ניו זילנד היום השביעי – איך כמעט ראינו לוויתנים, ובאמת ישנו בחווה

אחרי השחיה עם הדולפינים, היינו אמורים לנסוע לעיר קאיקורה כדי להשתתף בשייט שבו היינו אמורים לראות לוויתנים. אז לקאיקורה אכן הגענו – ואחרי צעדה מהירה לכיוון נקודת היציאה של השיט, גילינו שבגלל תנאי מזג האוויר השייט בוטל. התשלום למי ששילם מראש כמובן הוחזר, אבל המדריכים החליטו לקחת יוזמה ולנסות לחפש אפשרות אחרת: טיסה מעל הים שבה אפשר לראות את הלוויתנים.

בקריאה מחדש של הספר ״חוויה ניו זילנדית״ של שפרה הורן, ראיתי שגם היא השתתפה פעם בטיסבה כזו לאיתור לוויתנים. זכרתי עוד מספרה הקודם ״חוויה יפנית״ שהיא חרדה מטיסות והחוויה של הטיסה במטו הקטן והלא יציב אכן היתה לה קשה (למרות שבנה מאוד נהנה מהסיור), ולמזלו רק בדיעבד בן זוגה הניו זילנדי של שפרה הזהיר אותם שהספינות האלו ובמיוחד המטוסים לא בהכרח מתוחזקים בצורה טובה ולוקחים סיכונים מיותרים…

אני אישית ויתרתי על החוויה גם בלי לזכור את האזהרות שבספר, ובדיעבד אלו שניסו בכל זאת להצטרף גילו שגם הטיסות בוטלו בגלל תנאי מזג האוויר בים, והם סתם בזבזו זמן על הניסיון הזה. אנחנו במקום כל זה פשוט הסתובבנו באחד החופים של העיר, ואז בעיר עצמה כדי לאכול משהו.

שימו לב לכך שגם פה יש את שיחי התורמוס הצהובים הפולשים…

---

אני מודה שמשהו בשם של העיר נשמע לי מוכר, ורק מאוחר יותר הבנתי שהשם של העיר מזכיר לי את העיר קוקורה ביפן – עיר שהיתה מועמדת להיות היעד של הפצצה הגרעינית השניה ביפן.

המטוסים עם הפצצות אכן הגיעו לעיר בתשיעי לאוגוסט 1945, אבל בגלל מזג האוויר המעונן באיזור אי אפשר היה להטיל את הפצצה מהמטוס בלי ראדאר – ולכן היתה החלטה לא להטיל אות אלא לפנות ליעד המשני, נגסאקי.

---

בערב שהינו באתר קמפינג שהיה בין השאר חווה שבה גידלו בקר וצאן.

בקר וצאן הם תחום מאוד ״חם״ בחקלאות הניו זילנדית, ויש הטוענים שיש בניו זילנד יותר כבשים מאשר בני אדם. האוסטרלים שביניהם ובין הניו זילנדים יש מעין תחרות ידידותית גם יטענו שיש יחסים חמים מאוד בין הניו זילנדים לבין הכבשים שלהם.

הפרות והכבשים לא גדלות בדירים כמו שאנחנו מכירים בארץ, אלא ממש מסתובבות כל היום בשדות רחבי ידיים ואוכלות את הדשא שגדל שם פרא. ייתכן שזו הסיבה לכך שאיכות הבשר בניו זילנד היא מאוד גבוהה.

הבעיה היא שהנפיחות של אותם בעלי חיים משפיעות מאוד לרעה על איכות הסביבה, וניו זילנד היא מדינה שמאוד מקפידה על הנושא – וכמובן שיש דיון על עד כמה חקלאות של גידול בקר וצאן היא ברת קיימא.

אנחנו בכל אופן היינו צריכים לוודא שאנחנו לא מקימים את האוהל מעל קקי של פרות. נראה לי שכולנו הצלחנו בזה.