בערך עשרים שנה של זכרונות

הביקור הראשון שלי בסן פרנסיסקו היה בנובמבר 2002. היה לנו סופ״ש ארוך של חופש עבור חג ההודיה האמריקני, והחלטתי לנצל את הזמן כדי לטוס ליעד רחוק יותר – החוף המערבי של ארה״ב שמעולם לא הייתי בו.

באופן חריג ישבתי בטיסה ליד החלון (בטיסות ארוכות אני לרוב מעדיפה לשבת ליד המעבר) – ואני ממש זוכרת את הרגע שבו עברנו מעל הרי הרוקי. אני גם זוכרת שמאוד התרגשתי לראות את האוקיינוס השקט בפעם הראשונה, ולראות את גשר שער הזהב בפעם הראשונה.

---

בפעם הבאה שהייתי בעיר היתה בספטמבר 2004, קצת לפני שחזרתי לישראל. העיר היתה נקודת היציאה שלי לטיול באיזורי דרום מערב וצפון מערב ארה״ב, ויצא לי להגיע אליה מוקדם מאוד בבוקר, לטייל בה כמה שעות באיזור הנמל הידוע של העיר – ואז בערב לצאת לטיול.

הטיסה שלי היתה טיסה לא ישירה הפעם ועברה דרך שדה התעופה של יוסטון טקסס, והדבר הכי זכור לי היה שבעליה לטיסה מיוסטון לסן פרנסיסקו, קיבלתי שדרוג אוטומאטי לטיסה במחלקת העסקים של המטוס. היו לי באותה תקופה לא מעט מיילים שצברתי בטיסות, ולחברת התעופה שבה טסתי היתה מדיניות שהחל מרמת חברות מסויימת במועדון המיילים שלה – הנוסעים משודרגים אוטומאטית למחלקת העסקים אם יש בה מקום פנוי, כמובן לפי רמת החברות וכמות המיילים שיש לכל חבר. וכנראה שבטיסה הזו בגלל השעה המוקדמת היה לפחות מושב אחד פנוי במחלקת העסקים עבורי – וכשעברתי בשער כדי לעלות על הטיסה פתאום נפלט לי כרטיס עם מקום חדש.

לצערי הטיסה שלי בחזרה היתה בשעות עמוסות יותר, ונשארתי לטוס במחלקת התיירים של המטוס.

---

עם השנים יצא לי לבקר שוב בעיר כמה פעמים סביב טיולים – הייתי שם כמה ימים לפני הטיול השני שלי בדרום מערב ארה״ב ב 2008, כמה ימים לפני הטיול הקודם שלי לאלסקה ב 2011, וכשטיילתי בטיול מעגלי בארה״ב בקיץ 2014 – היו לנו כמה ימים לשהות בסן פרנסיסקו בין שני חצאי הטיול.

לרוב הטיול בעיר היה כיפי, למרות שבעצם טיילתי בה לבד. בטיול האחרון שלי בה היו עקרונית מטיילים אחרים מהטיול שלי שנשארו בעיר כמה ימים וטיילו בתור קבוצה, אבל הם לא ממש הזמינו אותי או אחרים שלא היו חלק מה״חבר׳ה״ שלהם לטייל איתם – למרות שברור לי שהעדפתי לטייל לבד ולא עם אנשים שלא היה לי משהו משותף איתם או קשר טוב איתם. כך יכולתי ללכת בקצב שלי, ולבקר במקומות שעניינו אותי.

אבל בעצם לא הייתי בעיר בפרט ובארה״ב בכלל מאז קיץ 2014, למרות שמאז שטסתי לנסיעת עבודה של שלושה חודשים בוושינגטון הבירה בתחילת מרץ 2000 יצא לי לבקר בארה״ב בתדירות די גבוהה של ביקור פעם ב 3 שנים בערך, כדי לגור בה או כדי לצאת לטיולים שונים.

במובן מסוים הפער נבע מסיבות טובות כי פשוט התחלתי לטייל במקומות אחרים בעולם – ברכבת הטרנס סיבירית, בסין, ואז בניו זילנד. וכמובן שהיתה את הקורונה שעצרה את כל הנסיעות לטיולים לכמה שנים טובות, שזו אולי סיבה פחות טובה לא לטוס לארה״ב אבל חלק מהמציאות.

---

בעוד שבוע וקצת, אני הולכת לבקר בעיר שוב. יש לי יומיים וחצי בעיר לפני שאני יוצאת לטיול עצמו – כלומר מרווח בטחון מסוים במקרה שהטיסה שלי תאחר כפי שקרה לי בדרך לניו זילנד, פלוס עוד יום במקרה שבו המזוודה שלי תלך לאיבוד.

ומשם אני בעצם אמשיך לטיול שכביכול עשיתי כבר פעם – לאלסקה. אבל המסלול הוא לא בדיוק אותו מסלול: אם בטיול הקודם פשוט ״דהרנו״ מסן פרנסיסקו עד שהגענו לאיזור קנדה (וק עצרנו כדי לאסוף אנשים בדרך), עכשיו אנחנו עוצרים בכמה אתרים באורגון (למשל בחוף הזה) ובמדינת וושינגטון. אנחנו אמנם עדיין אוספים אנשים בהמשך הדרך, אבל הם ״מפספסים״ חלק מהטיול.

