הכתבה הבאה מספרת על מה שקרה לצעיר בשם עומרי בלום, צעיר שאומץ על ידי משפחה בגיל שנה וקצת, התגלה כסובל מאוטיזם ומתסמונת האלכוהול העוברי (שמובילה להתנהגות אלימה ובלטי נשלטת) – ובגיל 23, קצת לפני ששאר המשפחה היתה אמורה לעבור לארה״ב לשנת שבתון של האם המאמצת, נרצח על ידי האבא המאמץ שלו.
הכתבה היא בעצם ראיון עם האם המאמצת, גליה, שמספרת על הקשיים שהיו כרוכים בגידול של עומרי – ומבקשת לשחרר את בעלה למעצר בית כדי לאפשר למשפחה להתאבל יחד על עומרי.
אבל משהו נשמע מוזר בכתבה – בכמה רמות.
קודם כל, גליה עסוקה מאוד בלהגן על בעלה, ולא אומרת מילה על כך שהיא מצטערת על כך שעומרי מת, ואפילו נרצח. מובן לי שהיה קשה מאוד לגדל אותו כל השנים האלו, במחיר אישי קשה של כל אחד מבני המשפחה. אבל עדיין יש פה ילד שלה שמת, והיא לא אומרת מילה על כך שהיא עצובה על זה, מלבד אולי בהקשר של בעלה שהיא רוצה שיהיה בבית כדי להתאבל יחד עם שאר המשפחה.
בהמשך הכתבה, מסופר על אירוע שקרה יום לפני הרצח: עומרי החליט לנסוע לאילת עם חברים, ההורים סירבו לתת לו כסף וסירבו שהוא ייסע – והוא נסע בכל מקרה. כשהמכונית נתקעה באמצע הדרך לאילת, המשטרה התקשרה להורים שאמרו שמבחינתם אפשר להשאיר את עומרי על הכביש באמצע הדרך, וסירבו בהתחלה לקבל אותו הביתה – ורק אחרי זמן הם הסכימו.
אחרי מקלחת של עומרי – האב, שי, לקח אותו לשיחה ביער, כשההורים טענו שעומרי לקח איתו סכין וכנראה כתגובה לזה שי לקח איתו אקדח וכמה מחסניות.
מעבר לזה, גליה מנסה להסביר את ההתנהלות של שי כמעין אינסטינקט של לוחם לשעבר, או כפוסט טראומה – או אפילו כתסמינים של מחלה אוטואימונית שהוא סובל ממנה וגורמת לדלקת קרום המוח. אבל אם מצבו כזה קשה שהוא מאבד על עצמו שליטה – איך יש לו רשיון לאחזקת אקדח? או שאולי האקדח שיש לו הוא לא חוקי בכלל?
וגם אם מקבלים את ההסבר שיש לו אקדח והוא לוקח אותו לכל מקום – למה לקחת שלוש מחסניות למה שאמורה להיות שיחה עם הבן? אם הוא כל כך חשש מעומרי, מדוע הוא לא הלך לשוחח איתו במקום שבו הוא יהיה בטוח מתקיפה של עומרי, נניח בנוכחות מישהו אחר או אפילו המשטרה? למה ללכת למקום מבודד? מדוע הוא אפשר לעומרי לצאת מהבית עם סכין, ואם הוא לא היה מודע לזה שלעומרי יש סכין – מדוע הוא לקח אקדח עם שלוש מחסניות?
עומרי סבל כנראה מחששות מפני מעבר ההורים שלו ושאר המשפחה לחו״ל, וברח מהמסגרת של ההוסטל והעבודה שכנראה עזרו לו בתקופה לפני החששות האלו. המשפחה עצמה כנראה ניסו להביא אותו למסגרת של אשפוז סגור שתגן עליו יותר מבריחות.
או שאולי הרצון שהוא יעבור לאשפוז סגור נבע גם מכך שהם ראו במסגרת הסגורה כמשהו שהיה עוזר להם להתמודד עם העזיבה שלהם את הארץ ואת עומרי, בכך שבמסגרת אשפוז סגור הוא לא יוכל להסתבך וכך יזדקק הרבה פחות להגנה שלהם בזמן שהם בחו״ל, ואולי באופן כללי?
