על שומרי משקל, הרזיה, והסגירה של החברה

שומרי משקל היא מסגרת להרזיה שהוקמה על ידי עקרת בית מקווינס, ניו יורק אי שם בשנות השישים של המאה העשרים. עם הזמן היא הפכה להיות פופולרית בכל העולם – והתפתחה לשיטה שבה מרזים על סמך תפריט שמבוסס על אורח חיים בריא, שקילה שבועית על ידי מדריכה שגם היא בוגרת השיטה – ואז שיחה קבוצתית שבה המדריכה מסבירה נושא כזה או אחר לגבי הרזיה או אורח חיים בריא, ולא פעם מבליטה הישג של כמה מהמשתתפות או מבקשת טיפים מאלו שהצליחו להוריד יפה במשקל.

עם השנים השיטה הפכה להיות בינלאומית והגיעה גם לישראל (שהיתה המדינה הראשונה מחוץ לארה״ב שאליה הגיעה החברה), אבל בתחילת אפריל 2022 – בית המשפט הורה על סגירה של חברת ״שומרי משקל״ בישראל. היו לכך כל מיני הסברים כמו למשל מגיפת הקורונה שמנעה במשך המון זמן מפגשים פנים מול פנים שעליהם הסתמכה החברה – בשילוב סכסוך עם חברת האם האמריקנית שלא אפשרה לפתח את שיטת ההרזיה לשיטת אונליין טובה, וכפתה על הקבוצות בישראל שיטת אכילה שלא מתאימה לקהל הישראלי. בהשוואה לכך, חברות ישראליות להרזיה שהוקמו לא פעם על ידי בוגרות השיטה (כמו חלי ממן או מירי בלקין) הצליחו הרבה יותר כי כעסק עצמאי הן יכלו להתאים את עצמן לקורונה ולמנטליות הישראלית ולכן שרדו את התקופה יותר טוב.

---

אני הצטרפתי לשומרי משקל אי שם במרץ או אפריל 2007, וזו היתה הדיאטה המסודרת והרשמית הראשונה שלי, למרות שכי שכתבתי ברשומה הקודמת הייתי כבר יחסית מבוגרת ומאוד שמנה ואפשר היה לצפות שאצטרף לשיטת הרזיה לפני כן. מכרה שלי מחוג קרמיקה שבו השתתפתי באותו הזמן ניסתה לשכנע אותי כבר תקופה ארוכה להצטרף לשיטה, וביום שלישי אחד כשישבתי משועממת בבית אחרי יום מחלה החלטתי לנסות את הקבוצה כי לא היה לי משהו טוב יותר לעשות.

שומרי משקל באותה תקופה באמת היו חברה שהתבססה על אורח חיים בריא, או לפחות כך זה נראה לי כשרק הצטרפתי. בעזרת חוברות ההדרכה הבסיסיות וההרצאות של פרידה גבעון (המדריכה המעולה שהיתה לי בקבוצה הראשונה שלי, שמאז פתחה קבוצת הרזיה משלה) לימדו אותי שהרזיה זה לא פשוט ״לאכול פחות״ אלא קודם כל לאכול בצורה חכמה יותר. ו״אכילה חכמה יותר״ זה למשל לשלב ירקות בכל ארוחה כי לשבוע מהם. או למשל למדוד את כמות השמן שאני משתמשת בו לבישול ולגלות שהפחתת כמות השמן לא פוגעת בטעם של התבשיל. או פשוט לדעת לאזן בין אבות המזון השונים וקבוצות המזון השונות – כי עד שהגעתי לשומרי משקל, אכלתי בעיקר פחמימות ושומנים והרבה פחות מידי חלבונים וירקות, והשינוי באיזון של מה אכלתי היה מספיק משמעותי כדי לעזור לי להרזות בלי יותר מידי מאמצים.

אבל אני חושבת שהיתרון הגדול של שומרי משקל עבורי היה שהמסגרת לא היתה ״חונקת״ מידי. היה לנו את החופש לבחור מה וכמה לאכול במסגרת ככל עוד שמרנו על הפרופורציות של האכילה של אבות המזון השונים במסגרת תקציב הנקודות שלנו. אמנם יכולנו גם לאכול אוכל ״מפנק״ מידי פעם כמו המבורגר, פיצה או קינוח – אבל עודדו אותנו לאכול את זה רק פעם בשבוע וגם אז לשמור על מסגרת הנקודות (כלומר לאכול פחות בשאר היום). שומרי משקל אפילו דאגו להכנה לחגים ונתנו לנו עצות כלליות על איך להתמודד עם ארוחות החג בעזרת שמירה על כמויות, עידוד של פעילות גופנית, ו״חסכון״ קלורי לפני החגים.

