על ארוחות בוקר ושאר מנהגים

לפני המון שנים יצא לי לטייל בטיול מאורגן לאיטליה. כמי שלא ממש הכירה את חברות הטיולים המאורגנים וקהל היעד שלהן, ״נפלתי״ על אחת החברות הזולות יותר, וזה השפיע כמובן על הרבה היבטים של הטיול, החל מחברי לטיול וכלה ברמת ההדרכה המאוד נמוכה שקיבלנו (החל בכך שלא היה לנו מדריך מקומי כפי שנדרש לפי החוק האיטלקי, וכלה בכך שהמדריכה הישראלית לא ממש השקיעה בהדרכה שלנו).

אבל הרשומה הזו של מוטי הזכירה לי את אחת הנקודות שהכי הפריעה לי במהלך הטיול: ארוחת הבוקר במלון. מוטי מזכיר ארוחת בוקר נחמדה, אבל אצלנו זכורה לי ארוחת בוקר שבה היתה פחות או יותר לחמניית ״ביס״ בודדת לאדם פלוס כמה לחמניות נוספות, חמאה בכמות תואמת, וקצת עגבניות פרוסות. כל בוקר ניסיתי לקום יותר ויותר מוקדם, כי ראיתי שרוב המטיילים השכימו קום כדי לא רק לאכול אלא גם כדי להכין כריכים להמשך היום, למרות שהמדריכה ביקשה מהם לא לעשות את זה כי אז לא יישארו מספיק לחמניות לאלו שיגיעו אחריהם לארוחת הבוקר. זה לא עזר – וכשאני הגעתי תמיד היו כבר מעט מאוד לחמניות ועגבניות, ונאלצתי להסתפק בלחמניה אחת עם כמות נדיבה של חמאה, וכמה פרוסות עגבניה לצידה. כלומר משהו בקושי משביע, שלא היה מחזיק אותי ליום שלם של טיול – רק של״מזלנו״ חלק גדול מהטיול שלנו היה לשבת בבתי קפה פעמיים ביום פלוס עצירה ארוכה יחסית לארוחת צהרים כי שוב – לא ממש היתה לנו הדרכה.

ארוחת ערב דרך אגב לא היתה – המדריכה פשוט ייעצה לנו לקנות משהו בסופר מרקט, ואכן עצרנו באחד כזה ביום הראשון שלנו – אבל מאז ציפו מאיתנו פשוט ללת לסופר הדי רחוק מהמלון ברגל.

---

כנראה כדי להצדיק את ארוחת הבוקר המאוד צנועה, המדריכה כל הזמן סיפרה לנו כמה מזל יש לנו וכמה נדיב המלון בכך שהם נתנו לנו לא רק לחמניה וחמאה אלא גם פרסו לנו עגבניות שזה ממש לא נהוג בארוחות בוקר באיטליה. היא ניסתה גם ״למכור״ לנו סיפור לפיו האיטלקים עצמם רק שותים קפה לארוחת הבוקר, ולכל היותר הגברים יאכלו עוגיה אבל לא הנשים כי הנשים מאוד רזות.

באחד הימים יצא לי להציץ מעבר לוילון שהקיף את האיזור שבו אכלנו, וגיליתי שהמלון פשוט הכין לנו איזור משלנו לארוחת הבוקר, שהיה נפרד מחדר האוכל או המסעדה של המלון. המסעדה עצמה כללה למשל שולחנות עם מפות לבנות גם לארוחת הבוקר. אני מניחה שזה נבע מניסיון מר בעבר שבו אנשים היו מזמינים יותר מידי לארוחת הבוקר ואז מסרבים לשלם כי כביכול חברת הטיולים אמורה היתה לספר לנו את הארוחה.

אבל כדי להדגיש את הסיפור שלה, המדריכה סיפרה לנו שיום אחד היא ועוד כמה חברים הזמינו כמה מדריכים איטלקיים לישראל, והתלהבו בעיקר להזמין אותם לארוחת בוקר ישראלית טובה במלון. אחרי שהיא ושאר המדריכים השכימו קום ומילאו את השולחן בכל טוב – הגיעו המדריכים האיטלקיים לחדר האוכל, ופשוט נבהלו מכל השפע וסירבו להכנס, והצוות הישראלי נאלץ לקחת אותם למסעדה מקומית לארוחת בוקר.

אני אישית לא אוהבת את הבזבוז שקיים בארוחות המזנון שאופייניות למלונות ישראלים, וחושבת שהן תורמות הרבה לעלות הגבוהה של השהות במלונות פה בארץ – אבל גם לי הסיפור כמובן נשמע מוגזם, וכמו תירוץ עלוב מידי לכך שהחברה שדרכה טיילנו פשוט חסכה עלינו בארוחת הבוקר.