זה הנושא של השרביט החם השבוע, שבו מעלה טליק שאלה: הוא מכיר את השערוריה שעומדת מאחורי ספר של מאיר שלו שפורסם לפני עשור והתבסס על סיפור אמיתי. הוא יודע שפרסום הספר גרר לא מעט קושי למשפחות עצמן, וכנראה יודע שפרסום הסיפור האמיתי מאחורי הספר יגרור שוב את הקושי לבני המשפחה, במיוחד כשהאנשים המדוברים בסיפור כבר הלכו לעולמם.
ההקדמה לפוסט של טליק הזכירה לי קצת סופרת בשם פראנסס קאפל (שכתבתי עליה ברשומה הזו וברשומה הזו).
פראנסס כתבה לא מעט על ההשמנה שלה ועל ההשפעה של ההשמנה על החיים שלה, ובין השאר היה לה חשוב להוכיח כמה היא ״מוצלחת״ בכך שהיא ניסתה להראות כמה היא בעצם אינטלקטואלית ותרבותית, וציטטה לא פעם מספרים או הצגות שהיא הכירה כמעט בעל פה כדי להראות את התכונות האלו.
העניין הוא שהספרים שהיא קראה וההצגות שהיא ראתה היו מאוד תלויות תרבות, כלומר מישהי שגרה בניו יורק כנראה אמורה להכיר אותן, אבל למי שגר במדינה אחרת (במיוחד כזו שהיא לא דוברת אנגלית) או אפילו מאיזורים אחרים בארה״ב שבהם תרבות התיאטרון היתה פחות טובה כנראה לא הייתה נגישות לכל היצירות האלו והמידע הזה. וכמובן שחוסר נגישות לא מעיד בהכרח על אינטליגנציה נמוכה יותר אלא פשוט שוני תרבותי – ולכן פראנסס נתפסה כסנובית.
אני חושבת שגם לטליק היתה איזושהי הנחה בסיסית שכולנו קראנו את הספר הזה של מאיר שלו ומכירים אותו – אבל זה כמובן לא נכון. אני אישית למשל לא נהנית לקרוא ספרות ישראלית במיוחד את זו שעוסקת בהיסטוריה שאמורה להיות משותפת לכולנו.
(רק כדי להבהיר שאני כמובן קוראת ספרים, אבל הסופרים שאני אוהבת הם בעיקר אמריקנים או בריטים, ובתוכם לא מעט עיתונאים שכותבים ספרים).
לכן ההנחה הזו שכולנו מכירים את הספר ואת הסיפור מאחוריו מספיק כדי לייעץ לגבחי הדילמה היא לא נכונה ואולי קצת מתנשאת.
לגבי הדילמה עצמה: אני שואלת את עצמי האם יש חשיבות היסטורית לעצם גילוי העובדות בפני הציבור?
קל מאוד לפטור מצבים מסוימים בתור סכסוך או מריבה אישית, אבל לא פעם דווקא לדינמיקה חברתית (טובה או גרועה) יש משמעות היסטורית לגבי כשלון או הצלחה של מיזמים או ניסיונות כאלו ואחרים, כולל קיבוצים או מושבות שנוסדו בשנים שלפני הקמת המדינה.
לכן אם האירוע הוא בעל חשיבות היסטורית כזו שיכולה לשפוך אור חדש על אופי ההתיישבות המתחדשת בישראל, ראוי לספר אותה גם אם קרובי משפחה מדרגה שלישית או רביעית יעלבו.
כנ״ל אם אפשר יהיה ללמוד לקחים כאלו ואחרים מהסיפור, גם אם מאוחר מידי להעניש את הדמויות שהתנהלו בצורה לא חוקית וכנראה גם שבצורה לא מוסרית.
אבל אם מדובר על רכילות נטו שנועדה למשוך קוראים, כנראה שאין הצדקה לפרסום עצמו.
התיירת המקרית 
אני לא חושבת שטליק התכוון להתנשא, או אפילו לחייב לקרוא את הספר כדי לענות לכתוב את הדיעה האישית בנושא. הוא שאל שאלה מאוד כללית, וקישר אותה לספר. בפוסט עצמו מופיע קישור לפוסט קצר יחסית שהוא כתב בנושא, שמראה סיפור אישי שנקשר לספר מפורסם שנכתב, אבל יכול להיות קשור גם להרבה מאוד דברים אחרים.
לגבי השאלה, אני מסכימה איתך לגמרי. למרות שבכל מקרה, הייתי קודם מדברת עם כל הנוגעים בדבר כדי לוודא שיש הסכמה רחבה לגבי החשיפה ודרך החשיפה. זה מה שעשו במשפחה שלי לפני שהסיפור על סבתא פורסם.
אהבתיLiked by 1 person
אני לא חושבת שזה עניין של התנשאות כמו עניין של הנחה שכולם קוראים את אותם ספרים ורואים את אותם סרטים והצגות ולכן ידעו על מה מדובר. גם אותה סופרת למשל השוותה טיפוסים שונים של נשים שמנות לדמויות שהיא הכירה מהצגות שונות – אבל מי שלא מעורב בחיי התיאטרון של ניו יורק (שהיא עיר שיש בה מגוון מאוד רחב של הצגות) היה מפספס את ההשוואה ומפספס משהו מהספר בגלל ההנחה של הסופרת ש״כולם״ נחשפו להצגות שהיא ראתה.