אני מודה שמעולם לא הייתי ״מרזה מצטיינת״ לאורך זמן. היו מידי פעם תקופות של כמה שבועות שבהן מאוד הקפדתי על התפריט, הייתי יורדת מהר יחסית במשקל, ופרידה היתה מרוצה ממני ואפילו שמחה לתת לי לדבר בקבוצה כדי לתת טיפים על איך אני מצליחה להתמיד. אבל בין לבין היו תקופות די ארוכות שבהן שמרתי על המסגרת רק ״בערך״ ובעצם כלו הרבה עליות קטנות וירידות קטנות, כשלאורך זמן כן המשכתי לרדת במשקל, אבל לאט. אמנם קיבלתי הרבה פחות ״תשומי״ בקבוצה בתקופות האלו, אבל עצם העובדה שלא וויתרתי והמשכתי להגיע למפגשים כדי להשקל בצורה מסודרת וללמוד מהם וגם לאכול נכון יחסית היתה עבורי הישג עצום.

עם הזמן עברתי דירה להרצליה, שם התחלתי ללכת לקבוצה מקבילה עם מדריכה בשם חנה (שלדעתי פרשה מאז לפנסיה), שגם היא היתה מעולה, ועם הזמן הגעתי לירידה מרשימה של קצת יותר משלושים ק״ג. אבל בשלב מסוים פרשתי מהמסגרת בגלל שתי סיבות:

• הרגשתי שאני זקוקה להכוונה יותר מדוייקת לגבי אכילה בריאה. במקרה הצטרפתי לחדר כושר והיה לי שם מפגש חינמי עם דיאטנית שנראתה לי נחמדה אז החלטתי לעבוד איתה, לפחות באופן זמני. לצערי זה לא עבד לאורך זמן.
• עם הזמן הרגשתי הרבה מאוד לעג לאנשים שמנים מאוד בקבוצות שבהן הייתי. למשל בקבוצה האחרונה שלי בהרצליה היתה משתתפת שצחקה על כך שאחרי ישיבות אצלה בעבודה היו תמיד שמים את הכיבוד שהוגש בהן בעמדת הקבלה, ושפקידת הקבלה השמנה לא היתה מצליחה להפסיק לנשנש מהכיבוד כמו חזירה. המדריכה חנה ניסתה להסביר לה על כך שכנראה מדובר על קושי מאוד גדול להיות חשופה כל הזמן לאוכל משמין שאין באפשרותה לבקש שיעבירו למקום אחר, אבל אני לא חושבת שהמשתתפות הצעירות באמת הקשיבו לה

---

אבל גם בתקופה שבה עדיין השתתפתי באופן קבוע בשומרי משקל התחילו סימנים שלדעתי היו מה שהוביל את שומרי משקל לסגירה.

זה התחיל בקטן בתור אמצעי שיווק שנקרא ״המרתון לביקיני״. החברה החליטה לרכז את מאמצי השיווק שלה בנשים צעירות בגילאי עשרים פלוס עד שלושים וקצת שאין להן הרבה לרדת במשקל, והחליטה לנסות למשוך אותן לפני עונת בגדי הים בעזרת שיטה שאמורה לגרום להרזיה מהירה יחסית כדי ״להראות טוב בביקיני״.

ה״מרתון לביקיני״ באצם הסתכם בתקופה של 8 – 9 שבועות בין סוף פסח עד כמעט תחילת יולי שבהן היינו אמורות לעבור לתפריט שבו היינו אמורות לאכול פחות פחמימות ויותר חלבונים כדי לעודד הרזיה מהירה יותר. לי לפחות זה הרגיש כאילו לוקחים את השיטה שבה אפשר לרזות עם אכילה מאוזנת – והופכים אותה קצת דומה יותר לדיאטת כסאח מוגבלת מאוד באוכל, למרות שגם במוד של ״דיאטת יותר חלבונים״ שומרי משקל עדיין היהת רחוקה מאוד מלהיות דיאטה קיצונית כמו אטקינס או שיטות דומות.

