המכתב שלא נשלח לפוליטיקאי

זה הנושא שעולה השבוע במדור השרביט החם.

---

יאיר לפיד, מה בדיוק אתה רוצה מהחיים שלנו?

בסדרה ״מראה שחורה״ בתקופה שבה היא הופקה בבי בי סי (ולפני שהיא הגיעה לנטפליקס שהרסה אותה) – יש פרק בשם ״הרגע של וולדו״. וולדו הוא דוב מצויר כחול שאותו מדובב קומיקאי וולגרי למדי, שיום אחד נקרית לו הזדמנות לראיין פוליטיקאי שעומד להתחרות על מושב פרלמנט במחוז קטן אי שם בבריטניה וזוכה לרייטינג גבוה בעקבות הראיון לכן המפיקים של התוכנית שבה מופיעה הדמות שולחים את הדמות לרדוף אחרי הפוליטיקאי בזמן הקמפיין שלו במחוז – וכשהוא ממשיך לקבל רייטינג רושמים אותו כמועמד למושב הפרלמנט כמי שבא בתור מי שהוא לא פוליטיקאי ״מקצועי״ אלא מי שבא למחות על איכות המועמדים שלרוב רצים לתפקידים האלו, כשבעצם לא ממש אכפת להם מהבוחרים אלא בעיקר משתמשים במעמד כקרש קפיצה לדברים טובים יותר.

אבל בסופו של דבר וולדו הופך מדמות קומית וכמי שבעצם מנסה בעזרת הקומדיה להציג את הנחיתות של הפוליטיקאים – למישהו שבעצם פועל כמוהם למען פרסום והצלחה כלכלית, ובעצם לא שונה מהם.

וגם אתה באת למערכת הפוליטית לפני עשור, אתה ניסית להיות זה שיתקן את המערכת הפוליטית – זה שבא מבחוץ ובאמת רואה את מה שהישראלי הממוצע רוצה שישתנה

, החל מסיום הכפיה הדתית, וכלה ביוקר המחיה ובהקלה על החיים פה לאוכלוסיית ״מעמד הביניים״ שהיא רוב האוכלוסיה שתורמת מזמנה לשירות צבאי ומכספה למיסים לטובת המדינה.

אבל בעצם מה קורה מכל זה בשטח?

בקדנציה הראשונה שלך עלה חוק שנועד לגיוס חרדים – שבסופו של דבר נפל, אבל גם רבים אמרו שהוא לא ממש פרקטי. הרי בסופו של דבר אי אפשר לכפות בכוח על החרדים להתגייס, וכנראה שהיה צריך להשתמש בהרבה כוחות משטרה, משטרה צבאית ושאר כוחות הבטחון כדי לנסות לכפות את זה ללא הצלחה, וזה כנראה היה לא שווה את המאמץ. מומחים לעניין אומרים שעדיף היה לוותר על הפופוליזם של חוק הגיוס ולהתרכז בדרך שבה אפשר היה לאפשר לחרדים להשתלב בשוק העבודה, בין השאר בעזרת החדרת לימודי ליבה ואפשרות לתת להם להשתלב בצורה טובה יותר בחברה הישראלית.

ההישג הבא שנחת לידך היה סבבי הבחירות החוזרים שוב ושוב נגד ביבי החל מבחירות אפריל 2019 – וגם זה היה הישג שלא כולו היה שלך אלא בחלקו הגדול של בני גנץ, וגם הוא היה הישג חלקי ביותר – בגלל הקושי הרב שלכם להקים ממשלה יציבה.

נכון, בעקבות בחירות 2021, היית חלק מממשלת אחדות בלי ביבי. והיית מאוד רוצה שכולנו נזכור אותה כממשלה שלך – בלי לתת חלילה קרדיט לשאר המפלגות בה ששיתפו איתך פעולה. ואני מתכוונת בעיקר לעובדה שאתה תמיד לוקח קרדיט מלא על הממשלה שהיתה ״בראשותך״ – כשאתה היית ראש הממשלה רק אחרי שהממשלה הזו נפלה, וברוב התקופה מי שהיה ראש הממשלה היה נפתלי בנט. בנט הוא בהחלט לא כוס התה שלי, אבל בהחלט מגיע לו קרדיט וגם תודה ענקית על העבודה הטובה שהוא עשה כראשה הממשלה, במיוחד כשהוא שילם מחיר אישי ופוליטי מאוד כבד על שיתוף הפעולה איתך.

אבל אתה לרגע לא נותן לו קרדיט. אתה מתנהג כאילו היית מעדיף שכולם ישכחו שבנט היה ראש ממשלה ולנסות לנכס את כל ההישגים שלה ושיתוף הפעולה שהיה בה לך – ורק לך.

וחוסר היכולת לשתף פעולה עולה גם מול שאר השותפים שלך למסע להחלפת ביבי. בבחירות נובמבר 2022 היה ברור שביבי עומד להקים ממשלה, והמלצה על מועמד אחר היתה סמלית לכל היותר – אבל בני גנץ ואביגדור ליברמן סירבו בכל מחיר להמליץ עליך לנשיא בתור המועמד שלהם לראשות הממשלה בגלל שהם כל כך כעסו עליך שניסית לשתות מהם קולות של קהל הבסיס שלהם.