כי אי אפשר להתכחש לעובדה שקשה, ואפילו מאוד, לגדל ילד כזה, והקשיים רק הולכים ומתגברים ככל שהילד מתבגר והופך להיות בוגר יותר, חזק יותר, עצמאי יותר – ולכן גם יכול להסתבך הרבה יותר בקלות בצרות הרבה יותר גדולות. והצורך להגן עליו, לשמור על מקומו במסגרות שונות או לחפש מסגרות אחרות כשהם לא מצליחים – כל זה זו עבודה קשה, מתישה, וכזו הם לא מקבלים עליה הערכה או הכרת תודה, לא מהסביבה ולא מעומרי עצמו.
וזה יותר מצב שהוא מאוד מורכב וקשה מאוד להחליט פה מי אשם, ובדיוק מה קרה שגרם למשפחה להחליט לנסוע לשנה לארה״לֹ ללא עומרי (מעשה שהיה אמור להיות ברור למשפחה שגרם לעומרי לחרדת נטישה קשה) – ומה הוביל למצב שבו האבא המאמץ שלו ירה בו תשעה כדורים ואז דקר אותו כמה פעמים.
הכתבה עצמה מתיימרת להציג את העמדה וההסברים של המשפחה לגבי מה שקרה, משהו שהם זכאים לו במיוחד במצב חריג כזה. אבל הכתבה נשמעת מאוד כמו כתבת יח״צ שמציגה את הצד של המשפחה וכמה קשה להם, ואין התעמתות עם איך הם הגיעו למצב שבו עומרי נהרג – ולא למשל ״נוטרל״ בכך ששי היה למשל יורה לו בכיוון הרגל כדי לפצוע אותו במקום לירות בו בחזה, ירי שברור שיגרום למוות מהיר שלו.
כנראה שלעולם לא נדע בדיוק מה קרה פה, חוץ מהעובדה שכולם פה בעצם סבלו גם כשהם רק רצו לעשות טוב.
התיירת המקרית 
בעקבות הפוסט שלך, קראתי כמה כתבות. זה סיפור מאוד קשה והאשמה, לדעתי, היא על המדינה. הבטיחו להורים ילד בריא, בהמשך אין טיפול למצב שלו. בעצם, רק בארה"ב הוא קיבל טיפול. שימי לב שהוא חי שהוסטל וברח ממנו. לא צויין איזה הוסטל אבל, לפי מקרים שהיו איתי בפנימיה ופונו להוסטל, מדובר במקרים קשים. אלה אנשים מסוכנים שאסור להם להיות ליד אנשים וחייבים להיות תמיד תמיד תחת השגחה יותר צמודה מצמודה. למה האבא הלך איתו לבד ליער? למה הוא לקח אקדח? יש הרבה פרטים שכנראה ידועים רק למשטרה.
אהבתיLiked by 1 person
השאלה היא עד כמה המדינה היתה מודעת למצבו של עומרי, במיוחד לפני 23 שנים כשההפרעה שלו עדיין היתה הרבה פחות ידועה, ואולי לא היה בכלל ידוע שהוא סובל ממנה.
מצד שני, עולה השאלה למה לא הכניסו אותו למוסד סגור קודם לכן, במיוחד כשהם ראו שקשה להם להשתלט עליו ושהטיפול בו כל כך שוחק אותם, ושכל כך קשה להם למצוא לו מסגרות מתאימות מחוץ למוסד סגור.
אהבתיאהבתי
הוא היה מגיל 15 במוסדות, וכבר לפני זה ההורים פנו לרווחה בבקשה לעזרה. קחי בחשבון גם שרמת הסיכון עולה ככל שהילד מתבגר. אני לרגע לא מאשימה או מצדיקה את ההורים. אני פשוט אומרת שאין לנו מושג מה קרה שם וגם אם היה לנו מושג, מעולם לא היינו במצב כזה, אז אסור לנו לשפוט.
אהבתיLiked by 1 person
מצד שני, יש פה מצב שיש פה בן אדם שמת. ברור שאי אפשר לדעת מה היה שם, ובהחלט יש מצב שנוצר מצב שבו האבא עשה את הדברים כהגנה עצמית, אבל גם את זה צריך להוכיח, ויש כמה נסיבות (ירי של הרבה מאוד כדורים שפגעו בו, ואז בנוסף כמה דקירות עם סכין) שאולי מעידות אחרת.
