כשלמדתי בכיתות ו׳ וז׳ גרנו בארה״ב לטובת הפוסט דוקטורט של אבא שלי. ההורים שלי חששו שאני איישת בגלל שהייתי מיועדת ללמוד בחטיבת ביניים אלך לבית ספר גרוע שבו ישימו אותי ב״כיתה עם כושים״, אבל גם חששו מההשתלבות של אחי ואחות בבתי ספר בתור ילדים שהם לא דוברי אנגלית – ולכן העדיפו לשלוח אותנו לבית ספר שבו יהיו מורות דוברות עברית.
בתי הספר הטובים יותר, ובין השאר בית הספר הישראלי, היו בתי ספר פרטיים ששכר הלימוד בהם היה גבוה ברמה שלא יכולנו להרשות לעצמנו, ולכן ההורים שלי חיפשו בית ספר שייתן לנו מלגה, אבל למרות שהיינו תלמידים טובים זה לא ממש קרה, ובית הספר היחיד שיכולנו להרשות לעצמנו ללמוד בו היה סניף ״בית יעקוב״ המקומי, שהיה רחוק מלהיות יוקרתי אבל לפחות היו בו מורות דוברות עברית, והאולוסיה בו היתה טובה יותר מאוכלוסיית ה״כושים״ שההורים שלי כל כך פחדו ממנה בבתי הספר הרגילים.
בבית הספר הצגנו מידי פעם הצגות, ותמיד שמחתי להשתתף בהן. וההצגה האחרונה שלנו היתה בטקס מאוד חשוב בסוף כיתה ז׳ – שבו אנחנו והשכבה מתחתינו חגגנו את בת המצווה שלנו. איכשהו הטקס הזה היה הרבה יותר חשוב ורשמי מסתם טקס פנימי בבית הספר, ונעשה מול כל הקהילה – ובין השאר היו בו שני חברי קהילה קיבלו פרס של כבוד.
איכשהו ההצגה עצמה היתה קשורה לבתי משפט, ואני קיבלתי את התפקיד שבו הייתי צריכה להיות זו שאומרת את המשפט הידוע: do you swear to tell the truth the whole truth and nothing but the truth?
במהלך החזרות, מי שהיתה השופט/ת חלתה, וכדי שנוכל להמשיך בחזרות אני התבקשתי להחליף אותה כדי שנוכל לבצע חזרות איכותיות. וזה גרם לי להבין עד כמה התפקיד שלי בהצגה שולי – לא ברור לי האם זה היה קשור לעובדה שהיו לי כל כך מעט שורות לעומת התפקיד של השופט/ת שהיה משמעותי יותר, או שהיה כל כך קל לוותר על התפקיד הקודם שלי כדי לאפשר דווקא לי להחליף את השופט/ת בחזרות.
אני חושבת שהמורה התחילה להצטער שהיא ביקשה ממני להחליף את השחקנית החולה כי התחלתי לקש תפקיד משמעותי יותר, וסירבתי בכל הכוח לקבל סירוב מצידה, ואפילו התחלתי לכעוס על למה מפנים אותי לתפקיד כזה שולי. אני מניחה שגם בתור נערה צעירה (ואולי אילו ילדה) הבנתי שבגלל שיש לי הפרעה בדיבור כנראה שניסו למזער את התפקיד שלי באירוע כזה חשוב שנערך מול כל הקהילה, ונעלבתי מזה.
אני חושבת שמאותו רגע, הקסם שבלהופיע בהצגות כאלו די נעלם לי, למרות שאם אני זוכרת נכון, דווקא די נהניתי להופיע בהצגות הקודמות שהכיתה הופיעה בהן ול תלמידי בית הספר בלבד.
התיירת המקרית 
זה סיפור עצוב… אבל לא כל הילדים זוכים לתפקידים משמעותיים בהצגות בית ספר. אני יודע שאני מעולם לא 🙂
אהבתיLiked by 1 person
אני לא חושבת שזה הפריע לי עד שלא החלפתי כך במקרה תפקידים ואז הבנתי כמה התפקיד שלי דל. לפני כן דווקא כן הייתי מרוצה.
אהבתיLiked by 1 person
הפעם הראשונה שהרציתי לפני קהל היה בזמן קבלת פרס כלשהו, ונאלצתי לקרוא טקסט תודה.
הלחץ היה נורא, ואפילו שקלתי לא להגיע.
ההרצאה היתה נוראה, אף אחד לא הבין מה רציתי להגיד, כולל אני.
45 שנים אחרי, אני עולה על בימה, רחבה, פינה מול מקרופון ומפלרטט עם הקהל.
אהבתיLiked by 2 אנשים
אני שמחה שלמדת להנות מזה…
אהבתיLiked by 1 person
נראה לי שהתכוונו בכללי להופיע, לא בהכרח הצגות תאטרון. נגיד כשאת מציגה עבודה בפני קהל, זו גם הופעה.
אני לגמרי מזדהה עם החוויה שלך כילדה. בתור ילדה, הייתי די לא יפה, במונחים מקובלים, וכל הזמן שמו אותי בשורה האחרונה וניסו להסתיר אותי כמה שיותר. כשהייתי בת 9, דודה שלי עשתה לי מהפך – היא לקחה אותי למספרה, קנתה לי בגדים של בנות והקפידה לשמר את זה. מאז, איכשהו לא רק שקיבלתי תפקידים כלשהם, נתנו לי פעם אחר פעם את התפקיד הראשי בכל ההופעות של השכבה\בית הספר, וזה נמשך עד שהתחלתי לעבור כל\כמה פעמים ב שנה בין בתי ספר. חוץ מהתפקידים, גם היחס של המורים כלפיי השתפר בצורה משמעותית, בלי שאני שיניתי כלום בהתנהגות.
במבט לאחור, אני יודעת כמה שיפוט מוטעה קיים כלפי ילדים, וכמה זה יכול לצלק.
אהבתיLiked by 2 אנשים
ויי, כמה שאת צודקת.
אצלנו מורה ממלאת-מקום פוטרה מיידית אחרי שצרחה על תלמידה והכריחה אותה להוריד את הכובע שחבשה.
או לא אזכיר את המורה להתעמלות המתעללת שהעליבה תלמידה שלי בשל מימדי גופה, היא, המורה, חטפה ממני.
אהבתיLiked by 2 אנשים
זה לחלוטין נכון שגם בגילאים האלו מורות בהכרח בוחרות את אלו שהן יותר אוהבות להצגות למיניהן או לטקסים, ושמתי לב שזה היה קורה גם במקום העבודה הקודם שלי שבו מנהלת כ״א היתה מארגנת טקס רשמי כל יום זכרון (ביום השואה לא היה טקס אבל למשל דאגו שתמיד יהיה ניצול שואה שיבוא ויספר את הסיפור שלו) – ותמיד הוזמנו אליו רק אנשים שהיא אהבה, בין השאר בגלל נראות מסוימת.
אהבתיאהבתי
הופעתי על במה בגיל 17 בהצגה והייתי בחוג דרמה והופענו בהצגה הקמצן של מולייר
אהבתיLiked by 1 person
ונהנית מזה?
אהבתיאהבתי
כן מאוד
הייתי בחוג דרמה
וגם בחוג ריקוד ג'ז
ובמסיבת סיום הופענו בריקוד שאני המצאתי
ועוד בחורה
בהצגה מולייר הופענו בקיבוצים
וגם במסיבת סיום
מאוד אוהבת את הבמה
ואולי אהיה על במה
בתור מרצה
בסדנאות
וכנסים
אהבתיאהבתי