לפני שגרתי בדירה הנוכחית שלי, גרתי ביחידת דיור בהרצליה, ולפניה גרתי ביחידת דיור בהוד השרון.
בשתיהן מן הסתם לא היה ממ״ד, וזה לא ממש הטריד אותי, ולא היה משהו שחשבתי שצריך לבדוק לפני שאני שוכרת דירה.
כיום אני שואלת את עצמי מה עושים הדיירים ששוכרים את יחידות הדיור האלו בזמן אזעקות – אני מניחה שבעלי היחידות לא השקיעו בממ״ד בשנים האחרונות עבור היחידות האלו. האם הדיירים אמורים לרוץ בזמן אזעקה לבית של בעלי הדירה כדי להכנס לממ״ד? אם כן – מה קורה אם בעלי הדירה לא בבית? ומה קורה באמצע הלילה כשכולם לבושים בפיג׳מות ולא בהכרח היו מעוניינים שבעלי הדירה או הדיירים יראו אותם כך? והאם זה נשמע הגיוני שהדיירים צריכים לרוץ במרחב פתוח, גם אם זה לפחות מדקה, כדי להגיע לממ״ שנמצא בדירה אחרת עם כניסה נפרדת?
ואז נזכרתי במקרה ביחידת דיור אחרת שראיתי בהרצליה ו״ניצלתי״ ממנה בעור שיני.
היה מדובר על יחידת דיור שהורים בנו לבן שלהם במרתף / חניון של הבניין שלהם. מדובר היה על יחידה שבה היה סלון גדול עם מטבחון שבו היה חלון צר ורחב ודי גבוה שהכניס אור לדירה מהחצר של הבניין (שבדיעבד הבנתי עד כמה הוא יכול היה להיות מקור לרעש) ומהסלון יצא חדר שינה שלא היו בו חלונות בכלל. הכניסה לירה היתה מהחניון, ובדיעבד אני חושבת על כמה זיהום אוויר יכול היה להיות בה בגלל הכניסה הזו.
אבא שלי, שאוהב לישון בחושך מוחלט, התאהב בקונספט הזה של חדר שינה ללא חלון וממש דחף אותי להשכיר את היחידה הזו. ואכן חתמתי בגלל הלחץ הזה על זכרון דברים, במיוחד כי הייתי בלחץ לשכור דירה וגם לחזור לעבודה מהחיפושים. אבל שעה או שעתיים אחר כך כבר התחלתי להתחרט על החתימה, אבל לא ידעתי איך לבטל אותה.
למזלי בעל הדירה ״פישל״ בכך שרק בחוזה שהוא כתב – הוא הזכיר שיש לי כדיירת אחריות על סתימות בצנרת של הדירה. קולגה שלי שהשירה יחידת דיור דומה במרתף של הבית שלה הסבירה לי פעם שיש הגיון בדרישה הזו כי יש צנרת מיוחדת במרתפים שדייר בהתנהלות לא אחראית יכול בהחלט לגרום לה לסתימות, אבל עדיין הדרישה נשמעה לי ולאבא שלי בלתי מתקבלת על הדעת כי סתימות יכלו עדיין להגרם מהתנהלות לא טובה של הדירות האחרות בבניין, ולא רציתי להדפק מזה – ולכן ביטלנו את החתימה, ואני ניצלתי מהיחידה האיומה הזו שרק אנשים בעלי העדפות מאוד מסוימות כמו אבא שלי כנראה שהיו נהנים בה.
אבל עכיוש אני חושבת על כמה היחידה הזו בעצם יכולה להחשב לבטוחה גם אם אין בה ממ״ד רשמי…
התיירת המקרית 
כשהייתי קטנה גרתי בשיכון שבו באף בניין לא היה מקלט היו מקלטים ציבוריים בכל שכונה אבל כשהפגזים של הצבא הירדני התחילו להמטיר עלינו אש תוםת במלחמת ששת הימים, לא ממש היה הגיוני לצאת מהבניין לרוץ עד למקלט שהיה במרחק די גדול מהבית. מלאנו המון המון שקים בחול ובנינו חומות משקי חול בכניסה לחדר המדרגות שלא היתה בו אפילו דלת, והדבקנו בדים על כל החלונות גם כדי למנוע שברי זכוכיות שיעופו על הדיירים במקרה של פיצוץ וגם לצורכי האפלה.
בזמן מלחמת יום כיפור גרתי בתל אביב בבניין רב קומות, שבו גם היה מקלט אבל גם בכל קומה היה חדר ביטחון מבוטן, שהיום אני מניחה שלגמרי היו מחשיבים כממ"ד. היתרון של חדר הביטחון היה שניתן היה להגיע אליו תוך שניות מכל דירה בקומה, וגם היו פתחים בתקרה וברצפה של כל חדר ביטחון כזה עם סולם מעוגן בקיר, שאיפשר ירידה בטוחה מקומה לקומה בתוך חדרי הביטחון עד למקלט.
את החובה לבנות ממ"ד החילו בעקבות מלחמת המפרץ, ולכן רק בניינים שנבנו אחריה מכילים ממ"ד (או בניינים שעברו תמ"א).
