I think most of us would like to live as long as possible. Most of us (or so I hope) mostly enjoy life, and we have friends and other people we love (such as our family) and we'd be glaad to stay with them as long as possible.
On the other hand, we can't deny that our health deteriorates the longer we live.
Part of that is due to diseases such as cancer or heart disease. These were very lethal diseases in the past, but nowadays some of the can be cured and others became chronic diseases that can be survived for very long years with the appropriate medications and medical care. But this is still a disease where. people feel sicker and weaker than normal, and they still need to take their medication and visit their doctor or even doctors in plural, and live around the disease.
But even without disease, our body weakens with age (our peak strength is at the very young age of 25), even if we start feeling it significantly only during our forties or fifties (and then it gets worse with age).
And beyond physical strength (and its disappearance) – our looks also deteriorate with age, making us less attractive and beautiful, and none of the current cosmetic or even plastic treatments (such as face lifts) can get us to look like we did back in our twenties.
And of course with age, it's much harder for us to get used to the very fast changes occurring all around us, whether technological or in society itself. We therefore become less and less relevant with time.
Therefore a longer life isn't just about living longer, but also requires us to get used to various changes in ourselves – and also in our environment.
אני חושבת שרובנו רוצים לחיות כמה שיותר זמן. רובנו לפחות נהנים מהחיים במשך רוב הזמן, ויש לנו חברים ואנשים שאנחנו אוהבים (כמו למשל המשפחה שלנו) שנשמח להשאר איתם כמה שיותר זמן.
אבל מצד שני, קשה להכחיש שעם השנים הבריאות שלנו הולכת ומתדרדרת.
חלק מזה הוא כמובן מחלות שונות, מו מחלות לב או סרטן. המחלות האלו בעבר היו מחלות שהיו קטלניות מאוד, אבל כיום את חלקן אפשר לרפא ורובן הפכו להיות למעין מחלות כרוניות שניתן לחיות איתן במשך שנים עם טיפול תרופתי (ולעיתים גם טיפולים אחרים כמו טיפולים ביולוגיים במקרה של סרטן). אבל עדיין מדובר על מצב שבו אנשים ״חולים״ וחלשים יחסית, וצריכים לעסוק בלקיחת תרופות ולהגיע לביקורות ובדיקות אצל רופא או אפילו רופאים ולעסוק במחלה.
אבל גם בלי מחלות, הגוף שלנו נחלש עם הזמן, החל אפילו מאמצע שנות העשרים שלנו, גם אם אנחנו מתחילים להרגיש את ההשפעה של זה רק בגיל ארבעים ומשהו או חמישים (וההשפעה ממשיכה להתחזק עם הגיל).
אבל מעבר לחוזק הפיזי שלנו (או ההיעלמות שלו) – יש גם את הפן של המראה החיצוני שלנו שהולך והופך לפחות יפה ומושך, ואין טיפולים שיכולים לגרום לנו להישאר במראה צעיר לנצח או לחזור למראה צעיר יותר אחרי שהוא נעלם, וגם ניתוח מתיחת פנים לא מחזיר אותנו לגיל עשרים.
וכמובן שעם הגיל קשה לנו יותר ויותר להתרגל לשינויים המהירים שקורים בעולם מכל בחינה – למשל מבחינה חברתית, או מבחינה טכנולוגית. אננו נדחקים יותר ויותר לשוליים.
לכן חיים ארוכים יכולים להיות מאוד שונים מ״סתם״ להמשיך את החיים שלנו כפי שהם, אלא דורשים להתרגל להרבה מאוד שינויים.

חיים ארוכים ואיכותיים זה מצוין, אבל כמו שכתבת כנראה יש סתירה בין הדברים
אהבתיLiked by 1 person
בהחלט – אני מנילה שהמדע צריך להתחיל להתייחס לאיכות במקום לכמות…
אהבתיאהבתי
זו שאלה מעניינת וחשובה. נתת זוויות יפות ובנוסף יש את ההיבט החברתי. כשסביבך חברים ואחים ובני דודים מתחילים למות ואת ממשיכה לחיות זה הרבה פעמים מכניס לדכאון ומרגיש בודד מאד
אהבתיLiked by 1 person
נאי מניחה שאם אני אוכל לחיות הרבה זמן, אז גם הסובבים אותי יוכלו לחיות כך. השאלה היא כמובן אם כולם ירצו, ואם לא – תעלה השאלה שאת העלית פה.
אהבתיאהבתי
הפנטזיה הקבועה שלי כשאני פוגש את דג הזהב או הג'יני היא:
אלמוות, גיל 17, בלי בעיות כלכליות
נכון
ענין מותם של היקרים לי, או בני הזוג – קראתי כמה וכמה ספרי מד"ב או פנטזיה שעוסקים בסוגייה הקשה מאוד הזו. אותי זה לא מטריד. החיים לעולם לא נעצרים כשיקיריך מתים [ולי יש ניסיון מגיל צעיר.] תמיד ישנה אפשרות לזוגיות חדשה, אהבה חדשה.
אז התשובה שלי:
חיים ללא סוף בתנאי שנשמרת הבריאות, המראה ואין בעיות כלכליות.
אהבתיLiked by 1 person
וכנראה שלושתם יהיו קייימות החל משלב מסוים אצל כולנו…
אהבתיLiked by 1 person