אז איפה אתם עושים את ערב החג?

זה הנושא של השרביט החם השבוע.

כשהייתי ילדה, היינו תמיד נוסעים לסבתא שלי מצד אמא לחגוג את החגים. היא גרה בצפון בה שהיה אז מחרחק של שלוש ומשהו שעות נסיעה כשהצלחנו להקדים את הפקקים, והחגים היו ההזדמנות היחידה שלנו לבקר אותה במהלך השנה.

היה לנו הרבה יותר קשה לחגוג עם הסבתא שלי מצד אבא, כי למרות שהיא גרה איתנו באותה עיר (ירושלים), היא היתה דתיה כך שלא היינו יכולים לחזור הביתה אחרי ארוחות החג כי בכל זאת היינו צריכים לנסוע ברכב – וגם לא היתה לנו אפשרות לישון כולנו אצל סבתא. אני חושבת שהחריגה היחידה היתה כשהייתי בת שלוש ואחותי נולדה יום או יומיים לפני ליל הסדר, ואז סבא וסבתא שלי ״העלימו עין״ מזה שנסענו הביתה בסוף ליל הסדר.

---

אבל בשלב מסוים, סבתא שלי התבגרה (שלא נגיד הזדקנה) והיה לה קשה יותר ויותר לבשל ארוחות למשפחה של שבעה מבוגרים (היא, שלושת הילדים שלה ושלושת בני הזוג שלהם) פלוס 11 נכדים. בהתחלה אמא שלי ואחותה ניסו לעזור ולבשל חלק מהדברים בעצמן (גיסתי לא היתה חלק מהמאמץ) אבל היה קשה לסבתא שלי שלא היתה מסוגלת להשאר לשבת כדי לאפשר לאורחים ולאורחות להגיש או לנקות במקומה.

בשלב מסוים אנחנו התחלנו ללכת לחגוג את החגים בחדר האוכל של הקיבוץ של דודה שלי, אבל אחיה של אמא שלי מהר מאוד התחיל פשוט ללכת לחגוג עם המשפחה של גיסתי. (בעלה של הדודה הוא בריטי ואין לו משפחה לחגוג איתה).

ואז מידי פעם גם אמא שלי היתה מזמינה את אחותה ואת סבתא שלי לחגוג איתנו בירושלים, ואז גם אחיה והמשפחה שלו היו לא פעם מצטרפים.

---

בשלב מסוים התחלנו לחגוג כל משפחה יותר ויותר בבית שלה, בלי המשפחה המורחבת. ואחרי שאחותי התחתנה, היו כמה פעמים שבהם התארחנו אצל ההורים של גיסי לחג, אבל המסורת הזו נפסקה אחרי שנה או שנתיים. אני חושבת שזה היה שילוב של העובדה שבערך באותה תקופה נוצר מצב שנולדו במשפחה של גיסי לא מעט נכדים חדשים כך שהארוחות הפכו להיות עמוסות מידי – ובשלב מסוים כשהנכדים הגדולים כבר התבגרו, ההורים של גיסי כבר הפכו להיות מבוגרים מידי מכדי לארח בקלות והאוחות לא פעם עברו להיות אצל הילדים האחרים שלהם שאותם אנחנו מכירים פחות.

המשפחה של גיסתי אמנם מזמינה אותנו גם לחגוג איתם, אבל הם דתיים ואירוח אומר להשאר אצלם בבית לסופ״ש / חג שלם ולשמור על אורח חיים דתי, וזה לא בהכרח נוח או מתאים לנו.

עקרונית אמא שלי מאוד נהנתה לארח אותנו, למרות שבאופן עקרוני יש להורים שלי הרבה פחות נכדים – אם כשהייתי ילדה אחנו היינו שלושה ילדים, ולאחיה ואחותה של אמא שלי היו ארבעה ילדים כל אחד, לי אין ילדים ולאחי ואחותי יש רק שני ילדים כל אחד, כך שיש להם רק ארבעה נכדים במקום ה 11 שהיו לסבתא שלי.

השנה אחותי היתה אמורה לבוא להורים, אבל בעלה חטף קורונה והדביק את כל המשפחה כך שבעצם אני חגגתי רק עם ההורים. אחי וגיסתי חוגגים אצל ההורים שלה, כך שהם גם לא היו יכולים לבוא לחגוג איתנו בצהרים בשבת או ראשון.

כנראה שאת החגיגה המשפחתית המורחבת נשמור לחג הראשון של סוכות, כי בחג השני ההורים שלי טסים.