מה היה הספר שהכי אהבת בילדות?

הצעת כתיבה יומית
מה היה הספר שהכי אהבת בילדות?

על זה אני מרגישה שאני חייבת לכתוב, בין השאר כי בתור ילדה מאוד אהבתי לקרוא.

קצת קשה לי לחשוב רק על ספר אחד שמאוד אהבתי. אני זוכרת למשל שמאוד אהבתי את הספר על ״פוליאנה״ על ילדה אופטימית שמשנה את חייהם של כל התושבים של העיירה שאליה היא עוברת אחרי מות הוריה (כולל את החיים של הדודה הזעפנית שלה).

גם מאוד אהבתי לקרוא את הספר על גילגי בת-גרב (שבמקור נקראה ״פיפי״ והשם תורגם לגילגי או לבילבי בגלל הקונוטציה השלילית של המילה ״פיפי״ בעברית) השוודית שהיתה ילדה חזקה במיוחד ועצמאית עוד יותר, שהיתה בת של רב חובל שאיתו היא טיילה בעולם עד שהוא נעלם. היא גרה לבדה בבית משלה עם קוף וסוס, ויש לה בבית ארון גדול של מזכרות מיוחדות (מה שכיום מזכיר לי קצת את אוסף המזכרות שיש לי בספריה שלי ממקומות שונים שבהם טיילתי).

אני מניחה גם שמוטיב הטיולים לא אמור להפתיע במיוחד לאור העובדה שספר נוסף שאהבתי כילדה היה ״אי המטמון״. הספק מספר על נער שבבית ההארחה שלו ושל אימו מתארח שודד ים, וכשהוא נפטר מתגלה שיש בידיו מפה של אי שבו קבור מטמון גדול של שודד ים ידוע שמת. הוא מראה את המפה לרופא העיירה, שמצליח לארגן בעזרת האציל העיוני נסיעה לאי – כשרק במרחק גדול מבריטניה הם מגלים שהצוות שהם שכרו הם בעצם שודדי הים שעזרו לקבור את המטמון ורק מחפשים דרך להגיע אליו שוב כדי לנכס אותו לעצמם…


כשהייתי נערה גרנו כמה שנים בארה״ב, ושם קראתי לא מעט מקלאסיקות ספרות ילדים האמריקניוות, כמו למשל ספרים של בברלי קלירי או ג׳ודי בלום, למרות שבמקביל קראתי לא מעט ספרות די פופולרית שיועדה למתבגרות.

אחד הספרים הזכורים לי מהתקופה הזו היה ספר בשם ״ג׳ין וג׳וני״, על נערה שקטה וביישנית השם ג׳ין, שפתאום אחד הבנים הפופולריים משכבת השמיניסטים של התיכון שבו היא לומדת שם אליה לב לכמ רגעים – ואז היא מתחילה לרדוף אחריו, רק כדי להבין לקראת סוף הספר שהוא לא שווה את תשומת ליבה.


אחרי ילדות של אהבת קריאה ולא מעט ספרים קלאסיים, אפשר היה לצפות שאמשיך לאהוב ספרות יפה.

אבל זה לא קרה בגלל שבית הספר הצליח להרוס לי את חווית הקריאה. הצורך לנתח כל משפט או בחירת מילים במקום פשוט להנות מהסיפור די גרם לי לסלוד מספרות ״רצינית״, ופניתי באופן אוטומאטי לספרים קלילים מהסוג שאף מורה לספרות לא היתה מסוגלת לנתח, בין אם היה מדובר על מדע בידיוני ובין אם היה מדובר על ספרות אימה זולה של סטיבן קינג.

8 תגובות

  1. motior הגיב:

    אני בתור ילד קראתי ספרים אחרים לחלוטין… את בילבי ואי המטמון הקראתי לילדים שלי כשהיו קטנים וכולנו נהננו 🙂
    היה עצוב לי לקרוא שבית הספר הרס לך את חווית הקריאה

    Liked by 1 person

    1. adiad הגיב:

      זה יכול להיות עוד רעיון לשרביט החם… ואני מניחה שמערכת החינוך הרסה להרבה אנשים הרבה מקצועות, כולל מתמטיקה ומדעים…

      Liked by 1 person

      1. motior הגיב:

        אכן רעיון. היו כבר כמה שרביטי ספרים, אבל לא ספציפית ספרי ילדות. ואולי את מתכוונת למה שבית הספר הרס?

        Liked by 1 person

      2. adiad הגיב:

        אפשר כמובן גם וגם

        Liked by 1 person

  2. esticordelia הגיב:

    כילדה גם אני אהבתי את גילגי ואת פוליאנה ושמחתי שיש גם גיבורות בנות ולא רק בנים כמו שמצאתי בספרי חסמבה שקראתי…

    Liked by 1 person

    1. adiad הגיב:

      באמת מוזר שבמשך המון שנים לא היו סיפורים על גיבורות בעברית…

      אהבתי

  3. empiarti הגיב:

    מאד אהבתי את הסרט פוליאנה וצפיתי בו הרבה פעמים מאז ילדותי וילדותם של ילדיי

    Liked by 1 person

    1. adiad הגיב:

      הכריכה של הספר שהיה לי בילדותי היתה כזו שהכילה תמונות מהסרט וספציפית את היילי מליז ששיחקה את פוליאנה.

      אהבתי

כתיבת תגובה