לפני כמה חודשים, כשהרפורמה המשפטית עדיין כיכבה בחדשות באופן יומיומי, נתקלתי במקרה בטור הבא שקורא לאנשי הימין לא להגיע לפשרה לגבי הרפורמה המשפטית מכמה סיבות, ורציתי לכתוב תשובה לטיעונים הללו (ואולי גם לכם לחשוב על התגובה האישית שלכן אליהן).
בגדול הרב איתן קופמן (שכתב את הטור) טוען שהשמאל בעבר לא התייחס לדרישות או בקשות הימין לפשרות כשיושמו החלטות שהיו בניגוד לאידאולוגיה של הימין (הדוגמאות שהוא מעלה כולן קשורות להסכמי שלום, ההתנתקות, או פינוי יישובים), ומעבר לכך הרב פורמן פשוט לא סומך על השמאל שהפשרה שיגיעו אליה תשאר בעינה אם וכשהשמאל יחזור לשלטון, ושהשמאל לא יחליט לשנות חזרה את כללי המשחק ואת הסטטוס קוו שאליו יגיעו בפשרה לנקודת ההתחלה אם וכשתעלה ההזדמנות הפוליטית לעשות זאת.
מעבר לזה, התחושה של הרב קופמן היא שהשמאל מסרב להכיר בעובדה שהימין ניצח בבחירות, וכמנצח זכותו של הימין לקבוע את המדיניות של הממשלה כרצונו. אם השמאל היה מכיר בעובדה הזו ומוכן לקבל אותה – אפשר יהיה לראות בהכרה הזו נקודת מוצא להדברות, אבל הרב קופמן סקפטי לגבי הסיכוי שזה יקרה.
למרות שאני לא מסכימה עם האידאולוגיה של הימין האידאולוגי שמייצג הרב קופמן, אני מבינה את התסכול שהוא מדבר עליו – ויש צדק מסוים בדברים שלו, גם אם הסיבות מאחורי העובדות האלו נובעות לדעתי מדברים מוצדקים.
בעשורים האחרונים נבחרו בעיקר ממשלות ימין (חוץ מכמה ממשלות אחדות והבזקים קצרים של ממשלות שמאל בראשות רבין ואהוד ברק, ותקופה מסויימת שבה מפלגת המרכז ״קדימה״ היתה בשלטון, אבל מי שעמדו בראשה תמיד היו פוליטיקאים שהגיעו במקור מהימין, כמו למשל שרון או אולמרט) – אלא המדיניות של הממשלות היא לא פעם מדיניות שנתפסת כשמאלנית על ידי הימין האידאולוגי גם אם באופן רשמי הן ממשלות ימין. המדיניות הזו ברובה היא מדיניות בתחום המדיני והבטחוני, אבל גם הליברליזציה של החברה הישראלית שמכירה בזכויות נשים וקהילת הלהט״ב למשל היא גם כזו שמנוגדת למערכת הערכים של הימין האידאולוגי, שהיא קבוצה שהיא ברובה דתית, או לפחות מסורתית ושמרנית שלא מתחברת לפתיחות בנושאים האלו.
אחד מהאירועים המשמעותיים הוא כמובן ההתנתקות ב 2005, שמבחינת הימין האידאולוגי היתה גירוש מהבית שלהם – ומה שחמור יותר, הם פנו לבית המשפט כדי למנוע את התהליך אבל בית המשפט לא עצר את ההתנתקות. זו הסיבה העיקרית שבגללה בית המשפט הפך בעצם לגורם שנוא על ידי הימין.
וזה כמובן מעבר לטענה שבה מאמינים בימין האידאולוגי שלפיה אריאל שרון שבמקור התנגד להתנתקות נאלץ להסכים לה כדי לנסות להוריד את הלחץ ממנו בכל מה שקשור לחקירת השחיתות לכאורה שלו, במיוחד אחרי שהיא כבר עמדה להגיע לבית המשפט – כי כביכול בית המשפט ה״שמאלני״ היה אמור להעריך את הצעד הזה, ולכן להקל עליו במשפט. השילוב של שני הטיעונים הוא מה שעומד מאחורי הטיעון של הימין האידאולוגי שבית המשפט הוא הכלי העיקרי שבעזרתו השמאל ממשיך לשלוט במדינה.
ועכשיו יש סוף סוף ממשלה ימנית שמצהירה שהיא הולכת לבצע את המדיניות שבזכותה היא נבחרה, ובעיני הימין האידאולוגי השמאל מסרב להכיר בזכותה של הממשלה הזו לקבוע מדיניות – למרות שהשמאל ציפה לאורך כל השנים מהימין האידאולוגי לכבד את המדיניות של הממשלה כשהיא ״נעימה״ לשמאל.
מזה נובע התסכול של הימין האידאולוגי, שהוא מובן גם אם אני לא מסכימה עם האידאולוגיה שאותם אנשים בוחרים ליישם, במיוחד כשבעיני יש בטיעונים האלו כמה טעויות – וכמה דברים שרבים לא מבינים במשמעות של המדיניות שהממשלה רצתה להכיל בעזרת הרפורמה.
אני רוצה קודם כל לכתוב על הלחץ שהיה כדי להעביר את החקיקה הזו מהר – ואת התחושה של הציבור שמתנגד לה שיש פה לא רק רצון לקביעת מדיניות, אלא גם (ואולי בעיקר במובנים מסוימים) לעשות ״דווקא״ ואפילו להתנקם בציבור ה״שמאלני״.
הממשלה הנוכחית אמורה להיות ממשלה יציבה מאוד – יש לה רוב של 64 מנדטים (ולכן לא תלויה בקריזות של אף חבר כנסת בודד) כך שאין לחץ להעביר חוקים או לקבוע מדיניות לפני שהממשלה תתמוטט. לכן יש כביכול זמן להעביר את החוקים בלי לחץ.
זה למה הלחץ קיים? אולי הוא נועד כדי למנוע מהמחאה נגד הרפורמה להפוך להיות בולטת כפי שהיא הפכה להיות, ובכך היתה גורם אחד במניעה או לפחות בעיכוב של החקיקה (לפחות בשלב זה)? או שמי שרצה להעביר את הרפורמה היה מעוניין שלא תהיה לציבור הבנה עמוקה של מה עומד מאחוריה ולמה היא עלולה להוביל? או שאולי יש לחץ לחוקק חוקים ולהשפיע על הרכב בתי המשפט כמה שיותר מהר לפני סיום המשפטים של ביבי נתניהו כי יש הבנה שהם לא הולכים לטובתו? יש פה לא מעט טיעונים שיכולים להראות שהרפורמה היא לא בהכרח נובעת מאידאולוגיה שתתרם למדינה – אלא מאינטרסים פוליטיים או אישיים.
