לקראת סוף הרילוקיישן שלי בארה״ב, מי שהיתה המנהלת האדמיניסטאטיבית שלנו ילדה את הבת הבכורה שלה. חודש או חודשיים לפני הלידה, היא ערכה מה שמכונה בארה״ב Baby Shower שזו מסיבה שעורכות נשים בהריון הראשון שלהן בלבד שבו חוגגים את ההפיכה שלהן לאמהות. כמובן שכולן קונות מתנה מרשימה שהאם מכינה מראש (משהו שנשמע בהתחלה מאוד קר ומרוחק, אבל לדעתי הוא מאוד פרקטי גם למקבלת המתנה וגם למי שנותן אותה כדי לאפשר להם לקנות בדיוק מה שהאמא רוצה), אבל המסיבה גם כללה כמה משחקי חברה וכיבוד שארגנה האמא המצפה ואולי אחת או שתיים מהחברות שלה בעבודה.
לאחרונה יצא לי להכנס לפרופיל שלה, והיא כיום אמא לשני ילדים (נולד לה בן נוסף כמה שנים אחר כך) – והבת שלה כבר רחוקה מלהיות תינוקת אלא היא אישה צעירה כבר לומדת במכללה מחוץ לבית, ואולי אפילו כבר סיימה אותה.
כשחזרתי מהרילוקיישן שלי לארה״ב, הייתי בת כמעט שלושים (חגגתי יום הולדת שלושים חודשיים וחצי אחרי החזרה לארץ). היו איתי בעבודה כמה נשים שהיו בערך בגילי (קצת יותר או קצת פחות) שהיו בדיוק נשואות צעירות והתחילו ללדת ילדים.
במקביל, היו גם כמה עובדות צעירות יותר, שסיימו תואר כמה שנים אחרי (ואחרי הנשים האחרות שהיו בגילי) ואחרי שנתיים שלוש בתפקיד, גם הן התחילו להתחתן. החריגה היחידה לכלל הזה היתה מישהי חרדית שכבר היתה נשואה ואמא לילד.
במקרה יצא לי לאחרונה להתקל בתמונות של אחת מאותן נשים צעירות יחסית בפייסבוק לאור יום ההולדת שלה, והיא כבר אמא לשלושה ילדים שהם בהחלט לא קטנים, והגדול נראה כבר די גדול.
משם נכנסתי לעמוד של אחת מאותן קולגות שהיתה מבוגרת יותר (ובערך בגילי בטווח של כמה חודשים לדעתי) – ולה יש בן גדול שבדיוק התגייס, ובתמונות איתו היא נראית טוב לגילה, אבל ״גילה״ הוא הגיל שבו את אמא מבוגרת מספיק כדי שיהיה לך בן שהוא מבוגר מספיק כדי להתגייס לצבא…
אני חושבת שכשהיינו ילדים, היו לנו הרבה יותר אירועים שסימנו את מעבר הזמן – למשל עצם העובדה שבכל שנה עלינו כיתה (או גן), או מידי מה שנים עברנו מבית ספר אחד לשני (למשל מבית ספר יסודי לחטיבת ביניים) כן הפכו כל שנה לאירוע. אבל ככל שאנחנו מתבגרים, המסגרות האלו מתחילות במובן להעלם – למשל השירות הצבאי והתואר הם כבר עניין של כמה שנים כל אחד ולא של שנה בודדת, ואז אנחנו מתחילים לעבוד ויש מידי פעם אירועים בחיים שלנו כמו החתונה או לידה של ילד, אבל בעצם החיים שלנו הופכים להיות רצף די ארוך של יציבות ללא שינויים.
וזה לא בהכרח דבר רע – אבל שמתי לב לזה שהרבה יותר קשה לעקוב אחרי מעבר הזמן כשאין את נקודות הציון האלו. כמובן שהספקתי לא מעט דברים בחיים מאז שלמנהלת האדמיניסטרטיבית ילדה את הבת שלה, אבל איכשהו לא הרגשתי איך הזמן חולף…
התיירת המקרית 
זו דרך מעניינת להתבונן על הזמן החולף. יש אכן ציוני דרך בחיים – כמו החתונה והולדת הילדים, והמעקב אחר גילאי הילדים – ואז גיוס הילדים, נישואי הילדים, הולדת נכדים….ויש גם ציוני דרך כמו הזדקנות ההורים והתחלפות התפקידים – כאשר הבן/בת מתחילים לדאוג ולטפל בהורים במקום להיפך. לזמן יש הרבה מאד דרכים מגוונות להראות לנו שהוא עובר……או שבעצם הוא אינו עובר, אנחנו אלה שעוברים דרכו……..
אהבתיLiked by 1 person
יכול להיות שכשיש ילדים באמת הזמן נמדד בעזרתם – אני לא מכירה את זה כי אני אל הורית (שזה אומר שבחרתי לא להביא ילדים לעולם). אולי דווקא כאל הורית יש בעיני משהו עצוב בזה שלא פעם הורים מודדים לא רק את הזמן אלא גם את ההישגים שלהם עצמם בעזרת ההישגים של הילדים שלהם במקום בהישגים של עצמם..
ואצלנו במשפחה היה מצב מוזר, כי סבתא שלי נפטרה לפני פחות משנה, והיא היתה זו שהזדקקה לעזרה מה״ילדים״. אבל פתאום אני חושבת על זה שההורים שלי כבר מתחילים באמת להתקרב לגיל שבו הם כבר יזדקקו לעזרה – אבא שלי בן 78, ואמא שלי תהיה בת 76 בקיץ הקרוב.
אהבתיLiked by 1 person
איך צריכה להיראות אשה בת 44+ או – ?
במיוחד כיום כשאמצעי ההצערה זולים, כשיש כלים להצערת פנים באמצעות פילטרים שונים?
אהבתיLiked by 1 person
איך בדיוק קשור הגיל שלי או פילטרים לתוכן הרשומה?
אהבתיLiked by 1 person
כתבת על איך הן נראות בגילן, אחרי לידות – אז הסברתי לך.
אהבתיאהבתי
בתור אבא לשני ילדים שהם כבר לא ילדים, אני מסכים אתך…
אהבתיLiked by 1 person
תודה!
אהבתיאהבתי