אופס?

הנושא של השרביט החם השבוע הוא תקלות טכניות לא מכוונות.

לתקלה שלי יש רקע קצת ארוך.

בתור ילידת ינואר, התגייסתי ממש מוקדם לצבא: תאריך הגיוס שלי היה בסוף יולי, ויצא בדיוק ארבעה שבועות אחרי בחינת הבגרות האחרונה שלי. בנוסף לזה, נוצר מצב מוזר שבו המחזור שלי ברובו שוחרר חודשיים מוקדם – כך שמצאתי את עצמי משוחררת מהצבא אי שם במרץ.

בזמן השירות הצבאי שלי, הציעו לנו לעשות קורס הכנה לפסיכומטרי במחיר מאוד מוזל לחיילים, משהו שנשמע לי מאוד שווה כלכלית – אז הצטרפתי אליו. ואם כבר עשיתי פסיכומטרי – החלטתי להרשם לתואר, במיוחד כשהציון שלי היה לא רע בכלל (702 או 703). לרבים זה נשמע מוזר, כי בעצם הייתי יחסית צעירה ולא מעט אנשים ממחזור הגיוס המאוד מוקדם שלי ניצלו את ההזדמנות כדי לקחת שנה חופש לטייל בעולם או סתם להנות מהחיים.

אבל אני נרשמתי לתואר והתחלתי ללמוד בסוף אוקטובר, מה שהשאיר לי בערך 7 חודשים בין השחרור לתואר. מכיוון שבתור משוחררת טריה לא היה לי כסף לטיול ארוך בעולם או משהו דומה, מצאתי דרך קשרים עבודה שהיתה יחסית מעניינת: הייתי מה שנקרא ״מפעילת מחשב״ באוניברסיטה העברית.

למי שלא מכיר את המושג, אולי גם פה צריך קצת רקע. רובנו מכירים את המחשבם האישיים, אבל ללא מעט מוסדות יש גם מחשבים גדולים וחזקים יותר לצרכים שונים. למשל מדענים באוניברסיטה צריכים לא פעם מחשבים מאוד חזקים לבצע עבורם חישובים מאוד אוכים ומסובכים שמשחב איטי לא מסוגל להתמודד איתם (או לא מסוגל להתמודד איתם בזמן סביר). וכשיש מחשבים כאלו גדולים – צריך שיהיה מי שידאג שהם עובדים כמו שצריך, יגבה מהם מידע מידי פעם, יעלה מידע מגיבויים או מחישובים לפני הצורך, ויקרא לטכנאים הרלוונטיים כשיש תקלות.

אז אני הייתי כזו, ובגלל שהייתי יחסית צעירה וללא ילדים, עם הזמן שמתי לב לזה שהיתה נטיה לשים אותי במשמרות הערב בחדר המחשבים, כדי לאפשר להורים (ובמיוחד לאישה הנוספת שהיתה ביחידה שהיתה אמא לילדים יחסית צעירים) לעבוד בשעות הבוקר כדי להיות עם הילדים בערב.

המשמעות של זה היתה שאני הייתי לרוב ביחידה בימי חמישי בערב – שהיה היום שבו היינו אמורים לעשות גיבוי, והיו לנו קלטות מאוד מסוימות שהשתמשנו בהן שבהן שמרנו גיבוי שבועיים אחורה. ורוב הזמן הזה הגיבוי עבר בשלום – עד שכמה שבועות ספורים לפני שעזבתי שמתי במחשב את הקלטת הלא נכונה של הגיבוי משבוע שעבר ולא מזה של לפני שבועיים, ושמתי לב לזה רק אחרי שהיא כבר נבלעה במחשב – והוא כבר התחיל לכתוב עליה, כך שלהוציא אותה משם היה מוציא אותה במצב מבולגן מאוד ולכן להוציא אותה מהמחשב לא ממש היה פתרון.

אני חושבת שלא דיווחתי על הבלבול, ולמזלי לא היה צורך במידע שהיה עליה – ובגיבוי הבא או בזה שאחריו הבלבול כבר הסתדר מעצמו.

6 תגובות

  1. empiarti הגיב:

    הכי אהבתי שלא דיווחת על הטעות והיא עברה בשלום.
    מרפי היה עלול להרים את ראשו המכוער ולגרום לכך שדווקא באותו השבוע היו זקוקים לגיבוי ההוא שנמחק בטועת. מזל!!!

    Liked by 1 person

    1. adiad הגיב:

      למען האמת בקושי היו זקוקים לגיבויים האלו מלכתחלה, אני לא ממש זוכרת אפילו מקרה אחד שבו נזקקנו להם.

      Liked by 1 person

  2. motior הגיב:

    מזל שלא קרה כלום… הזכרת לי שכשהייתי בצבא הפקידה של הענף הייתה עושה גיבויים לפי סי כל יום. עד שפעם אחת היינו צריכים אותם והסתבר שתוכנת הגיבוי הייתה מבקשת ממנה להכניס דיסקט 1, דיסקט 2, דיסקט 3 וכן הלאה והיא כל פעם הייתה מוציאה את הדיסקט ומכניסה את אותו אחד שוב…

    Liked by 2 אנשים

    1. adiad הגיב:

      אני מקווה שמה שהייתם צריכים היה על הדיסקט האחרון, ושהפקידה לא שמה אותו ליד מגנט…

      אהבתי

      1. motior הגיב:

        זה לא עבד ככה… אי אפשר היה לשחזר בלי כל הדיסקטים

        Liked by 1 person

      2. adiad הגיב:

        לפחות היא לא דפקה את הדיסק עם מגנט…

        Liked by 1 person

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s