מעבר לזה, הטיול הפעם גם עובר ברוקיז הקנדיים, משהו שלא היה קיים בטיול הקודם, שאז טיילנו בכמה אתרים הרבה פחות ידועים. אבל עדיין יש לא מעט נקודות שבהן כבר ביקרתי, אבל אשמח לבקר בהן שוב.

---

אבל יש גם שינוי מאוד משמעותי בטיול.

קצת רקע: בפעם האחרונה שטיילתי עם החברה, היא עדיין הוציאה המון טיולים. אבל החל משנתיים או שלוש אחר כך (החל מ 2016 או 2017) אנשים התחילו לשים לב שיותר ויותר טיולים שהיו זמינים בעבר כבר לא ממש קיימים.

רק בתחילת תקופת הקורונה החברה יצאה בהודעה מסודרת שבשנים האחרונות הם באמת נתקלו ביותר ויותר קשיים לשווק את הטיולים ולמשוך תיירים לטיולים שלהם, ולכן נאלצו לפטר חלק מהעובדים ולהשבית חלק מהאוטובוסים שלהם. עיקר הצוות כרגע הוא הבעלים של החברה (שהוא הבן של מי שהקים אותה) שנוהג באוטובוס, ועוד עובדת שאחראית על התפעול היומיומי של המטיילים כמו למשל בישול ארוחות משותפות. אני יודעת שיש אולי נהג או שניים שעבדו בסוף התקופה ה״טובה״ של החברה שכנראה עדיין זמינים לתפקידים שונים בהתראה קצרה.

אבל יש בעצם שני שינויים עיקריים. אחד השינויים שלא ממש קשור אלי הוא שהחברה משווקת את עצמה כספקית של ״נסיעות שכר״ (בדומה לטיסות סחר): הם עוזרים לקבוצות (החל מבתי ספר וכלה בטיולים משפחתיים) לתכנן טיולים ומספקים את שירותי ההסעה והבישול במהלך הטיול, וגם את ההזמנות השונות של אתרי קמפינג וכל שאר הלוגיסטיקות של הטיול. ואני מניחה שיש לזה השפעה מסויימת על היצע הטיולים של החברה בעתיד הקרוב לפחות, למרות שכנראה לא יצא לי להצטרף אליהם בעתיד הקרוב.

השינוי השני יותר רלוונטי: בזמנו הביקוש לטיול לאלסקה היה כזה גבוה, שהחברה יכלה לשווק אותו כטיול שלם ומלא גם אם הוא היה באורך של חודש. אבל עכשיו בנוסף לטיול ה״מלא״, החברה גם משווקת את שני ה״חצאים״ של הטיול (כלומר השבועיים הראשונים והשבועיים האחרונים) כטיולים נפרדים, ןבשלב מסוים הם גם התחילו למכור את החלק האחרון של הטיול כעוד מסלול נוסף.

ההשפעה של זה היא שהקבוצה הולכת להשתנות בצורה תדירה. ואני זוכרת את החוויה הזו מטיולים קודמים. למשל הטיול שבו טיילתי עם החברה ב 2014 היה כזה שהורכב מראש משני טיולים של שבועיים, ולמרות שבשבועיים הראשונים היו איתי מטיילת אמריקנית ומטייל סיני שנהנתי לטייל איתם (ועוד שני נשים אחרות שהייתי מיודדת איתן) – שלושת הנשים טיילו איתי רק בחלק הראשון של הטיול, והבחור הסיני התחבר לחבורה גדולה של תיירים מסין שהצטרפו לחצי השני של הטיול ולכן הקשר בינינו נחלש.

כמובן שהיו מטיילים אחרים שהצטרפו לחלק השני של הטיול שהיו ברובם מאוד נחמדים, אבל איכשהו הרגשתי שאני לא מתחברת איתם ברמה האישית כפי שהתחברתי עם אותן נשים בחלק הראשון של הטיול.

גם בניו זילנד הרכב הקבוצה היה דינאמי כביכול, אבל בעצם במשך רוב הטיול היינו קבוצה פחות או יתר אחידה, כשבשלושת השבועות הראשונים היו רק מטיילת או שתיים שעזבו ומטיילת אחת וזוג שהצטרפו במהלך התקופה הזו, ולכן היתה עדיין תחושה של קבוצה מאוחדת. אבל בשבוע האחרון התחלפו המדריכים שלנו (והיו כמה מטיילות שלא התרגלו לשינוי ולא העריכו את המדריכים החדשים), ויותר ויותר ויותר מטיילים ותיקים עזבו – וגם היו יותר מטיילים חדשים שהצטרפו. אמנם שוב היה מדובר על אנשים מאוד נחמדים (שאני מודה שהייתי שמחה להכיר אותם יותר לעומק), אבל עדיין זה גרם לשבוע האחרון של הטיול להרגיש שהטיול הולך או טו טו להסתיים – תחושה שלרוב מלווה את היום או היומיים האחרונים של כל טיול כזה.