וחשוב לי לכתוב משהו על שחיתות.
בשנים האחרונות היו לא מעט ראשי ממשלה שהואשמו בשחיתות, החל מאריאל שרון, דרך אהוד אולמרט – וכלה בביבי. טיעונים לשחיתות עלו גם נגד אהוד ברק, ואפילו טענה שהוא פרש מהחיים הפוליטיים מוקדם יותר ממה שהוא רצה כדי להמנע מכך שיחשפו את השחיתות הזו, למרות שאין הוכחות לטיעונים האלו נגד אהוד ברק.
כשהועלו ההאשמות על שחיתות ספציפית נגד ביבי ושרון, עלתה טענת נגד שזה בגלל שהם רצו ליישם מדיניות ימין "על מלא מלא" – והאיום במשפטי שחיתות שיגרמו להם לשנות את המדיניות שלהם לכזו שידידותית יותר לשמאל או שמישהו ידאג שהם ״יעופו״ מהתפקיד היתה הדרך שבה השמאל בחר לדאוג שהם יפסיקו עם המדיניות ה״לא רצויה״ שלהם.
אבל משום מה אותם אנשים לא חושדים אפילו לרגע שגם על אולמרט "הלבישו" תיקים – כשההבדל היחיד בינו לבין שרון וביבי היתה העובדה שהוא לא התיימר להיות ראש ממשלה ימני (למרות שאולמרט גדל בליכוד וייצג את המפלגה כראש העיר ירושלים וכחבר כנסת במשך המון שנים), ולכן תיק השחיתות נגדו לא תואם את התיאוריה הפוליטית המקובלת על הימין האידאולוגי שהשמאל מנסה להמשיך ולשלוט במדינה העזרת מערכת המשפט.
אבל מה בעצם משותף לשרון, ביבי וגם אולמרט? שלושתם היו פוליטיקאים בכירים שהיו די מבוססים בכוחם והיו בטוחים בו, ולכן כנראה הרשו לעצמם להנות יותר מידי ממתנות וטובות הנאה שונות, עד שהם הגזימו – ונתפסו.
ודרך אגב, התנהלות כזו היא לא רק נחלתו של הימין – בתקופה של לפני המהפך ב 1977, גם מנהיגי השמאל הרגישו שיש להם פריווילגיות כאלו – החל ממשה דיין וגניבת העתיקות שלו, וכלה ביצחק רבין שהחזיק בחשבון דולרים שהיה לא חוקי באותה תקופה (גם אם כיום זו לא נשמעת האשמה חמורה). רבין בסופו של דבר פרש, לעומת משה דיין שנשאר בתפקידו – אבל שניהם היו בטוחים כי מותר להם בתור מנהיגים וחזקים לפעול שלא לפי החוקים המקובלים, בין השאר כי פשוט אף אחד לא חשב על האפשרות שמפא״י תרד מהשלטון.
אז מה בעצם מסביר את העובדה שאנשי ימין מובהקים כמו אריאל שרון התחילו לפעול כ"שמאלנים" בניגוד לאידאולוגיה המוצהרת שלהם?
התשובה לדעתי די פשוטה: לחץ בינלאומי.
אם נסתכל על נושא ההסכמי השלום ש״נכפו״ על ישראל בפרספקטיבה היסטורית, עד סוף שנות השמונים הנושא לא ממש עמד על הפרק חוץ מאשר השלום עם מצרים, ולמרות שההסכם כלל סעיפים שדיברו על הסכם שלום והקמת מדינה פלסטינית, אף אחד לא ממש פעל בנושא.
וכמובן חשוב לציין שהסכם השלום עם מצרים התברר למעלה מארבעים שנה לאחר החתימה עליו כמאוד טוב – וכמובן שמי שחתם עליו ואפילו ויתר על שטחים לטובתו היה מנחם בגין, ראש ממשלה ימני.
אבל בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים, התחיל להווצר סדר עולמי חדש שנוצר בעקבות סיום המלחמה הקרה והתמוטטות ברית המועצות. בנוסף, אחרי פלישת עיראק לקווית בקיץ 1990, ארה״ב הצליחה להקים קואליציה רחבה שכללה לא מעט ממדינות ערב כדי להלחם בסדאם חוסיין, אבל במקביל לכך גם לזכות בשיתוף פעולה מצד ישראל לא לפעול במערכה הזו. ואז בסוף המלחמה – ארה״ב התפנתה לטפל בבלגנים אחרים בעולם, ובראשם כמובן הסכסוך הישראלי פלסטיני.
ב 1991 עמד בראש ממשלת ישראל יצחק שמיר, איש ימין מובהק שלא האמין בתהליך שלום באשר הוא, והוא היה זה שהקים ממשלת ה״ימין על מלא מלא״ של אותה תקופה. הכתבה הבאה מפרטת על הרקע ההיסטורי של הועידה, ואני מקווה שיש לכם מנוי לקרוא אותה, אבל גם אם לא – יש בכתבה ציטוט שאני חושבת שנכון לכל אורך השנים האחרונות:
חווינו את מה שעוד יחזור על עצמו: לחץ אמריקאי להפסקת הבנייה בהתנחלויות, ראש ממשלה מהימין שנכנס למהלך מדיני בניגוד לעמדתו, ואופוזיציה ימנית מבית שעושה לו את המוות ובסוף מפילה את ממשלתו.
על הסכם אוסלו ב 1992 חתם אמנם רבין בראש ממשלת שמאל – אבל בלי ועידת מדריר, הסכם אוסלו מעולם לא היה קורה, וכך גם שורה ארוכה אחרת של הסכמים שנחתמו עם הפלסינים, כולל הסכם וואי שהוא המשך ישיר של הסכמי אוסלו. מי שחתום על הסכם וואי, דרך אגב, הוא ביבי בקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה. ההסכם כולל למשל הסכמה לפנות את חברון, למרות שביבי עיכב את ביצוע ההחלטה הזו ומי שפינה את חברון היה ראש הממשלה הבא, אהוד ברק.
אחד מהצעדים הפרקטיים של ההסכמים השונים הוא ההתחייבות של ישראל לצמצם משמעותית את ההתישבות בשטחים – החל ממניעה של הקמת יישובים חדשים וכלה המגבלות קשות על הגדילה של היישובים הקיימים.
