפילו חוששת לחזור לחדר הכושר, למרות שבאמת נראה שמצבי משתפר.

אבל זה הרגיש לי כאילו כמעט שבועיים רצוף הייתי במצב שבו הייתי ממש במצב פיזי רע ולא הצלחתי להתאושש. היו ימים שלמים בשבועיים האלו שלא ממש הצלחתי לצאת מהמיטה – וגם כשניסיתי בסופו של דבר זה החזיר אותי למיטה.

וזה מרגיש לי ממש חריג – אני לא זוכרת מתי הרגשתי חולה לתקופה כזו ארוכה. הייתי במצבים שבהם הייתי חולה הרבה יותר, עם תחושה כללית גרועה יותר, כאב גרון או כאבי מפרקים קשים הרבה יותר, חום יותר גבוה, ושאר תסמינים – אבל אף פעם לא זכור לי שהייתי חולה כל כך ליותר מיומיים שלושה. ולא ממש ברור לי למה לקח לגוף שלי כל כך הרבה זמן להתאושש, עם כל כך הרבה עליות וירידות.

עכשיו נראה שמצבי השתפר מספיק כדי ״לחזור לחיים״, ואפילו עברתי אתמול ראיון עבודה לתפקיד מתכנתת ויש לי ראיון המשך ברביעי הבא…