---

ויש גם את ההבדל בין הטיול של פעם לטיול של היום.

בטיול של פעם, הייתי בשיא ההרזיה שלי – ובדיוק בתחילת התהליך שבו התחלתי לעשות ספורט בצורה יותר רצינית, מה שאמר שרמת הכושר שלי היתה בתהליך שיפור והרגשתי כבושר מתמיד.

היום אחרי הקורונה המצב הוא כמובן הפוך, מה שכתבתי עליו לא מעט בשנה האחרונה פחות או יותר.

אמנם ניסיתי לרזות מאז שנרשמתי לטיול – אבל התוצאות קצת ״מבלבלות״ במובן מסוים. כי מצד אחד המשקל לא ממש ירד, אבל אחרי תקופה של בערך שלוש שנים שבהן עליתי במשקל (בהתחלה בקצב מאוד מהיר שהלך והאט עם הזמן) – נשארתי כבר כמה חודשים באותו משקל.

או לפחות בקווים כלליים. היו כמה שבועות שבהם שמרתי על תפריט, אבל למרות שהקפדתי עליו ואפילו הרגשתי שהרגליים שלי התחילו קצת להרזות – לא ממש ראיתי שינוי במשקל עצמו. יכול להיות הסבר הגיוני כי אני מרימה משקולות מאוד כבדות ואוכלת בצורה מסודרת הרבה חלבונים – יש לי בעצם עליה מסויימת במסת שריר שמחפה על הירידה במשקל. אבל עם הזמן התייאשתי, וגם החגים (כמן למשל פסח או שבועות) הביאו לאכילה פחות מסודרת ולפחות פעילות גופנית – ואז כמובן כנראה העילית חזרה מה שהורדתי.

אני מנסה לראות את זה בצורה אופטימית – ולהבין שאם אני לא ממש מעלה כבר כמה חודשים במשקל כנראה שיש שיפור באורח החיים ובפעולות שלי שבאמת הפכו להרגלים קבועים.

אבל עדיין יש לי חששות לגבי הטיול כך, במיוחד אחרי שבטיול האחרון שלי בניו זילנד משהו הרגיש לי מוזר וחשדתי שייתכן שעמדו לבקש ממני לעזוב את הטיול בגלל חשש לגבי רמת הכושר שלי או רמת ההתאמה שלי לטיול…

---

ואולי במובן מסוים, ההשוואה הטבעית בין הטיול הזה לטיול הקודם שלי באלסקה לא מסתכם רק במשקל שלי – אלא גם באנשים.

אני מאמינה שכשמדובר על טיול מאורגן – תמיד יהיו בקבוצה אנשים שתאהבו יותר או פחות. אם יש לכם מזל, יהיו כמה שיותר אנשים בפינה של היותר וכמה שפחות מהם יהיו בפינה של הפחות – וגם הם יהיו פחות אהובים לעומת אחרים ולא יהיו אנשים שהם באמת בלתי נסבלים.

ואני חושתב שהאיזון בקבוצה שבה הייתי באלסקה היה יחסית טוב, בין הקבוצות הטובות יותר שטיילתי איתן, גם אם היא לא היתה מושלמת. ואני מקווה שלא אבלה יותר מידי זמן בלהשוות את הקבוצה הנוכחית לקבוצה הקודמת, ושהקבוצה הנוכחית תהיה נחמדה.

אבל במובן מסוים, אני מרגישה קצת פחות טוב עם עצמי, בין השאר כי לאחרונה אחת המטיילות האחרות בטיול הקודם שלי התחתנה, ואחרת שהיתה אז לפני תחילת התואר שלה הפכה לעיתונאית שזכתה לאחרונה לכמה פרסים וללא מעט הכרה על חלק מהכתבות שלה.

ואני מרגישה שהחיים שלי לא רק שלא התקדמו מאז הטיול ההוא – אלא בעצם גם נסוגו בכמה תחומים (כשהמשקל הוא רק אחד מהם).

כמובן שלא כל החדשות הן בהכרח טובות. אחד המדריכים שלנו חלה בסרטן הלבלב בשלב מתקדם (שבו כבר היו לו כמה גרורות בכבד) בערך חצי שנה לפני שהתחילה מגיפת הקורונה. הוא אמנם חלה בסוג מאוד מסוים שהוא יחסית נדיר שבה אפשר לשרוד במשך לא מעט שנים עם טיפול מתאים, ובשלב זה נשמע שהוא עדיין יחסית בריא ומתפקד כמעט כרגיל, אבל זה עדיין עצוב.

סיפור כזה נותן כמובן פרופורציות אחרות לכשלונות שהם קטנים יותר ויותר ניתנים לתיקון, אבל מצד שני גם מעיד על כמה חשוב לנצל את החיים כשעדיין אפשר…