המגבלות האלו נובעות מכך שהעולם מאמין שהפתרון הרצוי לבעיה הפלסטינית הוא שמגיעה לפלסטינים מדינה משלהם (בין אם לצד ישראל או במקומה כפי שדורשים קיצונים שונים), והדעה הזו הפכה בשלושים פלוס השנים האחרונות מתאוריה לאמת שנחשבת לברורה מאליה, ועובדה שהולכת להיות מיושמת בשטח בלי קשר לכוונות של ממשלות הימין של ישראל.
יש לנו כמובן את הזכות לא להסכים עם ההנחה הזו – אבל באותה מידה יש למדינות העולם, כולל ידידתנו הקרובה ביותר ארה״ב, את הזכות לא לתמוך בנו כלכלית או מדינית אם לא נסכים לדעתן. אמנם כידוע הנבואה ניתנה לשוטים ואין לנו את האפשרות לחזות את העתיד, אבל עצם העובדה שלא מעט ראשי ממשלה של מדינת ישראל בחרו לשתף פעולה עם הממשל האמריקני בניגוד להצהרות הבחירות שלהם ואפילו בניגוד לדעותיהם הפוליטיות מעידה על כך שכנראה צעד כזה מנוגד לאינטרסים הכלכליים והבטחוניים של מדינת ישראל.
וממש כמו בנושא הסכמי השלום, היה (וכנראה עדיין קיים) גם לחץ בינלאומי שהתנגד מאוד לרפורמה – לפחות מצד ארה״ב ומדינות מערב אירופה, שהן בנות ברית של ישראל. חלק מהלחץ נבע מהיחס לפלסטינים שמשתמע ממנה, וחלק ממנו נבע ממה שאותן מדינות תפסו כיחס בעייתי לאזרחי ישראל הערבים ולמיעוטים אחרים.
השאלה היא עד כמה תןמכי הרפורמה מקרב הקהל הכללי מודעים למשמעות של לחץ בינלאומי כזה, ועל התוצאות ארוכות הטווח שלו? דוגמא מאוד טובה ללחץ כזה היא דרום אפריקה, שבה הקהילה הבינלאומית החליטה להטיל על המדינה חרם כלכלי כדי לגרום לממשלה הלבנה להפסיק את מדיניות האפרטהייד במדינה. בסופו של דבר החרם מוטט את הכלכלה הדרום אפריקנית וגרם לשלטון ליפול ולמדיניות האפרטהייד להעלם – אבל לא בהכרח הוביל למצב טוב יותר במדינה. למרות שעברו כמה עשורים מאז סוף שלטום האפרטהייד, המדינה לא הצליחה להשתקם מבחינה כלכלית, בין השאר כי כחלק מההתאוששות מהאפרטהייד יש הרבה מאוד חוקים שנותנים עדיפות לשחורים גם אם הכישורים שלהם לתפקידים שונים פחות טובים (או לא קיימים כלל). אבל לא רק שאותם חוקים לעיתים מקשים על חברות לתפקד, הם מאפשרים למתח הבין גזעי להמשוך ולתסוס גם אם הוא כבר לא קיים באופן ״רשמי״.
בהקשר הזה, אני רוצה שנדבר על ה״ברקזיט״ – ההחלטה של בריטניה לעזוב את האיחוד האירופאי על סמך משאל עם שהתבצע בבריטניה. הכתבה הבאה משווה בין הברקזיט למהפכה המשפטית שלנו, אבל מה שקריטי בכתבה הן הפסקאות הראשונות שלה:
ריי, אזרח בריטי בן 65 המתגורר בברמינגהם, תמך בזמנו נמרצות ביציאת בריטניה מהאיחוד האירופי, בנימוק שנמאס לו מהאליטות ומהפקידים בבריסל שמחליטים בשבילו — אחד הנימוקים המרכזיים של תומכי הברקזיט. לכל מהפכה נדרש אויב, ובמקרה של הבריטים היו אלה האליטות בבריטניה והפקידות הבכירה של האיחוד. האויבים הנוספים היו — איך לא — המהגרים. השילוב של אליטה מנוכרת ומרוחקת ומהגרים שתופסים מקומות עבודה היה מתכון קטלני לשכנוע שהביא לברקזיט.
שש שנים אחרי, רבים מתומכי הברקזיט מצטערים. הוא לא עשה טוב לכלכלה הבריטית. האינפלציה גבוהה, הצמיחה נמוכה, הפאונד חלש, הביורוקרטיה התגברה, המעבר בגבולות פחות חלק. גם ריי מצטער על תמיכתו בברקזיט: "לא הסבירו לנו את המשמעות האמיתית", אמר. ייתכן שההסברה היתה כושלת, אך ייתכן גם שריי ועוד מיליוני בריטים פשוט לא רצו להקשיב, כי כל מי שזוהה עם האליטות המנוכרות נפסל לעדות.
זה המצב אצלנו עם ההפיכה המשפטית שמוביל בנימין נתניהו. יש כאן מרכיבים דומים לאלה שהיו בברקזיט: מצד אחד אליטות שמדברות על הסכנות של ההפיכה המשפטית לדמוקרטיה, לזכויות אדם ולכלכלה, מצד שני המונים שמתחברים יותר למסרים על משילות, לאומיות ועוצמה, ושונאים אליטות.
כמובן שהברקזיט והרפורה המשפטית בישראל הם מצבים שונים שקורים במדינות שונות, אבל יש פה שתי נקודות חשובות:
- העובדה שהמידע שהאזרח ה״קטן״ מקבל יכול להיות מאוד מוטה פוליטית על סמך הנטיה הפוליטית שלו ועל סמך האינטרס של מי מהפוליטיקקאים שהוא מאמין בו – למרןת שהתמונה שהוא מעניק לא בהכרח מלאה, והאינטרס של הפוליטיקאי הממוצע הוא לא להפיץ אמת אלא למשוך קולות בכל מחיר.
- העובדה שיש חוסר אמון במי שנחשב כחלק מה״אליטות״ ולכן המידע שהוא מוסר נתפס אוטומאטית כלא רלוונטי ואפילו לא נכון, לפחות לא עד שהמציאות מוכיחה אחרת.
ועולה השאלה: עד כמה באמת התומכים ברפורמה מבינים את ההשלכות ארוכות הטווח שלה – גם מבחינת ההשפעה הבינלאומית שכבר כתבתי עליה, אבל גם מבחינת מדיניות פנים? האם הם מסכימים עם המשמעות האמיתית של השינויים האלו מבחינת החיים היומיומיים שלהם, או שהם מאמינים לכל ההבטחות של הפוליטיקאים שכנראה יש להם אינטרס להציג את השינוי ככזה שהוא כולו טוב?