הכתבה נשמעת מאוד כמו יח״צ להורים – מעבר לעובדה שהם מספרים את הסיפור מהצד שלהם, מה שמראה כפי שאת אומרת שהמצב הרבה יותר מורכב מאשר סתם ילד ״מופרע״ – אבל מצד שני אני מרגישה שהיה פה משהו מאוד מודרך, כאילו כמה מהתשובות של גליה הן מודרכות מראש כדי שהן יתאימו להגנה שמתוכננת בבית המשפט, וכמה שאלות שהיא מתחמקת מלענות עליהן כי אין לה תשובה מוכנה, או שהתשובה לא תתאים להגנה במשפט.
אהבתיאהבתי
קראתי היום את הכתבה בYNET ואתמול גם ראיתי על זה כתבה שלמה בחדשות 12. שם האמא דווקא כן הביעה את העצב הגדול שלה על מות הבן. הסיבה שהם היו אמורים לנסוע לשנה (רק עם הבן הצעיר ביותר שלהם) היא השבתון המתוכנן שלה.
זה סיפור נורא קשה ועצוב, וטוב שיתברר בבית משפט ולא בכתבות בתקשורת. קשה מאוד לדעת מה בדיוק קרה שם, אבל גם אי אפשר לומר שההורים לא ניסו כמיטב יכולתם במשך שנים לעשות כל מה שיכלו. גם לא כל כך יכלו להביא עדות של הצד שני, כי הרי הצד השני איננו בין החיים. אולי היה צריך לראיין מטפלים מן המוסדות השונים שיתנו גם זווית מקצועית.
בקיצור, אין לי מושג. נראה מה יחליט בית המשפט.
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שזה מצב שמאוד קשה להבין בלי לחוות אותו. מהכתבה עולה שנשמע שבשנים האחרונות הוא מצא מסגרת שמתאימה לו ושהוא התייצב – ויכול להיות שההורים חשבו שזה יאפשר להם לצאת לחו״ל לתקופה ארוכה בלעדיו כיד לנוח בין השאר מהטיפול בו.
אבל אז נשמע שהחדשות האלו גרמו לו לחרדות – ואני יודעת שרבים שקראו את הכתבה תהו עד כמה ההורים היו צריכים להמשיך לתכנן לנסוע במצב כזה שגרם למי שהם אומרים שהוא ילד שלהם מצוקה כזו גדולה, ועוד ילד שמצוקה גורמת לו להתנהג בצורה יותר מוגזמת מהרגיל.
ויכול להיות גם שמבחינתם זו גם היתה הזדמנות להתרחק ממנו ולנסות להגיע למצב שבו יש להם פחות אחריות עליו לטווח הארוך – בין אם בגלל שהם הבינו שכבר אין להם את היכולת לתמוך בו בתור אדם מבוגר, וביו אם הם פשוט הרגישו שאין להם את הרצון להתמודד עם הקושי והלחץ שהטיפול בו גורם להם. הרי הם מספרים שהם שאפו שהוא יוכנס למוסד סגור (ולא להוסטלים שמהם הוא בורח, ואז הם היו צריכים להיות מעורבים בטיפול בו ובהחזרה שלו, ואולי אפילו להתמודד עם מצבים שבהם ההוסטל מסרב לקחת אותו חזרה).
גם עלה בכתבה סיפור על זה שהוא נסע יום לפני המקרה לאילת בניגוד לרצונם – וכשהמכונית של החברים נתקעה באמצע הדרך, האבא פתאום הגיב שמבחינתו אפשר להשאיר את הילד לצד הכביש. אני בטוחה שהורים רבים מרגישים כך לא פעם, גם עם ילדים שלא סובלים מתסמונות שונות – אבל להגיע לרמה שהם מדברים כך עם שוטר בתפקיד זה לא משהו סתמי.
ואני חושבת שעצם העובדה שמשאירים את האב במעצבר ולא משחררים אותו למעצר בית כפי שבת זוגו רוצה, יכול להעיד על איך שנתפסת חומרת המעשה – או על כך שיש חשש שהמשפחה תברח לחו״ל לפני שימצו איתו את הצדק.
אהבתיאהבתי