ולגביהמשפחה – אני חושבת שתמיד תהיה התנגדות להצגה של בני משפחה כרעים או איומים. קחי לדוגמא את מירב מיכאלי – היא הנכדה של ישראל קסטנר, שהדבר הכי נחמד שאפשר להגיד עליו הוא שהוא דמות מעוררת מחלוקת בכל מה שקשור לגורלם של יהודי הונגריה. אבל היא תמיד תגן עליו בתור מי שהציל חיים ולא בתור מי שהוביל למותם של רבים יותר אחרים, למרות שכנראה האמת ההיסטורית לא כזו חותכת.
אהבתיאהבתי
פגשתי את מאיר שלו, הוא היה אנוכי מאד ולא אדם נחמד במיוחד, הוא מאד רצה תשומת וכל השאר התגמד בעיניו.
אהבתיLiked by 1 person
אני למדתי בתיכון שבו לימד מבקר הספרות והסופר אריאל הירשפלד. למזלי הוא לימד רק תלמידים שלמדו לבגרות של חמש יחידות בספרות כך שלא נאלצתי ללמוד איתו, אבל מסיפורים ששמעתי הוא היה אדם בלתי נסבל ומתנשא גם כלפי התלמידים שלו.
מעניין אם זה כך עם כל הסופרים שהתפרסמו.
אהבתיאהבתי
הוא היה מרצה שלי בקורס בחירה באוניברסיטה. בואי נגיד שהוא לא ממש התרשם מהחשיבה הספרותית שלי ואני כל הזמן ניסיתי למצוא פרשנויות הזויות לשירה שהוא לימד, וללא הצלחה. זה היה הקורס הראשון והאחרון שלקחתי במדעי הרוח.
אהבתיLiked by 1 person
זה מזכיר לי שכשאני למדתי לתואר, הייתי צריכה לבחור קורס בחירה, והקורס שרציתי היה מלא, אז מישהי בהרשמה אמרה לי שאני יכולה להרשם לכל קורס שאני רוצה, ובטעות נרשמתי לקורס שהתברר כפרו-סמינריון במחלקה להיסטוריה. הבנתי את זה אחרי כמה הרצאות, שהיו מרתקות דרך אגב (ובדיעבד הבנתי שהמרצה שם, פרופסור יבלונקה, נחשבת לאחת המומחיות הגדולות בתחום חקר השואה) – וכמובן שפרשתי, אבל היה לי בלגן שלם סביב זה שהיה לי קורס ״מיותר״ עם ציון אפס כחלק מרשימת הקורסים שלי והיה לי קשה בסוף התואר ״להפתר״ ממנו ברשימת הקורסים שלי (שלא לדבר שלא קיבלתי החזר כספי עליו).
אהבתיאהבתי
קראתי את הספר, אני זוכר שאהבתי אותו ולא זוכר את העלילה… ועד שקראתי את הרשומה של טליק לא ידעתי שיש סיפור אמיתי מאחוריה
אהבתיLiked by 1 person
אני שמחה לקרוא שנהנית מהספר
אהבתיLiked by 1 person
טליק חרובי אינו זוכר את הסיסמה כדי להגיב כאן, אז אני שולח בשמו את תגובתו:
"רק רוצה לומר שלא הייתה מצידי כל התנשאות על אלה שלכאורה לא קראו את הספר שתיים דובים.
נושא הנושא החם היה דילמות ואת הפוסט הבאתי כדי להסביר את הדילמה שלי.
לא חשבתי שכולם קוראים מאיר שלו כמו שלא כולם רואים את אותם סרטים או את אותן הצגות.
הצגתי דילמה ואמרתי שתוך כדי הכתיבה הבנתי שאני לא אשתף פעולה עם העיתונאי כי זה יכול לפגוע בשארית בשרם של גיבורי הארוע. זה הכל.
לא התנשאות על אף אחד ולא נפנוף באיזושהי אידיאולוגיה נסתרת.
זה הכל"
אהבתיLiked by 1 person
tאם כך למה הדילמה מוסברת דרך ספר והתגובות שהוא גרר? אין פה הנחה סמויה שאנשים קראו אותו ואת הבלגן שהוא יצר?
אהבתיאהבתי
כי עיתונאי ביקש לברר איתי מי הגיבורים המדוברים והייתה לי דילמה אם לספר או לא,בתהליך הכתיבה הבנתי שאני מעדיף לא לספר .זה לא רלוונטי אם קראת או לא את הספר,הספר לא הנושא זה שולי לגמרי. הצגתי דילמה,שבמקרה קשורה לספר הספציפי הזה שיש לי בו מעורבות אישית כי סבי היה ממיסדי המושבה אבל גם זה לא חשוב לצורך העניין.
אין לי עניין לשכנע אותך,אבל מכאן ועד התנשאות? לא הבנתי . בכל מקרה זכותך כמובן לדעה וזה בסדר
אהבתיאהבתי