סיכום שנת 2023

זה הנושא של השרביט החם השבוע.

אז מה היה לנו השנה?

הרבה מריבות בווטסאפ של הבניין: יש לנו בעצם שתי קבוצות ווטסאפ של הבניין, אחת לדיירים ואחת לבעלי הדירות – בעיקר כדי שהועד והדיירים יוכלו לתקשר על בעיות שונות. בגלל זה חשוב לא פעם לעדכן גם את בעלי הדירות, כי כשמדובר על תשלומים לתיקונים מסוימיםֿ, בעלי הדירות ולא הדיירים צריכים לשלם.

אבל הקבוצה של הדיירים הופכת להיות לא פעם קבוצה למריבות. יש לנו למשל שכנה מבוגרת עם נכות מסוימת אבל כזו שלא מספיקה לה כדי לקבל חניה של נכים ששוכרת דירה ללא חניה בבניין – ולכן היא לא פעם חונה במקומות שגורמים בעיות לדיירים האחרים להכנס או לצאת מהחניה שלהם או מאיזור החניה בכלל.

ויש לנו מריבות לגבי החניה, כי יש דיירים או בעיקר בעלי דירה שמשכירים את החניות בבניין למשרד של חברה שנמצא באיזור הבניין, ואותה חברה מכניסה בעזרת המשכירים האלו לא מעט רכבים לא קשורים לחניה שלנו – החל מעובדים שלא משכירים חניה אבל עדיין חונים בחניות פנויות (של אנשים שלקחו את הרכב לעבודה) ולא בהכרח מפנים אותן בזמן, וכלה במכוניות של לקוחות שלהם הם מעבירים סחורות או לוקחים סחורות וכך חוסמים את החניה. מעבר לזה, כל התנועה הזו גורמת לשימוש יתר של השער של החניה, ולא פעם היה צריך להחליף אותו בגלל שהוא הפסיק לתפקד (כמובן שהעלות היתה על הבניין, ולא על החברה). נראה שיש לחץ די גדול על הדיירים להפסיק להשכיר לבעלי העסק את החניות בבניין.

---

הטיול שלי לאלסקה: אחרי שלוש שנים וחצי ללא טיסות לחו״ל בגלל הקורונה, טסתי השנה לאלסקה עם אותה חברה שאיתה טיילתי באלסקה לפני 12 שנים, אבל לצערי הטיול היה פספוס מאוד גדול בגלל שגם אני וגן החברה השתנינו מאוד בשנים האלו….

לכן הנסיעה היתה מאכזבת, ובמקום להנות מחופשה מרגיעה ביליתי כמה שבועות בלחץ ומצב רוח לא משהו, ושמחתי יותר מידי לחזור הביתה…

---

החתולה שלי השמנמנפוצית עלתה לחתול הגדול בשמיים: קצת אחרי שחרתי מארה״ב, החתולה שלי השמנמנפוצית חלתה ובסופו של דבר אחרי אשפוז של יומיים בבית החולים הווטרינרי בבית דגן, היא לא שרדה, ומתה.

אנשי הצוות שעבדתי מולם באופן ישיר היו מאוד נחמדים, אבל הרגשתי שככל עוד לא מדובר על מישהו שצריך היה להיות נחמד אלי כי הוא עבד מולי, היה לא ממש נימד אלי. למשל כשבערב השני של השמנמנפוצית בבית החולים באתי לבקר אותה – היו אנשי צוות במחלקה שבה היא היתה מאושפזת במהלך היום התעלמו ממני ורק כשפקיד הקבלה ניגש אליהם נאמר לו היא הועברה לטיפול נמרץ. היתה גם מישהי שביקשתי ממנה הוראות במסדרון שכמעט צרחה אלי כי העזתי לפנות אליה.

בדיעבד חשבתי על כך שהיה לי מזל גדול שהיא חלתה בערך חודש וחצי לפני המלחמה, כי בתקופת המלחמה היו לאיזור בית דגן (שמאוד קרוב לראשון לציון) לא מעט התקפות טילים, והייתי חוששת מאוד להשאיר שם חתולה, או לבקר אותה.

---

המלחמה: אי אפשר להתייחס ל 2023 בלי להתייחס למלחמה.

היא התחילה בפתע בשעות המוקדמות מאוד של הבוקר בשביעי באוקטובר. למזלי הייתי ערה מוקדם באותו בוקר, והייתי בטוחה ששמעתי פיצוצים של יירוטים לפני שהופעלה אצלנו האזעקה, אבל זה נשמע לי מוזר כי המצב לא היה במתיחות ברמה שהצדיקה מלחמה באותה נקודת זמן.

אבל כמובן שכמה דקות אחר כך הופעלה אזעקה גם אצלנו, והיו כמה אזעקות במהלך היום. אבל גם החדשות במהלך היום היו מבולגנות לחלוטין – סרטונים של מכוניות עם טרוריסטים נוסעים ברחובות עם רובים התחילו להופיע ברשתות החברתיות ובקבוצות ווטסאפ שונות, וגם שמועות על נפגעים באיזשהו פסטיבל מוזיקה בדרום הרבה לפני שהגיעו חדשות רשמיות על המצב.

בסופו של דבר אחרי תקופה מאוד ארוכה שבה היו התקפות טילים רבות בדרום וגם למרכז, התקפות הטילים פחתו בצורה מאוד משמעותית לאחרונה – אבל המלחמה מאוד רחוקה מלהסתיים. הרוב המכריע של החטופים נמצא עדיין בעזה, כולל כמה מהם שמתו בשבי בגלל מצבם הרפואי.

מעבר לזה, חיילים נפצעים ונהרגים יום יום ברצועה ובצפון, והחשש מפריצת מלחמה גם מול החיזבאללה בצפון עדיין לא הסתיים. מעבר לזה, גם אין מתווה לסיום יעיל של הלחימה ברצועת עזה, או תוכניות לעתיד איך הרצועה תתנהל אחרי המלחמה.

וכמובן שאין לקיחת אחריות על האירועים מצד הדרג המדיני, שמשום מה חי באשליה שזה בסדר שהם ימשיכו לשלוט גם בלי תחקיר לאורך זמן אחרי המלחמה.