מעבר לזה – אני עדיין הייתי די שמנה ובהחלט לא מישהי שהיתה מרגישה בנוח ללבוש ביקיני לים. ולא הייתי היחידה שעבורה תשעה שבועות בלבד לא היו מובילים לגוף מספיק רזה, או שבכלל לא שאפה לביקיני: אני זוכרת למשל שבקבוצה שלי בהרצליה היתה משתתפת מבוגרת שהתלוננה למדריכה חנה שהיא לא מתחברת למסר, והתשובה שהיא קיבלה היתה מעין כיסוי שזה אמור לחבר אותה לכל אתגר אחר שהיא בוחרת.

אבל מהר מאוד הגישה שלפיה פחמימות זה רע וחלבונים זה טוב לא היתה מוגבלת רק לתקופת ״המרתון לביקיני״ אלא לכל השנה בשמות שונים. כשהצטרפתי לשומרי משקל כמה שנים אחר כך – בארבעת השבועות הראשונים הייתי צריכה להתמיד ב״תפריט מזורז״ שהיה דומה מאוד לזה של ״המרתון לביקיני״, רק שלא היינו אמורים לאכול בו מידי פעם אוכל ״לא בריא״.

אבל כנראה שכל זה לא ממש קסם לנשים צעירות לאורך זמן, כפי שניתן להבין מהכתבה הזו. אמנם הטרנדים שמוזכרים בכתבה לא בהכרח בריאים (ניקוי של הגוף אולי נשמע כמו משהו מגניב, אבל לפי הרפואה במקרה הטוב הוא פשוט לא יעיל ובמקרה הפחות טוב גם מזיק בריאותית), אבל לא פעם הטרנדים הדיאטטיים החדשים אכן מבוססים על מחקרים שמראים שחלק מההנחות שלנו בעבר על תזונה ״נכונה״ ובריאה לא בהכרח מעודכנים.

אחד הדוגמאות הבולטות בנושא הוא השומן. בעבר שומן נחשב למשהו משמין מאוד כי יש בו ריכוז קלוריות גבוה יחסית (9 קלוריות לגרם, לעומת 4 קלוריות לגרם שיש בפחמימות או בחלבונים). לכן נשמע מאוד הגיוני שלהוריד כמה שיותר שומן מהאוכל יעזור להרזיה. רק שאחרי כמה עשורים של דיאטות דלות שומן הסתבר שהן לא ממש עובדות בגלל כמה סיבות. אמנם יש עדיין דיונים עד כמה דיאטות עתירות שומן כמו הדיאטה הקטוגנית יעילות ובריאות לטווח הארוך (כי אין עדיין מחקרים שמוכיחים את זה), אבל מחקרים כן מראים שדיאטות דלות שומן כמו זו ששומרי משקל עדיין מעודדת כנראה לא יעילות.

מעבר לאי העדכון הזה, החברה האמריקנית לא פעם דרשה לכפות על החברה הישראלית כל מיני עקרונות שיווקיים משלה שאולי הלכו טוב בארה״ב – אבל לא התאימו מבחינת הרגלי אכילה או מנטליות לשוק הישראלי.

אני זוכרת למשל את השלב שבו שיטת הנקודות התעדכנה לפי השיטה האמריקנית, וזה היה משהו שכבר היה מתוסבך למדי. היו למשל את הנקודות הבסיסיות שהמספר שלהן עלה, אבל גם היו גם בנוסף כל מיני נקודות שאפשר היה לפזר במהלך השבוע – או לצבור לארוחה מפנקת ביום אחד בשבוע. אבל גם היה יום אחד שבו יכולנו לאכול ארוחה מלאה מפנקת בלי לספור נקודות – אבל בתנאי שנאכל מרשימת מאכלים מאוד מוגבלת ומשעממת בשאר היום. ויש גם נקודות ספורט שאפשר להוסיף לפי סוג הפעילות ורמת המאמץ שלנו.

נשמע מסובך מידי? זה באמת היה כך וכנראה הרתיע הרבה נשים מלהתמיד בתוכנית.

ובמובן מסוים חבל לי, כי בתחילת הדרך שלי אי שם ב 2007 התוכנית באמת היתה טובה ויעילה, גם אם היא לא היתה בהכרח אופנתית והיו בה גם כמה נשים מבוגרת יותר.