אז איך כל זה מתקשר לרפורמה שלא עברה בשלב זה, אבל עומדת לעלות על הפרק שוב די בקרוב?
כי מעבר לרפורמה עצמה, יש בישראל שינוי אידאולוגי רחב מאוד שמתרחש כבר כמה עשורים. המדינה שהוקמה על ידי אלו שמאמינים באידאולוגיה שמאלנית הופכת למדינה שבה לחלקים הולכים וגדולים מהציבור יש דעות מנוגדות לאלו של מקימי המדינה – כלומר כאלו שמאמינים באידאולוגיה ימנית שמתנגדת לתהליך השלום, באידאולוגיה שמרנית שמתנגדת להרבה מאוד מהקידמה שהשמאל מעוניין בה, וכמובן באידאולוגיה דתית שמנוגדת לזו של השמאל.
וכמובן שבין לבין, בשני הצדדים יש פוליטיקאים שמנסים להקצין את הפער בין המחנת למען הרווח הפוליטי שלהם עצמם. הציבור החרדי למשל לא כולם מסכים עם המדיניות שבה הילדים לא לומדים לימודי ליבה, אבל הם לא יכולים להתנגד לרבנים בצורה פומבית ולכן קל לפוליטיקאים כמו לפיד להאשים את החברה החרדית כולה בחוסר שיתוף פעולה במקום למצוא דרך יעילה לנטרל את הרבנים שמונעים את שילוב החרדים בחברה.
לכן המשימה האמיתית היא למצוא דרך לחיות יחד בניגוד לרצונם של אלו שרוצים רק להפריד, אם דרך כזו באמת קיימת.
התיירת המקרית 
כל כך הרבה אמירות שנשענות על כרעי תרנגולת. הסכם השלום עם מצרים כזה גליק? הוא תקע אותנו עם עזה. אם לבגין היה שמינית מהראיה לרחוק של בן גוריון הוא לא היה מסכים להחזיר סיני בלי רצועת עזה תוך התחייבות של המצרים ליישב את מחנות הפליטים בגזה בתוך סיני. כזה עולב הוא היה כראש ממשלה. הוא הרי הביא את אסון אי גיוס בני הישיבות שבן גוריון הגביל במספר. וגם ההבל שרשמת על ברקזיט. עוד בימי חייך יתברר שברקזיט היה הצעד החכם ביותר שבריטניה עשתה. רק מי שקורה את התשקורת הישראלית העלוב עם נדב אייל שחושב שהוא מומחה לכל, אינו מבין שברקזיט היה צעד חכם. מבלי להתייחס לסוגיות הגירה, יש באירופה בנק מרכזי המנותק ממשרד אוצר מרכזי. כלומר אין לאירופה משרד אוצר מרכזי אבל יש לה בנק עם עוצמה של בנק מרכזי. זה גורם לעיוות בכלכלה של מטבע – במדינות ששותפות לגוש האירו – המנותק ממשרד אוצר מרכזי והעיוות הזה גורם לכלכלה האירופאית להיות בלתי מאוזנת בעליל. לטווח הרחוק הבריטים ששקעו משך שנים ירוויחו ובגדול. אירופה עתידה לשקוע והאיחוד יתפרק עוד בימי חייך.
אהבתיLiked by 1 person
עובדתית הברקיט לא היטיב עם בריטניה, אתה יכול לקשקש כמה שאתה רוצה, אבל בריטניה נפגעה, לפחות במובן הזה שהאזרח הקטן מרגיש את התייקרות בכיס ובארנק שלו.
ולאיחוד האירופאי יש הרבה יתרונות מבחינת שיתוף פעולה כלכלי, משהו שאתה אישית כנראה מתעב ולכן מקווה שזה ייכשל, אבל עובדתית האיחוד פועל כבר כמה עשורים, והיחידה שפרשה ממנו היתה בריטניה, וגם היא מצטערת על זה כך שנראה שהמדינות השותפות בו מרוצות.
אהבתיLiked by 1 person
אני לא מתכוונת להגיב על כל מה שכתבת אבל יש לי כמה הערות בכל זאת.
נראה לי שהגיע הזן להפסיק להתייחס ל"ימין" ו"שמאל" בסוגיות שאת מדברת עליהן.
במקום זאת, ראוי להשתמש במושגים כמו "ליברלי" ו"שמרני" – אם רוצים להיות מנומסים, ו"חשוך, משיחי וגזעני" אם רוצים להיות אותנטיים.
אז כשאת מדברת על "אידיאולוגיה" של ה"ימין", שאותה ה"שמאל" ומערכת המשפט אכזבה שוב ושוב, בעצם במציאות את מדברת על הצורך של ממשלות ושל מערכת המשפט לחסום ולהדוף שוב ושוב ניסיונות לחוקק חוקים וליישם בפועל התנהגות ופעילות גזענית לא מוסרית שלא אכפת לה לרמוס זכויות אדם בשם ארץ ישראל השלמה / כפייה דתית / רמיסת זכויות נשים, להט"בים ומיעוטים / חוקים בינלאומיים (מחק את המיותר). אכן זה מאד מתסכל את הגזעניים כאשר לא מאפשרים להם להוציא לפועל את הרצונות שלהם.
לגבי הלחץ לחוקק את הרפורמה המשפטית – האמת שאולי היתה מחשבה להספיק מהר לפני שתיפול ממשלה? ששוב יהיו בחירות? לחוקק את כל החוקים ואז כאשר בפועל לא תישאר שום דרך לבקרה על הממשלה, לא מצד בתי המשפט ולא מצד היועצים המשפטיים – הם יוכלו להמשיך בנחת לחוקק עוד ועוד חוקים גזעניים, משיחיים, דתיים, רומסי זכויות אדם וכו.
בפועל, ברגע שלוין הציג את רשימת החוקים המתוכננים, התעורר החלק השפוי הליברלי שומר החוק ונושא בנטל של העם, וכך פרצה המחאה, מה שאולי לא היה קורה – או היה קורה מאוחר מדי כפי שקרה בפולין ובהונגריה – כך שהלחץ לחוקק את הכל מייד ובבת אחת פעל בעצם כחרב פיפיות.
זה נכון שהיו עוד ראשי ממשלה שהואשמו בשחיתות, ואהוד אולמרט אף הורשע והגיע לכלא – אגב לאו דווקא על פשעים שביצע בזמן שכיהן כראש ממשלה אלא דווקא כשהיה ראש עיריית ירושלים, אם אני זוכרת נכון.
