שבעה שבועות של מלחמה

פעם מזמן כשהייתי בצבא, יצא לי לרכוש ספר במחיר מוזל בשם ״שלושה שבועות של סתיו״ שכתבה יעל דיין.

מדובר על ספר שעוסק במלחמת יום כיפור. המלחמה תפסה משפחה צעירה שבה האב היה בעברו קצין ביחידה מיוחדת, והוא גויס חזרה לצבא (כשאנחנו מגלים בדיעבד שהוא ויס כדי לחלץ מרגל ישראלי בקהיר). הספר מתמקד בתחיל באישתו עמליה שהחליטה להתנדב ביחידת הכוויות בבית החולים המקומי (כנראה בתל אביב) במהלך הלילות כעוזרת לא מקצועית כדי לתרום למאמצי המלחמה. היא בעיקר משוחחת עם הפצועים ועוזרת במשימות קטנות למיניהן, ובעיקר מספרת על הדינמיקה שבמחלקה במהלך המלחמה, בין השאר בתמיכה באמא של אחד הפצועים שהיתה אישתו של מי שהיה המאהב של המתנדבת לפני מלחמת ששת הימים ונהרג בה.

הציר שסביבו נע הסיפרו הוא בחור שנשרף בכל גופו ולא ידוע מי הוא – ולא מצליחים לזהות אותו. רק בסוף הספר בעצם מגלים שהבחור הוא אותו מרגל שבעלה של עמליה חיפש במצרים, שברח חזרה לישראל קצת לפני תחילת המלחמה והתגייס להלחם בלי שהמפעילים שלו היו מודעים לכך.

אבל הספר מנסה להעביר גם את האווירה בעורף של המלחמה, במיוחד בשלב שבו יש נפילת מתח מסוימת, עד כדי כך שעמליה מתבקשת להפסיק להגיע להתנדב בלילות כי כבר אין בה צורך כי מתחילה במובן מסוים ״חזרה לשגרה״, גם אם בשלב מסוים תהיה רעידת אדמה פוליטית וצבאית לאור האירועים שקרו בתחילת המלחמה.

---

ההשוואה של מלחמת יום כיפור למצבנו היום היא מאוד ברורה – מעבר לתאריך ה״עגול״ של הפרש של חמישים שנה (ויום), גם הפעם היו לא מעט פאשלות ברמה המדינית והצבאית שהובילו למבצע שגם הפעם הפתיע את ישראל, גם אם הצבא התאושש והגיע להישגים מאוד יפים בעדה (עד שהתחילה הפסקת האש).

אני אישית זוכרת עדיין את חוסר הודאות של היום הראשון ובמיוחד של הבוקר הראשון לפני שהתחילו לזרום הידיעות הרשמיות על מה בדיוק קורה ועל החדירה ליישובים השונים (החל מהקיבוצים וכלה בערים) ועל פעילות המחבלים בהם. ואז מצד אחד רצו שמועות לא מבוססות שלא היה ברור אם הן נכונות או לא – ומצד שני המנהיגים דיברו על מלחמה ארוכה ולא על ״סתם״ עוד מבצע, ולא ממש היה ברור למה.

הדבר החריג היחידי בעיני היה שבעצם האזעקות שהתחילו מוקדם בבוקר היו מפתיעות כי לא היתה מתיחות מיוחדת שהיתה אמורה להוביל אליהן. במקרה הייתי ערה מוקדם באותו בוקר ודקה או שתיים לפני שהאזעקות הופעלו אצלנו ברמת גן – חשבתי ששמעתי הדים של יירוטים או נפילות של טילים מאיזורים אחרים (כששקט בחוץ אנחנו יכולים לשמוע הדים של פיצוצים מאיזור חולון ובת ים ואולי אפילו ראשון לציון בדרום ולא מעט מהשרון בצפון) אבל זה לא נשמע לי הגיוני עד שלא התחילו אזעקות אצלנו.

ואכן היו לנו כמה אזעקות באותו יום, וגם בימים והשבועות הבאים היו לנו לא פעם לפחות אזעקה אחת ביום, ולפעמים אפילו יותר. אבל עם הזמן ״התרגלנו״, ועם התקדמות המבצע ובמיוחד הכניסה הקרקעית השיגורים פחתו בגלל הפעילות של צה״ל.

לכן במובן מסוים רבים כבר חזרו ל״שגרה״, והמלחמה הפכה להיות רחוקה יותר עבור כולנו (מלבד האנשים שאיבדו את היקרים להם כי הם נהרגו או נחטפו).

---

אבל עכשיו יש הפסקת אש שכרוכה בשחרור חטופים, ועד כמה שהשחרור עצמו מאוד משמח את כולנו (גם אם הוא חלקי מאוד, וכמובן שיש דאגה גדולה לגורלם של החטופים שנשארו מאחור) – יש בהפסקת האש הזו משהו שמאוד מפחיד אותי.

פרשנים רבים מדברים על כך שתהיה נסיגה מסוימת בהישגים של צה״ל בכך שמאפשרים לחמאס להתאושש ולהתארגן מחדש, אבל בעצם מה המשמעות של זה? האם מדובר רק על קושי בלחימה וסכנה מוגברת לחיילים?

אחד החששות שלי הוא שהחמאס גם מתכנן לשקם את מערך הטילים שלו כדי להחזיר לעצמו את היכולת לשגר הרבה טילים בתדירות גבוהה כפי שקרה בתחילת המלחמה (ואולי אפילו ״להשתפר״), ושתהיה לחמאס מוטיבציה ״לשבור״ באופן מפתיע ובלתי צפוי את הפסקת האש בתקיפה כזו על העורף. אמנם מדברים על ארבעה ימים לפחות, אבל אני בטוחה שההפסקה תופר באופן בלתי צפוי על ידי החמא בהתקפה כזו, כנראה על העורף.

מעבר לזה, אני חושבת החטופים הוא נקודת הלחץ היחידה של החמאס נגד ישראל (במיוחד כשיש לחמאס מלאי מוגבל של טילים שהם צריכים לשמור לכל אורך המלחמה ולכן פחות יכולים להפחיד את העורף) – והשחרור של עוד ועוד חטופים יהפוך להיות יותר ויותר קשה עם הזמן, וסביר להניח שהחטופים האחרונים ״יבלו״ לא מעט זמן בשבי החמאס.

---

ועוד משהו מטריד אותי וזו השאלה מה בדיוק ההסכם מכיל – והאם קיבלנו את כל הפרטים שלו מהממשלה. למשל ביום חמישי רצה שמועה על כך שהחמאס דרש שצה״ל לא יזיז את הכוחות שלו כתנאי נוסף להסכם ושבגלל תנאים כאלו ההסכם נדחה.

כמובן שלאי הזזת הציוד והכוחות יש השפעה על המשך המלחמה ותאפשר לחמאס לתקוף אותם ולהתגונן מפניהם טוב יותר, ואין לי מושג אם זה תנאי אמיתי שעלה , ואם כן – האם זה תנאי שממשלת ישראל הסכימה אליו, או לא?

ברור שלפעמים אין אפשרות לחשוף בפנינו את כל הפרטים, אבל אני לא ממש סומכת על הממשלה לאור הפאשלה שבתחילת המבצע וההתנהלות השוטפת שלה שדואגת לכסת״ח במקום לניהול נכון של המלחמה.