קצת רקע על ארה״ב

ארה״ב בהרבה מובנים היא המדינה הכי ״מוכרת״ בעולם. כולנו מכירים את ארה״ב מסרטים וסדרות טלוויזיה שמופקות בארה״ב ומשודרות בכל העולם, וממסעדות מזון מהיר שאנחנו אוכלים בהן.

אבל האם המזון המהיר והמדיה מייצגים בצורה מלאה את ארה״ב? לא ממש. מעבר לעובדה שסדרות כמו ״סיינפלד״, ״חברים״, או ״סקס והעיר הגדולה״ נוצרו בניו יורק שהיא עיר שרחוקה מלייצג את כלל ארה״ב, סביר להניח שבהרבה מובנים הסדרות האלו אפילו לא ממש מייצגות בצורה מציאותית גם את החיים בניו יורק.

אבל ניו יורק עצמה רחוקה מלייצג את ארה״ב כולה, שבה כל איזור מתאפיין בתרבות מקומית משלו. החוף המערבי שונה מבחינה תרבותית מהחוף המזרחי של ארה״ב – והאיזור ביניהם גם הוא שונה תרבותית. הצפון יהיה מאוד שונה תרבותית מהדרום (עד כדי מלחמת אזרחים באמצע המאה ה 19), ולעיתים אפילו באותה מדינה יהיו איזורים שונים תרבותי אם מדובר על מדינה גדולה כמו טקסס או קליפורניה.

ואם כבר יש פה תמונה של כבישים – חשוב לכתוב על המרחקים בארה״ב. אנשים לעיתים לא מודעים לכך שארה״ב היא ענקית, והם לא בהכרח יכולים לנהוג בקלות ממקום למקום. נסיעה מחוף לחוף למשל לוקחת לפחות שלושה ימים, וגם נסיעה מצפון ארה״ב לדרום ארה״ב דורשת בערך יום וחצי או יומיים של נהיגה רציפה. אמנם לא פעם יחש נקודות מעניינות בדרך – אבל לא פעם יש מקומות שבהן הנקודות המעניינות מאוד דלילות או לא קיימות. כשאני טיילתי בטיול חוצה ארה״ב 2014, הגענו לא פעם למקומות די שכוחי אל בטקסס שלא ממש היו מעניינים, אבל היינו צריכים לעצור איפשהו כדי לטייל…

לכן קודם כל – מחקר ראשוני ותכנון טוב מאוד חשובים מראש, כדי לדעת מה יעניין אותכם ואילו אתרים קרובים אחד לשני. לדוגמא:

• בדרום מערב ארה״ב באיזור יוטה יש המון פארקים גדולים וידועים (שחלקם גולשים לאריזונה) כמו למשל הגראנד קניון, ציון, ברייס קניון, ו monument valley. אבל בגלל שיש ביוטה כל כך הרבה פאראקים שמוגדרים כפארקים לאומיים, איזורים אחרים שהם יפים לא פחות מוגדרים כ״פארקים של המדינה״ – למשל פארק בשם Kodachrome Basin, מקום שהוא יפה משמעותית מהרבה נקודות ״חשובות״ יותר במדינות אחרות.
• במרחק של יום נסיעה צפונה יש פארק ידוע נוסף בשם יילוסטון – פארק שמורכב מהרבה תופעות גיאותרמיות מרתקות שלא קיימות בשום מקום אחר, כולל למשל פארקים דומים בניו זילנד.
  יכול להיות שלנסוע כל כך רחוק צפונה כדי לראות רק פארק אחד (מיוחד ככל שיהיה) – אבל רבים לא יודעים שליד פאראק יילוסטון יש גם פארק בשם Grand Tetons שהוא בעצם חלק מהרי הרוקיז ויפה מאוד לטייל בו – כולל אגם שניתן לטייל סביבו ומתוך המסלול הזה גם לצעוד לעבר הרי הרוקיז עצמם.
• חשוב לזכור שלא פעם יש למקומות מסויימים ״תדמית״ מסויימת שרק אתרים מסויימים הם ״הכי יפים״, כשבעצם יש איזורים אחרים שגם הם יפים ויכולים להיות מתאימים לכם יותר למסלול מאשר המקום שמפורסם כ״הכי יפה״.
  לדוגמא בכל מזרח ארה״ב (וכנראה גם באיזורים אחרים בארה״ב וקנדה) יש שלכת יפה בכל סתיו – אבל איכשהו כולם מרגישים שהם חייבים להגיע דווקא לשלכת בניו אינגלנד שהיא צפונית למדי. אם אתם במקרה נמצאים בדרום – תוכלו להנות מהשלכת בפארקים כמו great smoky mountains national park.
  באותה מידה – להרי הרוקיז הקנדיים יצא השם של ״הכי יפים״- אבל בקולורדו יש את פארק הרי הרוקי שהוא יפה מאוד בפני עצמו ויש בו הרבה אפשרויות לטיול, ואם הוא נמצא במסלול הנסיעה שלכם הוא שווה ביקור במקום לסטות מהמסלול רק כדי להגיע לקנדה.

