הסרטון הזה הוא סרט תיעודי קצר לגבי ההתרחשויות האנטי ישראליות ויהודיות בארה״ב מאז השביעי באוקטובר.
המפיקה היא בחורה צעירה, בוגרת תואר בתקשורת באחת מהאוניברסיטאות האלו, ובמשך רוב הסרט מצלמת הפגנות, אאבל גם משוחחת עם לא מעט יהודים בקמפוסים שמתארים לה לא מעט תקריות אנטישמיות שבהן הם הרגישו מאוימים, עד כדי איום על החיים שלהם.
בהמשך הסרטון היא מראיינת מומחה מסוים (כנראה בתחום מדעי המדינה?) שאומר שעבור אותם צעירים בקמפוסים יש חלוקה מאוד ברורה בין ה״צודקים״ וה״מדכאים״ – ובמצב כזה הצודקים תמיד צודקים ולא מסוגלים לבצע דברים רעים (וכמובן שהמדכאים מרושעים ומגיע להם כל מה שהם ״חוטפים״ מהמדוכאים). הם לא מסוגלים להבין שהמציאות מורכבת שבה לעיתים גם הצד ה״צודק״ יכול לפעול בצורה לא טובה, ושבעצם לא פעם בסכסוכים שני הצדדים כנראה מציגים כאב וצורך ורק במיעוט מאוד קטן של המקרים (כמו למשל גרמניה הנאצית) יש ״רוע מוחלט״ (ואני בטוחה שגם שם יש מורכבות לגבי כלל האוכלוסיה הגרמנית, ואת הרוע המוחלט אפשר להדביק בבטחון מוחלט רק לצמרת הגרמנית המדינית ולתומכים האדוקים באידאולוגיה שלהם). וכפי שאותו מומחה אומר מאוחר יותר שבעיניו לגיטימי לבקר את המדיניות של ישראל (והוא עושה את זה בעצמו לא פעם), אבל הבעיה היא כשמבודדים בעצם את המדינה היהודית היחידה בעולם ומפעילים נגדה שיקולים שבעצם לא מופעלים נגד אף מדינה אחרת בעולם. הרי אף אחד לא מצפה מהאירופאים לפנות את קנדה, ארה״ב, אוסטרליה, או ניו זילנד…
ויש כאן חור מאוד גדול בגישה של ה״נכונות הפוליטית״ שלפיה אפשר לבטא את הביקורת האנטישמית הזו בדרכים ״נקיות״ כמו למשל להבחין בין ״יהודים״ לבין ״ציונים״ – כשלא פעם פלגים חרדים שהם אנטי ישראלים משמשים כדוגמא ל״יהודים טובים״.
בנקודה מסויימת, המפיקה מראיינת מרצה בעל שם ערבי שמנסה באמתת לבצע את ההפרדה הזו בין ״אנטישמיות״ לבין ״אנטי ציונות״. הוא מנסה להציג את ההתנגדות לציונות כפשוט הבעת דעה שאפשר לדון בה ולהתווכח נגדה, כאילו אין גבולות שאסור אולי לחצות. ובעצם הגישה היא ש״ציונות״ היא פשוט עוד דעה שאפשר לבחור, לא תנועה לאומית לגיטימית.
משם הדיון עובר לכך שבקמפוסים השונים (וספציפית בקמפוס של האוניברסיטה שאותו מרצה מלמד בה) יש אפשרות למחות רק נגד דברים שההתנגדות אליהם נחשבת כ״נכונה פוליטית״, ועל מה שלא – מאוד קשה לקיים מפגשים או דיונים הוגנים עליו. וזה כמובן אומר שהרבה מאוד אנשים יתמכו בתנועת ה Me Too כנגד יחס מפלה לנשים – אבל לא ימחו על כך שנשים ישראליות נאנסות. אבל באותה מידה היא מספרת שקשה מאוד אפילו לארגן הרצאות של ארגונים שמרניים שלא קשורים בכלל לישראל רק כי הן סותרים את הדעות ה״מקובלות״ על הסטודנטים…
עד כמה שקשה לשמוע את הסיפורים הללו, אולי במובן מסוים יש יתרון במצב הזה – כי זה מאפשר לאנשים להגיב עליו. כמו למשל תורמים שמפסיקים לתרום סכומים גדולים שהם היו תורמים בעבר לאוניברסיטאות, ומעסיקים שמעוניינים לדעת מי הסטודנטים שחותמים על עצומות פרו פלסטיניות כדי לא להעסיק אותם.
בסופו של דבר כדי ״לתקן״ את הבעיה – צריך להיות מודעים לה, ואולי קיבלנו עכשיו הזדמנות לעשות את התיקון הזה?
התיירת המקרית 
להערכתי אין באמת דרך להתגבר על זה.
אהבתיLiked by 1 person
עובדה שעל הרבה דברים כן הצלחנו ״להתגבר״ – למשל על יחס מיזוגני לנשים או יחס מלה כלפי שחורים בארה״ב. ברור שזה לא מושלם, אבל עם השנים היה שיפור.
