I only went to one college – Ben Gurion university.
Most students were living in dorms or apartments off campus since the town the university was in was pretty much far away from other towns or cities. I would expect that there were some parties and other social activities, but as computer science majors my friends and I never had the time for those parties and social activities since we were too busy studying. I think this was the situation as well for other science and engineering majors, and for medical students too.
We used to jave a joke that the social sciences and humanities students were studying in the "lawns studies" faculty since they were the only ones who seemed to have the time to sit and chat on the campus's lanws while the rest of us were too busy studying in the library or labs.
I guess this is why I never understood the American concept of 'party schools' – people who choose their college according to the amount of parties and other social activities on campus. While I understand why young people would like to have fun enjoy their lives, I'm not sure why they would pay so much tuition to have that good time…
אני למדתי לתואר ראשון רק באוניברסיטת בן גוריון.
רוב הסטודנים גרו במעונות ובדירות מושכרות ליד הקמפוס כי העיר והאוניברסיטה היו בבאר שבע שהיתה רחוקה מכל עיר אחרת. אני מניחה שהיו לא מעט מסיבות ופעילויות חברתיות אחרות, אבל בתור מי שלמדו לתואר למדעי המחשב החברים שלי ללימודים ואני היינו עסוקים מידי בלימודים מכדי להינות מהמסיבות והפעילויות החברתיות האלו. אני חושבת שזה היה גם המצב של שאר הסטודנטים שלמדו מדעים והנדסה, וכנראה גם לסטודנטים לרפואה.
אני זוכרת שהיתה בדיחה מקובלת שאמרה שהתלמידים למדעי הרוח ומדעי החברה למדו בפקולטה ל״מדעי הדשא״ כי הם היחידים שהיה להם זמן לשבת במדשאות של הקמפוס ולשוחח כששאר הסטודנטים היו עסוקים מידי בלימודים בספריה או במעבדות השונות.
כנראה שבגלל החוויה הזו מעולם לא הבנתי את הקטע האמריקני שבו יש מכללות שידועות בתרבות המסיבות שלהם – וסטודנטין שבוחרים במכללות לפי כמות המסיבות וחיי החברה בקמפוס. אני מבינה שאנים צעירים אוהבים לבלות ולהנות מהחיים, אבל לא ברור לי למה הם ישלמו שכר לימוד כזה גבוה רק כדי לבלות…
התיירת המקרית 
למדתי ב, בואי נראה, 3 מוסדות להשכלה גבוהה.
האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת ת"א וסמיניר הקיבוצים.
מעולם לא ישבתי בדשא, ולא חיממתי כסאות בקפטריה. בהתחלה גרתי אצל הוריי, אח"כ עברתי לגור בנפרד בשכירות. לאוניברסיטת ת"א הגעתי כאדם נשוי.
לא אהבתי את הקמפוס, סלדתי מהספרייה, בחיי. אינני חוקר במהותי. חסרה לי הסבלנות, הראייה לטווח ארוך, היכולת לדחות סיפוקים למספר שנים. תואר ראשון הלך בקלות. תואר שתי פעמיים עם אפס מאמץ ספרייתי בהשוואה לאחרים שקראו עשרות אם לא יותר מחקרים, ספרים, מאמרים. מצאתי דרך והיא – יישום. איזו תיאוריה, שיטת מחקר, פארדיגמה מתחום זר ומנוכר לתחום הלימודים ויישומו על תופעות הכי עכשוויות, שטרם נכתב עליהן כמעט דבר.
עבודה כזו מחייבת מעט מאוד קריאה. גוררת עיקומי פרצוף רבים [אין עבודה כמעט למנחים.ות].
לא אחזור בחיים יותר ללמוד בקמפוס אקדמי, לא בשבילי.
אהבתיLiked by 1 person
כל אחד ומה שמתאים לו או לה
אהבתיLiked by 1 person
למדתי באוניברסיטה העברית. גם אני לא חגגתי… וגם אצלנו היו הרבה סטודנטים למדעי הדשא אבל לא במדעי המחשב
אהבתיLiked by 1 person
עני מניחה שזה כך בהרבה מקומות בישראל…
אהבתיאהבתי
אני למדתי בפקולטה לחקלאות ואמנם לא הייתי סטודנטית למדעי הדשא, אבל כן ישבתי כל יום על הדשא לארוחת צהרים או כדי לקרוא מאמרים או ללמוד עם חברים. הרבה פעמים, זה היה גם יחד עם סטודנטים ממכון וייצמן. אז כנראה שכולנו היינו סוג של מדעי הדשא, ובאמת באף אחד מצידי הכביש אין מדעי המחשב. נראה לי שזה היה ממש מתבקש כי בילינו כל כך הרבה שעות בספריה או בחדר המחשבים (כל יום. כולל שבתות), שהיינו חייבים גם ללמוד קצת בחוץ.
בצרפת, היינו אוכלים על הדשא בקיץ ובאוסטריה הדשא הוא סוג של מתחם מסיבות/משחקים, כמובן שלתקופת הקיץ. בשביל צהרים/ערב, יותר נהוג לשבת בצד של היער. תמיד הייתי במסגרות כאלה של אוהבי טבע, אז זה כנראה קשור.
אהבתיLiked by 1 person
טצלנו הלימודים די חייבו ללמוד מול המחשב, או לפחות במקומות שבהם אפשר לכתוב בצורה נוחה והדשא לא היה מקום כזה…
אהבתיLiked by 1 person
אל תשכחי שאני סיימתי את הלימודים די הרבה אחריך. היו לכולם לפטופים, ככה שבאמת אפשר היה ללמוד בכל מקום. המגבלה היחידה היתה למצוא מקום נקי מנמלי אש
אהבתיאהבתי