"היום כשאני נוסע מהרצליה לחיפה אני לא חושב על אוכל, זה לא מעניין אותי בכלל"

זה משפט הסיכום של הרונדיטור מיקי שמו בכתבה הזו שמדברת על ההרזיה שלו.

והבעיה שלו מאוד ברורה: נשנשת לכל אורך היום של אוכל עתיר קלוריות אבל לא מזין, לא פעם במקביל לנהיגה או צפיה בטלוויזיה בלי להתרכז באכילה ובהנאה ממנה. במצב כזה של נשנשת – רבים לא מגיעים לשובע אמיתי, וגם לא ממש להנאה מהאוכל, ולכן הולכים לנשנש שוב משהו כדי ליהנות ו / או לשבוע.

עד הפעם הבאה.

השאלה האמיתית פה היא עד כמה אפשר ״לא לחשוב על אוכל״ לאוך זמן. כמישהי שרזתה בלא מעט תקופות בחייה – אני בהחלט מכירה את ה״היי״ שבא על ההצלחה של תהליך הרזיה – הקלילות הפיזית, תחושת הנצחון וההתגברות על האתגר, וכמובן המחמאות שזורמות מכל עבר. במצב כזה, לא פעם האכילה הרגשית או ה״אובססיה״ לאוכל נעלמת. אבל בסופו של דבר לא רק שאנחנו (וגם הסביבה) מתרגלים להרזיה (והקלילות הופכת להיות ברורה מאליה, והמחמאות כבר מפסיקות להגיע) – אלא שבאות תקופות שקשות יותר רגשית. או שאנחנו מתגעגעים לאוכל שמזמן לא טעמנו, וכשאנחנו מנסים לאכול ״רק קצת״ – ואז בעצם מגלים שאנחנו לא ממש מצליחים לעצור.

אני חושבת שסיפרתי פה בבלוג שכמה מקומות עבודה אחורה הכרתי מישהי שמנה שהלכה לתוכנית כזו שכללה ״אימון מנטלי״ שהיה אמור להיות ״נגד אכילה רגשית״. את התוכנית היא התחילה קצת לפני פסח – והתגאתה בעובדה שזה היה הפסח הראשון שלה אי פעם (אולי חוץ מהתקופה שהיא היתה תינוקת) שהיא לא אכלה בכלל עוגיות של פסח שהיא לרוב מתה עליהן, וזה לא היה חסר לה.

הירידה שלה במשקל היתה מהירה, לפחות בהתחלה – אבל עם הזמן הירידה שלה האטה ואפילו נעצרה במקביל לגך שהאוכל שלה הפך להיות דל יותר ויותר. ואז יום אחד בפתח ישיבה בפורום גדול ראיתי אותה לוקחת קרמבו שהיה שם בכיבוד, ולוקחת אחד נוסף בסוף הישיבה.

וכפי שאפשר להבין – מהר מאוד אחר כך היא התחילה להשמין חזרה.

אותה קולגה לשעבר שלי היא לצערי לא היוצאת מהכלל – אלא הכלל. יש מעטים מאוד מצליחים לשמור על ההישג, ומתוכם כנראה שבקושי תמצאו אנשים ש״הפסיקו לחשוב על האוכל״. מצד שני, יש אנשים כמו ״חצי שירה״ ווסרמן, שרזתה לפני למעלה מעשרים שנה ומצליחה לשמור מאז על משקל נמוך בטווח סביר, גם אחרי שני הריונות. ושירה היא מישהי שבפירוש אוהבת אוכל, ואוהבת לבשל ואפילו לאפות, ואוהבת ליהנות מאוכל.

יכול להיות ששירה היא איזשהו מקרה קצה מאוד מיוחד של מישהי שמצליחה לאזן את האהבה שלה לאוכל לצד מסגרת אכילה בריאה ואורח חיים בריא בכלל שכולל למשל ספורט. יכול להיות שמאחורי היכולת שלה לשמור על המסגרת עומדים גורמים והתנהגויות שמתאימים לה אבל לא לרבים אחרים שנאבקים באופן קבוע במשקל.

אבל בשורה התחתונה – בואו נדבר על השראה אחרי שמיקי יצליח לשמור על ההישג עוד כמה שנים טובות. סביר להניח שאם הוא יצליח, התובנות שלו יהיו הרבה יותר מעמיקות.