ויש כמובן את הסירוב של מפלגת העבודה להתאחד עם מר״צ, מה שהוביל לעובדה שמר״צ לא עברה את אחוז החסימה. אמנם יש למירב מיכאלי ולשאר ראשי מפלגת העבודה אחריות למצב – אבל לאור הסיפורים של בני גנץ ואביגדור ליברמן, העובדה שמירב מיכאלי האשימה אותך בלחץ עליה להתאחד עם מר״צ כדי להמשיך לשתות מהמפלגה קולות שלא יהיו מרוצים מהאיחוד נשמעים נכונים מתמיד.

ועצם העובדה שנוח לך עם העובדה שההאשמות מופנות באופן אוטומאטי כלפי מיכאלי (במיוחד כשהיא אישה) בלי לקחת אחריות על חלקך ביצירת המצב שנוצר היא מכוערת בעיני.

וזה מרגיש כאילו מה שחשוב פה הוא האגו שלך.

העת למערכת הפוליטית חסרר יסיון – בהצהרה שאתה רוצה להיות ראש הממשלה, הרבה לפני שהתנסית בפעילות פרלמנרית כלשהי, שלא לדבר על תפקיד של שר כלשהו, אפילו כזה לא בכיר.

המפלגה שלך היא מפלגה שבה אתה בוחר את חבריה – בלי פריימריז שנהוגים ברוב המפלגות המבוססות האחרות. ולפריימריז יש חשיבות לא רק בקטע של הצגה של חזות דמוקרטית, אלא בכך שההליך מעניק לבוחרים עצמם כוח ויכולת להשפיע על מי עומד לייצג אותם בכנסת ובתקווה גם בממשלה. כך שמפלגה ללא פריימריז היא מפלגה שבה לבוחרים אין קול, אלא רק למנגנון לא שקוף של המפלה עצמה – ובמקרה הזה המנגנון הוא אתה. האם אתה באמת רואה בעצמך גורם כזה קריטי בכל ההחלטות שאין לך יכולת לשחרר קצת מהשליטה כדי תת אותה לבוחרים של המפלגה שלך, רבים מהם בוחרים נאמנים שפועלים עבורך ובוחרים עבורך כבר למעלה מעשור?

ממה יש לך בדיוק לפחד?

אולי מהעובדה שבבחירות אפריל 2019, כשעלתה הזדמנות לנצח את ביבי – מי שהיה לו הסיכוי הגבוה ביותר לנצח בשם המחנה לא היה אתה, אלא בני גנץ. בחלק משמעותי ממערכות הבחירות שבהן רצתם יחד – הסקרים הראו שלמפלגה המשותפת שלכם יהיה סיכוי גבוה יותר להבחר אם אתה תוותר על הזכות להיות ראש הממשלה, ואתה נאלצת לוותר על השאיפה שלך?

או אולי למרות הניסיון שלך להראות כפוליטיקאי ישר (לדוגמא בכך שאילצת את יעקב פרי להתפטר כח״כ מהמפלגה שלך) – אבל כשזה מגיע לאי הבהירויות לגבי השירות הצבאי שלך, משהו שמערער על האמינות שלך בעיני רבים. במיוחד כשאישתך ליהיא נבהלת ומתנהגת בצורה חמקנית שלא היתה מביישת את שרה נתניהו בהתנהלותה המושמצת כששואלים אותה על זה.

וזה לא המקרה היחיד שבו המסרים שלך לא מסתדרים, ולא פעם סותרים את עצמם. לליאור שליין יש תיעוד ארוך שנים על אמירות סותרות שאמרת לאורך השנים – החל מעצם העובדה שבכל פעם אתה משנה את דעתך האם שר האוצר צריך להיות כלכלן או לא צריך להיות כלכלן לפי האינטרס שלך, וכלה בשאלה האם אתה תומך בתהליך שלום שכולל נסיגה מהשטחים או לא כתלות באיזה ערוץ אתה מתראיין ולאיזה קהל אתה מנסה לפנות.

ומה בעצם האידאולוגיה שלך חוץ מ״אני רוצה להיות ראש הממשלה״, לעשות דווקא לחרדים בגיוס במקום לחשוב על פתרון אמיתי לשילובם בחברה, ו״אני בעד שנסלק את ביבי ונעשה שינוי״ בלי ממש לפרט מה השינוי הזה (חוץ מלהתגרות בחרדים כדי לקטוף קולות)? מה בדיוק התוכניות הכלכליות שלך, והגישה הבטחונית והמדינית שלך (חוץ מלהצטלם עם ביידן כדי עשות דווקא לביבי שלא מסתדר איתו)?

כי לכולנו מגיע יותר מאשר רק להזיז את ביבי ממושב ראש הממשלה. מגיע לנו מישהו שיש לו מדיניות ברורה ושקופה לשיפור מצב המדינה, וכזה שלא משתמש בשיסוי (גם אם החרדים באמת מעצבנים אותנו) כדי לקושש קולות, אלא כזה שפועל לפתרון הבעיות. כזה שלא שם את עצמו והאגו שלו במרכז, אלא באמת רוצה להקשיב לקולות הבוחרים, גם םא זה יוביל למפלכה פחות נוחה לו או אפילו למצב שבו הוא לא יהיה בראש המפלגה אם יימצא מועמד טוב יותר ממנו.

ואתה לא נראה אחד כזה.