כל סוגיית מתקפת טילים התחילה אז וכמובן מאז שהתחילו לעוף עלינו טילים מלבנון ואחר כך מעזה קיבלה משנה תוקף.
וכמו שבעקבות הקורונה עלה הביקוש לבתים פרטיים או לפחות דירות עם מרפסת – כי אנשים הרגישו סגורים וחנוקים בבית – כך המלחמה הנוכחית הגדילה מאד את ערך הדירות / בתים בעלי ממ"ד. זה אכן מציל חיים, כמו שנוהג דובר צה"ל לומר
אהבתיLiked by 1 person
מצד שני אני חושבת על הקושי של לצאת לאיזור משותף בבניין למשל באמצע הלילה כשרוב האנשים לובשים לבוש חלקי למדי… אני מכירה את אלו שברגע שיש חשש למלחמה הולכות לישון עם חזיה והכל, אבל לי אישית זה ממש לא נוח…
אהבתיאהבתי
אני אמנם גרה בבית פרטי וכשאנחנו יורדים למקלט (שהוא ממ"ד שנמצא בקומת המרתף) אנחנו בדרך כלל לבד רק שנינו, אבל למשל בזמן צוק איתן הורי היו בביקור אצלנו ויצא שירדנו כולנו יחד למקלט. ונזכרתי שמאז באמת אני ישנה עם פיג'מה או כותונת (ולא רק חולצה ותחתונים למשל) …למקרה שיהיה צורך לפגוש עוד אנשים באמצע הלילה. אני מכירה אנשים שישנים עירומים לגמרי, ואני חושבת לעצמי שגם במקלט פרטי – אם חלילה תהיה פגיעה ישירה בבית ויצטרכו לחלץ אותם מהממ"ד, לא נעים שהם לא לבושים…….כמובן שהכי חשוב שהם יישארו בחיים. וזה גם השיקול בבניין עם שכנים. מה עדיף? ששכנים יראו אותך בפיג'מה בלי חזייה או שתיפגעי חלילה מטיל?
אהבתיLiked by 1 person
למזלי יש לי ממ״ד בדירה, ואני מניחה שאם חלילה מישהו מאיתנו יפצע ויזדקק לטיפול רפואי, סביר להניח שיוסרו ממנו הבגדים בדרך לבית החולים או בו כדי לאפשר טיפול טוב יותר (או סתם להעברה לפיג׳מה של בית החולים) אז אולי זה לא שיקול?
אהבתיאהבתי
מעולם לא היה לי ממ"ד… אבל הרעיון של יחידות הדיור האלה נשמע לי בעייתי גם בלי קשר לממ"ד
אהבתיאהבתי
בעצם טעיתי: במשך כמה חודשים חיינו בדירה עם ממ"ד. כמובן שבאותם חודשים ובאותו אזור לא היו אזעקות 🙂
אהבתיאהבתי
אני זוכר כמה שנים שלא היה לי ממ"ד ואפיל לא מקלט, וזה לא הפריע לי.
מקלטים בשבילי היו לצורך תרגילי ירידה למקלטים בבית הספר או במקום העבודה.
אחר כך בא ה"צבע אדום" הראשון בתל אביב, ובכלל הייתי ברכבת.
היו לי עוד צבעים אדומים ב"שומר החומות" כשהייתי באיזה מוסד דרום תל אביבי בלי ממ"ד או מקלט, והיה באמת מפחיד שם עד שהלכתי לתחנה המרכזית ומשם הביתה.
לגור במרתף לא הסכמתי, ופעם כשחיפשתי דירה להשכרה איזה בעל בית אמר לי שזו יחידת דיור במרתף אז טרקתי לו את הטלפון בפרצוף.
אהבתיLiked by 1 person
והיום יש לך ממ״ד בבית?
יחידה במרתף יכולה להיות בסיא מאווררת והכניסה אליה נחמדה – לא משהו מאולתר כמו שאותו אדם בנה בתוך החניה.
אהבתיאהבתי
כן. היום אחרי תמ"א יש לי ממ"ד. לעומת זאת בבית סמוך לנו תמיד באים לבניין שלנו כשיש אזעקה. הם עשו הרבה שיפוציםף אבל לא הוסיפט ממ"ד.
אהבתיLiked by 1 person
לא גדלתי עם ממד ואין לנו ממד. יש מקלט לבנין שלנו, מתוחזק, קטן. גם אליו איננו יורדים, רק כשהנכדים באים, כי הבטחתי לאבא שלהם.
בירושלים היה מקלט בבנין שגרנו בו, מטונף, מוזנח. אז בטח לא הלכנו אליו.
אהבתיLiked by 1 person
אז מבחינתכם זה עניין של מזל – אם יפול טיל במקום לא נכון, אתם תהיו קצת בבעיה…
אהבתיLiked by 1 person
צודקת. אבל מה ל'שות… בפעם הקודמת, עת טווחנו ממש, היינו בירושלים את חמותי וחמי. לא היה לנו לאן לברוח וגם לא היה צורך.
אהבתיLiked by 1 person