זכרונות

השבוע במהלך המלחמה עבר התאריך שבו חזרתי מהרילוקיישן שלי בארה״ב לפני 19 שנים.

איכשהו הבוקר נזכרתי שבתור מישהי שלא נוהגת – גיליתי בשנה וקצת האחרונה שלי בארה״ב את היכולת להשתמש בתחבורה ציבורית ובעיקר באוטובוסים באיזור המגורים שלי.

מעבר לחסכון הכספי בכך שכבר השתמשתי בהרבה פחות מוניות – אני חושבת שהשימוש באוטובוס נתן לי גם תחושת חופש מאוד גדולה. בדיעבד אני קצת מצטערת שלא נצלתי יותר את ההזדמנות לטייל בעיר בסופי השבוע, אולי כי התחבורה באמת היתה קצת יותר מוגבלת בשבת וראשון,

אבל במהלך השבוע – היכולת הזו להשתנע יחסית בקלות ויחסית בזול ממקום למקום גרמה לי לא פעם להיות פעילה יותר – בין אם בכך שהצטרפתי לקורסים שונים לצילום, ובין אם זה אפשר לי לא פעם לצאת לאכול ארוחת צהרים במקומות בריאים יותר מאשר הקפיטריה של העבודה שלי.

כשרק התחלתי לעבוד בארה״ב, היינו לא פעם יוצאים לאכל בתור צוות. אבל עם הזמן הרבה מהחבר׳ה שעבדו איתי הבינו שזה קצת יקר להם והעדיפו להביא את האוכל שלהם מהבית – לרוב שאריות מהארוחה המשפחתית ערב לפני כן. אבל אני לרוב בישלתי רק לעצמי, ולא תמיד השקעתי בארוחת ערב מעבר למשהו פשוט כמו סלט וחביתה – ולכן לא פעם נשארתי זו שאו שהיא צריכה לבשל לעצמה ארוחה נוספת ליום אחר מכן, או פשוט לרכוש ארוחת צהרים בחוץ.

זה לא היה מאוד קשה כי היתה לנו קפיטריה בקומת הקרקע של הבניין שבו עבדנו, אבל האוכל שהם היו מגישים היה לרוב מאוד לא בריא, בסגנון של המבורגר וצ׳יפס או משהו מטוגן ושמנוני אחר וצ׳יפס. היה בעקרון בר סלטים, אבל הוא היה יחסית יקר כי הוא היה לפי משקל, ולאכול רק ירקות לארוחת הצהרים לא היה ממש משביע ליותר מכמה דקות.

לכן ברגע שהייתי יכולה לנסוע באוטובוס לכמה מסעדות אחרות באיזור – יכולתי להגיע למסעדות שהגישו מגוון גדול יותר של אוכל. למשל כריכים, או סלטים שהכילו גם מנת חלבון.

ומעבר לעובדה שיכולתי לאכול בצורה בריאה יותר, הצורך להגיע ולחזור מתחנת האוטובוס גם תרם לזה שהלכתי יותר ברגל במהלך היום – וגם זה תרם להרזיה שלי באותה תקופה.