Can you share a positive example of where you’ve felt loved? האם באפשרותך לשתף דוגמה חיובית של מקרה שבו הרגשת שאוהבים אותך?

I'm not sure wheher this fits "love" in a conventional way, perhaps "well liked" may be a better fit.

A few months back I took an organized trip where we all slept, cooked and ate together. Most people were nice, but one stood out as socially awkward. He seemed well versed in small talk, but not in making actual friends. I do seem to remember seeing him the night before the trip in the hostel where most of us travelers stay the night before the trip, with what is called a "resting bitch face" and a somewhat aggressive walk.

At the beginning of the trip he seemed to try and impress everyone with his vast education and his prestigious job, but seemed to make no friends.

Then somehow him and I had what seemed to be a small disagreement, something which should have been forgotten in a day or two, but somehow it attracted the attention of the guides and caused them to think I may not be a good candidate for the trip.

This was eventually straightened out pretty easily and I did get to complete thr trip and enjoy it, but it did seem as though some people were upset with the guy for what happened. No one was directly unpleasant or hostile, but it did seem as though they were a little less considerate of him.

For instance – he used to go to sleep extremely early each evening, and liked to go to sleep in a specific place in the bus he felt most comfortable. We're talking about sometimes around 7:30 – 8:00 PM, right after dinner. But other travelers liked ot play cards in the evening close by, and they would go on playing cards even after his enforced "bedtime" where he would just try and go to sleep, and sighed deeply to indicate he'd like the card players to move elsewhere.

I assume this wasn't just because of me, but rather the general bad impression he managed to create to at least some of us during the trip. But I did feel as though those other travelers liked me well enough to let me know that they were on "my side".

---

אני לא יודעת אם מדובר בהכרח על זה ש״אוהבים אותי״ אלא יותר שמחבבים אותי.

לפני כמה חודשים היתי בטיול מאורגן שבו ישנו, בישלנו ואכלנו יחד. רוב המטיילים היו נחמדים, אבל אחד מהם היה מישהו שהרגיש חריג חברתית. נראה היה שהוא טוב בכל מה שקשור בסמול טוק, אבל לא בהכרח טוב בלרכוש חברים. אני זוכרת שראיתי אותו ערב לפני הטיול בכסניה שהרבה מהנוסעים שהו בה לילה לפני הטיול, עם פרצוף כעוס תמידית והליכה שנראתה תוקפנית.

בתחילת הטיול נראה היה שהוא מנסה להרשים את כולם בתארים שלו ובעבודה היוקרתית שלו, אבל לא ממש הצליח למצוא חברים.

ואז נוצרה בינינו אי הסכמה קטנה, משהו שלרוב היה נפתח ונשכח תוך יום יומיים אבל משך את תשומת ליבם של המדריכים וגרם להם לחשוש שאולי אני לא ממש מתאימה לטיול.

העניין נפתר בסופו של דבר והצלחתי להשלים את הטיול ואפילו להנות ממנו, אבל נראה שלאנשים מסוימים הפריעה התקרית והם ראו בו כאחראי למה שכמעט קרה לי. אף אחד לא היה תוקפני או לא נחמד אליו באופן ישיר, אבל הרבה מאוד אנשים לא ממש התחשבו בו אחרי אותה תקרית.

לדוגמא, הוא אהב ללכת לישון מאוד מוקדם כל ערב, משהו בסביבות ה 19:30 – 20:00 מיד אחרי ארוחת הערב, ולישון בנקודה מאוד ספציפית באוטובוס שבה היה לו נוח. אבל מטיילים אחרים אהבו לשחק קלפים בנקודה שהיתה די קרובה לשם, והם המשיכו לשחק קלפים גם אחרי השעה שבה הוא הלך לישון, והיה פשוט נשכב ונאנח ומנסה לרמוז להם שהוא רוצה שהם יעברו למקום אחר.

אני מניחה שההתנהגות הזו לא נבעה רק בגללי אלא מהרושם הרע שהוא יצר לפחות על חלקנו במהלך הטיול, אבל כן נהניתי מהעובדה שהיו מטיילים שרמזו לי שהם ״בצד שלי״.