זה גם נכון שגם ביבי בקדנציה הראשונה שלו (בשלב ההוא רק לגבי ה"מתנות") וגם ברק נחשדו בשחיתות, ושניהם כיהנו באותן השנים זמן קצר מאד ולא ברור מה קרה לחקירות ההן. אבל מאז שביבי חזר זה רק הלך והחמיר עד לשלבים שבו הוא ממש התחיל להשתין מהמקפצה, בסוג של נרקיסיזם מופרע שמשוכנע שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה ולא יכולים לעשות לו כלום.
נכון שהיו שחיתויות גם בתקופת שנות שלטון המערך, אבל לפחות אז היתה בושה, ואנשים התפטרו וזוכרת אחד או שניים שגם התאבדו.
לגבי שרון – אני זוכרת הפוך מאיך שתיארת. כלומר שהיו חקירות או חשדות נגדו, אבל השמועות אומורת, שבגלל שהוא החליט על ההתנתקות (בהשפעתו הישירה של אולמרט), הוחלט "לאתרג" אותו (כלומר לרדת ממנו, להתייחס אליו בעדינות כמו אל אתרוג) ולא להתקדם עם החקירות וזה לא הבשיל לידי כתב אישום. בסוף זה נפל על הבן שלו.
לגבי יצחק רבין וחשבון הדולרים (שהיה בכלל על שם לאה, אשתו), החשבון הזה היה קיים עוד מהתקופה שהוא כיהן כשגריר בוושינגטון, שאז זה היה חוקי. הבעייה היתה שהם לא סגרו (בטעות או בכוונה) את החשבון כאשר הם חזרו לישראל. אבל על דבר כזה פעוט הוא התפטר. את מבינה את ההבדל בגישה? באחריות האישית? איפה יש דברים כאלה היום?
בנושאי הלחץ הבינלאומי זה נכון שחלקים רבים מדי בציבור הישראלי אוהבים לשכוח שאנחנו מדינה קטנה שזקוקה לתמיכה ולעזרה מארה"ב ואירופה. ויש משום מה גם נטייה לדרוש מהגויים להתייחס ליהודים בגולה הרבה יותר טוב מאשר היהודים בישראל מתייחסים ללא יהודים כאן.
אני לא מבינה מספיק בכלכלה עולמית ובמצב של האיחוד האירופי בכלל ובריטניה בפרט, וקראתי בעניין רב את התגובה שמעלי שטוענת שהברקזיט בסופו של דבר יעשה טוב לבריטניה, אבל באמת על פניו התחושה שלי שהם עשו טעות וכבר מצטערים עליה. אבל אני לא רואה שום קשר בין הברקזיט לבין חוקי ההפיכה המשטרית שמאיימים להרוס את הדבר היחיד שגרם עד כה לישראל להיות קצת דמוקרטית (כן, גם עכשיו אנחנו לא דמוקרטיה מלאה). ומי שלא מבין את ההשלכות של החוקים המוצעים, לא רק לא מבין את הבעייה מול הלחץ הבינלאומי אלא את מה שהמדינה תהפוך להיות בגללם.
אהבתיLiked by 1 person
התגובה מעלייך באה עם גישה כלכלית מאוד מסויימת ובעיקר עם הבטחות שאי פעם בעתיד ייתברר שהברקזיט הוא טוב והאיחוד האירופאי הוא רע – אבל אנחנו לא נביאים, והמצב הנוכחי דווקא מראה יתרונות לאיחוד האירופאי ולא חסרונות (ושבריטניה הפסידה אותם לגבי הברקזיט). יכול להיות שבעתיד תמונת המצב תשתנה, אבל אין כרגע סימנים שמבטיחים את זה או מוכיחים את הטיעונים של המגיב לפניך.
ואנחנו חיות כרגע במדינה שבה יש אוכלוסיה הולכת וגדלה שלא מאמינה בזכויות מיעוטים (במיוחד לא הערבים), שלהט״בים הם תועבה שנוגדת את הטבע ושאלוהים דורש שהיא תענש בסקילה, ושמקומה של האישה במטבח.
את יכולה להתעסק בסמנטיקה שזה ״מחנה שמרני מול ליברלי״ ולא ״ימין מול שמאל״, אבל זו קשקשת של מי שיש לו אינטרס להרוס את השמאל – ולא מדובר רק על ביבי אלא גם על אחרים שמרוויחים מזה.
אבל בשורה התחתונה – בדמוקרטיה הרוב קובע, והורב רוצה את הרפורמה כי הוא מאין בערכים השמרניים הנ״ל. הם שונאים ערבים, הלהט״בים לא מעניינים אותם במקרה הטוב ומגעילים אותם במקרה הנפוץ, ופמיניזם וזכויות נשים זה מבחינתם מירב מיכאלי שהוא ״סמול״ ולכן פוסטמה.
אהבתיאהבתי
ולגבי שרון – סביר להניח שעשו הרבה רעש בתיקים מראש והתיק האמיתי היה רזה יותר מראש – ובנוסף כנראה שעורכי הדין שלו בהסכמתו והסכמת בנו הצליחו להגיע להסדר טיעון שעומרי שרון (הבן) יודה באשמה ויקבל עונש מופחת כי הוא לא איש ציבור, וכך שרון יצא מהתיק בלי בעיות. אל תשכחי גם ששרון התחיל לסבול מבעיות בריאות קשות ואז שבץ ששיתק אותו – והרבה מאוד מההליכים והחקירות נעצרו בעקבות זה.
אהבתיאהבתי
אמפי, ראי גם התגובה שלי למטה.
אהבתיLiked by 1 person
הססתי אם בכלל יש טעם להגיב, כי השיח בין שני צדדים הכלואים באג'נדות מנוגדות שלהם הוא שיח חרשים – "כדבר אל העצים והאבנים".
בקיצור, על הפוסט הזה היה מגיב שמעון פרס:
הרשי לי רק להתייחס להבנה של מושג הדמוקרטיה בתור "רצון רוב העם". ראשית, פתק בקלפי איננו כמתן "כרטיס אשראי" פתוח ל-4 שנים, כמו שאיננו מתן "יפוי כוח בלתי חוזר". הנה כבר שליש מהעם חזר בו בסקרים ואם היו נערכות בחירות כיום, יחס הכוחות היה מתהפך 63:53 לטובת האופוזיציה.
