בתקופה שבה עדיין עבדתי, התחלתי לקחת כמה קורסי צילום.
כמו שהקוראים הקבועים יודעים, אני אוהבת לצלם. ולפני כמה שנים, קיבלתי מייל מהחברה הגיאוגרפית (שאיתה טיילתי ב 2016 ברכבת הטרנס סיבירית) הודעה על קורס צילום שנפתח בשיתוף פעולה איתם.
הרקע של המייל היה קצת מורכב: הצלם זיו קורן וכמה צלמים שהוא מכיר ומעריך מוציאים כבר לא מעט שנים טיולי צילום שמודרכים על ידים בכל רחבי העולם. אבל עם השנים הם גילו שמגיעים להם לטיולים לא מעט צלמים חובבים שאין להם בכלל רקע טכני טוב בצילום – הם אולי מגיעים עם מצלמות מפוארות ומתקדמות, אבל משתמשים בהן בצורה אוטומאטית בשיטה של ״הצבע וצלם״ בלי לנצל את היכולות המלאות של המצלמות כדי לקבל צילומים טובים יותר מבחינה טכנית, הרבה לפני שהם בכלל מגיעים לצד היצירתי של הצילום.
לכן הם החליטו לפתוח בית ספר לצילום כדי לתת לצלמים המתחילים את הרקע התיאורטי הזה לפני הטיולים, ובנוסף אולי לפרסם את המסעות לאותם אנשים שיגיעו לקורסים בלי קשר או ידע מוקדם לגבי המסעות. אני מניחה שהחיבור לחברה הגיאוגרפית נבע מכך שכנראה גם המסעות שלהם מתבצעים בשיתוף פעולה עם החברה.
הקורס הבסיסי היה מעניין ומסתבר שהייתי לא רעה בכלל בקטע הטכני של הקורס – אבל הרגשתי שמבחינה יצירתית פשוט לא באתי לידי ביטוי. אני מניחה שחלק מזה נבע מהעובדה שלא פעם בתרגילים צילמתי כדי להשיג את הטכניקה הנדרשת בלי לחשוב על הפן היצירתי של הנושא והצילום.
וחלק אחר של ה״בעיה״ נבע מזה שאני מצלמת צילומים בטבע – לעומת הצלמים שהעבירו לנו את הקורס שעסקו ברובם המכריע בתחומים שקשורים ל״צילום אנשים״ כמו צילום חדשות, צילום לכתבות (שלא פעם דורש לדעת איך לצלם פורטרטים), צילום דוקומנטרי – ומה שקרוי צילום רחוב.
ולמי שמתעניין, אלו ההבדלים בין צילום רחוב לצילום דוקומנטרי.
החלטתי להמשיך עם כמה קורסים וסדנאות ששילבו לפעמים טכניקה – אבל ברובם עסקו בצילום רחוב או צילום דוקומנטרי. באופן רשמי רציתי להרחיב את האופקים שלי בכל מה שקשור לצילום מסוגות שונות – אבל חלק מזה גם נבע ממעין צורך תחרותי להוכיח שאני צלמת טובה כמו שאמרו לי כל השנים.
ומידי פעם באמת יצאו לי תמונות טובות, אבל לרוב הייתי בין התלמידים היותר חלשים בקבוצה. וזה בלט במיוחד בשתי סדנאות קצרות שעשיתי – שכללו יציאה לשטח לצילומים ואז ביקורת עבודות יום לאחר מכן.
באחת מהן פשוט לא הבנתי את המטרה של התרגיל – והגשתי תמונות שבכלל לא היו קשורות למטרה שלו. בקורס המשך שעשיתי בחברה אחד המדריכים העיר הערה שנשמעה כאילו השמועות על ה״קלולסיות״ שלי באותה סדנה רצה בתור בדיחה משעשעת למדי בין המדריכים.
בסדנה השניה זיו קורן הצטרף למפגש שבו ערכנו ביקורת עבודות, ובמקרה הוא עלה למפגש (בזום) בדיוק כשאני הצגתי את הצילומים הלא ממש מוצלחים שוב שלי – והוא נאם איזשהו נאום שבין השאר היה לו חשוב לציין ש״לא לכל אחד יש כשרון לצילום״. איכשהו התזמון של הנאום בדיוק בזמן הביקורת עלי פלוס העובדה שהוא החמיא לכמה מהצלמים אחרי הרגיש כאילו הוא דיבר עלי ספציפית.
אמנם המשכתי בעוד קורס או שניים אחרי האירוע הזה – אבל אז קרה ״המקרה״.
בשלב מסוים, נפתח בבית הספר קורס חדש לטכניקות צילום מתקדמות – ואני מיד נרשמתי אליו ואפילו שילמתי את דמי הלימוד.
אבל אז שאלתי את עצמי: האם אני באמת רוצה ללמוד את הקורס הזה? הרי שניים מהמדריכים הם זיו קורן והצלם שהעביר את הקורס שבו זיו לכאורה העביר עלי את הביקורת על חוסר הכשרון – האם אני באמת רוצה ללמוד שוב עם מורים שלא ממש מאמינים ביכולת שלי ולכן אולי גם לא ממש ישקיעו בלקדם אותי אלא יעדיפו לעבוד עם צלמים שיש להם בעיניהם פוטנציאל?
הבעיה היא שבשלב זה – כבר לא יכולתי לבטל את ההרשמה אלא רק לדחות אותה לסבב הבא של הקורס (או להשתמש בדמי הלימוד לקורס אחר). אבל אני כל הזמן דוחה את זה כי נמאס לי להיות התלמידה החלשה בכיתה באופן די קבוע – וכמובן שאני גם חוששת שאני מושא לבדיחות בין המדריכים.
מצד שני, התשלום שלי עדיין לא הוחזר לי, ואני מניחה שיש גבול לכמה אני יכולה לצפות שהחברה ״תזכור״ שיש לי יתרה.
ובנוסף, אני מרגישה שיש כמה קורסים שעל פניהם נשמעים לי מעניינים. למשל לפני כמה ימים קיבלנו הודעה על זה שיש קורס שמשלב את היכולת לכתוב טקסט משולב עם צילום – ואת הקורס מעבירים צלם עיתונות ועיתונאי והוא למשל יכול להיות מאוד רלוונטי לכתיבת פוסטים בבלוג או ברשתות חברתיות.
אבל כל תוכנית העבודה של הקורס סובבת סביב צילום דוקומנטרי – ובסביבה עירונית, כלומר צילום דוקומנטרי של אנשים, שזה משהו שאני כנראה ממש לא מוצלחת בו, מה שכמובן יכול להיות לא רק מתסכל אלא גם יפגע ביכולת שלי ללמוד בקורס…
