באחד הבקרים יצא לי לראות בתחנת האוטובוס אישה מאוד שמנה. כמובן שיש לא מעט נשים שמנות ואפילו שמנות מאוד, ואני אחת מהן.
הייתי בעבר בסוף שנות העשרים שלי ותחילת שנות השלושים מאוד שמנה, אבל בסופו של דבר רזיתי למשקל ״סביר״ יותר, של מישהי שמנה אבל ברמה יותר ״סבירה״ ולא חריגה. אולי אפשר להגדיר את זה בתור ״מלאה״, למרות שההגדרות האלו הן לא מדויקות ותלויות במי שואלים את השאלה.
אני זוכרת למשל שאחרי שירדתי בערך 20 ק״ג, עברתי למקום עבודה חדש ובמשך כמה חודשים (עד שעברתי דירה) הייתי צריכה לנסוע כל יום בתחבורה ציבורית בין הוד השרון להרצליה. הייתי מחליפה אוטובוסים בצומת רעננה, וזו היתה התחנה הראשונה של הקו שהוביל אותי לעבודה בכל בוקר. אני די שמחתי על זה, כי זה אפשר לי להתיישב באחד המושבים הבודדים (והלא זוגיים) שיש כיום באוטובוסים עירוניים, כך שלא הייתי צריכה לחלוק במושב עם מישהו.
תחנה או שתיים אחרי היתה עולה לא פעם מישהי שמנה, כנראה במשקל דומה שממנו אני התחלתי לרזות, והיתה מתיישבת במושב כפול, ולא פעם תופסת גם קצת מהמושב השני בזוג, מה שהפך את הישיבה הפוטנציאלית לידה למאוד לא נוחה, ובאמת לרוב לא היו מתיישבים לידה, אפילו במצבים שבהם האוטובוס היה מתחיל להיות צפוף, והרבה אנשים היו עומדים.
אני זכרתי איך בתור שמנה ממש חששתי ממצבים כאלו שבהם אנשים היו כועסים על זה שהם לא יכולים לשבת לידי, או שמאוד צפוף ולא נוח להם כי הם נאלצו לשבת לידי מתוך חוסר ברירה, והרגשתי קצת הקלה על זה שזה כבר כמעט לא קורה (למרות שקצת פחות התלהבתי מהעובדה שאנשים מרגישים כל כך נוח לשבת לידי שכבר לא יצא לי לשבת לבד).
בשבועיים הראשונים שלי באלסקה היה זוג שמנים, אבל הם היו פחות שמנים ממני, והרגשתי שלא פעם הם הרגישו לא רע עם עצמם – לעומתי. מעבר לזה, האישה בעיקר לא פעם חשבה שאני לא מסוגלת לעשות הרבה דברים שהיא עצמה עשתה בגלל המשקל שלי – כי יש לה בת מאוד שמנה, בלי להתחשב בעובדה שאני והבת שלה נשים שונות ולא בהכרח באותה רמת כושר גופני או אפילו באותה רמת השמנה.
הקטע המשעשע היה שלמרות שהיא היתה רזה יותר ממני – אותה אישה התקשתה הרבה יותר ממני לעלות במדרגות של האוטובוס שהיו גבוהות, במיוחד המדרגה הראשונה מהמדרכה, ובעלה לפעמים היה צריך לדחוף את הישבן שלה כדי שיהא תצליח לעלות לאוטובוס. אני חושבת שלפחות חלקית זה נבע מהעובדה שהיא גם היתה מישהי מאוד נמוכה והרגליים שלה היו באופן טבעי קצרות יותר, שבשילוב עם עודף המשקל שלה כנראה מאוד הקשתה עליה.
אני מניחה שיש משהו בהשוואה הזו – התחושה שבעצם אם אני רזה יותר ממישהי אחרת בסביבה (גם אם אני רחוקה מלהיות רזה), אני הרבה יותר ״טובה״ ממנה במושגים חברתיים שמעודדים הרזיה ומביישים השמנה.
כמובן שזה חסר משמעות – במיוחד כי אין קשר בין רמת ההשמנה לבין הרגלי האכילה של האדם. למשל בהשני של הטיול היה איתנו מטייל בריטי שהיה עם עודף משקל מסוים אבל הסתדר לא רע עם מסלולים שונים ואפילו כאלו יותר מאתגרים – אבל פעמיים שלוש (לפחות) במשך הטיול הוא קנה גלידה גדולה של האגן דאז בטעם שהיה זמין בארה״ב אבל לא בבריטניה – והיה אוכל את כולה למרות שלא היה מדובר על מנה אישית אלא על משפחתית.
מצד שני, במקביל לגלידה הוא אכל בריא רוב הזמן, וגם שתה דיאט קולה כשהוא רצה לשתות שתיה ממותקת.
כך שהשמנה, הרזיה וכושר לא בהכרח קשורים למידה, ולא ממש אמורה לשנות.

השאלה היא איך את מצליחה לסחוב ציצי כאלו גדולים 24/7 איך אפשר לישון עם דבר כזה?
אהבתיאהבתי
השאלה האמיתי היא למה את/ה מניח/ה משהו לגדי גודל החזה שלי, ולמה את/ה חושב/ת שזה מפריע לי, ושזו לא הטרדה מינית?
אהבתיLiked by 1 person
האמת שאני משתדלת להמנע, עקרונית, מהשוואות בכלל ומהשוואות לגבי מי שמן/ה יותר בפרט. זה לא מועיל לשום דבר ואין בזה להרגשתי שום טעם. בנושא המשקל מה שחשוב לי זה איך אני מרגישה ואיך אני נראית בעיני עצמי. בלי קשר לאחרים. ואני משתדלת (למרות שזה בכל זאת קורה בראש באוטומט) לא לשפוט אחרים……
אהבתיLiked by 2 אנשים
מצד שני, לפעמים ההשוואה הזן לא קשורה לאותו אדם אחר אלא מסמלת לנו איפה אנחנו היינו – או איפה נרצה להיות…
אהבתיאהבתי