אבל דמוקרטיה פר הגדרה איננה רק שלטון הרוב. בדמוקרטיה אמיתית קיימת הפרדה (על ידי מערכת חוקתית של איזונים ובלמים) בין 3 הרשויות: המחוקקת, המבצעת והשופטת. בישראל כבר מזמן אין הפרדה בין הרשות המבצעת למחוקקת ורוב חברי המחוקקת הם בעצם "מריונטות" של הממשלה. וכשחוקי המשחק הדמוקרטיים משתנים על ידי "תמיכת הרוב", הרוב מגלה שהלכה הדמוקרטיה, כמו בהונגריה, פולין וטורקיה…
דמוקרטיות נאורות אמיתיות בנות ימינו, מעניקות משקל משמעותי גם לעקרונות שמבססים את יכולת כל אזרח לממש זכויותיו הדמוקרטיים, ובהם שמירת זכויות אדם כמו הזכות לחירות, חופש הביטוי, חופש התאגדות, זכות הקניין וחופש התנועה. מרבית המדינות הדמוקרטיות המודרניות משתדלות לאפשר השפעה שלטונית שווה של כלל האזרחים, בלא תלות במוצא וגזע, מעמד חברתי וכלכלי, דת, מין ומגדר.
שלטון "הימין" השולט כמעט ברציפות כ-30 שנה, מבסס את שלטונו על הפרד ומשול בעידוד שנאה ושסע בין "השבטים". הזכרת את השנאה כלפי מגזר האזרחים הערבי (שמהווה 20% מכלל האזרחים). ולעומתו מגזר אזרחים אחר, המגזר החרדי (שכמדומני אינו עולה על 11-12%) ושבניגוד למגזר הערבי ("השנוא") הוא הרבה הרבה פחות יצרני (בלשון המעטה ובהתאם לעובדות המדודות של הלמ"ס) ולכן שיפסיק למכור את הלוקשים שעבודה ושירות צבאי שווים לתפילות. ושר אוצר שמנהל מדיניות כלכלית של "בעזרת השם" – לא יוביל את הכלכלה לשום מקום מלבד הרס של כלכלה שנבנתה במשך שנים רבות.
ולסיום, אני תומך באבחנה של אמפי בין "ליברלים" ל"שמרנים" ולא בין ימנים לשמאלניים, וכי גדעון סער, אלקין, ליברמן, גנץ ולפיד הם שמאלנים? ולגבי השחיתות הנגועה בשני המחנות – אני חי במדינה הזו מספיק זמן (ואין לי זיכרון של דג או ציפור), כדי לזכור שכל הנגועים במחנה השני התפטרו לפני הגשת כתב אישום וחלקם אפילו התאבדו מבושה כשנתפסו (כפי שהזכירה גם אמפי).
אז לסיכום אומר כמו פרס "כן ולא" 😀
אהבתיLiked by 2 אנשים
בוא ואשאל אותך כך: האם כשיגיע ״רגע האמת״, האם סער או אלקין יסכימו לתת זכויות שוות לערבים, או יסכימו לחתום על הסכם שלום שיעניק שטחים משמעותיים למדינה פלסטינית עצמאית? עד כמה שזכור לי – שניהם ימנים יותר מביבי, וזה כנראה לא יקרה כי מבחינה אידאולוגית הם לא מאמינים בזה (אלא אם נכנס פה ללחץ הבינלאומי שכתבתי עליו).
ובוא נודה בזה: הסיבה היחידה שסער, אלקין וליברמן הם לא בממשלה לא נובעת מהבדלים אידאולוגיים, אלא נטו משנאת ביבי. ברגע שביבי ועדת מעריציו תעלם מהליכוד, סער, ליברמן, ושות׳ – יצטרפו בשמחה לממשלה שקווי הפעולה שלה הם בהחלט ימניים ונוטים לדת ולמסורת.
ושים לב לכך שגם הצד ה״שני״ של המפה הפוליטית בעצם מתקיים על שנאה – שנאה לשמרנות בכלל ולחרדים בפרט… האם זה שונה מהשנאה לערבים?
אהבתיאהבתי
מה עניין שמיטה להר סיני? מה עניין "שטחים" לעניין ממלכתיות המתנגדת לשליטים עבריינים עם אישומים פליליים והרשעות קודמות? ואגלה לך סוד קטן, גם בתוך הליכוד עצמו ישנם מתנגדי שחיתות לא מעטים בארון, שלעת עתה, למעט מיעוט כמו דוד ביטן, מפחדים לדבר. ואני דווקא רואה אפשרות לתסריט אחר, שהם אלו שיתחברו לקבוצת הימין הממלכתי ולא הימין הממלכתי אל המושחתים. ורגע, מה זה "רק לא ביבי"? באיזו מדינה נורמלית ראש ממשלה מואשם בשלושה תיקים של שוחד, מרמה והפרת אמונים? באיזו ממשלה שר מורשע חוזר לראשות משרד שבו סרח בעבר והופלל? נכון, רק במדינה נורמלית כמו שלנו מטפחים מלמעלה את קונספירצית "תפרו לנו תיק"… רק במדינה כמו שלנו הופכים את תוצאות ההצבעה האנונימית של הציבור כזיכוי על ידי חבר מושבעים? את בוודאי יודעת שגם משטרים פאשיסטיים כמו של מוסלני וצ'אושסקו נשפטו על ידי העם שביצע בהם לינץ'. זה מה שקורה שהופכים את העם לחבר שופטים פליליים במקום שופטים מקצועיים שהשליטים העלימו אותם או הביאו כאלו מטעמם.
גם "הצד השני" – מזכיר לי ריב ילדים: "וגם הוא", "הוא התחיל"…
וכשמלמעלה, החל מהראש, מלבים במשך שנים שנאה מתודית וממוקדת כלפי "מי שלא אנחנו", שמי שאינו איתנו הוא "שמאל קיצוני ופולטרוקי", כשלאחר 75 שנה מתאמצים להמשיך ללבות את השד העדתי, כשמנהיג הליטאים משה גפני מכריז בכנסת על קריעה מהציבור החילוני – שלא ילינו על שנאה נגדית.