ואם כבר הזכרנו – קנדה היא השכנה הצפונית של ארה״ב, וגם בה יש הרבה מאוד אתרים יפים וערים מעניינות. מצד אחד, בגלל הנסיעה הארוכה לצפון האמריקה – נשמע ששווה לשלב גם את קנדה בטיול, מצד שני בגלל שזמן הטיול של רובנו מוגבל – הוספה של עוד מדינה שלמה עם אתרים יפים משלה יכולה לסבך אותנו בתכנון המסלול.

נושא נוסף שחשוב לשוחח עליו הוא נושא הויזה לארה״ב.

התהליך של הוצאת הויזה הוא ארוך כי הוא דורש לרוב ראיון ובדיקות רקע. בזמנו ב 2011 כשהייתי צריכה להוציא ויזה, חשבתי על זה בערך שלושה או ארבעה חודשים לפני הטיול – ונבהלתי לגלות שרק בערך חודש וחצי או חודשיים לפני הטיול היה תאריך שבו יכולתי להגיע לשגרירות ארה״ב בתל אביב כדי להגיע לראיון על הויזה.

כיום אחרי הקורונה, התהליך קל יותר – במיוחד אם אתם מעוניינים לחדש ויזה שפג תוקפה. יכול להיות שאני הייתי זכאית לתהליך כי הוצאתי ויזה ב 2011 ברמה שדרשה הרבה בדיקות רקע ולכן המידע עדיין היה קיים עבור השגרירות – אבל יכולתי פשוט למלא כמה טפסים מעיקים וארוכים באינטרנט, ואז לשלוח לשגרירות את הדרכון החדש שלי ואת הדרכון הישן שבו היתה קיימת הויזה הקודמת שלי לשגרירות, ותוך שבועיים או שלושה קיבלתי אותם חזרה.

וחשוב לי לציין משהו שלא תמיד ברור מאליו לכולם: חשוב לכבד את תנאי הויזה, וויזת תיירים לא נועדה כדי שתעבדו בארה״ב כדי להרוויח הרבה כסף ומהר לטיול שלכם בדרום אמריקה, ובארה״ב לא פעם נתפסים אנשים שמנצלים לרעה את הויזה. בתקופה שבה התגוררתי בארה״ב הכרתי מישהי שהוציאה ויזת עבודה חוקית, רק שבטעות היא ציינה פרט לא נכון בויזה – וכשהיא חזרה לארה״ב מביקור בישראל שמו לב לפרט הלא נכון בהגירה בניו יורק, והיא נשלחה לארץ לכמה חודשים עד שהיא הצליחה לסדר את הטעות.

אבל מי שבאמת נכנס בצורה לא חוקית ונתפס – יסולק מארה״ב, ולא יוכל להכנס לארה״ב במשך לפחות עשר שנים, אם לא יותר. ומניסיון אישי, יש לי תחושה שהמידע הזה על הפרת תנאי ויזה משותף בין מדינות – כך שאתם יכולים לפגוע ביכולת שלכם לקבל ויזה למדינות אחרות – וכיום כשיש שמועות שאפילו מדינות אירופה מתחילות לדרוש ויזות, זה יכול להיות די מגביל.

ויש נושא חשוב נוסף והוא נושא האוכל. כולנו חושבים שאנחנו מכירים אוכל אמריקני כי יש לנו בישראל המבורגרים ופיצה – אבל לא פעם הטעם שלהם בארה״ב שונה, אפילו ברשתות כמו מקדונלדס, בגלל טעם מקומי שונה והעובדה שבארה״ב אין מגבלות כשרות, והרטבים על המבורגרים כמו ביג מק קצת שונים, או שבאופן אוטומאטי יכניסו לכם גבינה להמבורגר בלי שביקשתם.

ויש כמובן מסעדות שהן מעבר לפאסט פוד – אני לא מתכוונת לאלו היקרות, אלא לאלו שהן משהו שהן משפחתיות אבל כן בהגשה. לא פעם צריך ללמוד למצוא את המנות שתואמות לטעם הישראלי, וכן שווה לבקש המלצות. אני למשל כשעברתי לאטלנטה כן קיבלתי לא מעט המלצות על מסעדות ומנות ספציפיות מקולגות שלי שהיו יותר מנוסים במגורים בארה״, כולל המלצה על להתרחק מרשת מסוימת לחלוטין.