מלחמות מסתיימות בסתר?

מוקדם יותר השבוע שמתי לב לעובדה שבקושי היו לנו אזעקות בשבוע האחרון, ושגם הקצב שלהן הואט בשבוע שלפני כן.

ביום חמישי כתבתי באחת מקבוצות הפייסבוק שלי שאלה לגבי זה – האם היה מדובר על עוד טריק של לוחמה פסיכולוגית של החמאס בזה שהוא שומר על השקט, או שבעצם נוצר מצב שבו השיגורים באמת הפסיקו מסיבות אובייקטיביות, ובעצם הסתיימו? אחת המשתתפות כתבה לי שלדעתה אולי יש פה היבט של לוחמה פסיכולוגית, אבל לדעתה חלק משמעותי מהסיבה להפסק השיגורים היא שצה״ל עשה עבודה טובה בהרס משגרים וטילים, וגם בכך שהוא מונע שיגורים נוספים בעזרת הלחימה מהקרקע והאוויר.

כמובן שיום אחרי הדיון הזה, קרי אתמול בצהרים ביום שישי – היתה אצלנו אזעקה ושודרו לא מעט טילים לכיוון המרכז, כשחלק מהפיצוצים היו די חזקים ובדיעבד הסתבר שהיו כמה נפגעות מרסיסים (כמה נשים ומכונית אחת). הבחורה שענתה לי סיפרה לי שהיא בדיוק חשבה עלי ועל השיחה שלנו כשהיא רצה למקלט.

אבל אני חושבת שהעדות הכי חזקה לזה שהמלחמה כביכול הסתיימה בעורף היתה שאמא שלי לא היתה בהיסטריה מהטילים אתמול. לא רק שאבא שלי לא שאל בשמה מה שלמנו והאם הכל בסדר תוך שניות מרגע שהאזעקה הופעלה (ההורים שלי הפעילו התרעות של פיקוד העורף לאיזורים שבהם אנחנו גרים). – אלא שגם אמא שלי הגיבה להודעות שאנחנו בסדר רק בערך שעה וחצי אחרי האזעקה עצמה.

והיום היא הזמינה את אחותי ויסי והמשפחה שלהם לבקר בירושלים – כשעד לאחרונה הדרך עצמה בין המרז לבית שלהם בירושלים נחשב מצידה למפחיד מידי.

גם גיסתי ואחי חזרו למרכז מההורים שלה לאור מיעוט האזעקות, למרות שהאזעקה אתמול בצהרים לא בדיוק ערה לשלוות הנפש שלהם, וכנראה ייקח להם המון זמן לחזור לשגרה של לצאת מידי פעם מהבית.

---

ברור שהמלחמה עצמה לא הסתיימה: יש לחימה קשה בעזה, יש שיגורים ולחימה גם בצפון, וכמובן שהחטופים עדיין לא חזרו הביתה. גם תושבי הצפון ועוטף עזה עדיין לא יכולים לחזור לבתים שלהם.

אבל מבחינת ה״עורף״ שרחוק מאיזורי הלחימה ואין לו קשר אישי לחטופים – נראה שדי חזרנו לשיגרה.

ויכול מאוד להיות שזה לחלוטין זמני. יכול להיות שההפוגה הזו מכוונת – ונועדה להפוך את ההתקפה הבאה למפחידה יותר. יכול להיות שהחמאס בונה על מערכה ארוכה ולכן שומר טילים, ומידי פעם ישגר אותם בזמנים לא צפויים. או שבאמת קשה לו לשגר עכשיו כשיש הרבה כוחות קרקעיים בעזה – אבל הוא בונה על כך שלחץ בינלאומי יגרום לישראל לסגת תוך פרק זמן סביר, והוא שומר כמה שיותר טילים ליום שבו הוא יוכל לשגר אותם יותר בקלות.

וכובן יש תמיד את האופציה שהגבול בצפון יתחמם עד לרמה שבה החיזבאללה יתחיל לירות טילים למרכז.

אבל בעצם נראה שבשלב זה אחנו חוזרים לשגרה שבה המלחמה היא בעיקר חדשות על חיילים שנהרגים בלחימה, וחדשות לגבי החטופים בלי השפעה ישירה או סיכון לחיים שלנו בעורף.

---

והשאלה היא – האם אנחנו מוכנים לשגרה הזו?

אני מכירה מישהו מלמרות שהוא לא מתגורר באיזור עוטף עזה או אפילו בקרבה גדולה לאיזור – אבל הילדים שלו בטראומה איומה וסובלים מחרדות קשות אחרי האירועים של השביעי באוקטובר. כיום במצב של מלחמה – קל לו להמשיך לעבוד מהבית בלי לחזור לעבוד מהמשרד, ולעבוד בשעות גמישות שיאפשרו לו לעזור לילדים שלו להרגיש בטוחים יותר. אבל אני מניחה שבקרוב הסבלנות למוד עבודה כזה תרד, והוא יצטרך לחזור לעבוד לפחות זמנית מהמהשרד.

ואולי אחרי ההפתעה של השביעי באוקטובר – קשה לנו לסמוך על השקט הזה, ואנחנו בעצם ממתינים לפעם הבאה שבו החמאס יחליט להרגיש שוב.