ואגלה לך סוד, האחריות כולה חלה על הקואליציה שהיא השלטון ולא על האפוזיציה שתפקידה להיות אלטרנטיבה לשלטון. ולפחות מצופה מהם בקואליציה להרגיע ולא להכניס אצבע לעין, לציבורים שהם לגיטימיים לא פחות מהם. ובל ילינו הארכי-פריבילגים בשלטון על "פריבילגים" שנושאים על כתיפיהם את המדינה. וכשהשרים בשלטון אינם מבינים שהם תקועים כאילו עדיין מדובר בתקופת בחירות במקום לטפל בענייני מהות דחופים כמו כלכלה, ביטחון ויחסים בינלאומיים – הדבר מעלה פיקפוקים מוצדקים על יכולות ניהול משרדיהם. ואני יכול להמשיך ולהמשיך…
אהבתיLiked by 1 person
כמה נקןדות: קודם כל, כל אלו הישרים והטובים בליכוד שמתנגדים לשחיתות ולהתבהמות יכלו כבר מזמן לעשות מעשה, והם לא עשו אותו. ולעשות מעשה לא צריך להיות לנסות להחליף את ביבי בכוח אלא יכול היה למשל להצטרף למפלגה של סער (שעכשיו היא של סער וגנץ).
למה הם לא עושים את זה? מחשש של שנאה של הבוחרים הנאמנים של הליכוד אולי.
ועובדתית אנשים ממשיכים לבחור בביבי ובדרעי. מדוע? אולי כי דרעי מייצג אותם בכבוד, והם מאמינים שהאישומים נגדו נובעים מקונספירציה כי הוא מזרחי שמצליח כמו אשכנזי. ואולי יש איתו המון הזדהות כי המפלגה שלו מייצגת אוכלוסיות חלשות ומנסה לעזור להן מבחינה כספית (זה שהיא לא עוזרת להן להתקדם כלכלית בעזרת חיוב לימודי ליבה לא נתפס בעיניהם כבעיה לטווח הארוך).
אותו הדבר גם רלוונטי לביבי – וא הצליח לגרום לעצמו להיות זה שסופג את כל השנאה של השמאל כי הוא מייצג את הליכוד – ובוחרי הליכוד מזדהים איתו גי גם הם מרגישים שהמערכות של השמאל לפני כמה עשורים דפקו אותם, וברגע שאתה נמצע בעמדה נחותה מבחינה כלכלית הרבה יותר קשה לך לצאת מזה, כך שמבחינתם הדפיקה של מפא״י כלפיהם עדיין ממשיכה.
ודרך אגב, שים לב לעובדה המעניינת שאמפי למשל מסרבת לראות את עצמה השמאלנית למרות שהדעות שהיא מעלה הן ברובן דעות שהשמאל ייצג לאורך השנים (למשל מר״צ היתה המפלגה הכמעט יחידה שייצגה באופן בולט את הקהילה הלהט״בית ואת המלחמה לקבלת זכויות שלה).
ברגע שאנשי המחנה עצמם נרתעים מהלזדהות כשמאל, זו כבר בעיה מאוד עמוקה….
אהבתיאהבתי
ועוד משהו לגבי דמוקרטיה: לרוב בהחלט יש את הזכות לקבוע את הכיוון אליו הולכת המדינה מבחינה מדינית או כלכלית. כלומר אם השמאל זוכה בשלטון כפי שקרה ב 1992 – אז ראש הממשלה ילך לחתום על הסכמי אוסלו גם אם יש התנגדות עזה בקרב שאר הציבור להסכמים.
האוכלוסיה כיום כי כזו שהנטיה של ישראל הופכת להיות פחות ליברלית ויותר שמרנית. האחוז של החרדים באוכלוסיה הולך וגדל, והאחוז של הליברלים החילונים הולך וקטן, בין אם זה בגלל שינויים בקצב הילודה או הגירה לאירופה או ארה״ב של אנשים שהם ברובם המכריע ליברלים. ולכן לאורך זמן למפלגות החרדיות יהיה יותר ויותר כוח – ולמפלגות שהן אנטי חרדים פחות.
ובמקרה שלנו – אל תשכח שמבחינת החרדים, הקהילה הלהט״בית הם לא משהו שהם יכולים להתעלם ממנו. מבחינתם יחסים חד מיניים, במיוחד בין גברים, הם תועבה שלפי ספר המצוות שלהם צריך להדביר בכל מחיר. כנ״ל לגבי הרבה מאוד מושגים אחרים כמו הזכות להפלה – מבחינתם כשהם מונעים הפלות, הם בעצם מונעים רצח, גם אם הציבור הלא דתי לא תופס את זה כך. לכן אי אפשר להגיע איתם לפשרה מסוג של ״חיה ותן לחיות״ כי מבחינתם הערכים שלנו דורסים את אלו שלהם (ממש כמו שאלו שלהם דורסים את שלנו).
אהבתיאהבתי
לידיעה, גם ביבי הצביע בעד ההתנתקות כשר אוצר. אריק שרון הוא בוודאי אינו שמאלני.
הבעיה הגדולה היא שגם הימין מתנגד למשאלי עם בהחלטות קריטיות של האומה (כפי שקיים ברבות מהמדינות בדמוקרטיות). וזה מובן, כי למשל על פי הסקרים "הרפורמה המשפטית כלשונה" המוכנה להבאה לקריאה שניה ושלישית – הייתה נופלת ונקברת לו היה מתקיים משאל עם בנושא חוקתי קריטי שכזה. את בוודאי יודעת איזה רוב מוחץ בשני בתי המחוקקים האמריקאי ניתן לערוך תיקונים בחוקה.
ולגבי החרדים ויחסם לקהילה הלהט"בית. האם יודעת את כמה חרדים חיים בארון ומנהלים יחסים הומוסקסואליים באי ידיעה או אפילו בידיעה של נשותיהם? האם יודעת שעל פי הסטטיסטיקה, לכל משפחה מרובת ילדים (10 ומעלה) בקהילה החרדית יש לפחות ילד/ילדה אחד או אחת להט"בים?
יש מישהו שאני מכיר מהקהילה שלהם בצוות רפואי, שסיפר לי בכאב כיצד חי עם אישה לסבית במשך 8 שנים, עד שהבין שהיא מנהלת יחסים עם אישה מאחרי גבו. וכיצד ניסו להניע ממנו גירושין, כדי שלא להוציא לציבור את "הכביסה המלוכלכת?
וידוע גם לא מעט מיקרים שהומופובים הכי גדולים יצאו בעצמם מהארון, לאחר עשרות שנים של פעילות הומופובית.
ואת יודעת מהו היקף החרדים הנטפלים לנשים חילוניות באוטובוסים, או שיוצאים מעירם בשביל לקיים יחסי מין עם זונות? זה מה שקורה לקהילה "צדקנית", שמרוב שמדכאים את היצר ומפחידים מפניו, היצר קם על יוצרו.
נ.ב. , בנושא השרביט החם הבא העתיד להתפרסם ביום שישי, אני מתכוון בע"ה לפרסם פוסט המתייחס גם לנושא זה.