אהבתיאהבתי
נשים, שחורים…..כן. אבל יהודים / ישראלים – לא. מכונת התעמולה והרעל גדולה ועוצמתית מדי
אהבתיLiked by 1 person
אני תוהה האם כשהטרור האיסלמי הקיצוני יגיע אליהם והם יזכו לחוות את מה שישראל חוותה בשביעי באוקטובר, האם הם עדיין ימשיכו להצדיק את ה״דיכוי״ וה״כיבוש״ המערביים? האם אין להם באמת את היכולת להבין שהבעיה היא לא הדיכוי המערבי אלא ערכים אלימים שמושרשים אצל מוסלמים קיצוניים מסויימים?
אהבתיאהבתי
שאלה מצויינת. הרי הטרור הזה כבר הגיע אליהם בשנים האחרונות כמה וכמה פעמים……ועדיין
אהבתיLiked by 1 person
השמועות מספרות שהם כבר לומדים עת כתביו של בין לאדן כהסבר שמצדיק את הפיגועים של ה 11.9.2001…
אהבתיאהבתי
המצב באמת לא טוב מבחינתנו. אני חושש שהוא ימשיך להיות כזה וגם ידרדר…
אהבתיאהבתי
תודה על הפוסט הזה. אולי בגלל שהייתי שבע שנים בקמפוס שהערצתי בארה"ב וחשבתי שזה גן עדן עלי אדמות, לקחתי מאוד קשה את מה שקורה בקמפוסים באמריקה. זה ממש הכאיב לי. מה שאת כותבת מאוד נכון אבל אני לא באמת מבינה איך הם הגיעו למצב שבו דור שלם של צעירים מאוד אינטיליגנטים לא מסוגל לראות גוונים של אפור, לא להתעמק בסיבה שבשלה הם יוצאים למלחמה בה הם פוגעים בסטודנטים אחרים, קרובים להם ולא משיגים כלום לטובת המטרה שלהם (כביכול עזרה לפלשתינאים). אני חושבת שזה מסוכן מאוד לאמריקה שאלו הילדים שלה. נכון שגם באירופה לא מזהיר, אבל אני חושבת שבארה"ב זה ממש נורא. באירופה גם מאוד מלמדים על השואה, ואני חושבת שזה משפיע על הנוער. הם מאוד מושפעים מטיק-טוק שהיא אנטי-אמריקאית בעליל – הסינים מפיצים דרכה מסרים אנטי-אמריקאיים והנוער האמריקאי מפנים אותם. זה בלתי מובן לי, כי אני יודעת שהדור הזה מאוד אינטיליגנטי אבל הבחירות שלו והמעשים שלו וחוסר קבלת האחר והמורכבות של מצבים – היא כמו בדור שלפני השואה ממש. וזה מפחיד.
אהבתיLiked by 1 person
אני חושבת שהגורמים לזה מורכבים – כי קודם כל מן הסתם לא מדובר על תהליך פתאומי אלא הדרגתי. מעבר לזה, יש בסיס של צדק באמונה שלהם והם באמת חושבים שהם מגנים על אנשים שסובלים מדיכוי – בלי להבין שבמובן מסוים ״עובדים״ עליהם, בין השאר בכך שיש לא מעט מרצים מוסלמים / ערבים שהם אלו שחוקרים ומדסקסים את התיאוריות האלו מנקודת מבט אנטי ישראלית ואפילו אנטישמית.
אהבתיאהבתי
המרצים הכי הפחידו אותי, כי הם משפיעים על הסטודנטים שמאמינים להם והולכים אחריהם. המוחמד שהיא דיברה איתו – היה כל כך חלקלק וחמקמק. בדיוק גניבת המוח שיכולה לתעתע בסטודנטים שאין להם יותר מדי ידע משלהם. וההפגנות. איזה הפגנות אלימות ואלימות שמופנית נגד היהודים – שלא עשו להם כלום. הם ממש שונאים אותם! זה לא יאומן. הם שונאים סטודנטים שהם בדיוק כמוהם, רק יהודים. ממש מזכיר לי את הסרט THE WAVE שראיתי כשהייתי צעירה שממחיש איך אפשר לשטוף מוח של אנשים צעירים ולגרום להם לצאת נגד החברים שלהם בצורה אלימה. בדיוק מה שקורה עכשיו ואף אחד לא עוצר את זה. זה רק גדל. וזה לא יעלם אחרי המלחמה. הפצעים והשנאה ישארו שם.
אהבתיLiked by 1 person
כי הם באמת מאמינים שישראלים הם מפלצות סטייל הנאצים. תתארי לך שאת היית נתקלת בנאצי שהיה ברור שהוא מעריץ את היטלר ומצטער שהמשפחה שלך לא חוסלה בתאי הגזים – לא היית אוטומטית שונאת אותו?
וזו בדיוק הבעיה, שמביאים להם מרצים שמעבירים את המסר הזה – ושהתנגדות אלימה היא הדרך היחידה לטפל בבעיה כי ה״ציונים״ לא מבינים אף שפה אחרת…
אהבתיאהבתי