זה הנושא של השרביט החם השבוע.
אי שם לפני בערך עשרים שנה, לפני המצאת הרשתות החברתיות, היו נפוצים באינטרנט לא מעט ״פורומים״ שהיו בעצם מעין קבוצות דיון על נושאים שונים, ואתרים שונים החזיקו בהם כדי להגדיל את תנועת הגולשים בהם, כולל למשל האתר של עיתון ״ווינט״.
במקור יצרתי לעצמי שם משתמש שהתבסס על השם הפרטי שלי, ועקרונית זו לא היתה אמורה להיות בעיה, בין השאר כי כפי שכתב העורך של השרביט החם – מי שבאמת רצה לזהות אותי היה יכול לעשות את זה בעזרת זיהוי הרשת שלי.
מה שלא חשבתי עליו היתה העובדה שיום אחד ההורים שלי, ובמיוחד אבא שלי, יתחילו להשתמש באינטרנט, ועוד יגיע לפורומים של ווינט. אבל כפנסיונר טרי ומשועמם הוא כמובן מצא איכשהו את הפורומים – ואת מה שכתבתי בהם, והוא לא ממש חשב שהוא צריך לכבד את הפרטיות שלי ולהתעלם מהפוסטים שלי. מעבר לזה – הוא גם חשב שמן הסתם ראוי שהוא יכתוב לי את דעתו עליהם.
ומסתבר שגם אחרי ששיניתי את שם המשתמש אבא שלי היליט להמשיך לגלוש שם וזיהה אותי לפי סגנון הכתיבה שלי. אני חושבת שהסאגה הסתיימה בה שצרחתי עליו שזה לא במקום שהוא עוקב אחרי כך, והפורומים עצמם נסגרו תקופה די קצרה אחר כך ולכן הוא כבר לא יכול היה לעקוב אחרי.
כך שלא פעם קל לזהות אחרינו גם עם שמות שונים ו״נסתרים״ בגלל דברים כמו סגנון כתיבה או פרטים אישיים שעולים מהפוסטים שלנו בכל מקום – במיוחד כשלא מעט פלטפורמות אנחנו נכנסים עם חשבון הפייסבוק שלנו כדי להקל על הכניסה.
התיירת המקרית 
אתחיל מהסוף – מעולם לא נכנסתי לאתר כלשהו עם חשבון הפייסבוק שלי כדי להקל על הכניסה, זו בהחלט טעות מספר אחת בין אם את רוצה להישאר אנונימית ובין אם לא.
מעולם גם לא איפשרתי לפייסבוק לדעת את המיקום שלי או לקבל את רשימת אנשי הקשר שלי. אבל זו הערה נפרדת.
זו אכן צרה צרורה כאשר מישהו שמכיר אותך היטב "נופל" על משהו שכתבת, גם בעילום שם, כי גם אם לא יזהה מייד לפי סגנון הכתיבה, ללא ספק יזהה על פי הדברים שכתבת. לי אין ספק שאם מישהו שמכיר אותי יקרא רשומות שלי הוא עלול להבין שזו אני. ייתכן שזה קרה ופשוט לא סיפרו לי (ועדיף כך). לכן אני גם לא מספרת היכן אני כותבת ובאופן כללי נמנעת מלדבר על הבלוג. יוצא מן הכלל הוא T, שאני מידי פעם מספרת לו תגובות שקיבלתי או תכנים שכתבו בלוגרים אחרים. מה שמעניין אצל T זה שהוא מעולם לא הביע עניין לקרוא את הבלוג והוא לא טיפוס שיחפש ויקרא בסתר. בתכל'ס אם הוא היה רוצה הוא היה יכול בקלות להיכנס למחשב שלי ולמצוא את כל תכני הבלוג. אבל הוא מכבד את הפרטיות שלי.
היתה עוד בלוגרית (שהפסיקה מזמן לכתוב) שחשדה שאבא שלה קורא לה בבלוג והפכה אותו לפרטי. זה בהחלט לא נעים
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שמה שחשוב זו היכולת לכבד את הפרטיות של מישהו שזיהית ולצערי לא פעם הסקרנות גוברת על הכבוד.
אהבתיLiked by 1 person
חויה ה בעייתית שמדגימה כמה אין לנו פרטיות באינטרנט
אהבתיLiked by 1 person
בהחלט
אהבתיאהבתי
זה נכון. אף פעם אי אפשר לדעת מי קורא אותנו ומה הוא לומד עלינו מתוך הקריאה (או יודע כבר מקודם ומזהה). אין ספק שבטוח יותר לכתוב למחברת שבמגירה, ואף על פי כן אנחנו מתפתים לכתוב בלוג:)
אהבתיLiked by 1 person
כנראה שאנחנו אוהבים שקוראים אותנו ומגיבים לנו…
אהבתיאהבתי
אחי הקטן ואחי הגדול נזרקו ונחסמו מה – FB שלי.
הגדול התלונן על תמונה שלי עם הנכד הבכור שלו, שהוא סירב להגיע לברית שלו, אז מה פתאום אני מפרסם תמונה שלי עם נכדני?
השני החליט ל"נקום" בי, וכמו אביך העיר פעמיים תחת סטטוסים שלי. מחקתי וחסמתי.
אהבתיLiked by 1 person
בפייסבוק אפשר לחסום (למרות שכמובן אפשר גם לפתוח חשבון נוסף תחת שם אחר או אפילו תחת אותו שם כדי לחטט). באותם פורומים לא היה מושג של חסימה, אולי מלבד כלפי מי שהתבטא בצורה אלימה.
אהבתיLiked by 1 person