אהבתיאהבתי
ניתוח בהחלט מעניין. אני מסכים עם חלק ולא מסכים עם חלקים אחרים, אבל ממש לא רוצה להיכנס לויכוחים פה אז אסתפק בתגובה הזאת…
אהבתיLiked by 1 person
תודה, מה שחשוב זה שנתתי כמה נקודות למחשבה 🙂
אהבתיLiked by 1 person
אני לא יודע אם זו תכונה מובנית בממשק וורדפרס שלא לאפשר למגיב לומר את המילה האחרונה בשרשור. כי דווקא יש לי מה לומר על התשובות. ואולי זה בכלל מיותר כפי שציינתי בתחילה כשיח חרשים.
אך לפחות בעניין היושרה, דווקא סער ואלקין קמו והתפטרו גם מחברותם בכנסת, שלא כמו שיקלי, עידית סילמן ואורלי לוי – העריקים שלא התפטרו מחברותם בכנסת עם פרישתם מהסיעה בה נבחרו, תמורת הסכם אתנן פוליטי שנחתם עם הליכוד מתחת לשולחן. ורינאוי-זועבי ממרצ שהייתה מספיק מטומטמת כדי להפיל את הממשלה תמורת כלום ולמען כלום.
לגבי אמפי, אני מסרב בכל תוקף לייצג אותה או לדבר נגדה. ראשית זו לא בושה להיות "שמאלנית" וגם משום שזה בניגוד לכללי האתיקה הבלוגוספרית וכפי שמנוסחת בכללי קהילת פרפרים. אך לשאלותייך, הכיצד "מושחתים מייצגים בכבוד אוכלוסיה" – התייחסתי לכך ברשומה : "התקועים", או "הפסיכוביולוגיה והסוציוביולוגיה של השמרנות ושטיפת המוח", בקישור:
https://kankan111.blogspot.com/2022/08/blog-post.html
אהבתיLiked by 1 person
אני מניחה שאתה מתכוון לממשק של וורדפרס שבשלב מסוים ״מעלים״ את כפתור התגובות, אבל חשוב לי לכתוב שאני לפחות לוקחת את מה שאתה כותב ברצינות. אמנם הסיכוי שנשכנע אחד את השני אפסי, אבל הדיון עם אנשים בעלי דעות מעניינות (כמוך למשל) יכול להיות מעורר מחשבה ומעניין, לפחות מבחינתי 🙂
לגבי אמפי: לא מדובר על מצב של לייצג אותה או לדבר נגדה, אבל אמפי היא לא האדם הראשון שמאמין בערכי ליברליות והרבה ערכים אחרים שהשמאל מייצג, אבל נרתע מהמושג. דודה שלי שגדלה במושב שהקימו הסבא והסבתא שלה (והסבא שלה היה סוציאליסט מושבע עד יום מותו) ועברה משם ישר לקיבוץ גם היא פתאום מכחישה שהיא אי פעם היתה שמאלנית, למרות שהיא לא חלילה ביביסטית. זה מרגיש כאילו השנאה שביבי מפיץ כלפי השמאל הצליחה לחלחל לא רק לחסידים השוטים שלו, אלא גם לשמאל עצמו. כמובן שיש פה תהליך שהוא מורכב יותר (לדעתי למשל העובדה שמר״צ ניסתה לנכס לעצמה את המושג כמפלגה היחידה שהיא באמת שמאל תרמה מאוד למצב), אבל נוצר מצב שבו עבור חלקים יותר מידי גדולים מהציבור הישראלי השמאל הפך למושג שלילי, ובעיני זה רע.
לגבי רינאוי-זואבי: כמי שמכירה לא מעט בוחרי מר״צ, לא מעט מהם היו מאוכזבים מהשתתפות בממשלה שמכילה לא מעט גורמי ימין (בנט, גנץ, סער) שלא איפשרה למר״צ להגשים חלק גדול מהאידאולוגיה שלה. אני מכירה אפילו כאלו שלפחות שקלו לא לבחור במר״צ בגלל זה. יכול להיות שרינאוי-זועבי הקשיבה לקולות האלו וניסתה לספק אותם, ומבחינתה העובדה שהממשלה שתה עבודה טובה הרבה יותר מממשלות ביבי – זה פשוט לא היה מספיק טוב.
אהבתיאהבתי
אני ם אשיב לך פה על התגובה הנוספת שהגבת (אני מקווה שזה בסדר להגיב כי בעיני זה מייצג התייחסות רצינית לתגובה שלך).
אני מסכימה איתך שמשאל עם יכול בהחלט לשנות את ההחלטה על הרפורמה, או לפחות לייצג טוב יותר את היחס של הבוחרים לרפורמה. השאלה שלי שעדיין עומדת היא עד כמה בוחרי הימין באמת מבינים את ההשפעות ארוכות הטווח של הרפורמה לגבי החיים שלהם, או שהם מאמינים בה באופן עיוור בגלל שביבי הציג אותה והשמאל מתנגד – ואני לא בטוחה בכך. ההבדל המשמעותי לדעתי יכול להגיע מאותם אנשים שהתעצלו לבחור בבחירות או בחרו בצורה טיפשטת (למשל מתנגדי חיסונים שסירבו לבחור במר״צ בגלל שהורוביץ שר הבריאות ניסה לעודד אותם להתחסן) ועכשיו מבינים שראוי לבחור.
לגבי החרדים – ברור שיש ביניהם להט״בים, אבל הם רואים את זה בתור אתגר שה״קדוש ברוך הוא״ הטיל עליהם להתגבר עליו ולא בתור מה שאנחנו כחילונים מבינים שהוא נטיה מינית טבעית. כנ״ל לגבי היחס הכללי שלהם למיניות בכלל. עולה פה כמובן השאלה האם בשם חופש הביטוי והמחשבה אין להם זכות להאמין בדעות מיושנות ולא נכונות אם זו בחירה שלהם?
ולגבי הטרדה באוטובוסים: אני במשך ה 11.5 שנים האחרונות גרה בר״ג בקירבה יחסית לבני ברק, ומשתמשת בלא מעט קווים (161, 160, ולדעתי גם מסלולים חלקיים של קווים אחרים) שמשרתים את בני ברק. והיתה לי רק תקרית אחת שבה באוטובוס צפוף היה חרדי שנגע בי יותר מידי, והערתי לו הוא מיד הפסיק.
למען האמת, רוב ההטרדות שספגתי כאישה היו מגברים חילונים, שגם הם משתמשים לא פעם בשירותי זנות. אז מה זה בעצם אומר?
אהבתיאהבתי