שוב מלחמה

זה הנושא של השרביט החם השבוע.

אני חושב שתקיפה נוספת איראן היתה צפויה כבר מיוני – למרות כל ההצהרות על הנצחון המוחלט. היה ברור שהאיראנים לא יסכימו לוויתורים כואבים בשולחן המו״מ בלי איום תמידי של מלחמה – אבל מצד שני היה ברור שביבי שיכור מהנצחון ומהקרדיט שישראל קיבלה על התקיפה, ושטראמפ די קינא בקרדיט הזה וכנראה ישאף לקבל כזה בעצמו בהקדם האפשרי. כנראה בגלל זה התקיפה כיום היא משולבת – כדי לאפשר לארה״ב לקבל קרדיט על היכולת המופלאה לתקוף באיראן מרחוק.

למזלנו הרב, התקפות הטילים האיראניות על ישראל בסבב הנוכחי הן קלות משמעותית מאלו שהיו ביוני, כנראה כי באמת הצלחנו לחסל משגרים וגם טילים ארוכי טווח מספיק כדי להגיע לישראל.

אך ההתפתחות הגרועה יותר היא שיש שיגורי טילים למדינות המפרץ – כביכול המדינות שהן בנות ברית טבעיות יותר לאיראן, למרות שהן סוניות ואיראן שיעית. עד היום היה ביניהן מין איזון של שלום (במיוחד כשהן היו יחסית מאוחדות נגד ישראל) למרות שמדינות המפרץ גם הן חששו מההתחמשות הגרעינית של איראן ומתוכנית הטילים שלה.

ההשפעה המיידית היא כמובן עליה במחירי הנפט בגלל הקושי לשאוב אותו ובמיוחד הקושי להעביר אותו מהמפרץ לשאר העולם. ייתכן מאוד שהפן הכלכלי הזה יהיה הלחץ שיוביל את ארה״ב להצהיר על סיום המלחמה בטווח הזמן היותר קרוב יחסית (עניין של כמה שבועות).

זה או מספר הפגיעות בחיילים אמריקניים.

במיוחד כשדעת הקהל האמריקנית ברובה נגד המלחמה, בין אם בגלל חוסר ההבנה של המצב הגיאופוליטי ובין אם בגלל שהם חוששים מעוד מלמה מיותרת, לה יעילה (במיוחד לא לטווח הארוך) ומיותרת כמו המלחמות האחרונות בעיראק ואפגניסטן, וכמובן שגם מלחמת ויטנאם בעבר.

ואנחנו כידוע תלויים באמריקנים.

אז נחכה ונראה, ונקווה שהתקפות הטילים ימשיכו להיות קלות יחסית ולא יובילו לעוד פגיעות ברכוש והנפש עד שטראמפ יחליט להפסיק.